דיסקוגרפיה: נחום היימן
נחום (נחצ'ה) היימן הוא מלחינם של מאות שירים ישראליים, שרבים מהם מוכרים ומושרים בציבור כחלק מהקלאסיקה של הזמר העברי. במשך שנים כתב וטיפח אמנים רבים בתחילת דרכם. בשנות ה-60 היו אלה חוה אלברשטיין, הפרברים, הגבעטרון, חמישיית גלבוע ועליזה עזיקרי, ובשנות ה-80, לאחר שחזר משהות ממושכת בחו"ל, עבד עם מאיר בנאי, משה ואורנה דץ, חני ליבנה ועם בתו, סי היימן. הוא הלחין מוסיקה לעשרות סרטים וסדרות טלוויזיה, הקים חברת תקליטים משלו והדריך מקהלות וחבורות זמר.
ביוגרפיה
היימן נולד בריגה שבלטביה, וכשהיה בן שלוש עזבה משפחתו את ביתה והחלה במסע הגירה מפרך, שהסתיים בישראל, אליה הגיעו כשהיה בן שש. כילד החל ללמוד נגינה בפסנתר, אבל לאחר זמן קצר חלה בשיתוק ילדים, ורק בגיל 17 חזר לנגינה, הפעם באקורדיון, משום שיד אחת שלו נשארה מעט משותקת.
בגיל 14 עבר היימן להתגורר בקיבוץ נען, שם היה ילד חוץ וקיבל עידוד רב מחברי הקיבוץ יהודה אורן והמלחין דוד זהבי, שהכירו בכשרונו ועיצבו את ראשית דרכו המוסיקלית.
מאוחר יותר עבר לקיבוץ כפר מכבי עם חבריו לגרעין ושם הפך לתלמידם הנאמן של היוצרים מהקיבוץ השכן רמת יוחנן, מתתיהו שלם וגורית קדמן, שהייתה מחלוצות ריקודי העם בארץ. היימן החל לפלס את דרכו כאקורדיוניסט בחוגים לריקודי עם והיה מעורב בהכנות ובנגינה לפסטיבל מחולות העם הראשון שהתקיים בקיבוץ דליה.
בגיל 17 וחצי הלחין היימן את שירו הראשון "ניצנים נראו בארץ", ועימו הצטרף למעגל היוצרים של הזמר הישראלי. בצבא שירת במחלקת התרבות של פיקוד הנח"ל כרכז הקורסים לזמר עברי. בנוסף שימש גם אקורדיוניסט מחליף לדובי זלצר בלהקת הנח"ל הראשונה, שהתפצלה לעיתים בשל הבקשות הרבות להופעותיה.
לאחר שהשתחרר עבר היימן לקיבוץ בית אלפא, שהסכים לשלוח אותו לשלוש שנות לימודים במדרשה למורים למוסיקה ואצל המלחין פאול בן חיים, כדי שיהיה מורה למוסיקה בתיכון האזורי. כשחזר לקיבוץ הקים את ההרכב הכלי חמישיית גלבוע ושימש המנהל המוסיקלי של להקת הגבעטרון, שגם שרה משיריו, ביניהם "לאן נושבת הרוח" ו"מה שיש לי לאמר לך". הודות לניהולו הפכה הגבעטרון בשנות ה- 60 מלהקת קיבוץ חובבנית ללהקה מקצועית בעלת רפרטואר משלה.
שירים רבים של היימן, שהפכו לנכסי צאן ברזל בזמר העברי, הולחנו למילותיו של המשורר נתן יונתן. שיתוף הפעולה ביניהם, שהצמיח עד כה כמאה שירים, החל ב-1957 עם "חופים", ולמען המנגינה שינה יונתן במעט את מילות השיר המקורי. אחריו באו "שיר אהבה ישן" ("אניטה וחואן"), שזכה לאין ספור ביצועים, "צבעי הזמן", אחד השירים הראשונים בארץ שנכתבו בסגנון הבלוז, ורבים נוספים.
מאז 1964 "גילה" היימן זמרים רבים, ואף כתב לכמה מהם את שיריהם הראשונים. בין היתר כתב לחוה אלברשטיין את "אילו כל האוהבים" ואת "אם פתאום", שהוקלטו עוד לפני שהתגייסה לצבא. לפרברים כתב שירים וביניהם "את ואני והרוח" ו"שדות ירוקים", לעליזה עזיקרי את "ציור בצבעים" ולאסנת פז את "מתי" ואת "ערב שבת".
באותן שנים השתתף היימן באופן קבוע בפסטיבלי הזמר, והשירים שכתב להם מושרים ומושמעים עד היום וביניהם "הגביע", "ריח תפוח אודם שני" ו"מגדים".
