דיסקוגרפיה: שלום חנוך

ביוגרפיה מאת יואב קוטנר

הסתר ביוגרפיה

שלום חנוך הוא לא רק היוצר הגדול והמשמעותי ביותר ברוק הישראלי, אלא אחד הכוחות המרתקים והפוריים ביותר במוסיקה הישראלית מאז סוף שנות ה-60, משורר רגיש ומלחין רב דמיון, שיודע לנוע בין עדינות ואינטימיות לרוק'נ'רולים סוער ומלא אנרגיה. השפה שלו, ההופעה שלו, ובעיקר החיפוש המתמיד שלו אחרי גבולות חדשים להגדרה "מוסיקה ישראלית", הם ששינו ובנו את המוסיקה הזו.

רגע מכריע בקריירה של חנוך היה המפגש שלו עם אריק איינשטיין ב-1967. בשלוש השנים הבאות היו שניהם, ביחד ולחוד, מיוצרי הרוק הישראלי. בשלושים השנים הבאות המשיך חנוך לחדש וליצור שירים בהם השפיע יותר מכל יוצר אחר על הצליל הישראלי.

אגדת דשא - תחילת הדרך

שלום חנוך ניגן כילד במנדולינה וחלילית ואהב מוסיקה קלאסית, מחזות זמר, בלדות, בלוז, גוספל, שירים רוסיים, צרפתיים וברזילאיים ומוסיקה עממית אמריקאית, עד שבא הרוק'נ'רול והפך לתחום העניין העיקרי שלו.

בגיל 12 קיבל מאביו גיטרת ג'אז, למד לנגן והחל לחבר שירים. בגיל 14 השלים שיר ראשון, לו כתב מילים ולחן, "לילה". בעקבות אהבה נכזבת כתב שירים רבים, לבדו ועם חברו מאיר אריאל, שהיה מעט מבוגר ממנו. רבים משיריהם נוצרו בהזמנה לאירועים בהם הופיעה להקת הקיבוץ, המשמרון, חלקם כפרודיות. "אגדת דשא", לדוגמה, נכתב בסגנון "יצאנו אט" כדי שיתאים לאחיו של חנוך, בעל קול הבריטון העמוק. בין השירים שיצרו יחד באותה תקופה התפרסמו אחר כך "אגדת דשא", "ניסע לים", "ריסים" ו"יום אחרון", אותו הלחינו למילים של אברהם שלונסקי.

בגיל 16 החל חנוך ללמוד בבית הספר לתיאטרון "בית צבי" וגם המשיך לכתוב שירים, חלקם בהשפעת גילוי הביטלס, וב-1965 היו חדוה ודוד הראשונים שהקליטו לחן שלו, לשיר "סתיו" שכתבה חברתו ללימודים, שמרית אור.

להקת הנח"ל

בגיל 19 עזב חנוך את "בית צבי" והתגייס. תחילה נדחה ניסיונו להתקבל ללהקת הנח"ל, בטענה שהוא רציני מדי, אך כשיאיר רוזנבלום שמע את שיריו הוא התקבל ללהקה, אך לא כזמר סולן, וגם לא כמלחין.

בסוף 1966 הוקלט חנוך לראשונה, בתקליט כל הכבוד לנח"ל, כששר עם שולה חן את "מטריה בשניים" ועם חן ומנחם זילברמן את "הורה היאחזות". בתקליט הבא של הלהקה, הנחלאים באים, הנחלאים באים, נכלל לחן יחיד שלו שרוזנבלום חשב לנכון לשלב ברפרטואר הלהקה, לחן קליל לשיר "רכלניות" (מ' דוד עתיד). חנוך גם סייע באותו תקליט בהדרכה המוסיקלית ושר ב"גשם בוא", "ציפורים", "ואלס להגנת הטבע", "הללויה" ו"היה לי נער".

בזמן השירות הופיע חנוך גם בהופעות אזרחיות עם זילברמן, חנן יובל ואלי מגן והמשיך גם להלחין: את "בבלת" שכתב ושר אריאל (בתקליטון ירושלים של ברזל) ואת "ז'ק אבוטבול", שיר בדיחה שכתב עם יוסי פולק. כשהשיר הוקלט שנים אחדות לאחר מכן על ידי להקת פיקוד דיזנגוף הסתתרו חנוך ופולק תחת השמות ד. אלדד וח. בן-ציון, אך השיר היה חשוב לקריירה של חנוך: הוא שר אותו בסוף 1967, בפעם הראשונה בו שמע אותו אריק איינשטיין.

זה קרה במסיבה במועדון "החלונות הגבוהים" בתל אביב, כשחברים של איינשטיין הכריחו את חנוך לשיר כמה שירים. הוא שר את "ז'ק אבוטבול" ושני שירים פחות מצחיקים, "לילה" ו"ריסים", וכבש את ליבו של איינשטיין. השניים התחילו מיד לעבוד ביחד, ושבועות אחדים לאחר מכן הקליט איינשטיין ארבעה מלחניו של חנוך: "ריסים" ו"פתאום בלעדיו" (מ' אריאל), "הגר" (מ' חנוך) ו"שבת המלכה" (מ' איינשטיין). השירים, בעיבוד אלכס וייס, יצאו בתקליטון בתחילת 1968 וסימנו את תחילתה של ידידות ושותפות יצירתית מוצלחת, שהביאה למהפכה במוסיקה הישראלית.

