דיסקוגרפיה: נעמי שמר

ביוגרפיה מאת יורם רותם

הסתר ביוגרפיה

נעמי שמר, כלת פרס ישראל תשמ"ג, היא מחשובי היוצרים בזמר העברי שלאחר קום המדינה. רבים ממאות השירים שכתבה והלחינה הפכו לחלק בלתי נפרד מהקלאסיקה הישראלית ומצטיינים בשילוב הקיים בהם בין המילים למנגינה. יצירתה כוללת גם הלחנת שירי משוררים אחרים ותרגום שירים משפות שונות, וגם באלה הצליחה לשמור על הקו האישי המאפיין אותה ואת כתיבתה. הרפרטואר של שמר כולל שירים ליריים ושירים שמחים, שירי זיכרון ושירי חג, שירים לילדים ושירים למבוגרים, שחלקם אף תורגמו לשפות אחרות. פעמים רבות קיבלו שיריה האישיים משמעויות אחרות ובעיקר לאומיות, גם אם היא לא התכוונה לכך מלכתחילה. שירה הנודע ביותר הוא "ירושלים של זהב", שנכתב ובוצע לפני מלחמת ששת הימים, והפך בן לילה למעין המנון הנבחר בכל פעם מחדש לשיר הישראלי האהוב ביותר בכל הזמנים. דבר מותה, ביוני 2004, לווה באבל לאומי בלתי-רשמי שירד על הארץ והיטיב לבטא את מעמדה הקאנוני של שמר בתרבות ישראל.

ביוגרפיה

היא נולדה בקבוצת כנרת לזוג הורים, שהיו ממקימי הקיבוץ, רבקה ומאיר ספיר. מגיל צעיר עמדה אמה על כשרונה המוסיקלי ועודדה אותה ללמוד נגינה על פסנתר. בגיל שש כבר ליוותה נעמי את חברי הקיבוץ בשירה, ומאז דבקה בה היכולת לחבר שירים הניתנים ל"שירת רבים", כפי שכינתה זאת. בשלב מאוחר יותר למדה באקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בירושלים ואצל מורים פרטיים ממיטב המוסיקאים בארץ. כששבה לקיבוץ לאחר לימודיה ולימדה ריתמיקה את ילדי הגן, ראתה שאין להם מספיק שירים המתארים את עולמם, וכתבה עבורם את שיריה הראשונים וביניהם "הדואר בא היום", "אחינו הקטן", "הטיול הקטן" ועוד... השירים הופיעו לראשונה באלבומה של יפה ירקוני, שירים מכנרת, (1958) שסייע לשמר בפריצת הדרך.

לאחר שעברה לגור בתל אביב כתבה עם יוחנן זראי את השירים למחזמר "חמש חמש" שהועלה ב- 1955 בלהקת פיקוד המרכז וכעבור שנה גם על הבמה האזרחית בתיאטרון "האוהל". בין שירי ההצגה, שהפכה ללהיט, בלטו "רב האור והתכלת" ו"שיר הבר", שהוקלטו על ידי ריקה זראי ו"סמוך על התרנגול", שהצליח בביצועם של רן ונמה (1959).

חיים טופול, שזכר את שמר משירותה הצבאי בפיקוד הנח"ל, ביקש ממנה לכתוב לתוכניתה הראשונה של להקת בצל ירוק (1957), והיא כתבה להם את "נועה", שאחרי זמן קצר הוצא מהמופע, ואת "משירי זמר נודד", שזכה להצלחה גדולה ונחשב ללהיט הראשון שלה.

לצמד הדודאים שקם ב- 1958 היא כתבה את "שיר לחג עשור", "כיבוי אורות" ו"שיירת הרוכבים" ללחן של שמעון ישראלי, שעליו חתמה בשם "אליפז".

מלבדם כתבה באותה שנה ללהקות הצבאיות את "חמסינים במשלט" - ללהקת פיקוד המרכז ו"בגלל מסמר" - ללהקת פיקוד הצפון. שמר הפכה לכותבת מבוקשת וב - 1960 כתבה ללהקת פיקוד המרכז את "הופה היי", שזכה מאוחר יותר במקום הראשון בפסטיבל זמר בינלאומי שנערך בעיר פזארו שבאיטליה.

