יהודית רביץ היא אחת מיוצרות הרוק הבולטות במוסיקה הישראלית. לשירתה ולהלחנתה היה חלק חשוב ביצירת "הצליל הישראלי" של סוף שנות ה- 70 ותחילת שנות ה- 80 ובמיוחד לביטוי האישי של הזמרות-יוצרות שלנו, ולא רק: יצירתה משלבת גם השפעות מזרחיות, קלאסיות, ברזילאיות ו"ארץ ישראל הישנה והטובה". מאז שנות ה- 80 רביץ היא גם אחת הזמרות המצליחות ביותר בישראל ועם זאת, היא אינה שוקטת על שמריה ומצליחה להשתנות ולהתחדש ו"להמציא את עצמה" מבלי לאבד את קהל אוהדיה.

תחילת הדרך

רביץ נולדה וגדלה בבאר שבע. אחיה הגדול יעקב, שהיה גיטריסט בלהקות קצב, לימד אותה לנגן בגיטרה וחשף אותה למוסיקת רוק, וכבר כשהייתה בת תשע היא התחילה להלחין וחשבה שתהיה גיטריסטית ומלחינה ולאו דווקא זמרת. בתיכון היא ניגנה בס והלחינה מילים שלה באנגלית ושירי משוררים בעברית, וביניהם את "ואחר כך תבוא שלווה" ו"בבוקר", שהוקלטו שנים לאחר מכן.

כשהייתה רביץ בכיתה י"א היא התקבלה ללהקה צבאית ובמקום לסיים את התיכון היא התגייסה לצוות הווי הנדסה קרבית, בהדרכת נתן כהן, עם קורין אלאל, יואל לרנר, אורנה גואלי, יוסי גבריאלי ואחרים. ב- 1976 הוקלט הצוות בלחניו ועיבודיו של כהן ל"עשרת הדברות" ו"שיר הנדסה" ובעיבודו של לרנר ל"שיר שלושת הגשרים". רביץ הלחינה ושרה שיר בשם "הלידה" והיתה סולנית בשירים נוספים שלא יצאו באלבום, "אופרה" ו"צפניה". ביחד עם שותפיה לצוות ההווי, בעיקר עם אלאל, הופיעה רביץ גם שלא במסגרת הלהקה בשירים מקוריים ובלהיטים באנגלית.

באוגוסט 1976 הפיק דובי לנץ בגלי צה"ל תוכנית בשם "אולפן מספר 1", שבה הציג כשרונות חדשים: יהודית רביץ, נורית גלרון ואורי רווח. רביץ שרה את עיבודיו של אבנר קנר לשירים שהלחינה, "בבוקר" (מ' יהודה עמיחי) ו"על חוף הים" (מ' חיים גורי), וללחנו ל"כוכב רחוק" (מ' לאה גולדברג). היא גם שרה עם רווח וגלרון "ווקליזה" (ל' יעל גרמן, ע' משה זורמן).

אריק איינשטיין שעבד אז עם קנר שמע את שירתה של רביץ, השמיע אותה בתוכנית "ציפורי לילה" שהגיש והזמין אותה לשיר קולות באלבומו א"י הישנה והטובה חלק ב'. ביחד איתה השתתפה בתקליט גם אלאל, וכך, בעודן חיילות, זכו השתיים לפתוח את הקריירה האזרחית שלהן בצורה המוצלחת ביותר.

שם טוב לוי, שגם הוא השתתף בתקליטו של איינשטיין, הזמין את רביץ להצטרף להרכב ג'אז-רוק, ששת, והיא החלה לעשות חזרות עם הלהקה עוד לפני שהשתחררה מהצבא. מייד לאחר שהשתחררה בתחילת 1977 ובמקביל לחזרות עם ששת, הצטרפה רביץ אל גידי גוב ושמוליק בילו לשלישייה שיזם המפיק דודו אלהרר, פרנסה טובה. ההרכב הופיע שלוש פעמים, הקליט שני שירים ישנים, "קסם על ים כנרת" ו"ליפא העגלון", והתפרק לפני שהספיק לממש את שמו.