בתקליטו הבא של איינשטיין, מזל גדי, הלחין חנוך את כל השירים למילים שלו, ביניהם "האדון הרופא", "לילה", "כהה כהה", "מה שהיה היה" ועוד. ולמילים של אחרים, ביניהם "הימים הארוכים העצובים" (מ' איינשטיין), "מכופף הבננות" (מ' אריאל), "רוח רוח" (מ' מרים ילן-שטקליס) ועוד.

שלוש שנים של מבול יצירתי

ב-1968חנוך השתחרר מלהקת הנח"ל, נישא לליהי עפרון, עזב את הקיבוץ ועבר לגור בעיר.

אחרי שחרורו יצר חנוך כמות עצומה של שירים שזכו להצלחה. ביניהם לצוות הווי נח"ל את "דבר אל העצים" (מ' לאה נאור), "הפכפך כאביב" ו"בשלולית" (מ' מירה מאיר), ללהקת פיקוד דיזנגוף את "שידברו עלי מאחורי הגב" (מ' יורם טהרלב), ליוסי בנאי ואילי גורליצקי את "רכילות" (מ' בנאי) ו"חכמי חלם" (מ' חיים חפר), לתאומים את "בנציון המשוגע" (מ' ירון לונדון), "על פצצות וחתיכות" (מ' עמוס קינן) ו"חולה ירח" (מ' יעקב רוטבליט), לשולה חן את "תחת כובד התפוח" (מ' טהרלב), "איזידור" (מ' שמרית אור) ו"אוריה החיתי" (מ' יהונתן גפן), לחדוה ודוד את "פגישה מקרית" (מ' חנוך), לששי קשת את "בגני הנעול", ללהקת נח"ל עוז את "הכולבויניק" ולאיינשטיין את "פראג" (מ' חנוך), שיר שהיה נקודת מפנה בקריירה של איינשטיין כששר אותו בפסטיבל הזמר 1969.

ב-1969 החל חנוך גם לשיר בהקלטות, תחילה בהיסוס, כחלק משלישיית השלושרים עם בני אמדורסקי וחנן יובל. הוא עוד לא שר סולו, אך הלחין את רוב שירי השלישייה, ביניהם "צרות טובות" (מ' אור), "מי מפחד מגברת לוין", "איפה נטשה ופייר" ו"מי אם לא אלוהים" (מ' גפן), "האוהבים את האביב" (מ' טהרלב) ו"לילי שלי" (מ' רוטבליט). עם אורי זוהר הוא יצר ושר את "התרוממות" ו"הרימו נא" לסרטו "התרוממות", ועם זוהר ואיינשטיין ומקהלת כולם שר בהקלטת גרסה עברית לשירו של ג'ון לנון "תנו צ'אנס לשלום".

בשנים 1969 - 1970 שילב חנוך בין חברותו בהשלושרים, ממנה התפרנס בהופעות, ובין שיתוף הפעולה שלו עם איינשטיין בתקליטים שבלול ופלסטלינה (שנשאו, לראשונה, את שמותיהם כשותפים לאלבום), בסרט "שבלול" ובשתי תוכניות "לול" הראשונות. ככותב ומלחין היה חנוך שותף ליצירתם של השירים בהם נוצר הרוק הישראלי המקורי, ביניהם "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר", "קח לך אישה ובנה לה בית", "אל תוותרי עלי", "למה לי לקחת ללב", "אבשלום", "הבלדה על יואל מוישה סלומון ושלושת רעיו", "אמא שלי", "כתבו עליו בעיתון", "אסור לוותר" ו"מה אתי". הוא גם הוקלט לראשונה כסולן ב"מה שיותר עמוק יותר כחול", "פלסטלינה", "מאיה" ועוד.

בפרץ יצירתי חסר תקדים יצר חנוך באותה תקופה עוד לחנים שהפכו ללהיטי ענק: "היושבת בשורה הראשונה" לשלושרים, "כמו אריה וכמו קוף" לגשש החיוור, "חוזה לך ברח", "שק של חלומות", "אם אלוהים היה רוצה" ו"לישון לישון" לאושיק לוי, "בלדה בין כוכבים" לפופיק ארנון, "ד"ר יארינג" לכיף התקווה הטובה, "נגה", "היי אשה" ו"השומרים" לשובבי ציון וגם ג'ינגלים לתוכנית "ממנו אלייך" של דורי בן-זאב בגלי צה"ל.

סולו ראשון ואכזבה בחו"ל

ההצלחה הגדולה יצרה אצל חנוך תחושה שכדי להתפתח הוא זקוק לאתגרים חדשים. באוקטובר 1970 הוא נסע עם אישתו ובתו לאנגליה, ללא קשרים מקצועיים וחברתיים ועם אנגלית מאוד בסיסית. אחרי כחצי שנה של התארגנות בלונדון יצרה לו ליהי אישתו קשר עם המפיק הבריטי דיק ג'יימס (המו"ל של הביטלס ואלטון ג'ון, בין השאר), וחנוך יצר והקליט בלונדון אלבום בכורה.

