דיסקוגרפיה: הדודאים
הדודאים - בני אמדורסקי וישראל גוריון - היו במשך 35 שנה (1958-1993) הצמד היציב ביותר בזמר העברי ונחשבו למובילים בסגנון זמר העם והפולק הישראלי.
ביוגרפיה
אמדורסקי הציע לגוריון להקים את הצמד בעקבות מסיבה בירושלים, שבה שרו יחד וזכו לתגובות נלהבות מצד הנוכחים.
הדודאים היו אז חריגים בזמר העברי, בו שלטו באותם ימים שירי הבוקרים והלהקות הצבאיות. הם שרו, בליווי גיטרה בלבד, שירים עדינים יותר ושירי אהבה בהשפעת זמרי עם אמריקאים כמו ברל אייבס וג'וש ווייט.
אלבומם הראשון יצא באוגוסט 1958 והיה לאחד מרבי המכר הגדולים של "הד ארצי" בראשית דרכה. התקליט היה קיים כמעט בכל בית שהיה בו פטיפון, וקנו אותו גם יהודים רבים בחו"ל.
הלהיט הראשון של הדודאים היה "ערב של שושנים", ועל אף שיפה ירקוני הקליטה אותו ראשונה, במרץ 57', הוא הפך להיות מזוהה איתם. להיט נוסף מאותו אלבום הוא "תפוח חינני", שהוקלט מאוחר יותר על ידי להקת האורגים האמריקאית.
בעקבות ההצלחה הקליט הצמד אלבום נוסף באותה שנה, ובו בלט "שיר העשור", שהיה הראשון מתוך רבים שכתבה להם נעמי שמר. השיר נכתב כשיר ילדים במלאת עשור למדינה, ובעקבותיו כתבה שמר לדודאים את "כיבוי אורות" ו"שיירת הרוכבים" ("הם רוכבים ושרים"), שלו חיברה את המילים תחת השם הבדוי "אליפז".
על עטיפת אלבומם השלישי של הדודאים (1959), שכלל למעשה את שני התקליטים הראשונים, נכתב כי הנוער רוחש אהבה לדודאים, "שחוללו מהפכה בזמר הישראלי והראו לכל ש'צברים' יכולים לשיר גם מבלי לצעוק. מי ששמע כיצד שרו ה'חבר'ה' בתנועה ב'ליל ששי' לפני צאת תקליטי ה'דודאים' לאור וכיצד שרים בני הנוער ב'תנועה' היום, ירגיש היטב מה משמעות השינוי שחוללו בני וישראל בנוער הישראלי ובדרך שירתו..."
כמעט כל השירים שהקליטו הדודאים בתקליטיהם הראשונים, בהם ה"חליל", "טיול לילי" ו"ויבן עוזיהו" ("ויחזקם"), הפכו לנכסי צאן ברזל בזמר העברי ונכנסו לרפרטואר של הצמד בהופעותיו הרבות בארץ ובחו"ל.
ב - 1959 הקליטו הדודאים את שירם הראשון למילים של יעקב שבתאי, "הבחורים כבר עייפים". מאז הקליטו רבים משיריו, מקוריים ומתורגמים כאחד ("שבוע האחווה"). באותה שנה יצא הצמד לסיבוב הופעות ארוך שהחל בפריז ונמשך בארצות הברית, שבה היה אז סגנון שירי העם בשיאו. הם הקליטו מספר אלבומים בצרפת (שם נולדה ביתו של אמדורסקי, אסנת) ובארצות הברית, שם נקראו "בן ואדם", שם שנשמע לאמריקאים יותר מסחרי וקליט מאשר "הדודאים". חלק משירי האלבומים הופיעו מאוחר יותר גם בארץ באלבום סיור עם הדודאים, שכלל שירי עמים בשפות שונות וגם עברית ("רב הלילה", "ילדתי מרוסיה").
כששבו לאחר שהות ארוכה בחו"ל, חזר ישראל גוריון לתיאטרון ולפנטומימה ובני אמדורסקי הקים עם אריק איינשטיין ויהורם גאון את שלישיית גשר הירקון. לאחר התוכנית הראשונה של השלישייה פרש גאון מההרכב וישראל גוריון נקרא למלא את מקומו בתוכנית השנייה. הצירוף של איינשטיין והדודאים עבד היטב, אבל איינשטיין מספר שהיו גם כמה אנשים ששאלו "מי זה הגבוה שמפריע לדודאים לשיר?"...