ב - 1963 כתבה את שירי תוכניתה ה-17 של להקת הנח"ל, "שמש במדבר", שהייתה מעין מחזמר, ופתחה את עידן ה"הפקות" בלהקות הצבאיות. השירים שהצליחו במיוחד מתוך התוכנית היו "מחר", "מטריה בשניים", "עוד לא אכלנו", "הטיול הגדול" ו"חפש אותי", שבו שילבה שמר את כתובתה..

באותה שנה היא חיברה גם את השיר "חורשת האקליפטוס", למחזמר "כיצד שוברים חמסין", שנכתב לציון היובל לקבוצת כנרת, שבה נולדה וגדלה. השיר התפרסם מאוחר יותר בביצוע צוות ההווי של הנח"ל.

ב - 1964 הלחינה שמר את שירה של רחל "כנרת" ("שם הרי גולן"), שאותו שרה במקור להקת פיקוד המרכז, ומאוחר יותר הלחינה רבים משיריה של המשוררת, שכמו שמר, התגוררה בעמק הירדן וכתבה שירים רבים על נוף הכנרת. בין שירים אלו היו "בגני נטעתיך" ו"זמר" ("לך ועליך"), שהוקלטו על ידי האחיות שמר ב- 1966.

לתוכניתה הראשונה של שלישיית גשר הירקון כתבה שמר את "אהבת פועלי הבניין", "סרנדה לך", "איילת אהבים", שתורגם על ידה, ו"לילה בחוף אכזיב", ששולב גם בסרט "דליה והמלחים" בו השתתפה השלישייה (1964).

מאוחר יותר נסעה שמר עם בתה לביקור בפאריז ומשם שלחה לתוכניתה השנייה של השלישייה את השירים "לכבודך" ו"העיר באפור", שנכתב במקור על פי מנגינת הלהיט הצרפתי "ילדה כה יפה" של אלן בארייר. שהותה של שמר בפאריז הובילה אותה לכתוב נוסח עברי גם לשירים צרפתיים אחרים כמו "אילו ציפורים", "שלגיה", ולשירים רבים של ז'ורז' ברסאנס, שאותם תירגמה לתוכניתו של יוסי בנאי "אין אהבות שמחות". לבנאי תרגמה גם את שירו של ז'ק ברל "שירם של האוהבים הזקנים", שהפך אצלה ל"אהבה בת עשרים". ב- 1967 ביקש ממנה טדי קולק, אז ראש עיריית ירושלים, לכתוב לחלק האמנותי בפסטיבל הזמר שיר שיעסוק בירושלים. שמר חיברה את השיר "ירושלים של זהב" (מקור השם בתכשיט שאותו נתן רבי עקיבא במתנה לרעייתו רחל) והתעקשה שתשיר אותו שולי נתן, אז עדיין חיילת אלמונית, ששמר התרשמה מקולה כששמעה אותה ברדיו.

שלושה שבועות אחרי הפסטיבל פרצה מלחמת ששת הימים, שבמהלכה אוחדה ירושלים מחדש. הצנחנים משחררי העיר שרו את השיר על הר הבית וליד הכותל המערבי. בעקבות המלחמה הוסיפה לו שמר בית נוסף המתחיל במילים "חזרנו אל בורות המים...". כששרה לראשונה את הגרסה החדשה לפני הצנחנים וזכתה למחיאות כפיים, אמרה להם: "בעצם זו אני שצריכה למחוא כפיים לכם, כי הרבה יותר קל לשנות שיר מאשר לשנות עיר"...

מאז הפעם הראשונה שבה בוצע על בימת פסטיבל הזמר, הפך "ירושלים של זהב" לשיר שהוא סמל ותפילה, והוא נחשב לשיר הישראלי האהוב ביותר בכל הזמנים.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים ב- 1973, השיר שהיטיב לבטא את תחושות החזית והעורף בזמן המלחמה היה "לו יהי". המילים נכתבו בזמן המלחמה על פי מנגינת השיר "Let It Be" של הביטלס, אולם מרדכי הורוביץ, בעלה של שמר, טען ששיר כזה ראוי למנגינה "משלנו". שמר הלחינה את המנגינה בדרך לאולפני הרצליה, מהם שודרה בכל ערב מערבי המלחמה תוכנית הטלוויזיה "מפגש אמנים". את השיר הקליטו בין היתר חוה אלברשטיין, שלה נכתבו המילים במקור והגשש החיוור. מאוחר יותר הקליטו הגששים אלבום שלם משיריה של שמר, שכלל בין השאר את "יש לי חג" ו"חבלי משיח".

