כיום, כשיהודה פוליקר הוא אחת ההצלחות הגדולות במוסיקה הישראלית של עשר השנים האחרונות, קשה אולי לזכור עד כמה ארוכה וקשה הייתה דרכו לצמרת: עשר שנים של נגינה בלהקות קצב, כמעט חמש שנים נוספות עם בנזין ורוק בלתי מתפשר שאף פעם לא ממש הצליח בארץ, והוא גם בא מבית של יוצאי שואה, גדל על מוסיקה יוונית, והוא מגמגם... והנה, בצעד שנראה תחילה כהתאבדות תקשורתית - בחירה במוסיקה היוונית - התחיל פוליקר להמריא, לכבוש ולהצליח להגיע לכל סוגי הקהל, מזרחי ומערבי, צעיר ומבוגר, חובב רוק ואוהב שירי ארץ ישראל, עשיר ועני... כולם אוהבים אותו, והוא אפילו לא ויתר ולא התפשר, אלא נשאר נאמן לעצמו ולמוסיקה שלו.

תחילת הדרך

יהודה ליאון פוליקר ניגן מגיל צעיר מאוד במלודיקה ואחר כך באקורדיון. הוא אהב מאוד מוסיקה ובגיל עשר היה מנגן תקליטים במסיבות. את אהבתו למוסיקה שילב תחילה עם תחביבו כשוער בקבוצת הילדים הפועל קריית חיים, אך בגיל 13, כשקיבל גיטרה לבר המצווה, הפכה הנגינה לעיסוק העיקרי בחייו. בתיכון הוא למד שנה בפנימייה החקלאית בכפר גלים ואז חזר לבית הוריו, למד להיות ספר ופתח מספרה קטנה לנשים.

בתקופת התיכון הוא ניגן בלהקה עם חברים מהשכונה והאזור (ביניהם נגן הבס בנג'ו קמחי). כשהצטרף אליהם הזמר פיני כהן הם קראו לעצמם אף.בי.איי. והפכו לקצת יותר מקצועיים כיוון שפוליקר, שהיה לגיטריסט המוביל, הכריח אותם להתאמן המון. בהרכב הבא שלו עם קמחי, הפנטומים, פוליקר גם שר לעיתים, אך את עיקר מרצו וכישרונו השקיע בגיטרה.

ב1968- קמחי התגייס והפנטומים התפרקה. פוליקר ניסה להתקבל ללהקת חיל הים והרשים את הבוחן יאיר רוזנבלום בנגינת קטעים של הצלליות, אבל נפסל כי לא ידע לקרוא תווים. אחרי שירות צבאי קצרצר הוא חזר לבית הוריו והמשיך להתפרנס מספרות ולחפש דרך לפרוץ עם המוסיקה.

ב-1970 הקים פוליקר עם חברים מעכו את להקת הנמרים, להקה מקצועית של ממש שפעלה עד אמצע העשור, כולל מעבר קצר לתל אביב והופעות שם וברמלה.

ב-1975 חזר פוליקר לקריות והקים עם מיכה שובל (גם הוא מהנמרים) את להקת ברקת, אליה הצטרף אחר כך קמחי. ברקת, בניהולו המוסיקלי של פוליקר, הייתה להקת חיקויים מושלמת, אך חבריה שאפו להקליט חומר מקורי.

בסוף 1975 הגיע לרדיו תקליטון שדרים ראשון של ברקת ובו שני שירים: "פעם בחיים", אותו כתב, הלחין ושר ליאון פוליקר, ו"אהבת אם", אותו כתב, הלחין ושר שובל. שני השירים הוצגו למצעד, אך לא זכו לתשומת לב ראויה לציון.

