אחת השאלות החוזרות בדף התגובות שלנו היא כיצד אנו מעריכים תקליט? “מדוע ההערכה נמוכה כל-כך? זה לא מייצג את המצב בשטח!” “מה המחירים המטורפים האלה? זה לא באמת זהב שחור…” שאלות אלו רלוונטיות במיוחד אחרי שנת 2014-15, שהתאפיינה בשיא של “קול” לוויניל עם קשר רופף לביקוש והיצע בפועל. התקליט הראשון של טריפונס, למשל, הודפס בזמנו בעשרות אלפי עותקים ושוכב כיום בערימות גבוהות אצל מוכרים רבים, אבל נמכר כאילו היה פריט נדיר (אלו מכירות אמיתיות וכך אנו מתעדים אותן). להבדיל, תקליטו הראשון של זוהר ארגוב שנמכר במקור כקלטת, נדיר באמת כוויניל במצב טוב. תקליט של גראציה שנבחר להוצאה מחודשת ב-2013 וזכה להכרה מסוימת בחו”ל (“funky breaks”), הפך למבוקש במיוחד אצל אספנים שמעולם לא שמעו צליל אחד ממנו. הוצאות ויניל מחודשות של מוסיקה ישראלית שהודפסו באירופה הצטרפו לחגיגה ונתנו את התחושה כי “התקליט חוזר” – וזה חייב להיות יקר.
נדירות של תקליט היא גורם משמעותי במחיר השוק שלו, גורם נזיל מאוד בשוק נישתי מאוד במדינה קטנה מאוד. תקליט יכול לעמוד על מחיר גבוה רק בגלל ששני אספנים מחפשים אותו מאוד, ומזה זמן רב לא עמד עותק למכירה. תופעה אופיינית היא שמישהו מוציא מהבוידעם כמה עותקים של אותו תקליט נדיר ומחירו צונח פלאים. לסוחרים קל לנווט את השוק מעלה או מטה כשחשוב להם להשיג תקליט מסוים או למכור אותו, תופעה בולטת בקבוצות סוחרי התקליטים בפייסבוק: ביום אחד יהיו שם ירידות קטלניות על הערכה מוגזמת של תקליט שהם מנסים לקנות, בצד הודעות תמיכה למחירים מופרכים (מחיר פצצה!!!) לתקליט שאחד מהם מנסה למכור. שבוע לאחר מכן יופיעו שם תלונות על הערכות נמוכות מדי לאותו תקליט שחבר אחר בקבוצה מנסה הפעם למכור. מהודעות כאלו לא ניתן ללמוד הרבה על ערך אמיתי בשוק.
כולם רוצים: הוצאת קוליפון, יפו – המקבילה הישראלית להוצאת הגראג’ האמריקאית-יהודית “תקווה”
כללי הערכת התקליטים של סטריאו ומונו לא השתנו בגלל אופנה זו או אחרת. עם קליטת ערך חדש באתר, אם הוא מוכר לנו, אנחנו מעלים אותו עם הערכה ראשונית מהידע והניסיון האישי שלנו. אם לא, הוא עולה עם הערכת 0, שפירושה “לא ידוע לנו”. במכירה הראשונה שנרשמת לפריט כזה, הוא מקבל הערכה ראשונה, שילוב של תוצאת המכירה ושיקול דעת. לאחר מכן, בכל פעם שאנו מזהים מכירה של אותו פריט באיביי (או ב-collectorsfrenzy או popsike הניזונות ממנה), או באחת החנויות האינטרנטיות (discogs, gemm, musicstack, priceminister וכדומה) – ואלה לניסיוננו המקורות המוסמכים ביותר – אנו מבצעים ממוצע של המחיר החדש עם הערכת המחיר הקיימת. עם הזמן, שיטה זו נותנת משקל רב יותר ויותר למחיר החדש, במטרה לשקף שינויים אמיתיים בשוק. עם זאת, היא אינה מצטטת כפשוטו את המחיר החדש, שיכול להיות גם מקרה יחיד ולא מייצג. הסיבה לכך שלעתים נדמה למוכרים כאילו הערכת המחיר שלנו “נמוכה מדי”, היא בדרך-כלל שהתיעוד האחרון בוצע לפני זמן רב, כאשר המחירים היו אחרים, הנדירות הייתה שונה, התקליט אולי לא היה מוכר ברבים, ושינויים כמו כוחות השוק שהזניקו בשנת 2014 את מחירי המוסיקה המזרחית – לא משתקפים עדיין.
