מלחינה, פזמונאית וזמרת, שהתנסתה כמעט בכל תחומי האמנות הקשורים למוסיקה והתבלטה בהליכתה נגד הזרם, בחדשנות ובמקוריות בכל מה שעשתה. פרט לשירים שכתבה והלחינה לאחרים, הצליחו בסוף שנות ה- 60 שני האלבומים שהקדישה לשירי רחוב.

ביוגרפיה

חבקין נולדה בירושלים למשפחה שהיא דור שישי בארץ, ובראשית שנות ה- 50 התגייסה ושירתה בלהקת הנח"ל. לאחר השחרור למדה באקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בירושלים וב- 1962 כתבה את שירה הראשון, "לילה טוב" ("פנסים שוב דולקים כי חושך ברחוב..."), כתרגיל בקורס להרמוניה. כדרכה, הלחינה חבקין את השיר בצורה הפוכה מזו שלימד המרצה באקדמיה, כיוון שרצתה להוכיח לו שמנגינה יכולה להיות מוצלחת גם אם נכתבה "בניגוד לכללים". התיאוריה של חבקין הוכיחה את עצמה במקרה זה, ומאוחר יותר היא חיברה למנגינה מילים, ואת השיר שרו לראשונה חבריה מירושלים, צמד הדודאים.

בעקבות הצלחתו של השיר הוזמנה חבקין להלחין שירים נוספים, וכתבה את שירה השני ללהקת פיקוד המרכז, שביקשה ממנה "שיר עם מנגינה דומה לזו של 'לילה טוב'". השיר, "טוויסט מולדת", מתחיל אומנם כמו השיר הקודם, אבל עובר במפתיע לקצב הטוויסט הסוער, ששטף אז את העולם. חבקין תמיד סירבה לחזור על עצמה והייתה פתוחה לכיוונים ולמקצבים חדשים.

בין שיריה הבולטים בשנות ה- 60 היו "וחרב אין ביד דוד", שכתבה ב- 1967 ללהקת פיקוד הצפון, לחן שחיברה ל"היא יושבה לחלון" של ביאליק, שבוצע על ידי ליאור ייני, "את אמרת", ששר שמעון ישראלי, ושירים אחדים של רחל, שאותם הלחינה ל"ערב שירי רחל", שהעלו חוה אלברשטיין ודני גרנות. הלחנים היו קרובים ברוחם לג'אז ולבלוז, סגנונות שלאו דווקא היו מזוהים עם שירי רחל. באותה תקופה הרבתה חבקין לתרגם שירים עבור אמנים, שביניהם היו גם ישראל גוריון ואילן ואילנית. בשל אהבתה לשירי עם שימשה מעבדת ומנהלת מוסיקלית בערב שירי המחאה הרוסיים "הלוך הלכה החבריא", שזכה להצלחה עצומה, בתרגומיו של יעקב שבתאי ("בדומיה").

בסוף שנות ה- 60 התפרסמה חבקין בעיקר בזכות הופעותיה ברחבי הארץ בשירי רחוב. הרעיון למופע נולד בתוכניתו של רם עברון בגלי צה"ל, "הלילה", בה ביקש ממנה עברון הירושלמי לשיר כמה משירי הרחוב שזכר מנעוריו. לאור התגובות שקיבלה בעקבות התוכנית החליטה חבקין לצאת במופע שלם שיורכב משירי הרחוב האלה, שנולדו בדרך כלל בבתי הסוהר או אצל חיילים ויורדי ים. היא חקרה את הנושא לעומק והעלתה מופע מצליח, שבו סיפרה על תולדותיו של כל שיר. בין שירי המופע היו "יונה פעמונה", "יולה לה", "סמרה הופ", "ספר לי" ו"מתי שוב נשתחרר" והם הוקלטו בשני אלבומים מצליחים, שמהווים עבור רבים את המקור המוסמך ביותר לשירי הרחוב הבולטים שהושרו בארץ עד לאותה תקופה.

בתחילת שנות ה- 70 הלחינה חבקין להיטי פופ מצליחים ליפה ירקוני ("כל היונים", 1970), ללהקת חיל הים ("אידישע פיראטען", 1970) וללהקת פיקוד הצפון ("דיינו", 1972). לאלברשטיין היא חיברה מספר שירי ילדים מצליחים כמו "הגמל הבודד" ו"היה לי ברווז" ולפסטיבל הראשון של שירי משוררים לילדים ב- 1974 היא הלחינה את השיר "לו הייתי מלך", ששרה שלישיית שבר ענן. לאחר מלחמת יום הכיפורים היא הלחינה לצמד הפרברים את שיר הכמיהה לשלום "בסוף כל הדרכים", שאיתו נהגה מאוחר יותר לפתוח את הופעותיה.

בעקבות השבר שיצרה המלחמה כתבה חבקין עם עידן סובול ומוסיקאים נוספים שירים לאלבום שירי המחאה פתאום נגמרה עוד מלחמה, אבל האלבום לא הצליח, וחבקין עזבה את הארץ לאירופה עם שני ילדיה ולמדה חינוך ומוסיקולוגיה בסורבון שבפריז. מאוחר יותר עברה להולנד, שם עסקה בעיקר בתחום הקלאסי ובין היתר לימדה מוסיקה את ילדיה של מלכת הולנד.

באמצע שנות ה- 80 חזרה חבקין לארץ והלחינה לירדנה ארזי את שירה של לאה גולדברג "תפילה". כעבור זמן היא חלתה בסרטן והחלה לטפל בעצמה בעזרת חומרים טבעיים כמו אלוורה. היא עברה להתגורר בראש פינה ובין הטיפולים שקיבלה המשיכה לעסוק באמנות ובמוסיקה. ב- 1987 היא הקימה הרכב משותף עם המוסיקאים הערבים גורג' וסאלם מהכפר ראמי שבגליל והופיעה איתם בארץ ובחו"ל. איתם נהג להופיע גם אהוד בנאי, שהתגורר אז אף הוא בראש פינה. נוסף על פעילותה בהרכב הדריכה חבקין את חבורת הזמר של מטולה, ובין השירים שכתבה להם היה אחד שתיאר את הקשר שבין מפל התנור למטולה הסמוכה כסיפור אהבה של ממש...

חבקין, שהתמחתה בטבעונות, כתבה ספר בנושא, שהפך לרב מכר, ובעקבותיו פתחה בראש פינה חנות למוצרי טבע ותבלינים. ב- 1995 היא נפטרה מדום לב, ואת החנות, שנקראת על שמה, ממשיכה כיום לנהל בתה.

בשנת 2000 הוכרז פרס על שמה של חבקין, שיוענק בכל שנה לטרובדור צעיר וראוי.