הפרות הקדושות באו להעביר מסר פוליטי במובן המובהק. הן לא רצו להיות משויכות לאף גוף, לאף זרם. הם אפילו לא הגדירו את עצמם כלהקה, אלא כ''ארגון טרור מוסיקלי''.

ביוגרפיה

בתחילת דרכה ניסתה החבורה לשמור על סודיות חבריה. הראיונות הראשונים לרדיו ולעיתונות היו בלי שמות, ובלי מידע על חברת התקליטים או על המפיק המוזיקלי המלווה את הלהקה. חברי הלהקה אף עטו מסכות על מנת שהכתב לא יזהה אותם. יש שטענו כי המדובר בגימיק בלבד. קירות רבים בעיר רוססו בהזמנת הלהקה בכתובות כמו "אני פרה קדושה" או "אני סתם פרה". אשת יחסי הציבור טלפנה אל העיתונים ומסרה כי בפרוייקט משתתפים זמרים חשובים, כמובן, בלי לנקוט בשמותיהם. חברי הלהקה טענו כי הם לא רוצים פרסום אישי, וחשוב להם שהמילים יחרתו בראש המאזין. בראיונות נראה שמייסד הלהקה, באמת מאמין שהוא יכול לשנות את העולם.

אולם, הסוד לא הצליח להישמר זמן רב וחברי הלהקה נחשפו: מייסד הפרוייקט והאידיאולוג הראשי היה גלעד עצמון, סקסופוניסט, שנחשב לאחד מנגני הסקסופון הטובים בארץ. עצמון כותב ומלחין את שירי הלהקה.

גרעין הלהקה הקבוע כלל את עמית רונאל ממוזיקה פלוס, את טלי קשפיצקי, אישתו של עצמון, שעשתה קולות רקע וגיל תורן הטכנאי הקבוע של אולפני די.בי, ששימש גם הפעם טכנאי הקלטות.

בין האומנים אשר השתתפו בפרויקט נמצאים: דני בסן, סי היימן (עצמון הוא נגן סקסופון בהופעות של סי היימן), דורי בן זאב ואלי גורנשטיין (שהצטער אחר כך שלקח חלק בדבר). היתה שמועה שגם ירדנה ארזי לקחה חלק בפרוייקט. שמועה שנתמכה בעובדה שעצמון היה המפיק המוזיקלי של ארזי.

חשוב לציין שאת כל זה עושה הלהקה עם מוזיקה מלודית.

עד הכניסה לאולפן ההקלטות ביצעה הלהקה מופע/מיצג/תצוגה אחד ביום הסטודנט בתל אביב. המופע כלל ריקוד עם מסכות על הפנים, כאשר ברקע מתנגנים הפלייבקים של השירים.

הלהקה הוציאה שלושה סינגלים: "שובי לפרדס", "במדינת הגמדים" ו "חזור אלי" .

כאשר יצא השיר "שובי לפרדס" במאי 89', הוא הוגבל לשידור בגל"צ. למעשה, מילות השיר התפרסמו מוקדם יותר בעיתון ''ידיעות אחרונות'', כאשר הגיע תקליט השדרים לתחנה הצבאית הורתה מנהלת מחלקת המוזיקה שלא לשבץ את השיר ללא אישור מראש. לדוגמה בית מהשיר: "אדמה כבושה ואין לי שום בושה/ כבר הודיעו לי בקשר/ שלחיים אין פשר/ רצתי אל היעד מרוקן המחסנית/ מפזם פזמון בנעימה קרבית". גל"צ טענה כי השיר אינו עומד בקריטריונים מוזיקליים.

גם שירם השני "במדינת הגמדים" נפסל לשידור בתחנות הרדיו. מילות השיר צורפו לאלבום בפורמט של כרוז מחאה, כיאה לארגון טרור. היו שטענו שהשיר נכתב כנגד ראש הממשלה יצחק שמיר. "הם סותמים את הפיות לכל יפי הנפש/ הם יורקים אל הבאר ממנה הם שותים/ השפויים באדמה רקובים עם תולעים/ מלחכים את הפצעים לפעמים זה גם טעים/ המחנה לעומתם מלוכד מאין כמותו/ הוא שולט בכובד יד עם אצבעוני הנכבד" .