הקריירה של אביב גפן היא תופעה חסרת תקדים במוסיקה הישראלית. תוך עשר שנים הוא הקליט יותר ממאה ועשרים שירים, הוציא תשעה אלבומים (כולל אוסף כפול), הופיע מאות פעמים ויצר לעצמו קהל מעריצים אדוק. עם כישרון כתיבה מוכח ויכולת ביצוע הולכת ומשתפרת, וכשהוא נשען לכל אורך הדרך על פרובוקציות בתכנים ובתדמית, הפך אביב גפן במהירות לכוכב רוק ענק, בעיקר בקרב בני נוער, בקנה מידה לא מוכר בארץ, לפחות לא מאז צביקה פיק של סוף שנות ה-70. שלא כמו פיק ורוב כוכבי הפופ שלנו, ביסס גפן את הקריירה שלו על מחאה אישית ואנטי ממסדית.

ביוגרפיה

כבנו של יהונתן גפן גדל גפן בסביבה מאוד מוסיקלית ואמנותית ומגיל צעיר ניגן וכתב שירים. כשהיה בן 11 השתתף בסרט חובבים בשם "המטפחת" (בכיכובה של מיקי קם) וגם כתב ושר לסרט את השיר "אמא". כבר בסרט ובשיר המוקדמים האלה נגע גפן בנושאים שיעסיקו אותו בהמשך: יחסים מורכבים וכואבים עם ההורים, בדידות ופרידה.

כנער העריץ גפן את שלום חנוך ודויד ברוזה, ובשל קשריו המשפחתיים היה מגיע אל מאחורי הקלעים בהרבה הופעות שלהם ולומד מקרוב על עולם הרוק הישראלי. כבר אז, עוד לפני שהפך לכוכב רוק, התנהג גפן בצורה שמשכה תשומת לב, התאפר בכבדות והתלבש בצורה פרובוקטיבית.

ב-1990 הקליט שיר ראשון, "חבר" (מ' ול' אביב גפן). בהקלטה ניגנה איתו הלהקה שליוותה אותו באותה תקופה, חתולים בצנרת, עם אורן לץ בבס, דני כץ בקלידים, אמיתי אשר בגיטרות, עודד שחר בתופים וכן חן נובקוביץ בחצוצרה. "חבר" יצא בתקליט שדרים כניסיון של "הד ארצי" לבדוק את תגובות התקשורת. השיר לא משך תשומת לב מיוחדת ברדיו, מה שלא גרם לגפן להתייאש אלא להפך, להיכנס במלוא התנופה להפקת אלבומו השלם הראשון. משה לוי, שהיה המפיק המוסיקלי ושותף בעיבודים, הפך אותו תוך זמן קצר מסתם נער ששר למקצוען אמיתי: עדיין לא זמר גדול, אבל בהחלט יוצר כן ומקורי שיודע איך להציג את שיריו.

ב-1990 הוקלט האלבום הראשון והמפתיע שלו, זה רק אור הירח. גפן כתב והלחין את כל שיריו, והציג בו את הנושאים שיעסיקו אותו גם בעתיד: אהבה, בגידה, צבא, גיוס, אלימות, שלום, סמים והורים. בין השירים היו "מיליארד טועים", "אמש", "שנינו שווים", "לאן את הולכת", "גנרל", "בית נבנה", "אלימות" ו"אור הירח". בזמן ההקלטות השתנה הרכב להקת הליווי של גפן עם הצטרפותו של הגיטריסט הראל בן-עמי במקומו של אמיתי אשר ופרישתם של לץ וכץ אחרי נגינה בחלק מההקלטות. ללהקה החדשה קרא גפן התעויוט. בין החברים ששרו קולות בהקלטות היו קארין אופיר, אז זוגתו של גפן, וחברו רן בר-לב, שצייר את עטיפת האלבום הראשון ואת כל הבאים אחריו. חבר נוסף שהצטרף לחבורה של גפן וסייע בקידום שיריו היה הבמאי הצעיר שחר ברלוביץ', שיצר לגפן קליפים ראשונים ל"אלימות" ו"בית נבנה" (ביחד עם גלעד שר) וגם ל"שנינו שווים" ול"הכל נהיה לא רגיל". בתקופת פריחה יחסית של תוכניות קליפים ישראליים סיפק ברלוביץ' רעב של עורכי תוכניות וסייע בכך להמראתו המהירה של גפן.

