דיסקוגרפיה: אהובה עוזרי

ביוגרפיה מאת יואב קוטנר

הסתר ביוגרפיה

אהובה עוזרי היתה הכוכבת הגדולה הראשונה של המוסיקה המזרחית. אומנם לפני שפרצה לתודעת הקהל באמצע שנות ה-70 היו כבר כוכבים גדולים בתחום זה, אך כולם היו גברים. היא עשתה את זה, כפי שהיא מתארת זאת, למרות שלא היתה יפה ולא שרה שירים קלילים ומתחנפים. היא עשתה את זה בדרכה... וניצחה. דרכה של עוזרי, כמו שיריה, היתה תמיד מלאת כאב וקשיים והיא הצליחה תמיד להתגבר. אולי יש בידיעה זו נחמה לה ולמעריציה המצפים לעוד ניצחון אחד שלה: ניצחון על מחלת הסרטן שהתגלתה במיתרי קולה בשנת 2000 וגדעה בבת אחת את הקריירה המתחדשת שלה.

ביוגרפיה

עוזרי נולדה בכרם התימנים ב-1949 לאב מתימן ולאם מאתיופיה. בת זקונים במשפחה בת שישה ילדים. אביה נפטר כאשר היתה בת 4 ואימה פרנסה לבד את המשפחה שחיה בצמצום רב. כבר כילדה קטנה היתה עוזרי ידועה כמעוררת-בכי בטקסי שבעה בשכונה, כששרה קינות.

לאחר שסיימה את לימודיה בבית הספר היסודי, שהתה כשנתיים בקיבוצים עינת ומיצר. בתקופה זו למדה מוסיקה במקהלת גבעת השלושה, וכתבה מילים בעברית לשירים של אלביס פרסלי.

בגיל 16 חזרה לכרם התימנים והחלה לעבוד במסעדה, כשהיא משלבת שירה בעבודתה כבשלנית. עיקר הופעותיה אז היו ספונטניות לחלוטין, כשהיתה יושבת עם חבריה על המדרכה ליד המסעדה ושרה איתם עד אור הבוקר.

ב-1968 הכירה את המוסיקאי ההודי ראווי שנקר, שלימד אותה לנגן בבולבול טרנג. כלי פריטה הודי שעוזרי היתה ונשארה האשה היחידה בארץ שיודעת לנגן בו.

באותה תקופה, סוף שנות ה-60, החלה עוזרי מופיעה בצורה מקצועית יותר, בהופעות התנדבות בפני חיילים ובחאפלות בשכונה. היא שרה בעיקר שירי נשמה עצובים שכתבה והלחינה. לאט יצרה קהל אוהדים הולך וגדל. בעזרת האמרגן אברהם גלרון הגיעה עוזרי לראשונה לאולפן ההקלטה והקליטה, תוך שעתיים בלבד, את אלבומה הראשון.

בשנת 1975 יצא האלבום הראשון, היכן החייל, שכולו שירים מקוריים שלה. האלבום כלל שירי אובדן ומלחמה וזכה לעיקר תשומת הלב בגלל שיר הנושא שלו, שנכתב על חבר מהכרם שנעדר במלחמת יום כיפור. הצלחת האלבום היתה חסרת תקדים (דיווחים בלתי רשמיים סיפרו על מכירות של 300 אלף עותקים), ועוזרי הפכה להיות סמל לשירי דכאון ושכול. בשנים הבאות פנו אליה אמהות שכולות רבות פנו בבקשה לכתוב שיר על בניהן שמתו. עוזרי נהגה להקליט במיוחד בשבילן שיר על קלטת ולשלוח להן.

הלהקות והזמרים המצליחים באותה תקופה במוסיקה המזרחית (נסים סרוסי, אבנר גדסי, שימי תבורי, צלילי הכרם וצלילי העוד) טענו לקיפוח בכלי התקשורת ובעיקר בטלוויזיה הישראלית, שהתעלמה מהם כמעט לחלוטין. לחץ מעריציה של עוזרי על הטלוויזיה גרם לכך שב-1977 היא היתה האמנית המזרחית הראשונה שזכתה להתייחסות מקיפה בטלוויזיה, בסרט בן 40 דקות על כרם התימנים ועל הקריירה שלה.

זו היתה תקופת השיא בקריירה שלה. היא הופיעה המון, לעתים קרובות ארבע עד חמש הופעות בערב, והרוויחה סכומי עתק על הופעות אלה. באחד הראיונות איתה (בעיתון "ירושלים") סיפרה: "בשנת 76' עפרה חזה היתה מקבלת על כל הופעה שלה 75 לירות. משכורת ממוצעת היתה אז 300 לירות לחודש. אני הייתי גובה על כל הופעה 1500 לירות, והייתי מופיעה 6 עד 7 הופעות בכל יום. ביום העצמאות הייתי סוגרת 30 אלף לירות, נקי..." את ההופעות שלה ניהלה עוזרי לבדה, ללא אמרגן או יחצ"ן, כשהיא נעזרת רק בשומרי ראש. באלבומים שהוציאה (אחד בשנה בממוצע) היתה שותפה עם המפיק אשר ראובני. בין להיטיה הגדולים באותה תקופה היו "עמק הפרחים", "אלילת האגם", "ילדה קטנה במזח" ועוד. שיריה, רובם "שירים מהחיים", מהשפעות תימניות ועד קינות בסגנון הודי וטורקי, עוררו הזדהות רבה בקרב מעריציה, אך גם גרמו לה להרגיש שהיא כלואה בתוך הציפיות ממנה. היא אמנם ניסתה לצאת מהתדמית, למשל כשהקליטה את הימנון קבוצת הכדורגל של "ביתר ירושלים" (והיא בכלל אוהדת "שמשון") או כשהקליטה ב-1980 אלבום שכולו בערבית, אך התחושה שליוותה אותה, לדבריה, שבשירתה העצובה היא מושכת אליה רוחות רעות. לאחר שורה של טרגדיות במשפחתה היא הודיעה ב-1982 על פרישה מהופעות והקלטות.

