דיסקוגרפיה: אהוד בנאי

ביוגרפיה מאת יואב קוטנר

הסתר ביוגרפיה

אהוד בנאי התחיל את הקריירה שלו בגיל מאוחר יחסית והפך כמעט מיד לאחד הכוחות החשובים במוסיקה הישראלית החדשה. באלבומו הראשון (עם הפליטים) הוא יצר שילוב מיוחד ומקורי בין השפעות מזרחיות (מקורה של משפחת בנאי בפרס), רוח שנות ה-60 (ובעיקר בוב דילן והביטלס) וצליל "גל חדש" בריטי. מאז הפריצה שלו בסוף שנות ה-80 המשיך אהוד בנאי לחפש את הצליל האמיתי שלו, כשהוא תורם בכך ליצירת "הצליל הישראלי" של שנות ה-90.

התחלה

אהוד בנאי נולד בירושלים ב-31 במרץ 1953 ומגיל ארבע גר בגבעתיים. אביו, יעקב, היה שחקן, וכילד חלם בנאי לעסוק בקולנוע. בגיל תשע הייתה לו הזדמנות ראשונה להגשים את חלומו, כשיוצרי הסרט "סיניה" חיפשו ילד שנראה בדואי ובחרו בו לתפקיד. מגיל עשר למד בנאי לנגן בצ'לו והאזין לאלביס פרסלי, קליף ריצ'ארד ומאוחר יותר לביטלס. הוא לא הכיר מוסיקה מזרחית מהבית ונחשף רק מעט לתפילות ולמוסיקה ערבית. כנער כתב שירה ופרוזה ולא ראה את עצמו כמוסיקאי או כזמר. יצירת מוסיקה נראתה לו דבר כפלא והוא לא האמין שיצליח לעשות זאת אי פעם בעצמו.

ניסיונות ראשונים

ב-1971 בנאי התגייס ושירת בנח"ל. בקיבוץ למד לנגן בגיטרה ונהג להתאמן בשקט באמבטיה כדי לא לעצבן את שותפיו לחדר. השיר הראשון שניגן היה "גיבור מעמד הפועלים" של ג'ון לנון.

אחרי שהשתחרר יצא לטיול ארוך באירופה, בסופו הגיע חסר פרוטה ללונדון. הוא התגורר שם בבית נטוש, ולפרנסתו ניגן ושר בתחנות הרכבת התחתית משירי בוב דילן, לאונרד כהן, קט סטיבנס ואמריקה. חצי שנה של פעילות כזו שיכנעה אותו שזה מה שהוא רוצה לעשות בחיים.

כשחזר לארץ גר ברמת גן ואחר כך בראש פינה, שם עבד כפועל בניין והרבה להתאמן בנגינה, בעיקר עם שכנו, הגיטריסט אלי מגן (לא מאחרית הימים). הוא עבד גם עם נעם זייד ואיציק ירושלמי בהרכב שהקליט בבית קטעים אחדים אך לא פירסם דבר. הוא גם הלחין שירים ראשונים, ביניהם "ערבב את הטיח אחמד", "עבודה שחורה", "מלנכולי" ועוד.

ב-1979 חזר בנאי לרמת גן, עבד כפועל במה של הגשש החיוור והמשיך לחפש מוסיקאים לשתף איתם פעולה. בין השאר עבד עם בן דודו מאיר בנאי ועם זמר בשם אלן הורוביץ ששר שירים מקוריים באנגלית. הקלטת ליווי הגיטרה בשלושה מהשירים האלה הייתה הפעם הראשונה של בנאי באולפן. השירים של הורוביץ יצאו בתקליט שדרים אך לא זכו להתייחסות, ובנאי המשיך לחפש שותפים מוסיקליים. הוא מצא את אבנר שטראוס, שזכה בכבוד להיות הראשון שהקליט שיר שכתב אהוד בנאי: "אמשטרדם". אגב, במצעד הפזמונים באפריל 1981 הוצג כותב השיר כאורי בנאי...