באמצע 1976 הקליטה ברקת תקליטון שדרים נוסף ובו השירים "ברקת" (מ' איציק צוקר, ל' שובל) ו"המנון הפועל עכו" (מ' ול' ליאון פוליקר). גם השירים האלה לא זכו להתייחסות ברדיו, אם כי הלהקה המשיכה להצליח בהופעותיה, בעיקר בחתונות. הרכב הלהקה השתנה לא מעט פעמים, עד שהתגבש לקראת סוף העשור עם פוליקר, קמחי, הגיטריסט יחיאל "קיטש" אמסלם מקריית חיים והמתופף אלי חדד מנצרת. ברקת המשיכה לנגן בחתונות, אך בלטה בחומר הבלתי שגרתי שלה: רוק כבד, קווין ופינק פלויד.

ב-1980 חיפשו צביקה פיק ולהקת ברוש נגני חיזוק למופע החדש שלהם. הגיטריסט שלהם, שמוליק בודגוב, קיבל המלצות על גיטריסט ברקת, הזמין אותו למבחן במועדון "ברברים", שמע אותו מנגן קטע של פינק פלויד וקיבל אותו מיד להרכב. כך הגיע פוליקר לתל אביב ואל הבמה (והטלוויזיה) באחת ההפקות המצליחות ברוק הישראלי של התקופה. בסיועו והדרכתו של בודגוב צבר פוליקר ניסיון במה וגם החל למשוך תשומת לב בחוגי ה"ברנז'ה" בתל אביב. עם סיום הופעותיו עם פיק הציע לו המפיק דודו אלהרר לנגן בהפקותיו, אך לא היה מעוניין בו כזמר או מלחין. לעומת זאת יעקב גלעד, כותב והמפיק של יהודית רביץ, שמע קסטה של ברקת (עם לחנים שהפכו אחר כך ל"יום שישי" ו"חופשי זה לגמרי לבד") והתאהב מיד באנרגיות של הלהקה, בנגינה של פוליקר ובאותנטיות של הלחנים. גלעד התקשה להאמין שאלה הקלטות של להקה ישראלית ונסע במיוחד לבדוק את העניין בהופעה של הלהקה. הוא גילה שברקת עושה את זה בעצמה, יצר קשר עם פוליקר ובמשך חודשים היה נוסע בקו תל אביב - חיפה מדי יום, עובד עם פוליקר על השירים ומחבר להם מילים. במקביל הוא הצליח להדליק את חברת "סי-בי-אס" על הלהקה, ובאמצע 1981 היה כבר ברור לפוליקר וחבריו שהם חייבים לעבור לתל אביב.

באוגוסט 1981 התקיימה בחיפה הופעה אחרונה של ברקת, בחתונה שהונצחה בווידאו. רפרטואר הלהקה התבסס על להיטי התקופה (הבי ג'יס, ג'וני לוגן ועוד) ועל שירים ישראליים: "לילה טוב" של מני בגר, "הנה זה בא" של אריק סיני, "שיר אהבה בדואי" של יצחק קלפטר, "עוד לא אהבתי די" של יהורם גאון, "אלף כבאים" של דודה וגם "דודה הגידי לנו כן" ו"שורו הביטו וראו".

בתל אביב נכנסו פוליקר וחבריו לשבועות אחדים של חזרות בדולפינריום. בסוף השנה, כשנכנסו לאולפן ההקלטה, כבר היה להם שם חדש, בנזין. בפברואר 1982 יצא לרדיו שיר ראשון של הלהקה החדשה, "חופשי זה לגמרי לבד" (מ' גלעד, ל' פוליקר) וזכה לתשומת לב נאה. זו הייתה ההתחלה של בנזין, אותה הוביל פוליקר בעשרות הופעותיה ובשני אלבומיה (הראשון, 24 שעות ביממה, שהצליח מאוד, והשני, משמרת לילה, שאיכזב) כמלחין רוב השירים, הזמר הראשי והגיטריסט המוביל. להקת בנזין התקיימה עד ראשית 1985, ועוד בזמן פעילותה השתתף פוליקר בכל מיני הפקות נוספות.

