סטריאו ומונו

מחיר השוק של תקליט, כמו פריטי יד שנייה בדרך-כלל, נגזר משני גורמים: 1. ביקוש והיצע, 2. מצב התקליט. גורם הביקוש וההיצע קובע את המחיר המרבי שניתן לקבל בעבור תקליט מסוים במצבו המיטבי, והסבר מפורט כיצד מתבצעת ההערכה ניתן למצוא ברשימה כיצד מתבצעות הערכות התקליטים. זהו המחיר הבסיסי שממנו נגזר מחיר התקליט, לפי מצבו בפועל.

הגורם השני בהערכת מחירו של תקליט נתון הוא תוצאה של מצב הוויניל עצמו (כיצד התקליט נשמע), מצב העטיפה (כיצד הוא נראה), האם כל האינסרטים המקוריים קיימים, וכן הלאה. ככלל, ככל שהמצב רעוע יותר, כך גם הסכום שישולם בעבורו יהיה רחוק יותר מההערכה למצב מושלם. לכן, בעיסקה דרך האינטרנט, חשובה מאוד תקשורת ברורה בין המוכר והקונה באשר להערכת מצב התקליט. לשם כך נכתב המדריך הבא.

מדריך זה מבוסס על דירוג המגזין Goldmine, ומקובל על רוב האספנים בחו"ל, עם התאמה כלשהי למה שמקובל בארץ. עם זאת, חלק מהאספנים הישראליים, הן באיביי והן בקבוצות התקליטים בפייסבוק נוטלים לעצמם לפעמים חירות רבה בתיאור מצב התקליט, והניסיון מלמד שבמקרים רבים יש להוריד בין דרגה אחת לשתיים מדירוג המוכר כדי לקבל את הדירוג המקביל לפי תקן Goldmine. לדוגמה, מצב M (מוזיאון) ישראלי פירושו בד"כ מצב +VG. מצב NM (נפל ממשאית) הוא משהו בין +VG ובין VG. הבדלים אלה קריטיים בקביעת מחירו של התקליט, כפי שנוכל לראות מיד.

Mint) M – כפי שיצא מהמפעל)

זהו תקליט שמצבו מושלם מכל הבחינות – לא נוגן מעולם (נקודה קריטית לדירוג זה – קל מאוד לראות אם תקליט נוגן וכמה פעמים בערך), ובתקליטים אמריקאיים – עדיין עטוף בשרינק המקורי שלא נפתח ומוגדר גם כ-Still Sealed) SS – עדיין חתום בשרינק). העטיפה נראית כאילו הודפסה לפני רגע. בנוסף, התקליט והעטיפה לא סבלו משום נזק כתוצאה משימוש, אחסון או משלוח. דירוג זה אינו סלחני מכל בחינה שהיא.

Near Mint) NM – כמו חדש); Excellent) EX – מצוין)

תקליט שנוגן פעם או פעמיים באופן כזה שלא השאיר סימן כלשהו, הוא "כמו חדש". יש תחושה שהתקליט לא בתול לגמרי, אולם לא רואים זאת ממש – אין שריטות על הוויניל או רעש רקע בהשמעה, אין סימנים או פגמים בעטיפה. אין ניקובים או קשקושים וכל האינסרטים המקוריים קיימים גם הם במצב קרוב למושלם. זהו המצב הטוב ביותר בו ניתן למצוא תקליטים שלא נמכרו במקור כשהם חתומים בשרינק, ולכן הערכת NM קרובה מאוד להערכת M, עם הבדל במחיר שבין 0 ל-10% לכל היותר, לתקליטים אמריקאיים בעיקר. מסיבה זו, הערכות סטריאו ומונו מתייחסות תמיד למצב NM, אבל נכונות בד"כ גם למצב M או SS.

+Very Good Plus) VG – טוב מאוד פלוס)

התקליט שמור אולם ניכר כי נוגן והיה בשימוש. יש סימנים דקים על הוויניל, שריטות עדינות או סימני "ציפורן" שאינם מפריעים להשמעה. צבע העטיפה דהוי מעט, הלמינציה מתחילה להתקלף בשוליים או שיש סימן "טבעת" של דהיית צבע על העטיפה (ring wear). ייתכן גם שיהיה ניקוב מפיצים (להבדיל מחנויות תקליטים) לציון מהדורה מוזלת או תקליט שדרים בשולי העטיפה (cut out) או שאחת מפינות העטיפה כפופה מעט. יכול להיות גם פגם יחיד כמו חתימה או תלישת מדבקה, שמלבדו מצב התקליט והעטיפה הוא NM, ויש לציין זאת בבירור. תקליט כזה שווה בד"כ בין 75% ו-50% מערך אותו תקליט במצב NM.