בשנת 1982 ניסה בנאי להקים להקה עם הזמר אבי מטוס. הוא גם עיבד איתו, ניגן בגיטרה ושר קולות בקטע הרגאיי שכתב והלחין מטוס, "רצינו קצת לעוף". באותה שנה שימש בנאי כגיטריסט במחזה המוסיקלי על חיי הצוענים, "כמו ציפורים". יוסי בנאי, דודו של אהוד, ביים, ודוד קריבושי הלחין על פי מנגינות צועניות עממיות. בתקליט המחזה לא ניגן בנאי, אך צילומו הופיע על עטיפתו: רזה, מזוקן, ארוך שיער ונראה כמו היפי-צועני. במחזה הוא הכיר את אהבת חייו, הרקדנית אודליה עזאני, איתה התחתן ב-1982.

מבחינה מקצועית הייתה זו תקופה מתסכלת. בנאי ניסה לעניין מפיקים שונים (ביניהם דודו אלהרר ויעקב גלעד) בשיריו וקיבל מכולם תשובות שליליות. ניסיונו להצטרף ללהקת הברירה הטבעית נכשל לאחר חזרות אחדות, ונוסף לכל זה, בן דודו הצעיר ממנו, מאיר, כבר התחיל להצליח.

אהוד החליט לעשות את זה לבדו, ללא להקה ובהפקה עצמית. הוא כינס לאולפן "סיגמא" את משה לוי בפרופט 5, רומן קונצמן בקלרינט, טל ברגמן בכלי הקשה, אבי מטוס במפוחית, ישראל בורוכוב בבס, מאיר בנאי ואודליה בקולות והוא עצמו בשירה, גיטרה וסיטאר. השיר שהקליט, "א יידישע רסטהמאן", היה ניסיון להראות כל מה שהוא יודע ורוצה לעשות במוסיקה: מיזוג של רגאיי ג'מייקאי, סיטאר הודי, קלרינט חסידי, צליל יהודי ומקומי שגם מחובר לעולם... השיר יצא ב-1983 בתקליט השדרים הראשון של אהוד בנאי ולא זכה לתשומת לב מיוחדת.

גם ב-1984 המשיך בנאי בניסיונותיו להקים להקה ולהגיע לחברות תקליטים. אחד ההרכבים איתם הופיע פעמים אחדות, בין השאר בפסטיבל ערד, נקרא מים גנובים, וכלל את נגן הבס מייקל בנסון, הקלידן רמי חיימוב והמתופף אלי חולי. רגע השיא בהופעות שלהם היה כשבן דודו של אהוד, יובל בנאי, חבר להקת שלום הציבור, התארח בביצוע מיוחד ל"א יידישע רסטהמאן".

אחרי פעילות דלילה כמים גנובים הצטרפו לבנאי ובנסון הקלידן אבנר חודורוב והמתופף ז'אן-ז'ק גולדברג (מלהקת הקליק). הם קראו לעצמם ישיבה מזרחית והופיעו פעמים אחדות, בין השאר ב"קולנוע דן" בתל אביב. גם להקה זו לא המריאה, והתפרקה כשבנסון חזר למשינה וגם חודורוב עזב. רק גולדברג נשאר צמוד לבנאי והפך, לפחות בעיני עצמו, למנהלו האישי.

אהוד היה על סף ייאוש. ניסיונותיו להגיע למפיקים וחברות תקליטים המשיכו להיתקל בקיר אטום, ומצד שני הוא היה כבר נשוי ואב לבת וחש שאינו יכול להמשיך להשתעשע בחלומות על קריירה מוסיקלית. הוא הפסיק להופיע, התחיל לכתוב ספר ולפרנסתו עסק במגוון עבודות: גנן, מנקה בתים, מורה לגיטרה בקיבוצים וגם עוזר טכנאי באולפן "טריטון".