האלבום Shalom כלל חידושים לשירים מתקליטיו עם אריק איינשטיין, להם כתב חנוך מילים באנגלית: נעימת "פלסטלינה" הפכה ל"End Of The Road", "אבשלום" הפך ל"Here And Now", "אל תוותרי עלי" הפך ל"Take Off My Shoes" ו"מאיה" נשאר "Maya". לאלה הוא צירף שירים חדשים שכתב והלחין, ביניהם "Peaceful Love", "So Long" ו"Lihi's Song" ומה שהיה אמור להיות להיט התקליט (אך הצליח רק בישראל), "Under Tropical Moonlight". מפיק התקליט קפלן קיי, המעבד רוברט קירבי והנגנים, שהיו ממיטב נגני האולפן של לונדון, יצרו שילוב של קאנטרי אמריקאי ורוק בריטי נוסח קט סטיבנס ואלטון ג'ון. Shalom יצא באנגליה באמצע 1971, זכה בדרך כלל לביקורות טובות (פרט ל"Time Out" שאיחל לו כישלון), אך לא נמכר כצפוי. דיק ג'יימס, ששילם לחנוך משכורת, רצה תמורה מיידית לכספו ודרש מחנוך ליצור להיט שיציל את המצב, אבל חנוך לא עמד בדרישה והחוזה ביניהם בוטל.

חנוך המשיך בניסיונותיו לעניין חברות תקליטים בבריטניה וצרפת והגיע ארצה לביקורים קצרים. כאן הלחין לאיינשטיין את "כמה טוב שבאת הביתה" (מ' יעקב רוטבליט), את "ילדים של החיים", אותו הוא גם שר לסרט "ג'ימי היפה" של בועז דוידזון, ושיר לסרט "מציצים". הוא גם הופיע כאן מעט (עם שלמה בר בכלי הקשה ויהודה שהרבני בגיטרה), אך לא הצליח למשוך קהל וחזר לאנגליה.

באמצע 1973, בדרך לארה"ב, עצר חנוך לביקור בארץ ומאז הוא כאן. בראיון ל"ידיעות אחרונות" הוא סיכם אז: "אחרי שלוש שנים מותר לבן אדם להתקפל ולהגיע למסקנה שהצלחה בינלאומית זה לא בשבילו. כשנמצאים בארץ לא יודעים מה נעשה שם באמת. כדי להצליח בחו"ל אתה חייב קודם כל להתערות... באנגליה אפשר לחיות מאה שנה ולהישאר זר...".

חזרה קשה ארצה והקמת תמוז

החזרה ארצה לא הייתה קלה לחנוך. הופעותיו לבד התקבלו בקרירות והוא חיפש מוסיקאים להקמת להקה. בהמשך השנה הוא הצטרף להופעות של אריק איינשטיין והצ'רצ'ילים החדשים. הם הכינו תוכנית משותפת שהופעת הבכורה שלה תוכננה לאוקטובר, אך מלחמת יום הכיפורים שיבשה את התוכניות. הם אומנם הופיעו יחד, אך בעיקר בהופעות מילואים ורק בימי שישי ב"צוותא" תל אביב.

בסוף השנה הקליט חנוך את לחנו ל"בואי לרקוד" (מ' חנוך, מאיר אריאל, יעקב רוטבליט ודורי בן-זאב) ועבד עם מתי כספי, אריאל זילבר ודני ליטני על התשובה הישראלית לקרוסבי סטילס נש ויאנג, שהפכה, בסופו של דבר, ללהקת הרוק החשובה של שנות ה-70, להקת תמוז.

בתמוז היה חנוך היוצר העיקרי: הוא כתב והלחין את "מה שיותר עמוק יותר כחול", "אנ'לא יודע איך לומר לך", "אהבה שקטה", "לא יכול לישון עכשיו" ו"פנס הרחוב" ועם זילבר את "סוף עונת התפוזים" (מ' אריאל), ושירי הלהקה הפכו לחלק מרפרטואר הסולו שלו.

בתקופת תמוז ואחרי התפרקותה המשיך חנוך גם לכתוב שירים לאחרים, ביניהם הקליטו בן-זאב את לחנו ל"למון טרי", מיקי גבריאלוב את "אני ישן בסלון", רפי אדר שילב בסרטו "בדרך ללוד" קטעים אינסטרומנטליים שהלחין חנוך ורבים הקליטו מחדש את שיריו הישנים.

המראה כסולן

ב-1977 יצא אלבומו הראשון בעברית, אדם בתוך עצמו. חלק משיריו נכתבו בהשפעת הבדידות והניכור שחנוך חש בלונדון, שירים ארוכים, מורכבים וברובם עצובים: "השביתה" (מ' אריאל) נמשך כשבע דקות, "לילות שקטים" כשמונה דקות ו"טיול ליפו" היה יותר מעשר דקות של משפטי מפתח על החיים, הנישואין, הפרסום וכד'. גם "שעונים" ו"עיר זרה" היו קודרים ומינוריים, ורק "לילות שקטים" והחידוש ל"בואי לרקוד" היו ממש רוק'נ'רולים קופצניים.