בתחילת 1982 ניגן פוליקר בגיטרות בהקלטת גרסאות חדשות ללהיטיה של רביץ "הילדה הכי יפה בגן", "סליחות", "לא טוב היות האדם לבדו" ו"ארץ טרופית יפה", ובנזין השתתפה ב קולות רקע.

ב1983 השתתף פוליקר בתקליטה של רביץ בוא לריו בנגינת גיטרות ובשירת קולות רקע.

בתקליטו של אושיק לוי לילות שרב הוא השתתף בנגינת גיטרה, שירת קולות והלחנת "אין מקום להפתעות" (מ' זאב טנא, ע' מתי כספי). בפסטיבל הילדים בסוף 1984 שרה נורית גלרון את לחנו של פוליקר ל"לבד בקרנבל" (מ' גלעד),

ובתקליט הבכורה של רוני תורג'מן פוליקר עיבד והפיק מוסיקלית (עם גלעד) את "ציפור פצועה" ו"ארץ רחוקה" (מ' גלעד, ל' תורג'מן) וניגן בהקלטתם בגיטרות.

שינוי כיוון וקריירת סולו

בינואר 1985, כשיצא השיר "התחלה חדשה" של בנזין, איש לא ידע שהלהקה כבר לא קיימת, אך היה ברור שזו התחלה חדשה לפוליקר. בראיונות הוא סיפר שהוא אוסף שירים יווניים לתוכנית רדיו שמפיקה ורדה איתי, משהו כמו "ארץ טרופית יפה" של היוונים, עם זמרים שונים, אולי גידי גוב. לשאלה האם בכך ויתר פוליקר על הרוק הוא השיב שלתוך עיבודי השירים הוא יכניס כוח של רוק, וחוץ מזה, גם בהופעות הרוק שלו הוא ניגן בבוזוקי.

פוליקר שאף עוד קודם לחזור למוסיקה היוונית של ילדותו (ואף הכניס מוטיבים יוונים לנגינתו בבנזין), אך יעקב גלעד עצר בעדו מללכת בכיוון הזה עד הסוף במחשבה שזוהי מוסיקה שאינה ראויה לאמן רוק. כישלון בנזין והצלחות של שילובי רוק עם מוסיקה אחרת (ובראשן דויד ברוזה והאשה שאתי) השפיעו על החלטתם של פוליקר וגלעד לעשות את זה דווקא אז. הם כנראה חשבו רק על תוכנית רדיו ואולי תקליט, וספק אם ידעו שמדובר במהפך משמעותי בקריירה של פוליקר, צעד שימקד אותו אל האמת הפנימית שלו ויביא אותו מהשוליים של אוהדי רוק אל הקהל הרחב.

ב1985 יצא אלבום הסולו הראשון של פוליקר, עיניים שלי, ובו קטע אינסטרומנטלי שהלחין פוליקר, "שקיעה ים תיכונית", ובעיקר גרסאות עבריות שכתב גלעד לשירים יוונים (על פי תרגום של טילדה איסאיאס ומרתה עזרא), ביניהם "עיניים שלי", "בוקר יום ראשון", "קחי אותי חזק", "כפיים", "אלקו" ו"קללת הים". פוליקר שר וניגן בבוזוקי, גיטרות, בס, בגלמה וקלידים ואיתו נגנים נוספים, והשתתפו עליזה עזיקרי, דני בסן, רמי קלינשטיין ואחרים בקולות. בהפקה המוסיקלית של גלעד ופוליקר ניכרו, כהבטחתו של פוליקר, השפעות רוק בחלק מהקטעים (כלי הקצב והשירה ב"רוחות מלחמה", סולו הגיטרה ב"כפיים" או הקלידים והגיטרות נוסח פינק פלויד ב"אל הלילה"), אך בעיקרו היה עיניים שלי תקליט עממי ברוחו, שהציג בפני הקהל הישראלי צד איכותי, פחות מוכר, במוסיקה היוונית, שנחשבה בדרך כלל נחותה. האלבום עיניים שלי היה הצלחה עצומה. תוך זמן קצר הוא הגיע ל"תקליט זהב", ועד סוף שנות ה-80 הוא נמכר ביותר מ70,000- עותקים.