Very Good) VG – טוב מאוד)

התקליט משומש, וניכרים בו אותות הזמן. ייתכן שהוא שרוט או "חרוש" וניתן להבחין ברעשי רקע הנובעים מכך בעת ההשמעה, אם כי התקליט לא קופץ או נתקע. ייתכן שעל הלייבל נכתב משהו או נתלשה מדבקה. ייתכן שעל העטיפה נותרו מדבקות או סימני תלישה של מדבקות. ייתכן שחיבורי הנייר של העטיפה נפתחו (במיוחד בעטיפות קרטון אמריקאיות – מה שמכונה split seams), או שנכתבו עליה שמות או סימנים אחרים בכתב יד. ייתכן שהעטיפה נפתחה והודבקה בסרט דביק שקוף, או נקרעה מעט. אם חלק מבעיות אלה מופיעות, אבל התקליט נראה עדיין דומה למקור, ניתן לומר שמצבו "טוב מאוד". תקליט כזה שווה בד"כ בין 50% ו-25% מערך אותו תקליט במצב NM.

Good) G – טוב)

מצבו של תקליט "טוב" הוא בפועל רע למדי. עדיין ניתן להשמיע אותו, אולם עם הרבה רעשים, ואולי גם קפיצה יחידה או שתיים שלעתים ניתנות לתיקון. העטיפה תסבול מכתמי רטיבות, קרעים, פתיחת קפלים, קשקושים, מדבקות תלושות, שלישיית ניקובים בסגנון האוזן, וכו', ובקצרה כמה מהקלקולים שתוארו קודם לכן גם יחד. בד"כ האינסרט או העטיפה הפנימית יהיו חסרים ותהיה תחושה כללית שבעל התקליט הקודם או החתול שלו לא ממש שמרו עליו. תקליט כזה טוב כ"שומר מקום" לפריט מבוקש ונדיר במיוחד, אבל לא תוכל להפיק ממנו הקלטה נקייה או צילום איכותי של העטיפה. תקליט כזה שווה בד"כ בין 25% ו-10% מערך אותו תקליט במצב NM.

Fair) F – סביר); Poor) P – עלוב)

מצב גרוע. התקליט שרוט, קופץ ומקושקש. העטיפה קרועה, מקושקשת, גלית כתוצאה מנזקי רטיבות, והכל נראה כאילו נשלף מערימת זבל לאחר הגשם (רמז: לפעמים זו לא מטאפורה). תקליט כזה עשוי לעניין מישהו רק אם הוא נדיר כל-כך שמחירו במצב טוב מגיע למאות דולרים וגם כך הוא בלתי ניתן להשגה. המחיר – כיד הדמיון הטובה. יש המבחינים בין שני הדירוגים ולפיהם מצב F טוב מעט ממצב P. האמת היא שבמצבים כאלה תיאורי הפגמים משמעותיים יותר מההבחנה בין גרוע וגרוע יותר.

גילוי נאות

מקובל בעולם לא להסתפק בציון דירוג המצב, אלא לפרט גם מהם הפגמים הקיימים שהביאו לדירוג זה, ולרוב הסוחרים יש סימנים מוסכמים לכך, כמו wol (כתב יד על הלייבל), woc (כתב יד על העטיפה), co (ניקוב או פינה גזורה), ring wear (סימן טבעת על העטיפה כתוצאה מאחסון צפוף), split seams (עטיפה אמריקאית שנפתחה בחיבורים), וכן הלאה. בד"כ לכל סיחר יש דף עם פירוט הקיצורים בהם הוא משתמש.

כדאי גם לקחת בחשבון

בקריאת הערכת מצבו של תקליט במודעת איביי, פייסבוק וכדומה, חשוב מאוד להכיר את המוכר ואת הסטנדרד שלו, וקצת מחקר יכול לחסוך למידה יקרה מהניסיון. יש המתארים תקליט שהם מעוניינים לרכוש אחרת לגמרי מאותו תקליט בדיוק כשהם מעוניינים למכור אותו, ומחליפים משקפיים בקלילות בהתאם לעניין. באיביי ואף בפייסבוק מומלץ להתרשם מהפידבק של קונים שקדמו לכם (כולם נותנים בד"כ פידבק חיובי, אבל ניתן למצוא אינפורמציה רבה "בין השורות"). בפייסבוק יש להבחין בין פידבקים של סוחרים לעמיתיהם ("מחיר פצצה") לפידבקים של קונים אחרים. באיביי ניתן להתרשם מאחוזי הפידבק החיוביים של המוכר (הסולם הרלוונטי נע בין 100% ל-96%. ככלל אצבע, לכל אחוז שפחות מ-100 יש להוריד חצי דרגה עד דרגה שלמה מתיאור המצב של המוכר. כל מה שלמטה מ-96% – רצוי לוותר). כדאי להשקיע כמה דקות, לעבור על דברים נוספים של אותו מוכר ולהתרשם מההתאמה בין תיאור מצב העטיפות לעומת מראה העטיפה בתמונה. אם עטיפה שנראית קרועה או מקושקשת בבירור מתוארת כ-M או NM (או כ"מוזיאון" בהתאמה) – סביר להניח שגם תיאור מצב התקליט לוקה בחסר. צילום מטושטש "במקרה" בד"כ מסתיר משהו. אחרי הכל, זהו שוק פשפשים, עם דגש על שתי המילים.