עיקר הצלחתו של גפן נבעה מהופעותיו הרבות עם התעויוט. הוא חרש את מועדוני הארץ ויצר לעצמו קהל אוהדים קבוע, בדרך כלל צעיר מאוד, שכונה "ילדי אור הירח". בתוכנית הטלוויזיה "קול הרוק" בדצמבר 1992 תועדה הופעה שלו ב"רוקסן", וכבר אז נראו בקהל ניצנים ראשונים של היסטריה.

אחת הראשונות להבחין בכישרון הכתיבה של אביב גפן הייתה נורית גלרון, שהקליטה באמצע 1992 את שירו "אתה פה חסר לי" (מ' אביב ושירה גפן, ל' אביב גפן) לאלבומה בתוך הסערות. גם דפנה ארמוני הקליטה באותה שנה לחן שלו ל"בין הצדפים" (מ' יהונתן גפן) לאלבומה אשה אחת פחות.

ב-1992 השתתף גפן בסרטו של צורי מימון "נערי החוף", וגם שר את שיר הנושא של הסרט. באותה תקופה הוא הצטרף לצוות משתתפי תוכנית הטלוויזיה החינוכית לבני הנעורים "עניין של זמן", ושם יצר את הבסיס לשיר שהפך לפריצה הגדולה שלו לתודעת הקהל הרחב: "עכשיו מעונן".

עכשיו מעונן היה גם שם האלבום השני של אביב גפן והתעויוט, שיצא ב-1993, שוב בהפקה מוסיקלית מזהירה של משה לוי, שהפכה את כל ההשפעות והגניבות (הביטלס, פינק פלויד, ג'ון לנון ועוד) לצליל אופייני לגפן. בעיבודים השתתפו לוי, גפן והתעויוט, שקיבלו חיזוק עם הצטרפותו של שלומי צדקי בבס. גפן כתב והלחין את כל השירים באלבום, ביניהם "עכשיו מעונן", "על הכנרת בזריחה", "אל תדאג", "שיר הסמרטוטים", "בוכה על הקבר", "שלכת", "הכול מתפורר", "אני שונא" ו"אילנה", כשמה של אהובתו החדשה. גם לאלבום ביים שחר ברלוביץ' קליפים, ובראשם "עכשיו מעונן".

ב-1993 מצא אביב גפן זמן בין עיסוקיו הרבים ליצור אלבום שלם לתגלית שלו, קרן הכט. הוא כתב והלחין לה את "תן לי לבד", "לנצח", "בתנאי שישוב" ועוד 8 שירים (אחד מהם על פי צ'ייקובסקי), עיבד והפיק (עם ליאור טבת), ניגן ושר קולות, וגם הקליט דואט עם הכט, "זה הרגש".

בסוף אותה שנה קיבל גפן קרדיט מרגש במיוחד, כשאריק איינשטיין הקליט שיר שגפן כתב והלחין לזכר חברו ניר שפינר, "לבכות לך". השיר הופיע בגירסתו המקורית (בעיבוד של יוני רכטר) בתקליט שדרים בלבד, ויצא באלבום בגירסה שנייה רק ב-1995.

עם עכשיו מעונן הפך אביב גפן לסופרסטאר בקנה מידה מקומי, לא רק בגלל שההופעות שלו גדלו והפכו להיסטריית המונים (למשל בפסטיבל ערד), אלא בגלל מה שהוא ייצג ואמר בשירים שלו. "עכשיו מעונן", ובמיוחד הצעקה בשיר: "אנחנו דור מזוין", עוררו תג ובות שליליות בקרב גורמי חינוך שונים, אך הזדהות רבה אצל קהל היעד שלו. גפן הפך דוברו של דור שלם, סמל ל"צעירים של ימינו", לטוב ולרע. מתנגדיו חשבו שהוא משפיע לרעה על הנוער ("הוא לא התגייס", "הוא מתלבש ומתאפר כמו קוקסינל", "הוא מטיף לשימוש בסמים", "הוא מעודד התאבדות"), אוהדיו חשבו שהוא דווקא אמיץ בהתנהגות שלו ובנושאים שהוא מעלה בשיריו, בין אם חושפניים ואישיים ובין אם פוליטיים וחברתיים.