גם כשיצא התקליט עיניים שלי לא היה ברור לשאר חברי בנזין שימי הלהקה נגמרו. בנג'ו קמחי ואלי חדד ניגנו אומנם בהרכב חיקויי שנות ה-60 וה-70 בשם בושם, אך בראיונות איתם הם טענו שזהו רק מצב זמני, עד שפוליקר יסיים את ההפקה היוונית.

בספטמבר 1985 השתתף פוליקר ביוזמתו של גלעד להקליט שיר רב משתתפים בסגנון "אנחנו העולם". פוליקר הלחין עם מיקי שביב את השיר "רוצים שלום" (מ' גלעד, שביב ודורי בן-זאב) ושר אותו עם שביב, קורין אלאל, ריטה, רבקה זהר, אמל מורקוס, דפנה ארמוני, מזי כהן, מרגלית צנעני, סי היימן, מני בגר, מאיר אריאל, אהוד בנאי, יגאל בשן, מכרם חורי, גסאן עבאס, מאיר בנאי, אהוד בנאי, דני בסן ואחרים.

באותה תקופה נוצר ל"כפיים" רמיקס דאנס בשם "אפרודיסיאק" בבישולו של ראובן שפירא, בו הוסיפו פוליקר ובני קונייבסקי כלי הקשה להקלטה המקורית. לתקליט שדרים עם גרסה זו צורפו גם גרסה אינסטרומנטלית ל"עיניים שלי" וגרסה ביוונית לשיר "אלקו".

באוקטובר 1985 יצא פוליקר להופעות "עיניים שלי" בהפקת משה יוסף, הפקה בפועל של ארז אבנת וניהול אמנותי של גלעד, שגם עיבד והפיק מוסיקלית עם פוליקר את שירי התקליט עיניים שלי ושירים יווניים נוספים. עם פוליקר השתתפו יהודית תמיר בשירה, טמבורין ושוקליו, אוהד אינגר בבס, ז'אן-פול זימבריס בתופים וכלי הקשה, רמי לוין בקלידים, ארז נץ בגיטרות, קונייבסקי בכלי הקשה וחיים רומנו בבוזוקי. באחת מההופעות ביקרו חברי להקת טוקסידו מון, שהופיעו באותה עת בארץ. הם נדלקו על פוליקר, הזמינו אותו להשתתף בהופעתם כנגן בוזוקי ואף ביצעו יחד איתו גרסה עברית לשירם "In A Manner Of Speaking", שהפך בתרגום גלעד ל"תנו לי מילים".

המופע "עיניים שלי" רץ בהצלחה כחצי שנה והביא את פוליקר לקהל חדש וגדול. אחת ההופעות, ב"קולנוע תל אביב", הועברה לאולפן "רולי" הסמוך והוקלטה בעזרת גלי צה"ל. תשעה משירי המופע ושני שירים שהוקלטו ב"טריטון" יצאו בתקליט הסולו השני של פוליקר, חולם בהקיץ, שכלל גרסאות חיות ל"אחרי המלחמה", "שותה הכפר", "תני לי לאכול אותך", "כפיים" ועוד. לאלה צורפו "שיר ערש ישן" ו"חולם בהקיץ", בהם ניגן פוליקר ברוב הכלים, עם אורי מיילס בקלידים, קונייבסקי בכלי הקשה ותמיר, גיא יפה ונץ בקולות. בקטע אינסטרומנטלי נוסף מהמופע, "משב רוח", ניגנו פוליקר ורומנו בבוזוקי, שפי ישי באקורדיון, איתי זילבר בבס, נעם זייד בכלי הקשה וניר צדקיהו בתופים. הקטע יצא בתקליט שדרים וצורף רק לגרסת הקומפקט של חולם בהקיץ.