בתחילת שנות ה-70 חזרו הדודאים לעבוד יחד והשתתפו פעמיים בפסטיבל הזמר וב- 1972 אף זכו במקום הראשון, יחד עם ג'וזי כץ בהרכב שנקרא הטוב הרע והנערה, עם השיר "טוב לי לשיר". ההופעה בפסטיבל סייעה להצלחת המופע שהעלו השלושה בבימויו של צדי צרפתי, שהוקדש ברובו לשירים מסרטים מוסיקליים משנות ה-30 וה - 40, בתרגומו של אהוד מנור. למופע, שמנהלו המוסיקלי היה אלכס וייס, נכתבו גם שירים חדשים ובהם "הבלדה על ליטל מי" ו"אלה שמות".
ב- 1971 הוציאו הדודאים את האלבום העולם בשחור לבן, בעיבודו של מתי כספי, ממנו הצליחו שיר הנושא, אותו חיבר ישראל גוריון, "בשדות בית לחם", שנכתב במקור להצגה "אמנון ותמר", ושלושה שירים מתורגמים: "הבורגנים" של ז'ק ברל ו"פרה פרה" בתרגום דן אלמגור, ו"קנקן תירוש" האירי בתרגום יעקב שבתאי.
באותה תקופה הקליטו הדודאים הרבה שירי עם מהאיים הבריטיים ומאמריקה לתכניות "התיבה המזמרת" ו"דו רה ומי עוד", בקול ישראל. ב- 1973 נכללו ההקלטות באלבומים קשת בענן עם הצמד סוזן ופרן ובצריך לשמור על כושר, שמתוכו בלטו השירים "שלושה עורבים" ו"דני בוי", שהוקלטו אף הם עם סוזן ופרן, בתרגומו של יעקב שבתאי. בלטו גם "איזה לילי חם", אותו תרגם דן אלמגור, ושיר הנושא בתרגומו של מאיר אריאל.
ב- 1978 מלאו לדודאים 20 שנה ונערך להם בקול ישראל מופע רדיו פומבי, "ערב של דודאים". במופע שר הצמד ממיטב שיריו מאז תחילת הדרך, בעיבודים חדשים של מתי כספי. לתוכנית נכתב גם שיר חדש בשם "שיר ישן", שלא זכה להצלחה מיוחדת. לעומתו, זכו השירים הישנים לתחייה מחודשת ברדיו, בעיקר לאחר שהופיעו באלבום שיצא ב- 1979.
בשנות ה-80 המשיכו הדודאים להקליט, אבל ההפסקות בין אלבום לאלבום התארכו. ב-1983 יצא אלבומם עכשיו, בעיבודיו של קובי אשר ת, שהיה בילדותו מעריץ גדול של הצמד.
ב - 1985 חברו הדודאים לצמד ותיק אחר, הפרברים, והרביעייה העלתה מופע משותף שזכה להצלחה גדולה - 400 הופעות ברחבי הארץ. למופע נכתבו כמה שירים חדשים שהפכו כבר לקלאסיקה ישראלית, וביניהם "שי", "תלבשי לבן" ו"צל ומי באר".
ב - 1988 נערך ב"חמאם" הערב הפומבי "שלושים שנים דודאים", בניהולו המוסיקלי של דני רובס. במופע, שהונצח באלבום, שרו הדודאים ממיטב שיריהם. באותה שנה הוציאה גם חברת הד ארצי אלבום אוסף כפול ובו מיטב שירי הדודאים מכל תקליטיהם שיצאו בחברה.
ב - 1989 העלו הדודאים ב"חמאם" מופע משותף עם ידידם פאקו איבנז, לציון 50 שנה למלחמת האזרחים בספרד. ההופעה הוקלטה באלבום, הכולל ביצועים לשיריו של לורקה, "מאין תבוא נערי" ו"שיר רועים" (מתוך ההצגה "ירמה"), וכן ביצוע משותף עם פאקו איבנז בעברית ובספרדית לשיר "בנהר של סביליה", שתורגם על ידי יהונתן גפן.
באלבומו האחרון של הצמד, זה לא אותו הבית, שיצא בתחילת שנות ה- 90 הופיעו שירים של יוצרים שלא כתבו עד אז לדודאים, וביניהם שלום חנוך, דני סנדרסון, בועז שרעבי, מאיר גולדברג וקובי לוריא. לוריא תרגם את שיר הנושא שהלחין מיקיס תיאודורקיס למילים של לורקה.
ב - 1994 נפטר בני אמדורסקי ממחלת הסרטן.
מאת יורם רותםהסתר ביוגרפיה