אביב גפן, נהנה מכל המהומה התקשורתית סביבו, המשיך להעמיק בעיסוק בנושאים הכואבים, כשפרץ היצירתיות שלו לא נרגע גם אחרי שני אלבומים והמון הופעות.

ב-1994 הוציא גפן את אלבומו השלישי, III, ובו ניסה לשנות מעט את הצליל שלו. ההפקה המוסיקלית הייתה הפעם של גפן עם הטכנאי שהפך למפיק ליאור טבת. הם הקליטו שירים אחדים עם נגנים אחרים, ביניהן גונן רון בבס וגיטרות ויריב לוי בתופים. השירים האלה (ביניהם "אני פרפר") לא נכנסו בסופו של דבר לאלבום, והופיעו רק באוסף ירח מלא. גם בשירים שכן נכנסו היו שינויים: להקת התעויוט הורחבה עם הצטרפות הקלידן ערן מיטלמן ועם נגנים אורחים: גיורא קנת בגיטרה סלייד וקולות, קרני פוסטל בצ'לו ורמזים ראשונים לכינורות ברקע. ליאור טבת הצטרף לדואט עם גפן ב"קבעתי עם האושר" ושר קולות בשירים נוספים, קרני פוסטל גילמה תפקיד פסיכולוגית ב"דיכאון" ועוד. אביב גפן, כרגיל, כתב והלחין את כל השירים, ביניהם "מסיבת מתגייסים", "פרופיל 97", "הכי קרוב לבד" ו"האם להיות בך מאוהב", שלו נוצר גם קליפ יפה. האלבום המשיך את ההצלחה שאיפיינה את גפן מאז עכשיו מעונן.

ב-1995 שר גפן טקסט של אביו, "אבא תרנגול", לסרט "ב-72 לא היתה כאן מלחמה".

באלבומו הבא, שומקום, העיבודים וההפקה המוסיקלית היו, לראשונה, של אביב גפן לבדו, אם כי הוא נעזר מאד בעיבוד ותזמור לכלי מיתר של משה לוי. כרגיל, גפן כתב והלחין את כל השירים. הפרומואים פעלו כמו שצריך (שרון קנטור ביימה קליפ ל"אהבנו" ודריה דנציג ל"שלום") וההופעות המשיכו להצליח (למרות שגפן העליב את הקהל שלו כשקרא לאלימים שבהם "בבונים"), אך האלבום נוצר בתקופה קשה בציבוריות הישראלית, עם הפיגועים הרבים והתחושה שתהליך השלום על סף קריסה. גפן, שראה עצמו עוד קודם לכן לוחם למען השלום, שילב בשירי האהבה והכאב "הרגילים" שלו ("אהבנו", "מלאך"), שירים שדיברו ישירות על המצב הביטחוני-פוליטי, בעיקר השירים "שלום" ("שלום שלום האם נסעת בקו חמש לפה היום, שלום שלום לא מוצאים אותך יותר בשום מקום") ושיר הנושא, "שומקום", עם המשפט שעורר סערה: "מי זה שם הולך שיכור זה ראש הממשלה".

במהלך השנה הסוערת השתמשו פוליטיקאים משני הצדדים בסמל שנקרא "אביב גפן" להוכחת טענותיהם. הופעות שלו (כולל בשידורי רדיו) נפסלו בגלל דעותיו השמאלניות, וגם לאנשי שמאל היה קשה להצדיק חלק מהתבטאויותיו (למשל נגד הגיוס). דווקא ראש הממשלה, יצחק רבין, הבין את המרכאות על "מי זה שם הולך שיכור זה ראש הממשלה", ויותר מכך האמין בכוונותיו של גפן ובכוח השפעתו על בני הנוער, וכך הוזמן גפן להופיע בעצרת למען השלום בכיכר מלכי ישראל ב-4 בנובמבר, שר את שיר הסיום של המופע ("לבכות לך") והיה האחרון שהתחבק עם יצחק רבין לפני שנרצח. שמונה ימים אחר כך, בעצרת לזכרו של יצחק רבין ז"ל, שר גפן שוב את אותו השיר באותה כיכר (כשהוא לבוש שכפ"ץ) וחיזק את מעמדו של השיר כהמנון "נוער הנרות" שביכה את רבין.

