ברוק הישראלי, גם בתקופות הפריחה שלו (למשל בראשית שנות התשעים), בלט תמיד מיעוטן של להקות שהולכות על טירוף ומוזרות. בסך הכל, כמעט כולם אצלנו מנסים להישמע ולהיראות כמו ילדים טובים... אנרגיה חולנית הייתה ניסיון לעשות את זה אחרת.

ביוגרפיה

להקת אנרגיה חולנית הוקמה בראשית שנות התשעים, בתקופה בה נראה כאילו יש הרבה יותר מקום במוסיקה הישראלית לרוק על כל גווניו. חברי הלהקה ניסו למצוא דרך עצמאית בסגנון מוסיקלי לא מקובל: הם יצרו שירים מקוריים ששמותיהם ואווירתם לקוחים מעולם הקולנוע - מסרטי אימה ומדע בדיוני של שנות החמישים דרך מחזות זמר, סרטי הרפתקאות וריגול ועד אופרות הרוק של שנות השבעים. הייחוד הזה משך את תשומת לבו של דב זעירא, מחברת "התקליט חיפה", והוא החליט להחתים את הלהקה על חוזה הקלטות של חמש שנים.

הלהקה כללה שלושה חברים: הזמרת לילך נסטוביץ, והנגנים אריק טיקמן לגרקוויסט ואריה פיין. בעיבוד והפקה מוסיקלית של יהודה "יוג'י" גבאי (שגם ניגן בכלים רבים) הקליטו השלושה 13 שירים שהלחין אריה פיין ושאת מילותיהם כתבה אורטויה לנדר, לעתים עם שותפים. בין השירים יצאו בתקליטי שדרים (שכללו כולם צילומי כוכבי קולנוע ידועים) "הכדור האחרון", "הציפור עם כנפי הבדולח", "הייתי אשתו של החתול מהירח", "נוסע עובר בגשם" ו"מה עשית כשכבו האורות" (מ' אריק טיקמן לגרקוויסט). בהקלטות השירים אורחים רבים בנגינה (ביניהם אבי סינגולדה בגיטרה) ובעיקר בשירה (ביניהם רוית יוספי, שמואל קלוסקי, אבי קרפל, מני ג'יקובסון ואחרים).

בראשית 1993 יצאו השירים באלבום בכורה בשם קומדיה של סיוטים, שהתגובות הפושרות אליו גרמו ללהקה לצאת לחופשה ארוכה. ב-1996 החלה הלהקה לעבוד על שירים חדשים בעיבוד ובהפקה מוסיקלית של גיל אלון (מאתניקס) ובהרכב חדש כמעט לגמרי. אריה פיין מהלהקה המקורית נשאר אחראי לכל הלחנים, לנגינה באורגן ובפסנתר ולשירה. אליו הצטרפו השחקנית קרין אופיר כזמרת הראשית של הלהקה, אורטויה לדנר בפעמונים, קסילופון, כפיות וקולות. אריאל קרס (השפן הנכון) או תום מוכיח (זקני צפת) בבס, יובל קיינר (זקני צפת) או מיקי אנג'ל בתופים, אלידע רמון או אריאל תגר או שירלי באזל בגיטרות, זאב התשבי בנאומים ועוגב. גיל אלון ניגן בגיטרות ותכנת תכנותים. בחלק מהקטעים התארחה לילך נסטוביץ בקולות רקע, ואילו שמו של החבר השלישי בהרכב המקורי, אריק טיקמן לגרקוויסט, הופיע באלבום רק כאחד מכותבי המלים בשיר "שעת הארגמן". את כל שאר המלים כתבה גם הפעם אורטויה לדנר, חלקם עם פיין או עם אופיר או עם שותפים אחרים. ביניהם בלטו "נכדו של דוקטור ג'קיל", "ורטיגו", "ילדה לבנה", "רוצח המכשפות מבלקמור", "כרוניקה של מוות ידוע מראש" ו"ארוחתו של תינוק", שהופיע גם ברימיקס ג'אנגל של די ג'יי שלומי קאופמן. הקלטות האלבום הסתיימו ביולי 1997, אך המיקסים לו נמשכו עוד זמן רב, והאלבום הבלט הבלתי גמור יצא, בסופו של דבר, רק בשנת 1999.

האלבום בהופעה, Made On Pathephone, הוקלט ב-2002 במועדון הפטיפון ויצא באותה שנה.