אטרף הייתה (ועודנה) ניסיון כמעט חד פעמי ליצור בתוך הצליל הישראלי המקובל מוסיקה בהשפעה דרום אמריקאית, אך לא מכיוון הבוסה-נובה (את האזור הזה מכסה היטב מתי כספי) אלא בהשפעות של סלסה, מוסיקה קובנית ופאנקי (Funky) שחור מעורבבים בנגיעות ג'אז, שעליהן היו חברי הלהקה אמונים עוד לפני שהקימו אותה.

ביוגרפיה

בסוף 1983 הוציא צעיר ירושלמי בשם ראובן סלמון עם להקת סנדלר תקליט שדרים ובו שיר מחאה שכתב: "זה מה יש". השיר עורר תשומת לב מסוימת בשל תוכנו הפוליטי (הוא כוון נגד ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר), אך לא היה לו המשך, ואת חמש השנים הבאות הקדיש סלמון לעבודתו כמנהל חנות נעליים ולכתיבת שירים חדשים. לקראת סוף שנות ה-80 הוא חזר לשם נעוריו, רובנס, וחידש את קשריו עם נגן הבס ויקטור אזוס, חבר ילדות מפרו, ועם הגיטריסט אהרוני בן-ארי, שניהם מלהקת הג'אז-רוק הירושלמית צליל שכן. יחד עם נגנים נוספים, הפסנתרן איתי רוזנבאום ונגני כלי ההקשה אורן בלבן ודורון רפאל, הם הקימו להקה ששמה לה למטרה לשלב ג'אז, רוק והשפעות לטיניות: אטרף.

הלהיט הראשון של הלהקה, "שולה", עורר סערה בגלל תוכנו, מפגש עם זונה בחצר. בהמשך נראתה אטרף בעיקר כלהקה של ריקוד וכיף, למרות שרובנס המשיך לשלב בתמליליו גם מסרים מחאתיים. את שירי אטרף הלחינו רובנס ואזוס, וב-1990, אחרי יותר משנה של הופעות, במהלכן הוחלף הפסנתרן רוזנבאום על ידי זהר כחילה, הקליטה הלהקה את אלבומה הראשון, אטרף 2, בהוצאת "NMC". את האלבום הפיק והקליט עמיר בן-משה, שגם עיבד עם הלהקה, וניהל מוסיקלית אהרוני בנארי. בין להיטי האלבום היו "אודליה", "כשאת מגרדת" וגירסה ל"לה במבה" העממי, בה התארח בשירה שלומי שבת, "יום סבבה". כמו כן צורפו "שולה" וגירסה חדשה ל"זה מה יש".

במהלך 1991, בתקופת מלחמת המפרץ, נוצר אלבומה השני של הלהקה, קונגה, שוב בהפקתו והקלטתו של עמיר בן-משה, אך עם מעורבות גדולה יותר של כחילה, בנארי ואזוס בעיבודים ובהלחנה. באלבום, שיצא כעבור שנה, בלטו, לצד להיטים מקוריים כ"הקרחון מרחוב הירקון", "פחד", "בוקר גשום" ובעיקר "ענבל" (שהלחין ושר ויקטור אזוס) גם גירסאות כיסוי ל"קפה תורכי", "ויבן עוזיהו" ו"רינה".

אחרי הוצאת האלבום, ובעקבות יותר משנה של הופעות, חלה דעיכה בפעילות הלהקה. ב-1994 הקימו רובנס ואורן בלבן את איסמה רוק עם איתי שמרון בבס ואבי בן-דב בגיטרה. הם הקליטו שיר אחד, "סיפור מוקלט". ויקטור אזוס ואהרוני בנארי צירפו אליהם את מתופף צליל שכן, אורן פריד, ושני נגנים נוספים, תום ריג'ס בקלידים ורוני עברין בכלי הקשה, והקימו את גונזלס (הם הקליטו את "הכומר מדבר אלי").

שתי ההתפצלויות הללו לא משכו תשומת לב רבה וב-1995 חזרה אטרף לפעול והקליטה אלבום נוסף, לטיני עברי לטיני, הפעם בהפקת אהרון פרץ ובהוצאת "הד ארצי", בעיבודים והפקת מוסיקה של הלהקה, בניהול מוסיקלי של דורון רפאלי ובהפקת שירה של גיא יפה. "מנגו בננה" היה הלהיט של האלבום, ולצד השירים המקוריים בלטו גירסאות כיסוי ל"שחק אותה" של שלום חנוך ול"קוקאין" של ג'יי. ג'יי. קייל.

ב-1997 סיכמה אטרף את דרכה עד אז באלבום האוסף האוסף +. באלבום היו עשרה להיטים משלושת אלבומיה ועוד ארבע גירסאות כיסוי שלא הופיעו קודם לכן: "אין כמו יפו" ושלושה שירים מדרום אמריקה: "טוחן ת'קפה", "פרח לילי" ו"מה שרצינו".

בשנת היובל, באוסף עבודה עברית, חידשה אטרף את "שיר הקטר" של אריק לביא.

ב-1999 הקליטה הלהקה שיר בשם "קונדום" שכתב קובי לוריא והלחינו זהר כחילה וויקטור אזוס, שגם שר.