בלב הקונצנזוס

במאי 1986 השתתפו פוליקר וגלעד בתוכניתה של דלית עופר בגלי צה"ל "אחרי המלחמה". התוכנית, שהוקלטה לקראת יום השואה, כללה שיחות עם גלעד ופוליקר, שבעקבות חזרתם למוסיקה היוונית חזרו גם אל התחושות הקשות של ילדותם כבנים להורים ניצולי שואה. בתוכנית שולבו השירים "אחרי המלחמה" ו"עיניים שלי" ושירים חדשים: "חכי לי סלוניקי" (מ' גלעד, ל' עממי יווני) ולחניו של פוליקר למילים של הלינה בירנבאום, אימו של גלעד, לשיר "פרחים ברוח" ולתרגומה (לשירו של המשורר הפולני ולדיסלב שלנגל) ל"התחנה הקטנה טרבלינקה". שירים אלה, שהוקלטו אחר כך מחדש, היו הבסיס וההתחלה לתקליטם של פוליקר וגלעד אפר ואבק, שיצא שנתיים לאחר מכן.

במקביל השתתף פוליקר בהפקות שונות. בתקליט אוהב להיות בבית של אריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב הוא ניגן בבוזוקי ובבגלמה בשיר היווני שעלי מוהר הפך ל"שכשנבוא", והונצח כשאיינשטיין קרא: "יאסו יהודה, עיניים שלי". לאלבומו של גידי גוב דרך ארץ הוא הלחין את "גבר בעיר", "לוליטה" ו"שלל שרב" (מ' מאיר אריאל), "פרח" ו"כמעט סתיו" (מ' צרויה להב) ו"יורם" ו"שיר אחד שמח" (מ' מוהר).

ב1986 הופיע פוליקר עם הגיטריטט אל דמיולה במופע בקיסריה ועם המלחין, הזמר והגיטריסט יורגו דאלארס בהיכל התרבות בתל אביב.

בתקליט על גבול האור של איינשטיין וגבריאלוב ניגן פוליקר בבוזוקי ובבגלמה בשיר הרמבטיקו היווני שמוהר הפך ל"שיר השיירה".

ב1988 יצא אלבומו של פוליקר אפר ואבק. זו הייתה יצירת המופת של פוליקר וגלעד, תקליטם האישי, החזק והחשוב ביותר. זה לא היה "תקליט שואה" כפשוטו (חצי מהשירים בו עסקו בנושאים אחרים), אבל הוא עסק בדור שגדל בהשפעת הטראומה ונגע גם בנושאים שעד אז כמעט ולא נגעו בהם בפופ הישראלי: מזיכרונות ההורים מהמלחמה ההיא, דרך התקוות החדשות בישראל של שנות ה-50, התבגרות בשנות ה-60 ומצוקה נפשית קשה ומלאת כאב, כשברקע כל הזמן אי היכולת להינתק מהזוועות שחוו ההורים והשפעתם על בני הדור השני.

פוליקר הלחין את כל שירי האלבום, ביניהם "אפר ואבק", "חלון לים התיכון", "כשתגדל", "שיר אחרי הגשם" ו"בגלל" (מ' גלעד) ונכללו בו גם שני השירים של בירנבאום. פוליקר וגלעד עיבדו והפיקו מוסיקלית בסיוע יועד נבו, ושילבו רוק ומוסיקה יוונית, השפעות ערביות ומזרחיות לצד "גל חדש" בריטי, צלילים אלקטרוניים ואקורדיון ישן וחם. פוליקר שר וניגן בבוזוקי, גיטרה חשמלית, בס, קלידים, אקורדיון, בגלמה, תופים וכלי הקשה, ובחלק מהקטעים ניגנו גם איתי הבר או שפי ישי בקלידים, ז'אן-פול זימבריס בתופים וכלי הקשה, אלי מגן בקונטרבס, איתי זילבר בבס, אלברט קקולי בסנטור, נבו באפקטים ודגימות ויהודית תמיר, גיא יפה וארז נץ בקולות רקע. למרות שאפר ואבק היה תקליט קשה ובהחלט לא פופי, הוא זכה להצלחה מרשימה ונמכר תוך חמש שנים ביותר מ70,000- עותקים.