לואי להב הפיק את אדם בתוך עצמו בדרך רכה ופחות רוקית מזו של תמוז, בהתאם לגישתו של חנוך, שאמר: "רוק עושים ביחד, ואני רציתי להיות יותר אישי...". בהקלטות ובמופע "אדם בתוך עצמו" התגבשה סביב חנוך, ששר וניגן בגיטרה אקוסטית, להקה: אלונה טוראל בקלידים, כלי הקשה וקולות, אוהד אינגר בבס וקולות, אלון הלל בתופים וכלי הקשה וחיים קריו בגיטרות. מיכאל תפוח היה המנהל האישי, וטומי פרידמן הקליט.

אחרי הוצאת האלבום יצא חנוך להופעות "אדם בתוך עצמו", עם רוב שירי האלבום, שירים מימי תמוז וכאלה שכתב לאיינשטיין. ב-25.6.1977 וב-11.7.1977 הוקלטו הופעותיו ב"צוותא" תל אביב, ובתחילת 1978 יצא התקליט שלום חנוך - הופעה חיה בהפקת חנוך ולהב. נכללו בו, בין השאר, "פנס הרחוב", "תפסתי ראש על הבאר", "אל תוותרי עלי", "לילה" ו"כמה טוב שבאת הביתה", ומשירי אדם בתוך עצמו נותר רק קטע קצר משיר הנושא.

התקליט הוקלט בתחילת ההופעות, ולא שיקף את ההיסטריה שהלכה והתפתחה בהמשכן. אחד משיאי ההתלהבות היה באוקטובר 1977, בפסטיבל הפופ-רוק הגדול ביותר בישראל, "חגיגה בנביעות", שסימן התחלה של סגנון חדש בהופעות רוק בארץ.

בסוף 1977 הקליט חנוך שיר קופצני שכתב והלחין, "כל זמן זה הזמן", עם להקתו, שהסתתרה תחת השם קשת בענן. בהקלטה של השיר לטלוויזיה השתתפו דני ליטני, יהודית רביץ ונורית גלרון.

הופעות "אדם בתוך עצמו" נמשכו גם בשנת הבאה, תוך שינוי הרכב הליווי: גרי אקשטיין בגיטרות, רמי לוין בקלידים, דורי לובלינר בבס ואלון הלל בתופים. עם הרכב זה הופיע חנוך ב"פסטיבל נביעות" ב-1978 ותועד באלבום הפסטיבל בשיריו "אל תוותרי עלי", "אנ'לא יודע איך לומר לך" ו"סוף עונת התפוזים". התפרצות האנרגיה בהופעות אלה שיכנעה את חנוך לשים דגש רב יותר על קטעים שמחים וקצביים בהופעות, לשמחת הנגנים והקהל.

במאי 1979 הצטרף חנוך לאיינשטיין להופעות איחוד שיצאו גם באלבום כפול בהופעה משותפת. חנוך הפיק מוסיקלית, עיבד עם אילן מוכיח ואלונה טוראל והלחין לאיינשטיין את "עצים" ו"סן פרנסיסקו על המים" (מ' איינשטיין), ולבת טיפוחיו, דפנה ארמוני, כתב והלחין את "עד מחר". במופע שר חנוך מבחר מלהיטיו לבד, ועם איינשטיין וארמוני משירי שבלול ופלסטלינה במחרוזת. חמש שנים אחרי שתמוז חיממה את איינשטיין היה חנוך כוכב המופע, כוכב הרוק הישראלי הגדול מכולם. זו הייתה גם הפעם האחרונה בה הוא שר בקולו הגבוה והמוכר. בתקליטו הבא, חתונה לבנה, הוא כבר היה שונה.

בדרך לחתונה לבנה

ההפקות והלחנים שיצר חנוך בדרך לחתונה לבנה היו דווקא מאוד מעודנים ושקטים: הוא הפיק מוסיקלית לאריק איינשטיין את אלבום הנוסטלגיה משירי סשה ארגוב בעיבודיו של אילן מוכיח, ניגן בהקלטות בגיטרה אקוסטית ושר קולות. באלבומו של איינשטיין חמוש במשקפיים נכללו לחניו ל"עצים", "סן פרנסיסקו על המים" ו"תל אביב גדות הירקון 1950" (מ' איינשטיין).

במוסיקה שביצע בעצמו היה חנוך פחות עדין. בהופעות במועדון הרוק "אמצע הדרך" הוא ניגן לראשונה בגיטרה חשמלית עם אלונה טוראל בקלידים, מיקי שביב בבס ומאיר ישראל בתופים. השיר שהוציא באותה שנה היה הכבד ביותר שיצר עד אז, שיר מחאה בשם "שחרר אותי", כשאל נגני המופע מצטרפים גיל דור בגיטרה חשמלית, אלון הלל בכלי הקשה, ירוסלב יעקובוביץ' בסקסופון ושביב, דפנה ארמוני, קורין אלאל, יואל לרנר, ויושי שדה בקולות.