הפריצה

ב-1985 פרצה משינה, בין השאר עם השיר "רכבת לילה לקהיר" שאהוד כתב את מילותיו. הוא כבר ויתר באותו זמן על החלום של קריירה כזמר והמשיך לנגן לבד בביתו. אך אז, ללא ידיעתו, החליטו זוגתו אודליה ואביו יעקב לארגן לו הקלטת שיר נוסף.

בדצמבר 1985 הוקלט באולפני "די.בי." השיר ששינה את חייו של בנאי, "עיר מקלט", בהפקה שלו ושל עובד אפרת. בנאי כתב, הלחין, שר וניגן בגיטרות ואיתו אפרת בבס וגיטרות, רמי חיימוב בקלידים וז'אן-ז'ק גולדברג בתכנות תופים. "עיר מקלט" הפך בבת אחת ללהיט ענק, וזמן קצר לאחר מכן הוקלט בהפקה דומה "עגל הזהב" (מ' ול' בנאי), שגם הוא זכה להצלחה נאה ברדיו. אך בנאי, שהקליט עם אפרת סקיצות לשירים נוספים, נכשל שוב בניסיונו לעניין חברות תקליטים.

במאי 1986 הוזמן בנאי לבצע את "עגל הזהב" ו"עיר מקלט" בתוכנית רדיו של אבי אתגר, ששודרה בשידור חי מכיכר אתרים בתל אביב. לצורך ההופעה גייסו בנאי, אפרת וגולדברג את יוסי אלפנט, שחזר אז משהות בת שנתיים בניו יורק. כך קמה להקת הליווי הראשונה של בנאי, עדיין ללא שם, עם בנאי בשירה וגיטרה, אלפנט בגיטרה, אפרת בבס וגולדברג בתופים.

ביולי 1986 חימם בנאי את הופעתו של ג'ון מרטין, אחד המוסיקאים שהעריץ. בהופעה במועדון "ליקוויד" בתל אביב הציג בנאי את חבריו כ"פליטי הקליק ורטורית": יוסי "Y" אלפנט (מלהקה רטורית), עובד אפרת וז'אן-ז'ק גולדברג (מהקליק) וגם מיכה מרגלית בסקסופון וכלי הקשה. אחר כך קוצר שם הלהקה להפליטים.

באוגוסט 1986 נסע אפרת לארה"ב לרגל לימודי אשתו. גיל סמטנה, טכנאי צעיר בגלי צה"ל וב"די.בי." החליף אותו בתפקיד הבסיסט ואלפנט נכנס לנעליו כמעבד ומפיק מוסיקלי. ההפקה הראשונה בה השתתף הרכב הפליטים הזה הייתה יוזמה של ציון נסים מ"צוותא": אופרת הרוק "מאמי". הלל מיטלפונקט כתב מחזה ושירים, בנאי ויוסי מר-חיים הלחינו, אלפנט ושפי ישי עיבדו והפיקו מוסיקלית. בנאי הלחין את "החתונה", "הבשורה", "הצמח", "האונס", "לו יכולתי", "הקרקס של מאמי", "אתה שקראוך אלוהים", "המלחמה", "השדות האדומים" ו"הזמן לא ירפא", ומר-חיים הלחין את "טוב טוב", "מאמי עוזבת", "הרב", "הפאב", "התולעים", "בתיה קלאסה", "פרופסור קופמשין", "מאמי סופר סטאר", "הכח החדש" ו"כל הנחלים". במחזה השתתפו מזי כהן בשירה, אהוד בנאי בגיטרה ושירה, אריה מוסקונה בשירה ודברי קישור, שפי ישי בקלידים ושירה, יוסי אלפנט בגיטרה ושירה, גיל סמטנה בבס וז'אן-ז'ק גולדברג בתופים. בדצמבר 1986 הוקלט המחזה בהופעה ב"צוותא" בהפקת מיכאל תפוח ואתי אנטה ל"המון הפקות". באמצע 1987 יצא המחזה על גבי אלבום כפול.