אחרי הוצאת התקליט השתתפו פוליקר וגלעד (וגם הוריהם) בסרטה של אורנה בן-דור-ניב "בגלל המלחמה ההיא". הסרט הביא את סיפורן של שתי המשפחות, וכמו התקליט עסק גם בהשפעת טראומת מחנות הריכוז של ההורים על החינוך והאופי של ילדיהם. השירים של גלעד ופוליקר שולבו לכל אורך הסרט והיו חלק חשוב מהמסר בו.

במאי 1988 יצא פוליקר למופע "אפר ואבק" עם חיים רומנו בגיטרות ובוזוקי, זילבר בבס, ישי בקלידים, נעם זייד בכלי הקשה וניר צדקיהו בתופים. עם שירי התקליט ומבחר שירים מתקליטיו הקודמים של פוליקר זכה המופע להצלחה עצומה וסחף תוך חצי שנה יותר מ100,000- צופים.

אחת ההופעות המיוחדות שלו הייתה ביום השואה ב- 1988, ביחד עם שלמה ארצי. כבני דור שני לשואה מצאו השניים שפה משותפת ונחמה הדדית במופע, אשר למרבה הצער לא תועד. ביולי אותה שנה, במקביל להופעות "אפר ואבק", השתתף פוליקר גם בהופעה מיוחדת ב"לילות יפו" עם להקת הרמבטיקו היוונית אופיסטודרומיקי קומפניה.

בהופעת ה-100 של "אפר ואבק" אירח פוליקר את גידי גוב לשירים אחדים. בפברואר 1989 יצאו פוליקר וגוב למופע משותף, עם להקת הליווי של פוליקר (כשבועז ברמן מחליף את זייד בכלי הקשה). בהופעות, שזכו להצלחה רבה, שר כל אחד את מיטב להיטיו וכן משירי שותפו. פוליקר שר, בין השאר, את "ילד מזדקן", "שלל שרב" ו"יש אי שם" ועם גוב את "גבר בעיר", "יויה" ועוד.

סופרסטאר בשנות ה- 90 ואחריהן

ב-1990 פוליקר הפיק מוסיקלית ועיבד את תקליט הבכורה של יהודית תמיר. פרט לשני שירים שכתב והלחין אהוד בנאי ("אנחת האדמה" ו"נסעת מכאן"), היו כל הלחנים של פוליקר, ביניהם "רומיאו" (מ' צרויה להב), "סירנה" (מ' רוני ערן), "אסיה בוכה" (מ' אהוד מנור) ו"שיר ערש" (מ' חוה אלברשטיין). בהקלטות הוא ניגן בגיטרות, קלידים ואקורדיון ושר קולות.

בסוף 1990 יצא תקליטו הרביעי של פוליקר, פחות אבל כואב. הוא הלחין, עיבד והפיק מוסיקלית (לראשונה ללא גלעד) וכתב מילים לשיר אחד, "הצל ואני". בין השאר נכללו באלבום "פחות אבל כואב" (מ' יהונתן גפן) ו"לילה טוב, לכי לישון" (מ' יהודה עמיחי), חידושים לשירים שהלחין לאחרים: "פרח", "יורם" ו"דברים שרציתי לומר", ושני קטעים אינסטרומנטליים: "טרנס אוריינט" (על פי מוטיב משיר יווני) ו"סיפור זמנים עברו". פוליקר שר וניגן בבוזוקי, בגלמה, גיטרה חשמלית ואקוסטית, בס, קלידים וכלי הקשה ואיתו נגנים נוספים.