בששת הסתכם בתחילה תפקידה של רביץ בשירת קולות רקע ובהקשה במשולש, עד להופעתה בפסטיבל הזמר והפזמון בשיר, שהציע לה שייקה לוי מהגשש החיוור, "סליחות" (מ' לאה גולדברג, ל' עודד לרר). השיר זכה להצלחה עצומה והפך את רביץ לכוכבת בן לילה. הצלחתו השפיעה גם על ששת: חלק גדול מהקהל שאהב את השיר התקשה לקבל את המוסיקה המורכבת שניגנה הלהקה וגם את העובדה שחלקה של רביץ היה קטן. ששת לא הצליחה להמריא, ורק אחרי התפרקותה הוקלט אלבומה שבו הייתה רביץ סולנית בלחניו של שם טוב לוי ל"ענבלים" (מ' נתן אלתרמן) ו"בלילות הסתיו" (מ' דוד פוגל) ובלחן שלה ל"סמבה ברגל שמאל" (מ' יעקב גלעד).

במהלך ההקלטות של ששת הצטרפה רביץ גם למופע עם דני ליטני, שנקרא "בראש אחד". בעיבודו של מתי כספי הקליטו השניים את השירים "בראש אחד" (מ' ול' ליטני), "לא טוב היות האדם לבדו" (מ' נתן זך, ל' כספי) וג'ינגל "חגיגה בנביעות" (מ' דורי בן-זאב, ל' כספי) שבו שרו גם כספי, אריק רודיך ומאיר ישראל. "בראש אחד" היה ההזדמנות הראשונה של רביץ להופיע בסיבוב הופעות מקצועי, כולל בהופעות ענק ב"נביעות", אך למרות הצלחת המופע הוא רץ במשך חודשים אחדים בלבד.

לאחר שירד הצטרפה רביץ למופע עם יוני רכטר, "באופן קבוע וחד פעמי", בהפקתו של דודו אלהרר. רביץ ניגנה בגיטרה וקונגס, רכטר שר, ניגן בפסנתרים, ניהל ועיבד, ומלבדם ניגנו גם דובי קיזלשטיין בתופים ואחרים. מלחניה שרה רביץ את "נעימת פתיחה" ו"מי לאהבה" (מ' יעקב רוטבליט, ע' כספי) ומלחניו של רכטר שרה בין היתר את "דמעות של מלאכים", "עטור מצחך זהב שחור" ו"מה עושות האיילות". היא גם שרה את "לילה" של שלום חנוך ואת "עין גדי". המופע הוקלט במועדון "צוותא" ויצא באלבום ב- 1979.

במקביל למופע השתתפה רביץ בהפקה נוספת של אלהרר, אלבום שירי ילדים של יהונתן גפן הכבש הששה עשר. רכטר ניהל ועיבד מוסיקלית לחנים שלו ושל דויד ברוזה, יצחק קלפטר, עדה נסטוביץ' ושפי ישי. רביץ שרה קולות והייתה סולנית בשירים "הילדה הכי יפה בגן" ו"יוסי יוסי".

באמצע 1979, עם סיום "באופן קבוע וחד פעמי", יצאה רביץ להופעות בקיבוצים, לבדה עם הגיטרה. בהופעה הראשונה נגמרו לה השירים אחרי חצי שעה, ואנשי הקיבוץ סירבו לשלם לה. בהמשך היא למדה לשלב חומר מקורי ושירים של אחרים, התנסתה בדיבור עם הקהל והפכה למקצוענית.