במאי 1981 הוציא חנוך ספר ראשון של תווים ומילות שירים. בראיון ב"מעריב" עם הוצאת ספר השירים שלו אמר חנוך: "השינוי במוסיקה בא עם השינוי בכוונה. היום אני מרגיש צורך לפנות בצורה אחרת. יש לי בעיה עם שמות תואר כמו "שירי ארץ ישראל". מה אפשר לכלול בקטגוריה כזו? כל מה שישן? כל מה ששקט? ...אני לא רוצה לחזור ולשכפל את "אגדת דשא", אבל אני משוכנע שמה שאנחנו עושים היום ייחשב יום אחד ל"שירי ארץ ישראל"... הסיבה לשינוי בכתיבה אצלי היא שהיום השירים יותר אישיים. עם הבגרות באה האחריות, והיא מתבטאת בכך שאני חושף את עצמי יותר. כשמדובר עלי כמבצע, אני קובע את סגנון המוסיקה לפי מה שאני רוצה להגיד. גם היום אני כותב שירים שקטים ומלודיים, אבל כשאני הולך לשיר בעצמי אני הרבה יותר קרוב לרוק'נ'רול. הסגנון שלי בעתיד הקרוב יהיה שונה מאוד מ"שיר ללא שם"... רוק'נ'רול הוא לא רק דרך ביטוי, זוהי צורת חיים. כשאני אומר רוק'נ'רול אני מתכוון למוסיקה לא אינטלקטואלית. המילים והדימויים וכל המסרים שאתה מוסר חייבים להיות אמיתיים במידה כזו שהם יובנו על ידי אנשים אחרים. אם זה אינטלקטואלי מדי זה לא אמיתי לגמרי. נקודת המפתח היא המלה "צמצום" או "תמצות". זהו רוק'נ'רול. הערב הבא שלי וגם התקליט הבא יהיו רוק'נ'רול...".

חתונה לבנה

בנובמבר אותה שנה יצא חתונה לבנה, תקליט שהיה יצירת מופת בתוכנו, אוסף מעולה של שירים אישיים, כתובים ומולחנים להפליא, קשורים זה לזה בחוט רעיוני מרתק. מצד שני, ההפקה והעיבודים הבומבסטיים הפכו את התקליט קשה להאזנה ובעל צליל צורם. בשירים עסק חנוך (שכתב והלחין את כל השירים) ביחסים, כסף, הצלחה, משפחה, אכזבה וגעגועים, כשהמסגרת היא התפרקות הנישואין (חנוך וליהי התגרשו בתקופת העבודה על התקליט), ונכללו, בין השאר, "הדרכים הידועות", "הו את", "זה רק געגוע", "רומן אמיתי", "באה אלי או הולכת" ו"שיר דרך". יעקובוביץ' עיבד והפיק מוסיקלית, ולואי להב הפיק אמנותית, הקליט ובישל.

המופע "חתונה לבנה" שליווה את הוצאת התקליט היה הגדול והבומבסטי ביותר שנוצר עד אז על ידי אמן ישראלי. יעקובוביץ', להב וחנוך יצרו, יחד עם צוות ההפקה של שמוליק בורנשטיין, מיכאל תפוח ואמנון צבן, מופע ענק מבחינת הסאונד והתאורה. מפיצוץ התאורה המסנוור בפתיחה ועוצמת הקול בכל המופע היה ברור שמדובר במופע רוק חסר תקדים. נגני המופע היו טוראל בקלידים, יעקובוביץ' בסקסופון, ליריקון, קלידים ומפוחית, שביב בבס, דור בגיטרה (עליה ניגן במפרט עשוי אבן), ז'אן-פול זימבריס בתופים ושלוש זמרות רקע: ארמוני, מירי מור ואורלי קפח. חנוך שר את כל שירי האלבום ושירים ישנים שהתאימו לסיפור המסגרת: "אהבה שקטה", "לא יודע איך לומר לך", "ילדים של החיים" ו"מה שיותר עמוק יותר כחול". כמו התקליט, גם המופע היכה את הקהל בתדהמה ונכשל מסחרית. חנוך המשיך להופיע עוד שנה בגלגולים מוקטנים של המופע. תחילת ויתרו על הזמרות וקראו לזה "חתונה לבנה קטנה", אחר כך עזבו, בשלבים, דור, יעקובוביץ' וטוראל. בסוף נשארה "חתונה קטנה" עם זימבריס בתופים, שביב בבס ומשה לוי באורגן.

התחלה חדשה ושיא ההצלחה

אחרי הכסאח של חתונה לבנה יצר חנוך תקליט שונה ורגוע יותר, על פני האדמה, אוסף שירים מינורי בנושא אדם וטבע. לצד חידושים ל"שיר ללא שם", "כי האדם עץ השדה", "עצים", "אשת האיכר" ואחרים כלל האלבום רק שלושה שירים חדשים: "ירוק על ירוק", "ניגע אל החלום" ו"על פני האדמה". חנוך עיבד והפיק את האלבום עם משה לוי, שהפך מאז חתונה לבנה לשותפו המוסיקלי הקרוב. חנוך שר וניגן בגיטרה ואיתו לוי בגיטרה, קולות וקלידים ונגנים נוספים.

בנובמבר 1983 יצא התקליט על פני האדמה, ולמרות ששיריו הושמעו רבות ברדיו, התקליט לא זכה להצלחה (הוא הגיע ל"זהב" רק אחרי כעשר שנים), וגם ההופעות שאחרי הוצאתו סבלו מהמשבר בשוק הבידור עם מלחמת שלום הגליל. באותה שנה השתתף חנוך גם בהופעות איחוד תמוז, בהן שר גם משיריו כסולן.

