חיים אוליאל נתפס על ידי רבים ממוסיקאי עיר הולדתו שדרות כ"גורו" תרבותי. קובי אוז איש טיפקס וגם חברי כנסיית השכל מציינים אותו כמוסיקאי שהשפיע עליהם בתחילת דרכם יותר מכל אחד אחר. ורבים, גם מחוץ לשדרות, רואים בו אחד הגורמים העיקריים ל"יציאה מהארון" של התרבות המרוקאית, ולאו דווקא המוסיקלית.

אוליאל, שהאזין בילדותו לשילוב של מוסיקה ערבית (בעיקר מרוקאית ואום כולתום) ומערבית (ביטלס ורולינג סטונז), החל דרכו כגיטריסט בלהקות רוק, אך התפרסם כסולן להקת שפתיים העממית-מרוקאית. כשהגיע, בגיל מבוגר יחסית (43), לאלבום ראשון כסולן, בחר דווקא בכיוון המפתיע לכאורה של הרוק.

ביוגרפיה

חיים אוליאל החל לנגן בגיטרה בס בגיל 13. הוא עבר לנגן בגיטרה חשמלית שנתיים לאחר מכן כשהקים את להקתו הראשונה: ליל השמשות. אחרי שהשתחרר מהצבא (בו לא שירת בלהקה צבאית) הקים את להקת הרוק המאה העשרים ואחת עם אחיו אלי בתופים ועם חיים אוחנה בבס. השלישייה הזו היתה הבסיס ללהקת שפתיים שהעבירה את הדגש המוסיקלי מרוק למוסיקה מרוקאית עממית ברוחה. בכך הם גרמו למהפכה בהתייחסות למוסיקה הזו בישראל בסוף שנות ה-80, ראשית שנות ה-90. בשפתיים שימש אוליאל כזמר, לצידו של סמי לזמי, וניגן בגיטרות ובכלי הקשה. הוא גם כתב והלחין חלק גדול מלהיטי הלהקה המקוריים (בניגוד לאלה העממיים מרוקאיים), ביניהם "משוגע הסהרה", "איש וכינור" (עם מיכה ביטון), "לא הפעם" (מ' קובי אוז), "מאמא" (ל' ג'קי אלקיים) ו"ללה עישה" (ל' מתי כספי).

בזמן חברותו בלהקת שפתיים השתתף אוליאל, עם או בלי חברים נוספים מהלהקה, בהפקות נוספות, בעיקר כאלה הקשורות בקובי אוז. אוז הוא תלמידו ומעריצו שהפך למוסיקאי מצליח ורב השפעה בפני עצמו בלהקת טיפקס.

ב-1997, אחרי כעשור של פעילות והפקת שישה אלבומים, התפרקה להקת שפתיים ואוליאל החל לאסוף חומרים לאלבום סולו ראשון.

בשנת 2000 יצא בחברת "לבנטיני" של קובי אוז אלבום הבכורה של אוליאל, סנדוק לעג'ב ("קופסת הקסמים" במרוקאית) בניהול אמנותי של קובי אוז, הפקה מוסיקלית של קובי אוז וביג M ועיבודים של אוז, ביג M ואוליאל. למרות הכותרת המרוקאית היה האלבום ברובו רוק גיטרות חזק, עם השפעות אלקטרוניות ובשילוב מרכיבים מרוקאיים. גם השירים, כמו ההפקה, נוצרו במפגש בין אוליאל, אוז וביג M, כשחלק מהמלים מספק חבר נוסף מיוצאי שדרות, שמעון אדף. בין הבולטים בשירי האלבום היו "מקרוב באות הרוחות" (מ' אדף ואוז, ל' אוליאל ואוז). "את הולכת לבד עכשיו" (מ' פישי הגדול ואוז, ל' אוליאל ואוז) שבוצע בדואט מפתיע עם עמיר לב, "איש של מלים" (מ' אדף, ל' אוליאל) ו"סימני סערה" (מ' אדף, ל' אוז). רק שני שירים: "להלה זיד אקטר" (מ' ול' עבד לוהב דוקלי) ושיר הנושא "סנדוק לעג'ב" בוצעו במרוקאית. בהקלטות אוליאל שר וניגן בגיטרות, בס וכלי הקשה. ביג M ואוז במכונות, קלידים, לופים וקולות. התארחו מיכה ביטון וניר חובב בקולות, גל פרמן בבס ושי וצר בתופים.

את הוצאת האלבום ליוו רק מעט הופעות, ונדמה שאוליאל טרם הסתגל למעמדו החדש ככוכב רוק. הוא המשיך לעבוד לפרנסתו כיועץ מוסיקלי לבית הספר למוסיקה בשדרות ומתכנן את מופע היחיד שלו.

בשנת 2002 הוציא אוליאל שיר ראשון "תני לו ללכת", מאלבום הסולו השני שלו. האלבום נכתב והולחן על ידי אוליאל וקובי אוז, והופק על ידי אוז וביג M. בניגוד לאלבום הראשון, שהיה על פי אוליאל "סגירת מעגל הקשור בשליחות החברתית, המסורת והמוסיקה של העדה המרוקאית", האלבום השני כלל אך ורק שירים בעברית. "תני לו ללכת" אירח את שאנן סטריט, סולן להקת הדג נחש.