"מאמי", עם מסריה האנטי מלחמתיים והאנטי גזעניים, נראתה לחלק מהקהל יצירה "שמאלנית", במיוחד לאור העובדה שהועלתה ב"צוותא". חלק משיריה, ובראשם "שיר האונס", נאסרו לשידור ברדיו. למרות הקשיים (שגרמו תחילה להורדת ההצגה למשך חצי שנה) זכתה "מאמי" להצלחה מסחררת במשך שנה תמימה.

במקביל להופעותיהם ב"מאמי" הופיעו הפליטים גם בהופעות רגילות, בהרכב שחוזק על ידי נעם הלוי בכלי הקשה ובכלי נשיפה. הופעת הבכורה שלהם התקיימה בקונצרט למען השלום בנווה שלום, והם גם חיממו הופעות אחדות של משינה. התגובות ל"מאמי" ולהופעות הפליטים, ההשמעות ברדיו והכתבות האוהדות בעיתונים שיכנעו את חברות התקליטים להתעניין סוף סוף באהוד בנאי. במאי 1987, בגיל 34, הגיע אהוד לרגע עליו חלם שנים רבות: השלמת האלבום שלו.

אלבום הבכורה של אהוד בנאי והפליטים הוא אחד התקליטים הטובים והחשובים ביותר ברוק הישראלי של שנות ה-80 ובכלל. אהוד ולהקתו, בהפקה מוסיקלית של אלפנט, יצרו שילוב מקורי של מקצבים וצלילים מזרחיים עם רוק גיטרות מערבי, הרמוניות שנות ה-60 ו"גל חדש" בריטי, אווירה גלילית עממית עם דחיסות עירונית. בנאי יצר קטע אינסטרומנטלי אקסטטי ("מרקיסטן"), שירי מסע אישיים ("דם", "עיר מקלט", "ממשיך לנסוע"), שירי געגוע וחלום ("זמנך עבר", "מלנכולי" ו"פועל במה") ושירי מחאה ("עבודה שחורה", "ערבב את הטיח"). השירים הישנים, "עגל הזהב" ו"עיר מקלט", עובדו מחדש, כשבשני מוסיף אהוד את הקריאה "לך אלפנט", המסמנת ליוסי אלפנט לפתוח בסולו הגיטרה שלו. בנאי אולי לא היה זמר גדול בשלב זה, אבל בשירה הפשוטה שלו הייתה כנות כובשת, אלפנט כגיטריסט וכמעבד מוסיקלי היה בשיאו, ויחד עם הלהקה הם יצרו אלבום בכורה מושלם. בהקלטות בנאי שר וניגן בגיטרות, אלפנט ניגן בגיטרות ושר, גיל סמטנה ניגן בבס, ז'אן-ז'ק גולדברג ניגן בתופים ונעם זייד ניגן בכלי הקשה. את הקלטת האלבום הפיק בפועל רונן בן-טל, אורי כהן היה המפיק האחראי ואיתן פימנטל צייר ועיצב את עטיפתו.

בסוף 1987 יצאו בנאי והפליטים למופע בהפקת שוקי וויס, מופע מושקע עם סאונד משובח, תאורה מיוחדת ואפקטים חזותיים, כולל הקרנת סרטים על הלהקה. לצד שירי התקליט הם ביצעו קטעים מ"מאמי" וגם כאלה שהפכו לקלאסיקת הופעות כמו "קסם גלילי" (מ' בנאי, ל' אלפנט), "יוסף טס ללונדון", "גלויה מקטמנדו", גרסת דאב ל"א יידישע רסטהמאן" ו"אמשטרדם".

אחת ההופעות הראשונות אחרי הוצאת התקליט הייתה בפארק הירקון בפני עשרים אלף איש, ונראה היה שהפליטים עומדים להיות הצלחה גדולה. אך אחרי חודשים אחדים התברר שבעוד הופעות "מאמי" זוכות להצלחה היסטרית, הופעות הפליטים הולכות ודועכות. בכל זאת היו להם כמה חודשים של הופעות מצוינות. אחת המיוחדות בהן התקיימה ביולי 1988 בפסטיבל "לילות יפו". לצד שיריהם הרגילים נוצרו בה מפגשים האופיינים לחיפוש התמידי של בנאי אחרי התחדשויות מוסיקליות: עם מזי כהן וסי היימן, להקתה הערבית של דרורה חבקין מוסיקה מקומית (עם ג'ורג' וסאלם) ואנסמבל מזרח מערב, שאיתם ביצע אהוד שיר בשם "למדורה".