בסוף 1984 הקליט חנוך את אלבומו המצליח ביותר, מחכים למשיח. הוא עיבד והפיק עם לוי שירים שהוא כתב והלחין, ביניהם שירים אישיים ("זה לא נוח"), רומנטיים ("קרן שמש מאוחרת", "דז'ה וו" ועוד) ושירים בנושאים חברתיים פוליטיים ("מחכים למשיח", "לא עוצר באדום", "שוקו" ועוד) וגם על שילוב בין האישי והכללי ("לצאת מהלחץ"). בהקלטות השתתפו חנוך בגיטרות ואפקטים, לוי בפסנתר, אורגן האמונד וסינטיסייזרים ונגנים נוספים, ואתי אנטה הפיקה מטעם חברת התקליטים. האלבום, שיצא במרץ 1985, נמכר עד סוף שנות ה-90 ביותר מ-70,000 עותקים.

במקביל להוצאת האלבום יצא חנוך למופע משותף עם מתי כספי: שניהם בשירה וגיטרות, שרים את מיטב להיטיהם וגרסאות מיוחדות זה לשיריו של זה. חנוך שר, בין השאר, את "גנבים", "אשת האיכר", "שיר דרך", "אלה", "כי האדם עץ השדה" ו"אדם בתוך עצמו", וגם את "איך זה שכוכב" של כספי (שביצע את "שיר ללא שם"). שניהם שרו יחד את "למה לי לקחת ללב", "מקום לדאגה" ו"בואי לרקוד". ארבע ההופעות המשותפות לא תועדו רשמית.

להופעות "מחכים למשיח" הציע חנוך לאמרגן יהודה טלית רעיון מהפכני: לא לקיים חמישים הופעות ולא להצליח, אלא להפיק חמש הופעות גדולות בלבד. טלית נענה לאתגר והפיק מופע למקומות גדולים כ"פארק הירקון", "צמח", "בריכת הסולטן" וכדומה. להפתעתם ההופעות דווקא הצליחו מאוד, ולחמש המתוכננות נוספו עוד עשר הופעות ענק. עם חנוך בשירה וגיטרה השתתפו המעבד משה לוי בקלידים וקולות, חיים רומנו בגיטרה, אוהד אינגר בבס ואלון הלל בתופים. בחלק מההופעות הצטרפו ירוסלב יעקובוביץ' בסקסופונים ודפנה ארמוני בשירה. אורח הכבוד בהופעה האחרונה, ב"היכל התרבות" בתל אביב, היה חמור שמפיק המופע, שמוליק בורשטיין, גרר לבמה.

בתחילת 1986 הקליטה דפנה ארמוני, זוגתו ובת טיפוחיו של חנוך, תקליט בכורה, שאת רוב שיריו הוא כתב והלחין, ביניהם "אוהבת אותך עוזבת אותך", "למה דווקא איתך", "רגיש מדי" ו"היא תיקח אותך". חנוך ולוי עיבדו, הפיקו מוסיקלית והשתתפו בנגינה ושירה. האלבום הצליח מאוד, וכך גם ההופעות המשותפות של ארמוני עם חנוך ולהקתו ב"סינרמה".

באמצע 1986 יצא חנוך ל-14 הופעות גדולות נוספות (מתוכן ארבע עם ארמוני) תחת הכותרת "מחכים למשיח ב'", עם צוות מורחב שכלל את לוי בקלידים וקולות, יעקובוביץ' בסקסופונים וקלידים, ירון בכר בקלידים, רומנו וארז נץ בגיטרות והלל בתופים.

הכי גבוה, הכי מהר, הכי חזק... לא הכי מצליח

ב-1987 יצר חנוך, בעיבוד והפקה של לוי, את המופע הכבד ביותר שלו עד אז, "רק בן אדם". כאילו כדי להקשות על הקהל עוד יותר, הוא יצא להופעות עם חומר חדש לפני שהקליט אותו ובטרם הושמע ברדיו. פרט ללוי ויעקובוביץ' היה צוות הנגנים מיובא מארה"ב: נגן הבס ריי פיטרסון, אחיו הגיטריסט רוני פיטרסון והמתופף רוי מרטין. צירוף האמריקאים גרר מחאה של נגנים ישראלים, אך לקהל זה לא שינה. שוב אורגנו הופעות גדולות בהפקת יהודה טלית, וחנוך ביצע בהן בעיקר שירים חדשים, ביניהם "רק בן אדם", "אין קשר", "כדי לחיות" ו"לאן שכולם הולכים", שני שירים פחות סוערים: "נגד הרוח" ו"בסוף אמצא אותך" ושניים איטיים: "נהמת הדממה" ו"על שפת הנחל הזורם".

אחרי ההופעות הוקלטו שירי "רק בן אדם" בהפקת טלית ושמוליק בורנשטיין, ובהפקה מוסיקלית ועיבודים של לוי וחנוך. הנגינה הוקלטה באולפן "טריטון" ואילו השירה באולפני "רד באס" בלונדון, מה שגרם, לדעת חנוך, לתחושת ניתוק בשירה ופגע בשירים.