באותה תקופה היא הקליטה את "לקחת את ידי בידך" (מ' רוטבליט, ל' כספי) ואת לחנה ל"ליד הדלת" (מ' יעקב גלעד, ע' כספי) לפסקול הסרט "דיזנגוף 99", ובאוקטובר אותה שנה יצא אלבומה הראשון, יהודית רביץ, שכלל אוסף מהקלטותיה עד אז, וביניהן את שני השירים האלה, את "ענבלים", "סליחות" ו"מישהו". לאלה נוסף שיר חדש אחד שהלחינה, "ימים טובים" למילים של יעקב גלעד. פרט לשיר הפופי הזה נעו רוב עיבודי השירים בין ג'אז,רוק ברזילאי עדין לבלדות "ישראליות", שהלמו את קולה הרך והמתוק של רביץ.

שנות השמונים

בראשית שנות ה- 80 החלה רביץ לעמוד על דעתה מבחינה אמנותית, להשתחרר מהמוסיקאים שגילו וטיפחו אותה (שם טוב לוי, דני ליטני, יוני רכטר ומתי כספי) ולבטא צדדים חדשים במוסיקה שלה. יעקב גלעד הפך למנהלה האישי וגם הוא דחף אותה לכיוון אישי ו"רוקי" יותר.

השינוי עוד לא היה ברור בתחילת 1980: בפסטיבל הזמר נכללו שני לחנים פופיים של רביץ למילים של גלעד, "כמו לפני שנים", שאותו שר אריק סיני, ו"1980", בביצוע להקת עפיפון.

לעומת זאת, ב"ערב שירי משוררים" של גלי צה"ל היא שרה את לחנה המורכב ל"יש אשר שקטים הם השמיים" (מ' אברהם חלפי). בעיבוד השיר השתתפו איתה אילן מוכיח וטומי פרידמן, שבהמשך עיבדו איתה את שירי אלבומה השני, שהוקלט בקיץ 1980. פרידמן היה גם המפיק המוסיקלי של האלבום.

גלוי ונעלם, שיצא בנובמבר 1980, הציג את רביץ, גם בעקבות העבודה עם המורה לפיתוח קול חנה כהן, כזמרת בעלת ביטחון רב יותר בשירה. גם כיוצרת היא נשמעה חזקה ובוטחת יותר מבעבר והיא הלחינה את רוב שירי האלבום, וביניהם את "ארבע לפנות בוקר", "גלוי ונעלם" ו"עכשיו הכל בסדר" (מ' גלעד), "בלדה על אדון כמעט וגברת כבר" (מ' חנוך לוין) ו"כמו אל מים" (מ' יעקב רוטבליט). עוד באלבום בלטו "שיר ללא שם" (מ' ול' שלום חנוך) ו"אחיזת עיניים" (מ' נירית ירון-גרוניך, ל' שלמה גרוניך). ברוב השירים ניגן הרכב בסיסי רוקי שכלל, בין היתר, את אבנר קנר בקלידים ואת יהודה עדר בגיטרה חשמלית

באמצע 1981 הקליטה רביץ את לחנה ל"מילה טובה" (מ' גלעד) בהפקת טומי פרידמן ובעיבוד משותף שלה ושל קנר, שגם ניגן בקלידים ושר. "מילה טובה" היה גם שם מופע היחיד הראשון שלה, שהתחיל לרוץ ביולי 1981, בהפקתו המוסיקלית של פרידמן ובעיבוד קנר. המופע רץ בהצלחה כשנה.

בתחילת 1982 היא הקליטה עיבודים חדשים שיצרה ללהיטיה "סליחות", "הילדה הכי יפה בגן", "לא טוב היות האדם לבדו" ו"ארץ טרופית יפה" (ע' עם קנר). בהקלטות השתתפו יהודה פוליקר בגיטרה ולהקתו בנזין בקולות. שירים אלה בנוסף ל"מילה טובה" ועוד שירים ישנים נכללו באמצע 1982 באלבומה השלישי של רביץ, מילה טובה ואוסף שירים.