רצח רבין הידהד בשיר נוסף של גפן, "מרד הדמעות", שיצא ב-1996 באלבומו המכתב. האלבום, שכלל גם את ההקלטה החיה של "לבכות לך", סימן מצד אחד חזרה של גפן להפקה המוסיקלית של משה לוי, אך מצד שני הרחיב ופתח את אופקי "הצליל של גפן", בעיקר להשפעות פולק, רוק וקאנטרי אמריקאי. גפן שוב כתב והלחין את כל השירים, ביניהם "המכתב", "עונות", "עצוב בלעדיך" ו"מחר כבר לא יבוא".

ב-1996 הקליטה נורית גלרון שני שירים שאביב גפן כתב והלחין: "גאון" ו"אתה כזה".

בסוף 1996 הקליט גפן שיר לנוני ברוחו בשם "שיר תקווה". השיר, שגובה בקליפ שיצרה זוגתו אילנה ברקוביץ', יצא רק בתקליטון ולא כחלק מאלבום חדש. כך גם השיר הבא שהקליט ב-1997, "סוף העולם". את השיר הזה הפיקו, ניגנו ושרו אביב גפן וברי סחרוף, והוא יצא כתקליטון חימום לאוסף כפול שהוציא גפן באותה שנה, ירח מלא. האלבום כלל 20 ממיטב להיטיו בדיסק אחד, ו-13 קטעים נדירים או מיוחדים בדיסק שני, ביניהם שירים מתחילת דרכו כ"חבר" ו"נערי החוף", שירים שלא נכנסו לאלבומים כ"עניין", "אני פרפר" ו"משל" וקטעי הופעות, ביניהם "רכבת העמק" בדואט עם אביו ב"פסטיבל ישראל".

המפגש עם ברי סחרוף וחופשה ארוכה למילוי מצברים בלונדון (כולל הבטחות שלא מומשו על קריירה שם) הביאו את אביב גפן להוציא ב-1998 אלבום שונה מאוד מאלבומיו האחרים. אומנם העיבודים היו שוב משותפים עם משה לוי, שגם הפיק, אך ללא התעויוט (הלהקה מנגנת רק בחלק מהשירים). ב רי סחרוף נתן יעוץ מוסיקלי וגפן יצר אלבום קשה, קר ומנוכר יחסית, מלא דיסטורשנים בשם חלולים. ברצף ההמראות של גפן זה היה האלבום הפחות מצליח. לא עזרו הפרובוקציות (שלטי חוצות ענקיים כפרומו ל"בוקר טוב איראן"), הקליפים המדהימים (ל"חלולים" ול"סופרסטאר") ואפילו האורחים הנכבדים (בראשם ברי סחרוף, ג'נגו, דני מקוב והגדול מכולם בעיני גפן, שלום חנוך, ששר וניגן בגיטרה ב"בום בום"). האלבום חלולים לא עבד, למרות שהיו בו כמה שירים טובים.

גפן עבר תקופה של שינוי. הוא נפרד מאילנה, מיתן את התדמית הפרובוקטיבית, יצא בסדרת מופעים אינטימיים וחמים יותר (לבד או עם פסנתרן) ואחרי כל השנים האלה קצת התבגר.

אלבומו השמיני, לילות לבנים, נוצר בהשפעת השינויים בחייו. שוב עם התעויוט ושוב עם משה לוי כמפיק מוסיקלי ושותף בעיבודים יצר גפן אלבום יפה, מרוכך בהשוואה לקודמו ועשיר בשירים טובים, ביניהם "מקסיקו", "אם את תבואי אלי", "שתיקה", "השיר שלנו", "רומיאו ויוליה", "משהו בין שנינו", "לא יכולתי להציל אותך" ו"לילות לבנים".