זינגלה ב-popsike: נמכר ב-24 יורו בשנת 2012, נמכר ב-233-375 $ בשנים 2013-2015. הערכת סטריאו ומונו בעת כתיבת רשימה זו: 250 $.
לולא התבצעה מכירה של פריט זה בשנים 2013-2015, ייתכן שהערכתנו הייתה עומדת עדיין על 30 $, בזמן ששווי התקליט במצב של ביקוש בלבד היה עובר מזמן את ה-500 $…
ישנם גם תקליטים רבים שבכל שנות סטריאו ומונו לא זיהינו אפילו מכירה אחת שלהם. כאן מתבצעות ההערכות על-פי ידע אישי ושמועות מפה לאוזן, ואנחנו משתדלים לעדכן אותן בכל פעם שאנו למדים משהו חדש. כמובן, כל העת ישנו גם עולם שלם של מכירות והחלפות שמתבצעות בחנויות התקליטים הפיזיות או בין אספנים בארץ ובעולם מבלי שיהיה רישום כלשהו שלהן באינטרנט.
לקבוצות התקליטים של פייסבוק. מערכת שלא נבנתה למכירות או למכרזים, יש גם תופעת לוואי לא נעימה: מכירות רבות נסגרות לכאורה בדיאלוג הגלוי, אולם דווקא בפריטים המסקרנים יותר, המחיר הסופי נסגר בהודעות פרטיות, כאשר הקונה שסגר במחיר הגלוי, מקבל הודעת “מצטער, לא זמין יותר”, ופותח שרשור אופייני של תסכול ואכזבה. במקרים אלה, נותר רק לנחש באיזו תוספת בדיוק נסגרה המכירה…
…אז הגעתי לגברת הזו הביתה, והיא מראה לי ארגז עם כל מיני דיסקו, קצת אוספים, פשוט זבל, ואז אני מדפדף ופתאום קולט עותק של …ששששש… – נשבע שנראה חדש דנדש – בטח קיבלה אותו בטעות ולא שמעה אפילו פעם אחת. הלב שלי קפץ, אבל שיחקתי אותה קול. המשכתי לדפדף כאילו כלום. בסוף לקחתי הכל ב-50 שקל והיא עוד אמרה לי תודה…
שיטת ההערכה של סטריאו ומונו נותנת את כל המשקל למחיר “לצרכן”, שהוא פעמים רבות פי 10 עד 100 ממחיר הקנייה של אותו תקליט כחלק מאוסף על-ידי סוחרי התקליטים. האם הערכת התקליט לא צריכה להיות הממוצע בין השניים? ובכן, רוב הנדרשים להערכות המחיר הם אספנים או חנויות תקליטים לקראת קנייה או מכירה של פריט יחיד ולא של אוסף הנקנה לפי משקל, והמחיר לצרכן הוא זה שמעניין אותם בסופו של יום. זו גם אמת המידה הנהוגה בפרסומים רלוונטיים בחו”ל.
NM – נקודה נוספת שיש לקחת בחשבון היא שהערכות המחיר שלנו מתייחסות למצב NM שפירושו “כמו חדש”. מכירה של תקליט במצב בינוני או גרוע תוביל אצלנו להערכת NM שתהיה גבוהה מהמחיר בו הוא נמכר בפועל – יחסית למצב. ישנם מקרים רבים יוצאים מהכלל שדורשים ידע מוקדם. התקליטון הישראלי של “הסינג סינג”, למשל, יצא לאור כשני תקליטי “פלקסי” שהודבקו גב אל גב וסבלו מאותות הזמן, והגדרת NM פשוט לא רלוונטית לגביו.