בתחילת 1983 התארחה רביץ בהופעתו של המלחין והזמר הברזילאי ג'ורג'י בן, והמפגש המוצלח ביניהם הוליד את הרעיון לאלבומה הבא, בוא לריו, שהוקדש לשיריו, בעיבוד ובהפקה מוסיקלית של סידני רושה, הקלידן והמפיק של בן. רביץ שרה גרסאות רוק-דיסקו, שביניהן היו גם "בוא לריו", "סנטה קלרה" ו"פני מלאך", ואל נגני התקליט, ברזילאים מלהקתו של בן, הצטרפו בחלק מהקטעים יהודה פוליקר, יוסי פיין ואחרים.

באמצע 1984 הקליטה רביץ את האלבום דרך המשי בהפקתו המוסיקלית של גרי אקשטיין. לצד חידוש מרטיט ל"וידוי" (מ' אלכסנדר פן, ל' סשה ארגוב, ע' רפי קדישזון) הלחינה רביץ את השירים, והעיבודים שעשתה עם אקשטיין שילבו השפעות רוק אמריקני, סטילי דן, נגיעות בלוז וג'אז ומוסיקה מזרחית וספרדית. האלבום כלל קטעי רוק כ"עד קצה המסלול" (מ' אסתר שמיר), "בעד או נגד" (מ' גלעד) ו"אמרת אמרת" (מ' קובי לוריא) לצד קטעים איטיים ומעודנים כ"דרך המשי" (מ' צרויה להב), "למי שאינו מאמין" (מ' לאה גולדברג) ו"אגדת אופליה" (מ' אהוד מנור).

אחרי הוצאת האלבום יצאה רביץ למופע "דרך המשי" עם צוות מצומצם, שכלל אותה בשירה ובגיטרה, את ירון בכר בקלידים ואת אלון הלל בכלי הקשה. המופע, בהפקתה של טמירה ירדני, היה הצלחה גדולה ורץ כ- 450 פעמים. במהלכו הקליטה רביץ עיבוד שלה עם בכר והלל לשיר הישן "דבקה רפיח" (מ' עמנואל זמיר, ל' עממי).

ההצלחה

ב- 1987 יצא באה מאהבה, אלבומה השישי של רביץ, שהפך אותה ל"כוכבת על" מקומית. בהפקה מוסיקלית ועיבוד של ירון בכר יצרה רביץ אלבום בומבסטי בצליל שלו, מלא עוצמה בשירה ובנגינת הליווי, שיצרו תחושת אופוריה חד-פעמית. פרט ל"פחד" (מ' ול' שלום חנוך) ו"עוד על אהבה" (מ' ול' מיקי שביב) הלחינה רביץ את כל השירים, שהבולטים שבהם היו "באה מאהבה", "רחבת הריקודים" (שבו התארחה להקת משינה בקולות), "שבתות וחגים" ו"סוף לסיפור" (מ' יעקב רוטבליט).

"באה מאהבה", השיר והאלבום, הפכו ללהיטי ענק והביאו את רביץ לקהל גדול שלא הכיר אותה קודם לכן. כך גם המופע "באה מאהבה", שהועלה רק במקומות גדולים ובהצלחה עצומה, שנמשכה יותר משנה של הופעות רצופות. לקראת סוף סיבוב ההופעות צורפה הפקת "באה מאהבה" למופע של נורית גלרון "משהו בלבבה" למופע משותף. אחרי שני חלקים שבהם הייתה כל אחת שרה משיריה, הצטרפו השתיים לעשרים דקות משותפות. הן גם הקליטו יחד חידוש ל"כשאת בוכה את לא יפה".

ב- 1988 עיבדה רביץ והפיקה מוסיקלית את אלבומה של קורין אלאל אנטארקטיקה. היא גם השתתפה בשירת קולות ובנגינת קלידים ויצרה עם אלאל את אלבומה המצליח ביותר.