למרות היותו תקליט קצר (39 דקות), אינסטרומנטלי בחלקו (שני קטעים) וכולל גם חומר לא חדש (שלושה שירים), הפך פחות אבל כואב להצלחה הגדולה ביותר של פוליקר עד אז. בסוף תשנ"א (ספטמבר 1991) הוא היה התקליט הנמכר ביותר בארץ, עם כמות שיא של 83,000 עותקים. בשנים הבאות הוא המשיך להימכר והגיע ליותר מ-130,000 עותקים. גם הופעות "פחות אבל כואב" זכו להצלחה רבה, ואת שנות ה-90 פתח פוליקר כאחד האמנים המצליחים ביותר בישראל.

במקביל לפחות אבל כואב הקליט פוליקר תקליט אתני ברוחו שיועד לאירופה, בהפקת המפיק הצרפתי ז'אן לאבה (מנו נגרה). התקליט נגנז כשפוליקר הפסיק כל פעילות אמנותית עם מותו של בן דודו קובי פוליקר. קובי נהרג בצבא בידי חבר ליחידתו, ומותו השפיע קשות על פוליקר. המשבר של פוליקר החריף כשגם חבר קרוב שלו מת מסרטן כחודש לאחר מכן. פוליקר עצר את הקלטת התקליט הבא שלו וגם הפסיק באמצע את ההופעות החיות לפרישה שנמשכה כתשעה חודשים.

בסוף מרץ 1992 חזר פוליקר להופעות. העיתון "חדשות", בצעד חסר תקדים, הקדיש לו את רוב מוסף יום השישי שלו והציג אותו בכתבות וניתוחים כהרבה יותר מעוד כוכב ישראלי. עם כל האהבה, הפרגון וההערצה אליו הוא הצטייר יותר כקדוש מקומי.

אלבומו הבא של פוליקר, לעיניך הכחולות, נוצר מתוך הכאב על מותו של קובי פוליקר, הוקדש לו ונשא את צילומו על העטיפה. ברובו היה זה תקליט ללא מילים שפוליקר הלחין, עיבד והפיק מוסיקלית. נכללו בו בין השאר "סולם יעקב" (בגרסה קולית וכלית), "קיר המוות", "ילדי גן השיש", "לעיניך הכחולות" וגם שני שירים: לחנו של פוליקר ל"נד נד" (מ' גפן) ובונוס בגרסת הקומפקט, גרסה עברית ללחנו של היווני קזנג'ידיס ל"זינגואלה" (מ' גלעד). פוליקר ניגן באקורדיון, קלידים, בוזוקי, גיטרות, בס, סאז, בגלמה ופסנתר ואיתו נגנים רבים, וב"זינגואלה" ניגן הרכב ההופעות: פוליקר ורומנו בבוזוקי וגיטרות, ישי באקורדיון, טל הרצברג בבס, ברמן בכלי הקשה, צדקיהו בתופים ותמיר בקולות.

לרדיו הגיע באותה תקופה קטע טכנו ובו סמפול של "סולם יעקב". הקטע נקרא בשם הבלתי נעים "מי הרג את יהודה פוליקר", ויוצרו, שלא חשף את שמו, היה כנראה אהד פישוף מנושאי המגבעת.

לתקליט חפש בי של ריקי גל, שיצא ב1993, הלחין פוליקר את רוב השירים, ביניהם "חפש בי" (מ' חנוך לוין), "פגישה אחת בבר" (מ' גפן), "היי שקטה" (מ' רחל שפירא), "כשאתה מתאהב בי" (מ' צרויה להב) ו"תפילות הילדים" (מ' גל ולהב). פוליקר גם ניגן בגיטרות בחלק מהשירים, עיבד את "תפילות הילדים" וניגן בהקלטתו בכל הכלים.