באמצע שנות ה-70 החלה שמר להתבטא בנושאים פוליטיים והזדהתה עם אנשי גוש אמונים. שירים שחיברה אז כמו "פרנואיד" ו"איש מוזר" ("...על משכבי בלילות אני שומע קול פעמון גדול ומצלצל, ארץ ישראל שייכת לעם ישראל"...) עוררו סערה ציבורית והרחיקו אותה מלב הקונצנזוס. ההתקפות עליה בתקשורת באותם ימים הזכירו שבשיר "ירושלים של זהב" היא כתבה ש"כיכר השוק ריקה", למרות שהכיכר הייתה מלאה אז, לא ביהודים כי אם בערבים. שמר מצידה טענה שכל עוד לא היו בכיכר זו יהודים, היא הייתה מבחינתה ריקה...

ב- 1977 הקליט יהורם גאון את השיר "עוד לא אהבתי די", שהפך ללהיט ולריקוד עם פופולרי משמיעה ראשונה ובכך הצטרף לרשימת השירים של שמר שהצליחו בביצועו של גאון וביניהם "קומי צאי" (למילים של ביאליק), "סימני דרך" ו"לא תנצחו אותי".

כעבור שנתיים כתבה שמר את "על כל אלה" כשיר עידוד לאחותה רותי שהתאלמנה. יוסי בנאי שר אותו בתוכנית טלוויזיה וגם בתוכנית היחיד שלו "אני וסימון ומואיז הקטן". השיר הפרטי של שמר הפך בעזרתו של בנאי לתפילת רבים, והשורה "אל נא תעקור נטוע" מתוכו קיבלה מאוחר יותר גם משמעות פוליטית, כשהפכה לסיסמת המתנגדים לפינוי העיר ימית. את השיר הקליטו רבים ובהם גם שמר עצמה, שפתחה איתו את אלבומה המצליח מ- 1981, על הדבש ועל העוקץ. מתוך האלבום בלטו גם השירים "אנשים טובים" ו"אומרים ישנה ארץ".

בשנת 1983 הוענק לשמר פרס ישראל על פועלה בתחום הזמר העברי. בין נימוקי השופטים נכתב כי "שיריה של שמר הם מיזוג מופלא בין המילה והלחן. בשיריה בולט הביטוי הניתן בהם לרחשי הלב של העם".

ב - 1987 הקליט משה בקר את האלבום חפצים אישיים, שהורכב כולו משיריה. האלבום לא זכה להצלחה, ושמר האשימה את שדרני הרדיו שהתעלמו ממנו, בין היתר גם בשל דעותיה הפוליטיות, וגרמו לכשלונו.

כעבור שנה הקליטה הגבעטרון אלבום שלם משיריה, ושושנה דמארי הקליטה את שירה "אור", שהפך להמנון של פסטיבל המחולות בכרמיאל.

בשנות ה- 90 מיעטה שמר לכתוב שירים, בין היתר בשל בעיות בריאות, אך כל שיר חדש שכתבה זכה לקבלת פנים אוהדת. ב-1993 היא חיברה לבני אמדורסקי את השיר "אני גיטרה", שהיטיב לשרטט את דיוקנו. אמדורסקי שר את השיר לראשונה בתוכנית טלוויזיה שהוקדשה לו זמן קצר לפני שנפטר ממחלת הסרטן.

באותה שנה יצאה גם קלטת וידאו משיריה הידועים לילדים. השיר "הכל פתוח", שחתם אותה, הפך ללהיט ענק כאשר הוקלט על ידי עופר לוי ולאה לופטין.

ב - 1996 תרגמה שמר והלחינה את שירו של המשורר האמריקאי וולט וויטמן "הו רב חובל", לזכרו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. את השיר, שעורר התרגשות עזה, שרה מיטל טרבלסי בתוכנית טלוויזיה ששודרה ביום השנה לרצח רבין.