בראשית 1989 יצא התקליט תחת שיח היסמין, שהוקדש לאגדות עם פרסיות שיעקב, אביו של בנאי, עיבד וסיפר. הסיפורים "בית סבא בירושלים", "סמינזר" ו"ג'מלי פורוש" נעטפו במוסיקה של בנאי, שנכתבה בהשראה מזרחית ובוצעה בכלים אותנטיים. אהוד שר וניגן בגיטרה עם ויקטור עידא בעוד וקנון, יעקב פריבר בזרב (טמבור פרסי), נעם הלוי בחליל ויהודית תמיר בשירה וקולות. יעקב הקדיש את התקליט למרים ז"ל, אמו של בנאי. ב-1994, כשנה לאחר מותו של יעקב ז"ל, יצא תחת שיח היסמין ב-CD, בצירוף קטעים נוספים באותה רוח: "ג'מלי פורוש" ו"ברכת אב".

ההצלחה

ב-1989 יצא תקליטו של בנאי קרוב. עובד אפרת הפיק מוסיקלית ועיבד עם בנאי תקליט של "חזרה למקורות" (של אהוד), עם פחות רוק ויותר צליל עממי מזרחי. את "החזיון לפרנצ'סקו גויא" הלחין בנאי למילים של פנחס שדה, "אסתר" הולחן על פי שיר עם אפגני וב"רחוב האגס 1" שולבה תפילה שכתב האר"י ללחן מסורתי. את שאר השירים כתב והלחין בנאי: "רוחות הצפון", "כולם יודעים", "הכנאפה מתוקה", "ג'מלי פורוש", "כל הלילה על האש" ו"נגעת בצמרות העצים". בנאי שר וניגן במפוחית, גיטרות וסיטאר, והשתתפו אפרת בגיטרה ובס, שפי ישי בפסנתר, גיל סמטנה בבס, ז'אן-ז'ק גולדברג בתופים, נעם הלוי בכלי הקשה ויהודית תמיר בשירה וקולות. האלבום זכה להצלחה גדולה, בעיקר בזכות השיר "כולם יודעים", שהיה ללהיט הגדול ביותר של בנאי.

אחרי הקלטת קרוב הופיעו הפליטים בארה"ב, בניו יורק וסן פרנסיסקו. הם זכו להצלחה נאה ובביקורת מצוינת ב"ניו יורק טיימס". לבנאי לא עלתה ההצלחה לראש, והוא לא חלם על קריירה בינלאומית, כדבריו: "פרסט ווי טייק עפולה...". הפליטים הופיעו עוד קצת ב-1989, בין השאר במופע התרמה לאלפנט (שהתמכר לסמים), "הדיל של הפיל", ובמופע למען ז'אן-ז'ק גולדברג (שנזקק לתמיכה כספית), "שני מקלות ומתופף", אך הלהקה חדלה להתקיים. סמטנה וגולדברג הצטרפו ללהקתו של פורטיס ואלפנט הקדיש זמן רב יותר ללהקתו, למה פיל.

אחרי התפרקות הפליטים הופיע בנאי עם נעם הלוי במופע אינטימי בשם "מלון אורחים", בו התארחו בכל פעם מוסיקאים שונים, ביניהם עובד אפרת, יוסי אלפנט, יהודית תמיר, מאיר בנאי, יעקב בנאי, אורי קצנשטיין ואחרים. אחרי כשנה של הופעות הצטרף לשניים איתי אלוהב בבס וגיטרה, ואיתו הוקלט שיר שבנאי כתב והלחין, "על המים", אותו שר והפיק מוסיקלית עם הלוי.