ב1993 יצא תקליט הקומפקט הראשון של בנזין ובו להיטי הלהקה, ביניהם "חופשי זה לגמרי לבד", "יום שישי", "התחלה חדשה", "גשם", "משמרת לילה", "בית משותף" ו"פנים אל מול פנים". האוסף נערך על ידי פוליקר וגלעד ועורר תרעומת בקרב שאר חברי הלהקה על שלא שותפו בעריכה.

באמצע 1994 הופיע פוליקר בהתנדבות למען בית החולים רמב"ם (בו טופל בן דודו קובי לפני מותו). כל הסכום שנאסף ממכירות הכרטיסים נתרם לבית החולים.

ב1995 יצא אלבומו השלם הראשון של פוליקר מאז אפר ואבק, אלבום כפול בשם הילד שבך, בהפקה מוסיקלית ועיבודים של פוליקר עם גלעד ונבו שנתנו, לראשונה אצל פוליקר, מקום נכבד למחשבים, סימפולים ולופים. פוליקר הלחין את כל הקטעים וביחד עם גלעד כתב מילים ל"זה הילד שבך", "אני רוצה גם", "לא יודע", "מה יהיה יהיה", "והילדים באים" ועוד. את המילים ל"נמס בגשם" כתב גלעד (וגם דיקלם בהקלטה). את המילים ל"סאליק" ו"קין" כתב פוליקר לבדו, והיו גם קטעים ללא מלים, ביניהם "מעל הגשר", "המנטליות של תוף הפח", "נני", ואחרים. פוליקר שר וניגן בגיטרות, קלידים, בס, בוזוקי, בגלמה וג'ומבוש, והשתתפו נבו בקלידים, תכנותים, סמפולים ולופים ונגנים נוספ ים.

ב1996 יצא פוליקר להופעות "הילד שבך", שזכו להצלחה מדהימה, אמנותית ומסחרית (ותועדו באלבום כפול נוסף: הופעה חיה בקיסריה). בהפקה מוסיקלית של פוליקר וגלעד, שגם ניהל אמנותית, ביצע פוליקר מבחר משירי הילד שבך ולהיטים מכל דרכו המוסיקלית. פוליקר שר וניגן בגיטרות ובוזוקי, ואיתו להקה חדשה/ישנה: רומנו בגיטרות ובוזוקי, אבנר חודורוב בקלידים, אקורדיון וקולות, מייקל בנסון בבס, כלי הקשה וקולות, ניר אברבוך בקלידים, אשר פדי בתופים וגיטרה, ברמן בכלי הקשה ונבו בלופים וסמפולים. המופע וגם התקליט נפתחו בגרסה חדשה ל"לעיניך הכחולות", שפוליקר הקליט עם יזהר אשדות.

ב1998 הוציא פוליקר אלבום אינסטרומנטלי מינימליסטי בשם מאוחר אולי מוקדם. פוליקר הלחין, הפיק מוסיקלית וניגן בגיטרות, נבו הצטרף בקלידים וגלעד ניהל אמנותית והפיק.

ב-2000 יצא פוליקר למופע אינטימי, בליווי חודורוב בקלידים, "מים שקטים".

בראשית 2001 יצא שיר ראשון מאלבומו הבא של פוליקר "איך קוראים לאהבה שלי". באותה שנה, באלבום לאט של יוסי בנאי הלחין פוליקר את המלים של בנאי ל"למות למען רעיון".

בשנת 2003 הוציא פוליקר את הסינגל "גג העולם" (מ' יעקב גלעד, ל' פוליקר), שיר ראשון מתוך אלבום האוסף שלו, שנקרא יהודה פוליקר, המיטב. האלבום הכפול היווה אוסף ראשון לזמר, וכלל שירים מתקופת בנזין, מאלבומי הסולו וקטעים שמעולם לא ראו אור עד כה, כמו גירסתו של פוליקר לשיר "רומיאו" שכתב ליהודית תמיר.