כעבור שנה היא הופיעה במופע משותף עם שלום חנוך, שבו שר כל אחד מהם משיריו בנוסף לשירים ששרו ביחד. השילוב המוצלח בין השניים נמשך רק הופעות בודדות.

בהמשך 1989 יצאה רביץ למופע קטן ואינטימי, אנטיתזה ל"באה מאהבה", כשהיא בגיטרה ואיתה ירון בכר בקלידים. למופע היא הקליטה את לחנה ל"טיול בשדרה" (מ' רוטבליט), והשיר, שיצא בתקליט שדרים בסוף השנה (לראשונה בהפקת רביץ עבור "מפיקות בע"מ") סימן את סיום הקשר בן תריסר השנים שלה עם חברת התקליטים "סי-בי-אס" ואת המעבר לחברת "הליקון".

אלבומה השביעי, שם, הוקלט באמצע 1990 בהפקה מוסיקלית שלה ושל בכר, שגם עיבד. שם הורכב משירים שהלחינה רביץ למילים של שמרית אור וביניהם שיר הנושא, "אפריקה", "נשים יושבות בחדרים" ו"משנה לשנה", והופיע בו גם הלחן הראשון שיצרה עשרים שנה קודם לכן, "אחר כך תבוא שלווה". בהקלטות השתתפו ארבעה נגנים בלבד - רביץ בגיטרה אקוסטית ולראשונה גם בגיטרה חשמלית, בכר בקלידים ובתכנות תופים, בנצי גפני בבס ואלון הלל בתופים. בצליל שלו היה שם מעין המשך לבאה מאהבה, אך הוא הצליח הרבה פחות ממנו.

כעבור שנה היא הפיקה מוסיקלית וניהלה אמנותית את אלבום הבכורה של דוד ד'אור, עם המעבד והמנהל המוסיקלי עופר מאירי. ד'אור שר בו בין השאר את לחנה הוותיק ל"בבוקר" ולחן חדש שלה למילים שלו, "אין קצה לדרך". רביץ השתתפה באלבום גם בשירת קולות ובנגינת גיטרה אקוסטית.

בסוף 1993 הקליטה רביץ את אלבומה השמיני ומאד לא פשוט לחכות בהפקה מוסיקלית שלה עם טכנאי ההקלטה גיא יפה. רביץ הלחינה ועיבדה את כל השירים בו, שמתוכם בלטו בין היתר שיר הנושא, "תמונה" (מ' דליה רביקוביץ), "הגננים היום עצובים" ו"אני משם" (מ' לאה גולדברג). האלבום, שבעקבותיו עלה גם מופע מצליח באותו שם, היה מאוזן היטב בין האנרגיות הרוקיות ובין המלודיות העגולות, רביץ שרה בו בפחות מאמץ מאשר אי פעם בעבר ונשמעה חמה ומשכנעת, והוא הצליח מאוד גם מבחינה מסחרית.

ב- 1994 יצא אלבומה התשיעי, עד לאן שהלב לוקח, שכלל בעיקר הקלטות מהופעותיה באותה שנה. בין היתר הופיעו באלבום "באה מאהבה", מתוך הופעתה עם גידי גוב ב"מופע משותף מאוד", והשירים "ברחובות שלנו" (של משינה) ו"שקט" (של בלאגן) מתוך המופע "סטנדרט מקומי", שהעלתה בפסטיבל "ג'אז, סרטים ווידאוטייפ". השיר החדש באלבום היה "כאן החיים שלנו".

כעבור שלוש שנים יצא אלבומה איזו מין ילדה בהפקה מוסיקלית שלה עם גיא יפה ועדי רנרט, שגם עיבד את האלבום יחד איתה. רביץ הלחינה את כל השירים בו ולראשונה גם כתבה מילים לחלק מהם, וביניהם ל"איזו מין ילדה" ו"פעם", שהופיעו לצד שירים כ"אישה בגילך" (מ' רוטבליט) ו"ילדה קטנה ביער" (מ' מאיר אריאל). האלבום הציג את רביץ שוב בתהליך של שינוי והתחדשות, ולמרות שהיו בו להיטי רדיו רבים, הוא לא זכה להצלחה גדולה.