אחרי הפרישה החלה ללמד מוסיקה ופיתוח קול, בין השאר גם את זוהר ארגוב ואמנים נוספים. היא גם חזרה, רק בשביל הכיף, לעבוד כטבחית במסעדה בכרם. להופעות יצאה רק במקרים מיוחדים, במופעי התנדבות לנשים מוכות, בבתי ספר וכד'. שיריה, בינתיים, המשיכו לחיות חיים עצמאיים גם באלבומיה שהמשיכו להימכר וגם בביצועים של זמרים רבים אחרים שראו בה מורת דרך.

בתחילת שנות ה-90 נסעה לארצות הברית, נישאה ושהתה שם שנים אחדות, עד שבעלה נפטר. ב-1993 חזרה לפעילות מוקלטת, תחילה בקלטת בשם הבטחות ושנתיים לאחר מכן באלבום חייל במדים. אלבום נוסף, זעקת הלב, שיצא ב-1997 הקדים את "הקאמבק" הגדול והמתוקשר שלה בשנת 1999.

זו היתה תקופה שבה המוסיקה המזרחית הפכה לסגנון הפופולרי ביותר בארץ, וגם "מוסיקת העולם" זכתה לפריחה. עוזרי, כאחת הראשונות בתחום, זכתה שוב לתשומת לב רבה. לא רק מצד כוכבים מזרחיים כנתי לוי, רון שובל ושרית חדד שביצעו משיריה, אלא גם מהצד המערבי במוסיקה הישראלית. אלון אולארצ'יק, לדוגמה, חידש ב-1998באלבום עבודה עברית את שירה "אלילת האגם" ומשה דעבול, מוסיקאי רוק ישראלי שחזר מחו"ל החל להגשים חלום ילדות (שלו), להפיק לה אלבום. בניגוד לגישה של עוזרי בתחילת הדרך (הקלטת אלבום "חי באולפן" תוך שעתיים) נמשכה ההפקה עם דעבול למעלה משנה, תוך הקפדה על ר מת עיבודים, נגינה והפקת צליל שעוזרי לא הכירה קודם לכן. התוצאה היתה אלבום מפתיע בשם צלצולי פעמונים, שהציג את עוזרי בפני קהל חדש וצעיר כאמנית מרתקת, בעלת אמירה מקורית ואישית. בהקלטות האלבום ניגנו דעבול ועוזרי ברוב הכלים והשתתפו גם זהר פרסקו בכלי הקשה ומוש בן ארי בגיטרה ושירה.

האלבום צלצולי פעמונים יצא ב-1999. זמן קצר אחרי הוצאתו החלה עוזרי להופיע, לראשונה מאז 1983. בהופעתה ליוותה אותה להקה בהפקתו המוסיקלית ובהשתתפותו של דעבול. נדמה היה שבסיבוב הזה עוזרי מדברת לא רק לאוהבי הזמר המזרחי (הופעת הבכורה שלה התקיימה ביולי 2000 במועדון "בארבי"), אך זמן קצר אחרי תחילת ההופעות התגלה אצלה סרטן במיתרי הקול והיא נאלצה להפסיק כל פעילות מוסיקלית. בראיון לעיתון "תל אביב" אמרה: "ידעתי שיקרה משהו רע. זה תמיד קורה רק שאני שרה".

עוזרי עברה ניתוח להסרת מיתרי הקול, התאוששה ממנו במהירות מפתיעה, ובעודה מחכה לניתוח נוסף בו יושתלו לה מיתרי קול חדשים, היא מנגנת הרבה ומלחינה שירים, בין השאר לזמרת יוספה.

ב-2002 יצא היכן החייל בהוצאה מחודשת, לאחר שעבר עריכה דיגיטלית, בעקבות יוזמה משותפת של חברת נענע דיסק והאחים ראובני.

ביוני 2003 השתתפה עוזרי במופע ובאלבום "שרות לאה גולדברג", פרויקט של נענע דיסק שחיבר בין זמרות ישראליות מכל גווני הקשת, לשיריה של המשוררת גולדברג. עוזרי הלחינה את השיר "לתמונת אמא" ואף החלה להקליט אותו. כאשר קולה לא עמד בעומס, היא החליטה להביא במקומה את תלמידתה לשירה, הזמרת מיטל מעודה. מלבד עוזרי ומעודה, השתתפו בפרויקט אפרת בן צור, רונה קינן, הדרה לוין-ארדי ואחרות.

מאת יואב קוטנר

הסתר ביוגרפיה

©2018 סטריאו ומונוSweetHome :אחסון