בנושא זה, ובמיוחד בקנייה באיביי, יש לבחון היטב את הפידבק של המוכר לפני קנייה. הגדרות המצב המקובלות (+NM, EX, VG וכן הלאה) מתורגמות באופן חופשי מאוד על-ידי כמה מהמוכרים הישראליים, להבדיל מהאמינות היחסית של רוב המוכרים בחו”ל, ואפשר בהחלט לתרגם כל נקודת פידבק שפחות מ-100% לדרגת איכות נמוכה יותר ממה שצוין במודעה.
$ – אתר סטריאו ומונו משרת גם מבקרים רבים מחו”ל, הודות לתרגום האוטומטי של גוגל שהשתפר פלאים בשנים האחרונות. היות ורבים מהקונים והמוכרים בארץ עובדים בכל מקרה עם אתרים כמו איביי ורגילים למחירים בדולרים, אנו מציינים בשלב זה את הערכות המחיר בדולרים, כאשר במצב הנוכחי די להכפיל ב-4 כדי לקבל את ההערכה בשקלים. בעתיד נוסיף אולי אפשרות בחירה במטבע לתצוגה.
משלוח – היות וחלק גדול מהערכות “סטריאו ומונו” מסתמכים על מכירות באינטרנט, קיים גם גורם המשלוח. למשלוח, שיכול לנוע בין $4 ובין $40 ואף יותר, השפעה מעטה על הערכותיהם של תקליטים יקרים, אולם השפעה גדולה יותר על תקליטים זולים, שבהם עלות המשלוח היא חלק משמעותי מהמחיר. תקליטים המוערכים ב-$25, למשל, תוכלו למצוא בחנות במחיר שבין $10 ל-$20.
הוצאה – תקליטים רבים יצאו במספר הוצאות, ובדרך כלל להוצאה המקורית חשיבות אספנית גדולה יותר והערכה גבוהה יותר. חשוב להיעזר בתיאור שבאתר כדי לזהות את ההוצאה שבידך, שכן הבדלי המחירים בין הוצאות שונות יכולים להיות גבוהים מאוד.
החלונות הגבוהים הוצאה ראשונה (מימין): לייבל עם רקע אדום, לוגו צהוב, בתחתית מופיע ⅓33, למינציה המתקלפת בקלות. בצד האחורי של העטיפה מופיעה הכתובת “צלום העטיפה: אלונה”, קפל חיצוני עם למינציה בשני צדי העטיפה. חיתוך הוויניל מונו איכותי, רצועה אחרונה בצד ב’ מגיעה עד הלייבל, פוסטר מצורף. הערכת סטריאו ומונו – 100 $
הוצאה שנייה (באמצע): רקע לייבל ירוק של תחילת שנות השבעים, לוגו ירוק. העטיפה עם למינציה קדמית ומופיע הכיתוב “STEREO”. קרדיט הצילום נדחק אל מחוץ לעטיפה. למרות שהמיקס הוא מונו וחיתוך הוויניל הוא אותו חיתוך, מישהו חשב שזה נשמע כל-כך טוב, אז למה לא? יחד עם זאת, החיתוך כבר משומש למדי וניכרים אותות הזמן. הערכת סטריאו ומונו – 50 $
הוצאה שלישית (משמאל): טקסט הלייבל ערוך מחדש (עם התוספת Stereo-Mono, ולמטה 1967 Ⓟ במקום ⅓33) על רקע ירוק בהיר, לוגו צהוב. חיתוך ויניל חדש דק וגמיש יותר (שוליים חדים) האופייני לסוף שנות השבעים. העטיפה מודרנית עם קפל פנימי ללא למינציה. הכיתוב השגוי “STEREO” נשמר. הערכת סטריאו ומונו – 25 $
לסיום, אתר סטריאו ומונו מנוהל ומעודכן בהתנדבות ועל בסיס שעות פנאי מעטות למדי, בהן צריך להספיק עדכוני תוכן ותוכנה, מענה לפניות של מבקרים, ועוד, ולכן כל הערה וסיוע במידע או בתיקון מתקבלים בשמחה.
