האם יש מקום בארץ לרוק כבד? התשובה המסורתית הייתה שלא, וכל הניסיונות המקומיים מאז שנות ה-60 להפיק רוק ישראלי יותר חזק וכבד נכשלו. הקהל חובב המוסיקה הזו העדיף כנראה להאזין למקור באנגלית. בשנות ה-90, עם גלי העלייה מרוסיה (שהגדילו בהרבה את כמות הקהל חובב הרוק הכבד בארץ) ועם השיפור ביכולות ההקלטה וסאונד ההופעה בארץ (שהם מרכיבים רבי חשיבות בסצנת הרוק הכבד) נדמה היה שיש יותר פתיחות לנושא. סטלה מאריס הייתה החלוצה.

ביוגרפיה

סטלה מאריס קמה בקריות בראשית שנות ה-90 כשפבלו רוזנברג, סולן להקת מוניטור, פגש את יוצאי להקת הרוק הכבד אורניום, הגיטריסט ניק מילר, נגן בס דובי סוני והקלידן פימה שוסטר. יחד עם המתופף איתן כודרג'י הם הפכו לסטלה מאריס (את השם הציע להם דורי בן-זאב). אלה היו שנות ה-90 המוקדמות, כשעם גל הלהקות הצעירות ששטף את "רוקסן" הייתה הרגשה שיש אולי מקום סוף סוף ללהקה ישראלית שעושה רוק כבד. אבי פרץ, מי שניהל את תיסלם ואת מני בגר בתחילת דרכם, היה המנהל שלהם, והוא הביא אותם לתקליטי "הליקון", שהחליטו, לראשונה בארץ, להחתים להקת רוק כבד ישראלית. ב"הליקון" גם התגאו בכך שהלהקה היא "מיזוג גלויות" של ילידי הארץ עם עולים מארגנטינה (רוזנברג) ורוסיה (מילר ושוסטר), מה שיכול לדבר אל קהל גדול ומגוון.

ב-1992 יצא אלבומה הראשון של הלהקה, סטלה מאריס, בהפקה מוסיקלית של ראובן שפירא, שגם השתתף בהלחנת רוב השירים, בדרך כלל למילים של פבלו רוזנברג. בין השירים היו "לילה טוב" (מ' שפירא, ל' עם פימה שוסטר וניק מילר), "שגיאה" (ל' עם מילר ושוסטר), "תני לי ללכת" (ל' עם דובי סוני) ו"את".

את הלהיט בהא הידיעה של האלבום, "אישתר", הלחינו מילר ושוסטר, והוא גובה בקליפ שביים יובל טל. הקליפ ייצג את ישראל בתחרות קליפים של "MTV" ששודרה כתגובה לתחרות האירוויזיון. הקליפ אומנם הגיע למקום האחרון בתחרות וזכה בעיטור של בננה, אך נכנס להיסטוריה כקליפ העברי הראשון ב"MTV".

ב-1994 יצא אלבומה השני של הלהקה, השער נפתח, בהפקת מפיק הרוק הכבד כריס טנגארידיס (שעבד עם בלק סאבאת', איירון מיידן, ג'ודאס פריסט ועוד). פבלו רוזנברג כתב את המילים והשתתף בהלחנת רוב השירים, חלקם עם המפיק טנגארידיס, שלקח אותם לכיוון עוד יותר כבד. בין השירים הבולטים באלבום היו "ורדים שחורים", "שלד בארון", "אבוד לי", "זה לא מאוחר" ובעיקר "נר על החלון" ו"משחקים אסורים". לשני האחרונים נוצרו קליפים בבימוי אמיר מלמד.

למרות ההישג שבהוצאת אלבום בהפקת מפיק ברמתו של טנגארידיס, ולמרות שבהופעות סטלה מאריס נדמה היה שיש קהל למוסיקה הזו, הגיעה הלהקה למשבר באמצע העשור (יחד עם משבר כללי ברוק הישראלי), והתפצלה, כשרוזנברג פתח בקריירת סולו מצליחה, הרבה יותר "ישראלית".

עם זאת המשיך רוזנברג לשמור על קשר מסוים עם הלהקה: את אלבומיו רק הלב יודע (שיצא ב-1996) ובין ערביים (1998) הפיק ניק מילר, שגם השתתף בנגינה.

ב-1998 הוציאה הלהקה אלבום שלישי בהפקת ניק מילר ופימה שוסטר. רוזנברג הוחלף על ידי דודו אסרף בשירה ומילים ודובי סוני הוחלף על ידי אמיל הרוש בבס. בשנת 2001 הוציאה הלהקה אלבום רביעי בשם פרשים, שיתוף פעולה עם הזמר מני בגר, שגם הוציא את האלבום בלייבל האישי שלו.

ב-2003 חזרה הלהקה לפעילות ולהופעות עם זמר חדש: דרור לוקץ', לשעבר חבר להקת תושב חוזר. מילר, סוני ושוסטר ערכו מבחנים לעשרות מועמדים, ובחרו לבסוף את לוקץ' ואת המתופף דניס פורטוס.

הסנונית הראשונה מההרכב החדש של הלהקה הוא הסינגל "כשהאור כבה", שיר שכתב לוקץ' והלחין מילר. הסינגל השני נקרא "זה הסוף שלנו" (מ' אהוד מנור, ל' מילר) ויצא באוגוסט 2004. במקביל אליו, חלה התעניינות מחודשת בשיר "נר על החלון" מן האלבום השני, כשבוצע על ידי הראל מויאל בתחרות הגמר של "כוכב נולד" והביא לזמר הצעיר את הנצחון. בעקבות הזכייה החליט מילר להוציא מחדש את השיר, בביצוע ההרכב החדש של סטלה מאריס. רוזנברג, מצידו, הגיב כי לדעתו זהו צעד שנועד לגנוב את אור הזרקורים ממויאל. בינואר 2005 החלה הלהקה בסיבוב הופעות.