בהמשך הופעות "מלון אורחים" הצטרף להרכב גם עודד שכטר בבס ואיתי אלוהב עבר לגיטרה בלבד. במקביל להופעות "מלון אורחים" הופיע בנאי במופעים נוספים, ביניהם ב"ערב מוזר" עם הרקדן הצרפתי מוזרד וב"פסטיבל מוסיקת העולם" עם מיגל הרשטיין בגיטרה, שנקר בכינור וקולות, קרוליין בטמבורה וקולות, ויקטור עידה בקאנון, תייסיר אליאס בעוד, יעקב מירון בחליל ושלמה דשת בדרבוקה, איתם גם הקליט קטע בשם "אחוה".

ב-1990 הקדיש הבמאי אשר טללים את אחד משלושת פרקי סדרת הטלוויזיה שלו "כל האנשים הבודדים" לאהוד בנאי (שני האחרים היו על החברים של נטאשה ואלברט עמר).

בנאי המשיך להופיע כל הזמן, לעיתים תחת השם הבדוי "זכי חלטורה והבלתי מגולחים".

ב-1992 יצא אלבומו של בנאי השלישי. בהפקה מוסיקלית של יהודית רביץ ובעיבוד של בנאי ורביץ היה זה תקליט נקי ומלוטש, פחות פראי מתקליט הבכורה, פחות מזרחי מקרוב וכולל, כרגיל, שירים מצוינים שבנאי כתב והלחין: "דוד ושאול", "פלורנטין", "בגלגול אחר", "עלמתי האירלנדית", "שעה של מסתורין", "כבוד סגן ראש העיר", "כלבים משוגעים", "אל תפחד", "האור הראשון", "כל הזמן באוויר" ו"האביב בפתח". בנאי שר וניגן בטאר, סיטאר, מפוחית, גיטרה וקלידים, והשתתפו רביץ בגיטרות, טמבורין וקולות, דודי לוי בגיטרות, טל הרצברג בבס וקולות, רועי שקד בתופים, ג'ורג' סמען בכינור, משה לוי בפסנתר וקלידים, נעם הלוי בכלי הקשה, פעמונים, חליל, זומזומיה וקולות ואורי קצנשטיין בקולות. לחוברת הדיסק צירף בנאי שני שירים לא מולחנים, "בדרך להופעה מעבר לקו הירוק" ו"רגע של חולשה".

הוצאת האלבום לוותה בסיבוב הופעות עם מיטב להיטיו של בנאי, בו הציג להקת ליווי קבועה: דודי לוי בגיטרה, עודד שכטר בבס, עובד אפרת בגיטרה ורועי שקד בתופים. בשנים הבאות, במקביל להופעותיו עם הלהקה, המשיך בנאי להופיע במופעים מיוחדים ולהקליט קטעים שונים בלעדיהם.

בפסטיבל ערד 1993 הופיע בנאי במופע "אדמה חמה", בו שר בין השאר חידוש ל"שיר הקטר" (של אריק לביא) ועם אתי אנקרי את "קראת לי אסתר" שלה ו"כולם יודעים" שלו. הוא גם התארח במופע של משינה "המופע של שיא הרגש", ניגן במפוחית בשיר "לילה בעיר" ושר עם משינה את "איך כש" של יוסי אלפנט.

ב-1995 הלחין בנאי מוסיקה לסרט "חולה אהבה בשיכון ג'" של שבי גביזון. מתוך הפסקול יצאו בתקליטון שדרים הקטע הכלי "אוולין אל תלכי" והלהיט "טיפ טיפה" (ע' וה' בנאי ואפרת).

בתוכנית "לילה גוב" הוא שר וניגן עם גידי גוב, יושי שדה ויזהר אשדות את "איך כש..." (מ' ול' יוסי אלפנט, ע' אשדות). בתוכנית אחרת של "לילה גוב" הוא שר וניגן עם גוב את "הכל בגלל האהבה" (מ' ול' קרפטקיס וקולוקטרוניס, ת' דפנה אילת, ע' וה' בנאי), ובתוכנית נוספת שר עם גוב, יושי שדה ויזהר אשדות את "שירות עצמי" של להקת כוורת. באותה שנה הופיע בנאי במופע אינטימי עם עובד אפרת: רק שניהם וגיטרות.