ב1998 רביץ עיבדה וניהלה מוסיקלית גרסה חדשה של המחזה המוסיקלי "בוסתן ספרדי" שהוצגה בתיאטרון "הבימה".

אלבומה הבא של רביץ, געגוע, יצא בשנת 2000 והפתיע בצליל השונה והחדשני שבו, ששילב רוק ודאנס "חי" (לא של "מכונות"). על הפקת המוסיקה והעיבודים היו אחראים רן שם-טוב ויובל שפריר, על הייעוץ האמנותי דן תורן ועל "כיוון" מנהלה החדש של רביץ, אשר ביטנסקי. פרט ל"בך לא נוגע" (מ' ול' תורן), "גלקסיה" (מ' תורן, ל' ג'נגו) וחידוש ל"סיפור מותם של עלמה ועלם" (מ' מאיר אריאל, ל' שלום חנוך), הלחינה רביץ את כל השירים, שביניהם בלטו "געגוע", "נמש על השמש" (מ' רביץ) ו"אמבולנס האהבה" (מ' לאה גולדברג ודן תורן). לצד הופעותיה עם הרכב הרוק שבאלבום הופיעה רביץ במופעים מיוחדים עם התזמורת הפילהרמונית, גם כאמנית המרכזית במופע וגם כאורחת במופעים של יוני רכטר ושרית חדד. שיתוף הפעולה עם התזמורת הפילהרמונית הניב בנוסף אלבום הופעה שיצא באפריל 2001

ביוני 2001 יצא תקליט שדרים ראשון מתוך אלבום חדש של דני סנדרסון ובו שירים שכתב לאחרים. יהודית רביץ שרה את "כמו עפיפון" בעיבוד והפקה מוסיקלית של רן שם טוב ויובל שפריר.

בשנת 2003 חזרה רביץ לבמה במופע "ילדות", שבו שילבה שירי ילדים שכתבה בעצמה עם שירים של ביאליק, דליה רביקוביץ', נורית זרחי, אלכסנדר פן ואפילו פרנץ קפקא. בהמשך הוציאה די.וי.די עם שירי המופע, שנקרא גם הוא "ילדות".

ב-2005 הוציאה רביץ די.וי.די נוסף, בשם "גם אני רוצה חיבוק". את השירים כתבה מיריק שניר והלחין מוני אמריליו. עמוס עבר הדני עיבד והפיק.

באותה שנה השתתפה בשיר "רחוק ממך", מתוך אלבומם של ברי סחרוף ורע מוכיח, "11א'".

בהמשך ביצעה רביץ ביחד עם אהובה עוזרי (שכתבה והלחינה) את "השיר ההוא" מתוך התוכנית "מפגשיר" בערוץ 2 - בדיעבד הלהיט הגדול ביותר שצמח מתוך התוכנית. השיר היה אחד מחמש המושמעים ביותר לשנת תשס"ו, ע"פ נתוני אקו"ם.

במרץ 2007, שש שנים לאחר "געגוע", שחררה רביץ את אלבום האולפן ה-12 שלה, "עיר קטנה", מתוכו שוחררו הסינגלים "עיר קטנה" ו"כשתבוא אהבה". לאלבום צורף דיסק בונוס במהדורה מוגבלת, שכלל ששה שירים שלא הופיעו על אף דיסק רשמי שלה: "האיש ההוא" עם אהובה עוזרי, "רחוק ממך" עם ברי סחרוף, "את עושה אותי אמא" מתוך המופע "ילדות - מסע מוסיקלי תיאטרלי", "ים של געגוע" עם אסתר עופרים, "חדרים שבלב" עם חמי רודנר ו"כמו עפיפון" מתוך האלבום שכתב דני סנדרסון לחסרים - "תולדות המים".