לחגיגות החמישים למדינה היא כתבה את השיר "יובל", שאותו שרה יחד עם גידי גוב בערב יום העצמאות תשמ"ח. דורית פרקש הקליטה את השיר מאוחר יותר לאלבומה חצי מאה עברה, שהוקדש כולו לשיריה של שמר. במסגרת חגיגות היובל, נבחר השיר "ירושלים של זהב" לשיר היובל.

בשנת 2000 שכנע אותה דודו אלהרר לשוב אל הבמה למופע משיריה, שנקרא "אלף שירים ושיר". המופע, שעבורו כתבה שמר את השירים "אקטואליה" ו"המעיל", זכה להצלחה רבה.

בשנת 2001 הוענק לשמר תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת תל אביב.

ב-26 ביוני 2004 הלכה שמר לעולמה לאחר מאבק ממושך במחלה קשה. היא נפטרה בבית החולים "איכילוב" בתל אביב ונטמנה בבית העלמין של כנרת, לא רחוק מקברה של המשוררת רחל. לבקשתה, לא נערך לה מסע לוויה ולא ספדו לה על קברה. במקום זאת, ידידה, הזמר והמפיק דודו אלהרר, שר בהלוויה את שיריה "כנרת", "חורשת האקליפטוס", "לשיר זה כמו להיות ירדן" ו"נועה" והוביל את הנוכחים לשירה בציבור עגומה ומרגשת.

ביום הלוויתה ספד לה ראש הממשלה, אריאל שרון: "נפלאתה אהבתה של נעמי לארץ ישראל, לטבע שלה, לנופיה, לאנשיה... היא הצליחה במלל ובמנגינות נפלאות לחבר אותנו אל שורשינו, אל מקורותינו, לחבר אותנו אל ראשית הציונות ולהדביק אותנו בנכונות האהבה למכורתנו. אנו מרכינים ראש על צער הפרידה ומודים על המתת הנפלאה אשר נעמי העניקה לנו". נשיא המדינה, משה קצב, אמר כי "שמר הותירה בשיריה סימני דרך בחיי המדינה. שיריה ביטאו אהבה עזה למדינת ישראל ולעם בישראל. מילות שיריה הן מורשתה וילוו אותנו לעד". שרת החינוך והתרבות, לימור לבנת, אמרה ביום מותה של שמר כי "ממלכת הזמר העברי איבדה היום את מלכתה". נתן שרנסקי, השר לענייני תפוצות, חברה וירושלים, ואסיר ציון לשעבר, מסר כי שיריה של שמר היו "מוסיקת הרקע של יהדות הדממה". השר סיפר כיצד למד את "ירושלים של זהב" בעל פה בזמן מעצרו ב-1974, בעזרת שכנו לתא המעצר. "זה היה הדבר הכי ישראלי שהכרנו, וידענו שגם בארץ השיר הפך לכעין המנון".

במאי 2005 הפתיע גיל אלדמע, כאשר גילה כי טרם מותה שלחה לו שמר מכתב ובו היא מתוודה כי

הלחן לשיר "ירושלים של זהב" הושפע שלא ביודעין משיר עם באסקי, שנחמה הנדל השמיעה לה פעם. שמר סיפרה כי השתיים היו נפגשות, מבשלות ושרות, וכי הנדל שרה לה את השיר, ששמו "פיו חוספה". "כנראה באחת הפגישות האלה נחמה שרה לי את שיר הערש הבאסקי הידוע והוא נכנס לי באוזן אחת ויצא מהשנייה", סיפרה במכתב. כאשר התבקשה על ידי אלדמע לחבר שיר לפסטיבל הזמר ב-1967, כתבה את היצירה, שהיתה דומה מאוד לשיר הבאסקי, בשינויים קלים, כך שגירסתה כללה שמונה תיבות של לחן מקורי, ובכך הקנתה לה את הזכויות על הלחן. לאורך השנים נשאלה רבות על הדמיון בין שיר העם לבין "ירושלים של זהב", ותמיד דחתה את הרמיזות בכעס. כל השנים הללו ידעה משפחתה את האמת, ושמר ביקשה לקראת מותה לשתף גם את אלדמע, שיזם את כתיבת "ירושלים של זהב". במכתבה סיכמה: "אני חושבת את כל העניין לתאונת עבודה מצערת, עד כדי כך מצערת שאולי בגלל זה חליתי".

מאת יורם רותם

הסתר ביוגרפיה

©2018 סטריאו ומונוSweetHome :אחסון