ב-1998 הקליט יהונתן גפן לאוסף השירים נשארים את "תפילת הדרך" שכתב והלחין אביב גפן. בשנה שלאחר מכן התארח גפן באלבום ההופעה של להקת רוקפור בשירים "שוב לא שקט" ו"אבשלום". בשנת 2000 התארח גפן בפתיחת "נמל בית", סדרת הופעות של שלום חנוך ואורחיו. באותה שנה הוא כתב והלחין את "מישהו" לאלבום האוסף של ג'וזי כץ, התשמע קולי.

הוא גם השתתף במופע לזכרו של מאיר אריאל, "עם הגב לים", ושר בו את "נשל הנחש".

בספטמבר 2000 יצא אלבומו התשיעי של גפן, יומן מסע, לראשונה בהפקת לואי להב, לא ב"הד ארצי" אלא ב"הליקון". גפן כתב, הלחין ועיבד (עם דניאל סלומון ומשה לוי בתזמור), והקליט עם התעויוט ועם תזמורת גדולה 11 שירים מלודיים וקליטים. שלושה מהם הפכו ללהיטים גדולים עוד לפני יציאת האלבום: "עורי עור", "צלקות" והדואט עם אריק איינשטיין, "יומן מסע". האלבום כלל גם דואט עם שלום חנוך, "חצר המלך", ולהיטים פוטנציאליים נוספים.

להיט נוסף שהלחין גפן באותה שנה היה קטע אינסטרומנטלי שליווה את פרסומת "פלאפון נקסט".

בראשית 2001 סירב גפן להצעה כספית מפתה של "הליכוד" להשתמש בשירו "עורי עור" לתעמולת הבחירות של אריק שרון.

עוד ב-2001 באלבומו של יוסי בנאי לאט הופיע שיר שכתב והלחין גפן "אל תוך האור". הוא גם הקליט שירים ביחד עם סטיב וילסון, מחברי הלהקה הבריטית פורקיופיין טרי.

באוגוסט 2001 היה גפן בין מובילי פסטיבל הרוק הגדול היחיד של השנה, בחוף ניצנים.

באפריל 2002 הוציא גפן את "שיר עצוב", שיר ראשון מאלבומו Memento Mori. שם האלבום לקוח ממוטיב אמנותי, שפירוש שמו "זכור את המוות", בו משלבים האמנים סמלים כמו שלדים וגולגלות ביצירותיהם.

בשנת 2003 יצא הסרט התיעודי "אביב" שהכין הבמאי תומר היימן על גפן. היימן, במאי הסרט "תומר והשרוטים", היה בעבר המדריך של גפן בתנועת נוער, והוא ליווה את גפן משך ארבע שנים, כשהוא עושה שימוש גם בסרטי ארכיון משפחתיים. גפן כתב לפסקול סרט את השיר "יום עובר". בנובמבר 2003 יצא הסינגל "Hello", הראשון מתוך שיתוף הפעולה של גפן עם סטיבן ווילסון, סולן להקת פוריופיין טרי, בצמד Blackfield. ב-2004 יצא האלבום המלא של הצמד, שנקרא גם הוא Blackfield.

בהמשך השנה השתתף גפן בתוכנית הבלוגים של ytv. במסגרת התוכנית המצולמת במצלמות אינטרנט ומשודרת בשידור חי, אירח גפן חברים, וגם מתנגדים, ושוחח על נושאים שנוים במחלוקת.

בשנת 2005 פעל גפן במקביל בארץ ובחו"ל. בין השאר, אירח בהופעותיו בארץ את הלהקות הבריטיות בל אנד סבסטיאן ו-Puressence. ביוני 2005 הוציא ספר ראשון, אוטוביוגרפיה בשם "ילד יום ראשון", בהוצאת כנרת זמורה-ביתן. בספטמבר אותה שנה התחתן עם שני פרידן, לאחר שבע שנים של חברות.

בראשית דצמבר 2005 הוציא גפן את "עם הזמן", סינגל חדש, חידוש לשנסון צרפתי ישן של ליאו פרה. הסינגל הוא הראשון מאלבומו ה-11 במספר, אותו יצר עם המפיק המוסיקלי עופר מאירי (איש מטרופולין). במסיבת עיתונאים בעקבות צאת הסינגל, אמר גפן כי יצר אלבום לגילו, שעוסק פחות בסיסמאות ו"פוליטיקה בשקל".