התקליט הכפול רק בן אדם יצא באמצע 1988, קיבל ביקורות פושרות ולא הצליח מסחרית, למרות שבמבט לאחור הוא כלל כמה משיריו היותר יפים של חנוך. בקיץ אותה שנה חזר חנוך לסיבוב נוסף של הופעות "רק בן אדם". השירים היו כבר מוכרים יותר, אך גם הסיבוב הזה לא זכה להצלחה, במיוחד יחסית לשלמה ארצי, שלקח את כל הקופה עם תקליטו הכפול חום יולי אוגוסט וסיבוב ההופעות המצליח שליווה אותו. חנוך המשיך בהופעות קטנות עם יעקובוביץ' ולוי בלבד, "מבט מקרוב". באחת מהן הוקלט "שיר ללא שם", שיצא ארבע שנים לאחר מכן בתקליטו של חנוך לא יכול לישון עכשיו.

בזמן "סיבוב הופעות קיץ 88" ו"מבט מקרוב" ביימה ליהי חנוך סרט מסע בשם "רומן אמיתי" בהשתתפות ארמוני, מאיר אריאל, צבי שיסל, פיצ'ו בן-צור ובעיקר חנוך ולהקתו במיטב להיטיו, ביניהם "רומן אמיתי", "בלי לומר מילה", "כמה טוב שבאת הביתה", "כדי לחיות", "מחכים למשיח", "תפסתי ראש על הבר" ו"סוף עונת התפוזים". הסרט, שהתרכז בהופעות חיות ובנעשה ביניהן, נקטל בביקורות ונכשל בקופות. ב-1989 יצא באלבום פסקול הסרט, שהיה תיעוד מוצלח ביותר של הופעה חיה, אך לא הצליח מסחרית.

ב-1989הופיע חנוך במופע משותף עם יהודית רביץ, בו שר כל אחד מהם משיריו ושניהם שרו כמה שירים יחד. השילוב בין השניים היה מוצלח, אך לאחר הופעות בודדות הוא הסתיים.

הצלחה מחודשת בראשית שנות התשעים

בתחילת 1991 יצא אלבומו של חנוך בגלגול הזה בהפקה מוסיקלית שלו ושל משה לוי ובהפקת שמוליק בורנשטיין. הוא כלל בלדות שקטות וקטעי רוק (שנשמעו מתונים אחרי רק בן אדם), ביניהם "אומרים שבלי" (מ' מאיר אריאל), "בדיוק כמוך", "שלוש בלילה", "בגלגול הזה" ושיר בדיחה שנכתב בעשר דקות, "ככה וככה". השיר הפך ללהיט גדול וסחף אחריו את האלבום, שהיה לאלבום הנמכר ביותר בתקליטיו של חנוך בשנות ה-90 (ושני רק למחכים למשיח במכירות תקליטיו בכלל).

ב-1992, לצד הופעותיו הרגילות, יצר חנוך מופע אקוסטי בשם "מישהו הפסיק את הזרם". עם חנוך ניגנו לוי בפסנתר, מיכה מיכאלי בבס, ניר צדקיהו בתופים, רוני פיטרסון בגיטרה אקוסטית, ירוסלב יעקובוביץ' בסקסופון ולעיתים גם שבחיה ואבישג בת-ישראל בקולות. המופע תועד בתוכנית טלוויזיה, שחלקה שולב באלבומו הבא של חנוך, לא יכול לישון עכשיו. האלבום כלל רק שיר חדש אחד, "מביאה הכל", שחנוך הקדיש לחברתו טליה שפירא ז"ל, שנפטרה בעת הכנת התקליט. פרט לשיר זה כלל האלבום גרסאות חיות חדשות ל"קח לך אשה", "אלה", "מאיה", "נגד הרוח", "שיר ללא שם" (שהוקלט בהופעה ב-1988) ושירים נוספים, את נעימת הסרט "כפפות" (בביצוע יעקובוביץ') ואת הגרסאות המקוריות ל"לא יכול לישון עכשיו", "לילה", "דז'ה וו", "קרן שמש מאוחרת" ועוד.

נגד הרוח והאופנה

ב-1995 יצא אלבומו של חנוך א-לי-מות, בהפקה מוסיקלית של לוי ובעיבודים משותפים של לוי וחנוך. האלבום כלל להיטים אחדים, ביניהם "במכונית החדשה של אבא", "לאט לאט" ו"ללא מילים" (שאף לווה בקליפ מצליח), אך ברובו היה קשה וכבד, כמו המצב בארץ, ובמידה רבה היווה נבואה לגבי האלימות ההולכת וגוברת כאן. חנוך כתב והלחין את "א-לי-מות", "בזמן האחרון", "כל האמת בפנים" ושיר שהפך לקלאסיקה בימים הקשים שבאו אחרי הוצאת האלבום, "אל תוותר".

אחרי האלבום, לראשונה בקריירה שלו, לא יצא חנוך לסיבוב הופעות רגיל ומלא, אלא הסתפק בהופעות בודדות, ביניהן ב"פסטיבל בריזה" באשקלון ובפעם האחרונה ב"ליל אהבה" בצמח.