בסוף שנות ה-60 החל היימן להלחין מוסיקה לסדרות טלוויזיה ולסרטי קולנוע. הראשונים שבהם היו סרטו של מיכה שגריר "המלחמה לאחר המלחמה" (1968), שעבורו נכתב השיר "מרדף", וסדרת הטלוויזיה "דודי ורעי", שלה נכתב השיר "כמו צמח בר" - אחד משירי הדגל של היימן.
ב - 1968 עבר היימן להתגורר בצרפת, שם הקליטו משיריו אמנים ידועי שם כננה מושקורי, סרז' לאמה, מארי לה פורה (שהקליטה גירסה צרפתית ל"מירדף" בשם "זר פרחים"), מקסים לה פורסטיה, מייק בראנט, ריקה זראי וטוני בנט בארה"ב. אחרי שלוש שנים עברה המשפחה ללונדון, שם למד כתיבת מוסיקה לסרטים בבי"ס לקולנוע. שיאו בתחום זה היה אז בהלחנת מוסיקה לסדרה על התנ"ך בהפקת ג'ון היימן וחיים טופול. את המוסיקה לסדרה הקליטה התזמורת הסימפונית של לונדון בהרכבה המלא (130 נגנים).
ב - 1977 הקליט היימן תוכנית רדיו שהפכה לתקליט מלחניו החדשים לשיריהם של נתן יונתן ואלתרמן בעיבודיו של קרלוס מירנדה. כמה מהשירים, ביניהם "החול יזכור" ו"זמר לבני" הוקלטו מחדש על ידי חוה אלברשטיין באולפן של היימן בלונדון והופיעו באלבומה אני הולכת אלי. ב-1982 הוא הזמין את נורית גלרון להקליט בלונדון אלבום שרובו הוקדש לשיריו החדשים. מתוכם הצליחו במיוחד "סוס מעץ" ו"אבל בחלומי".
ב - 1984 חזר היימן סופית לארץ ועם שובו הפיק את המופע "חופים", שרץ על הבמות כשנתיים. ב"חופים" השתתפו אמנים, שהיו אז בתחילת הדרך. ביניהם היו מאיר בנאי (ששר במופע את "תפילת דייג" ו"את שומעת"), משה דץ ("אנשי הגשם" ו"את רואה צוענית", שנכתבו למופע) וחני ליבנה, שלה הפיק מאוחר יותר את אלבומה הראשון ואת אלבום הווקליזה, שהורכב כולו מלחניו ("ערב על גגות", "ארץ שבעת המינים"). ההרכב כולו שר את "שירים עד כאן", שביצעו במקור הדודאים. בהמשך הצטרף למופע גם דוד ד'אור.
באותה תקופה חזר היימן לארגן ערבי זמר בארץ עם האקורדיון, הדריך חבורות זמר ובמשך שלוש שנים שימש המנהל האמנותי של חגיגות הזמר העברי בערד, שהיו אז בתחילת דרכן.
ב-1996 הוא הקליט אלבום סולו ראשון משיריו, וממנו הצליחו השירים "חוף אחר" והחידוש ל"ימינה, שמאלה והלאה", שאותו שרה במקור חוה אלברשטיין.
במשך חמש שנים הוא התגורר במצפה הילה שבגליל, שם ניהל ארבע חבורות זמר. לאחר שחזר למרכז פרש מרצון מהדרכת חבורות ושב בקצב מוגבר להלחין מוסיקה לסרטים, תכניות טלוויזיה וקלטות ילדים. השיר "משהו שבור", שנכתב לסרט "כרוניקה של אהבה" (1998) הוקלט על ידי בתו סי היימן.
בשנים האחרונות מפיק היימן את הסדרה "נוסטלגיה", המורכבת מאלבומים ישנים, שיצאו מסוף שנות ה-50 ועד תחילת שנות ה-70, ובכך הוא מסייע להצלתם של שירים רבים שעיצבו את פני התרבות בארץ. בשנת 2001 הוא הלחין את המוסיקה למיני סידרת הטלוויזיה "דום לב", ששודרה בערוץ הראשון. שיר הנושא לסידרה נכתב בידי נתן יונתן ונחום היימן ובוצע על ידי ביתו סי היימן.
באוקטובר 2003 נערך ערב מחווה להיימן מטעם עיריית פתח תקווה. במופע לקחו חלק יזהר כהן, מאיר בנאי, אבי פרץ ואחרים, והוא הוקלט למען אלבום שייצא במקביל ליום הולדתו ה-70 של היימן, בשנת 2004.
מאת יורם רותםהסתר ביוגרפיה