לפני השארת תגובה, עברו על הדף שאלות נפוצות,
ייתכן וכבר ענינו לשאלתכם. למשל:
אנחנו לא קונים ולא מוכרים תקליטים,
ולא מתקשרים למספרי טלפון לא מוכרים.
בארץ יש כרגע בועה של מחירים שלא קשורה לכלום ולא קשורה למחירים בעולם שבצניחה כל הזמן. יש פריטים שיקרים בכל מקום אבל כמעט כל תקליט שתראו או שלא שווה כלום כי יש מיליונים כמוהו, או שהוא שווה 5-10 ש”ח או במיקרה הטוב 40-50 ש”ח. אלה המחירים לרוב התקליטים בעולם. נדירים אמיתיים זה כבר סיפור אחר, אבל פה מדובר בתקליטים מבוקשים שהודפסו במספר מצומצם של עותקים. לרוב מהדורות מיוחדות. לא כל תקליט שנשאר ממנו אפילו עותק בודד הוא גם שווה משהו. יש לי בבית כמה שאני הבעלים היחיד כי לא הודפס מעבר לעותק אחד או 2, אבל הם לא שווים הרבה כי אין דורש (לא אכפת לי להודות בזה כי אני לא מוכר אותם גם ככה). יש גם מיקרים שתקליט מסויים היה שווה אלפי דולרים והמחיר צנח. יש לי כזה במצב סגור מינט שקניתי ב-50 דולר וכמה חודשים לפני מישהו משוגע קנה אותו במצב רע ב-1000 יורו. ככה שזה גם לא משנה אם מישהו שילם על זה הרבה. משוגעים יש תמיד. בתור אספן הרבה מאוד שנים ובעל אוסף ענק אני קונה רק במחירים נמוכים, ואני דג דברים יפים לפעמים במצב מינט. לפני כשנה דגתי תקליט מסויים במצב מינט ביורו ולפני שבועיים היתה עליו כתבה והרבה מחפשים אותו והמחיר שלו יקר. רק לפני שבוע דגתי משהו שווה ביורו. מי שקונה במחיר מופקע רק כי איזה סוחר אמר לו שזה שווה הרבה – מטומטם. כל הסוחרים האלה מרוקנים זבל מחו”ל שהם קנו במיקרה הטוב ב-50 יורו לארגז של 100 והם מוכרים כל תקליט ב-100 שקל. אספן נבון מנסה למצוא כל דבר במחיר טוב. כיום יש גם הוצאות מחודשות למלא דברים, עד דברים נדירים. יש חנות ענקית שאני מבקר בה כל פעם שאני באזור שיש בה כמות עצומה של תקליטים יד ראשונה 180 גרם של כל דבר שזז מכל סגנון, שנות ה-60, 70, 80, 90 ואפילו דברים שלא האמנתי שאי פעם יהיה שוק להדפסה מחודשת, ככה שמי שלא חשוב לו ההוצאה (רוב האנשים, שגם לא ממש מבינים) יכולים לקנות את ההוצאות החדשות, אם כי הם יקרות, במחירים של 8 עד 25 יורו לתקליט. ולסיום, הדבר היחיד שפוגע בירידת המחירים הוא העובדה שאומנים קונים תקליטים ישנים בשביל לעשות מהם צלחות ותיקים – מה שמורקן את התקליטים הישנים מהשוק והופך את מה שנשאר לנדיר יותר.
זיו, נכון שמרבית התקליטים בעולם לא יקרים אבל במקביל קיימים אלפי תקליטים נדירים ויקרים שלא רק ״משוגעים״ קונים אותם ואתה תתקשה להשיג אותם במחיר אחר (לדוגמא התקליטים האנגלים המקוריים של הביטלס במצב של ניר מינט).