ב-1996 יצא אלבומו הרביעי של בנאי, עוד מעט, ב הפקה מוסיקלית של עובד אפרת. פרט ל"בבית העלמין של חולון" שכתב פנחס שדה ו"ער או חולם" שהלחין אפרת, כתב בנאי והלחין את כל שירי האלבום: "סרט רץ", "יוצא לאור", "יושב בצד הכביש", "אחרי הסערה" "על דרך יפו", "בוא הביתה", "אביא לך", "כשחיכיתי לך על הספסל" והלהיט הגדול ביותר של בנאי, שיר שהוא כלל לא רצה להכניס לאלבום: "מהרי נא" ("הילד בן שלושים, יש לו חום גבוה..."). בנאי שר וניגן בגיטרות, טאר ומפוחית, והשתתפו עובד אפרת ודודי לוי בגיטרות וקולות, עודד שכטר בבס ורועי שקד בתופים וכלי הקשה. באלבום התארחו גם בן הדוד מאיר ובת הזוג אודליה בקולות, שפי ישי בקלידים, יעקב לב-שמח בטמבור פרסי, יובל ליבליך בגיטרה ואדם מדר במנדולינה. בחוברת המצורפת לדיסק, שנראתה כמו מחברת של בית ספר, כתב אהוד הגיגים וסיפורים קצרים. ל"מהרי נא" נוצר קליפ מוצלח (וזוכה בפרסים) בבימויו של רענן אלכסנדרוביץ'.

באותה שנה הקליטו אהוד בנאי וברי סחרוף טקסט של יוסי אלפנט ז"ל שהולבש על נעימה שהלחין אלפנט להצגה "סיפורים אורבניים". בנאי וסחרוף שרו והוסיפו כלים לשיר, שהפך להיות "הנה היא באה" באלבום האוסף אלפנט, שיצא במלאת חמש שנים למותו. באותו אוסף נכלל גם ביצוע חי של אהוד בנאי והפליטים לשיר היחיד שיצרו בנאי ואלפנט יחד, "קסם גלילי".

ב"פסטיבל ים המלח" 1998 נפגש אהוד בנאי עם בני דודיו יובל ומאיר למופע מיוחד בקיבוץ מצפה שלם. לצד הופעותיהם הרגילות חברו השלושה לסט אקוסטי של מיטב שיריהם. באותה שנה הקליט בנאי שיר תרומה לעמותה למען נוער במצבי סיכון ומצוקה. את המילים לשיר "ילדי הלילה" כתב עם נער ונערה במצוקה, והוא הלחין.

חלק מהקלטות אלה וקטעים נדירים נוספים רוכזו ב-1998 באלבום האוסף של בנאי, טיפ טיפה: "טיפ טיפה", "ניצוץ האהבה", "עיר מקלט", "עגל הזהב", "גלויה מקטמנדו", "מי תהום", "א יידישע רסטהמאן", "ילדי הלילה", "אוולין אל תלכי", "גגות של ברזנט", "הכל בגלל האהבה", "ל"ג בעומר", "הנה היא באה", "על המים" ושניים שהוקלטו לרגל הוצאת האוסף: "הכוכב של גוש דן" (מ' ול' עממי אירי, עברית בנאי, ע' וה' בנאי ואפרת) ו"אנחת האדמה" (מ' ול' בנאי, ה' אפרת). בהופעותיו אחרי הוצאת טיפ טיפה הציג בנאי להקת ליווי חדשה-ישנה בשם הניצוצות.