ב-1997 הוציא חנוך את אלבומו ערב ערב, בו חזר לעבוד, לראשונה מאז חתונה לבנה, עם לואי להב כמפיק מוסיקלי. שירי האלבום הוקלטו בהופעה חיה באולפן, ללא חזרות מקדימות וללא תיקונים: פרט ללוי, המעבד המוסיקלי, שמעו הנגנים את השירים לראשונה בתחילת יום עבודה וסיימו את הקלטתם בסוף אותו יום. התוצאה הייתה תקליט מינורי ויפה, שהמשיך את הקו הקודר והמוטרד מהמצב של א-לי-מות, אך כלל מינון גבוה יותר של שירי אהבה. חנוך כתב והלחין את כל השירים, ביניהם "ערב ערב", "הליקופטר", "לעולם לא אעזוב אותך עוד", "אל תקרא לי עם" וגם חידוש לשיר מאלבומו הראשון (שהיה במקור באנגלית), "אתה צריך לישון".

גם את הוצאת ערב ערב לא ליווה סיבוב הופעות רגיל, אלא נעשו ניסיונות שונים בהרכבים אחדים. בין השאר, בשנים הבאות, הוא הופיע בערב מצומצם משתתפים בשם "תמונת מחזור", בהופעות גדולות במצדה וים המלח, ב"פסטיבל ישראל" וגם בסדרת מופעים מצליחה מאוד בנמל תל אביב.

ב-1999 חזר חנוך לאלבום שלם עם אריק איינשטיין, מוסקט. למעשה היה זה אלבום של איינשטיין, שחנוך הלחין את כולו וכתב מילים לחלקו, והוא שר רק בשיר הפותח, "כל אחד רוצה", וקצת בסיום, "מעבר לכתף". בעיבודים של חנוך, לוי ואמיר צורף שר איינשטיין בין השאר את "כל אחד רוצה", "אשה מבוגרת", "גיטרה וכינור" ו"מעבר לכתף" (מ' חנוך) ו"שמור על עצמך", "תמיד זה הים", "הבושה" ו"זה גדול עלי" (מ' איינשטיין).

ב-2000 היה חנוך בין יוזמי ומפיקי האלבום מודה אני מעזבונו של מאיר אריאל ז"ל וגם של המופע "עם הגב לים" לזכרו של מאיר אריאל ז"ל. הוא שר במופע חידוש ל"מכופף הבננות" (מ' מאיר אריאל, ל' שלום חנוך) ואחד את להקת תמוז לשני שירים: "הולך בטל" ו"סוף עונת התפוזים".

באותה שנה הופיע חנוך בסדרת הופעות מצליחה בנמל תל אביב, בה ארח את אהוד בנאי, אביב גפן, ריקי גל ורבים אחרים.

בשנת 2000 הוא גם התארח באלבומו של אביב גפן יומן מסע בשיר חצר המלך.

ב-2001, באלבומו של יוסי בנאי לאט, נכללו לחניו של חנוך לשירים שכתב בנאי "מכתבים ברוח" ו"איך זה קורה". באותה שנה, באלבומו של דני סנדרסון תולדות המים -שירים לאחרים שר חנוך את שירו של סנדרסון "הכוס בכיור" בעיבוד והפקה של חנוך.

במרץ 2003, שבע שנים אחרי ערב ערב, הוציא שלום חנוך את אלבומו "אור ישראלי". האלבום, אותו הפיק בשיתוף משה לוי, הוקלט עם חברי להקת מוניקה סקס. את האלבום הקדימו שני סינגלים: "היום" ו"ראש המשלה". כמו "לא עוצר באדום" משנת 1984, גם "ראש המשלה" נכתב כביקורת על אריאל שרון. 12 שירי האלבום נכתבו על ידי שלום חנוך לבדו, חוץ מהשירים "הצרחה" (מילים מאיר אריאל) ו"מתאימה לי" (מילים חנוך ויואב פורת).

בקיץ 2003 נודע על כוונתו של שלום חנוך לבצע בט"ו באב (14 באוגוסט) באופן חד פעמי, מופע מחודש משירי אלבומו חתונה לבנה, עם משה לוי ומוניקה סקס, מלוויו לסיבוב ההופעות של אור ישראלי. חנוך התכוון לערוך באמפי צמח, לאחר שנים שבהן לא נערכו בו הופעות מוסיקליות, יבוצעו שירי האלבום, ביניהם "שיר דרך", "הדרכים הידועות" ו"רומן אמיתי", לצד שירים מאור ישראלי.

בפברואר 2004 הוציא חנוך בשיתוף משה לוי את האלבום יציאה, שתיעד את המופע המצליח של השניים באותו השם. האלבום זכה להצלחה רבה, ונמכר ב-20 אלף עותקים תוך 7 חודשים (הישג מרשים במיוחד בהתחשב בעובדה שהמדובר בדיסק כפול). בהמשך 2004 הוציא חנוך גירסה מחודשת לשירו "למה לי לקחת ללב". הגירסה הופיעה באוסף המחומש שהוציאה לחנוך חברת מדיה דיירקט. במקביל יצאה בקיץ 2004 גירסת הדי.וי.די לסרט "שבלול", ופסקול הסרט יצא בגירסה מחודשת, לאחר שעבר עריכה דיגיטלית ונוספו לו 3 קטעי בונוס: שירי האלבום בגירסה אנגלית.

מאת יואב קוטנר

הסתר ביוגרפיה

©2018 סטריאו ומונוSweetHome :אחסון