ב-2000 הופיע בנאי ב"פסטיבל ים המלח" במופע שנקרא "שדות מגנטים" עם עובד אפרת, נועם הלוי ושפי ישי. בהופעות אלו התעסק אהוד לראשונה עם אלקטרוניקה במוסיקה שלו, כשנועם הלוי מנגן על סמפלר. כמו כן נמשך שיתוף הפעולה ביו בנאי לברי סחרוף כבנאי התארח בהופעות הפרידה של סחרוף, "נגיעות אחרונות". הוא גם התארח באותה שנה במופעים של שלום חנוך ושל עמיר לב (בו ביצע לראשונה שיר חדש: "ברוקלין").

ב-2001 התארח בנאי באלבומו של מאיר בנאי לב סדוק בנגינת מפוחית בשיר "לב סדוק" וגיטרה בשיר "איימי". באותה שנה, באלבומו של יוסי בנאי לאט הלחין אהוד את השיר "העיר הזאת" (מ' יוסי בנאי) והשתתף בו בשירת קולות. הוא גם ניגן באלבום במפוחית בשיר "אין ענבים בגפן" (מ' יוסי בנאי, ל' אילן וירצברג).באותה שנה הוא הופיע עם נעם הלוי (כלי הקשה ונשיפה) וניצן חן רזאל (בכינור). בחלק מהופעותיו בנאי שיתף פעולה עם כנסיית השכל.עוד באותה שנה הוציא בנאי ספר ראשון: "זוכר כמעט הכל".

ביום הזכרון 2001 השתתף בנאי בתכנית לזכר הנופלים בגלי צה"ל, "לחיות את עצמם". הוא שר גרסה עברית שכתב גידי רוזנטל ז"ל לשירו של בוב דילן "אבדה עם הרוח" (Blowing In The Wind).

בספטמבר 2001 היה בנאי בין עורכי המופע "איך כש..." לזכרו של יוסי אלפנט ז"ל. לכבוד המופע הוא הלחין מלים של אלפנט "הזמן נוסע" והופיע גם בחידוש של הפליטים. עוד בספטמבר 2001 יצא בנאי להופעה מיוחדת על פסגת ההימלאיה.

בשנת 2003, אחרי שתר את הארץ במסגרת סיבוב ההופעות "ממשיך לנסוע", חבר בנאי לברי סחרוף לסיבוב הופעות קצר בן שלוש הופעות. למרות שהשניים שיתפו פעולה בעבר בפרויקטים חד פעמיים, ביניהם הקלטת השיר "הנה היא באה" והופעות משותפות בפסטיבל ים המלח, ופסטיבל התמר, היתה זו הפעם הראשונה שהעלו מופע משותף.

בינואר 2004, שבע שנים אחרי אלבום האולפן האחרון שלו, הוציא בנאי את אלבומו ענה לי. האלבום כלל 13 שירים חדשים שכתב בנאי, למעט שיר אחד שמילותיו נכתבו על ידי אלפנט. גיל סמטנה הפיק מוסיקלית והשתתף בהלחנת שלושה שירים. את האלבום הקדימו שני סינגלים: "גבולות" ו"היום" (בו השתתפה אישתו של בנאי, אודליה, בקולות). באלבום התארחו גם יזהר אשדות, עובד אפרת, ג'ורג' וסאלם, ז'אן-ז'ק גולדברג, ואחרים. כבר בסמוך לצאת האלבום הכריז בנאי שהוא מתחיל לעבוד על אלבומו הבא, שיוקדש לפיוט יהודי.

בפברואר 2005, היה בנאי הזוכה הגדול בטקס פרסי עמי של ערוץ המוסיקה הישראלית. בנאי זכה בשלושה פרסים: זמר השנה, תמלילן השנה ואלבום השנה, עבור ענה לי. בנאי הח ליט להודות על הפרסים באופן מקורי: בפעם הראשונה עלה לבמה עם נעם הלוי, והשניים ביצעו קטע אילתורי במפוחית (בנאי) ותיפוף על הלחיים (הלוי). בפעם השלישית עלה בנאי ושר קטע מתוך "מודה אני" של מאיר אריאל, כשהוא מקדיש לאריאל את הפרס.

מאת יואב קוטנר

הסתר ביוגרפיה

©2018 סטריאו ומונוSweetHome :אחסון