כמו לרבים מהשותפים לסצנת "הגל החדש" במוסיקה הישראלית של סוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80, גם לעופר אקרלינג היו כמה קריירות שונות בתוכנן ובמידת הצלחתן. במקרה שלו היו לו לא פחות מארבע פאזות שונות: כפאנקיסט, ככוכב פופ מצליח, כגולה בארה"ב וכיוצר דאנס.

ביוגרפיה

עופר אקרלינג ניגן בגיטרה וקלידים מגיל 15, אך את דרכו המוסיקלית התחיל מהצד הטכני של האולפן. בשנים 1976 - 1978 היה אקרלינג עוזר טכנאי באולפני "קולינור" ו"טריטון". במסגרת זו הוא עבד עם אריאל זילבר, רמי פורטיס, אטמוספרה, זינגלה, יעקב רוטבליט, שלום חנוך ועוד.

ב-1978, כשהשמועות על מהפכת הפאנק (Punk) בבריטניה החלו מגיעות גם לישראל, הצטרף אקרלינג לגל בלהקה משלו. ביום העצמאות 1978, בכתבה בטלוויזיה הישראלית על נוער בישראל, הוצגה בין השאר "להקת פנק של בני טובים", כדברי הקריין, להקת סמארק עם הסולן "סטינקי", הלא הוא עופר אקרלינג. בראיון התקיף אקרלינג (כדבריו) "את כל המטומטמים בארץ ובעולם, ובראשם מאיר וילנר וכל ה"נאצים" שפועלים בקרבנו..." ברקע נשמעת להקת סמארק שנשמעה מאד בוסרית ולא הגיעה להפקת אלבום.

גם הלהקה הבאה בה היה אקרלינג חבר, להקת סקופ עם הגיטריסט שמעון הולי, לא השלימה הקלטת אלבום, אך במסגרתה הייתה לאקרלינג הזדמנות חד פעמית להשתתף בג'אם (שגם הוקלט) עם הגיטריסט האגדי פיטר גרין (מייסד פליטווד מק הבריטית) שביקר בארץ.

בראשית שנות ה-80 שירת אקרלינג כטכנאי בגלי צה"ל, התחבר עם שמוליק צ'יזיק והקליט גרסה משלו ל"החברה להגנת הטבע" שכתב צ'יזיק (שנתיים לפני שאריאל זילבר עשה את זה).

אקרלינג גם ניגן בלהקת ליפסטיק, לה כתב תחת הפסבדונים "מילטון גטקס" (כיוון שהיה עדיין חייל) את שירה "כל היום לומד", ששרה סולניתה אלימור זילברמן ויצא בתקליט שדרים. שיר נוסף של ליפסטיק שהוקלט היה "ג'וזפין" (מ' אקרלינג, ל' אקרלינג ומשה דעבול). בהקלטתו השתתפו דעבול בגיטרות, זילברמן בקולות, אתי זילבר בבס, רביב גזית בקלידים ודני מקוב בתופים.

עוד שירים שנוצרו בימי ליפסטיק היו נותרים בוודאי בלתי מוכרים אם לא היה קורה לאקרלינג "נס" ב-1982: בעיבוד והפקה של חיים רומנו הוא הקליט שיר בשם "לא רוצה לזמביה" (מ' חנה גולדברג) שהלחין (בלי שהצהיר על כך) על פי השיר "אפריקה" של נינה האגן. השיר הפך ללהיט ענק ברדיו ושיכנע את חברת התקליטים "הד ארצי" להוציא לו אלבום שלם. האלבום יצא בארגון והפקה של אלירן לניאדו, בהפקה אמנותית של אקרלינג ובעיבוד והפקה מוסיקלית של חיים רומנו. נכללו בו לחניו של אקרלינג ל"שוד בנק בדואר" (מ' גולדברג) ול"הכלב שלה", "משפחה ממוצעת", (מ' אקרלינג) ו"מורטת גבות" (מ' גולדברג, ע' רומנו, אקרלינג ויוסי פיין). השלימו את האלבום שירים שעיבד והפיק משה לוי, "שבוע מושלם" (מ' גולדברג), "סוכן ש.ב." ו"לחזור אל הרחוב" (מ' אקרלינג).

את הוצאת האלבום לא רוצה לזמביה באוגוסט 1983 ליוו מעט הופעות של אקרלינג, וזמן קצר לאחר מכן הקים אקרלינג צמד עם שותפו להופעות, יוסי פיין: ילדי טלוויזיה. פיין ניגן בבס, תופים וגיטרה חשמלית, אקרלינג שר, ובהקלטותיהם הצטרף גם ירון בכר בקלידים וסינטיסייזרים. הלהקה הוציאה בתקליטי שדרים את "כספת" (מ' גולדברג, ל' אקרלינג) ו"לא יודע לרקוד" (מ' ול' אקרלינג), שהקדימו את זמנם עם שילוב של דאנס ורוק, אך בטרם השלימו הקלטת אלבום החליט פיין לנסוע לחו"ל ופרויקט ילדי טלוויזיה נגנז לפני שהושלם.

ב-1985 החל אקרלינג לעבוד עם החבורה שהקיפה את רמי קלינשטיין, ביניהם הגיטריסט נאור דיין. הוא הוציא תקליט שדרים עם השיר "אמות בלעדייך", שלא זכה לתשומת לב, וכתב מילים ל"משחק מכור" (ל' קלינשטיין) לאלבום הבכורה של ריטה.

ב-1987 החל אקרלינג להקליט שירים באולפן "סינטרון" בכוונה להוציא אלבום שני. בהפקה המוסיקלית השתתפו איתו גרי אקשטיין ויואל גרינפלד, ובעיבודים השתתפו אקשטיין וירון גוטפריד. אקשטיין גם שר קולות וניגן בגיטרות, קלידים, מחשבים ותופים דיגיטליים. שניים משירי ההפקה הזו יצאו בתקליטי שדרים: "לא צריך אשה" ו"תביאי את הלילה" (מ' ול' עופר אקרלינג), אך גם היא נפסקה.

ב-1989 עשה אקרלינג ניסיון נוסף, והוא הקליט באולפני "הרולד" שירים בהפקת חיים דור. בהקלטות השתתפו מיקי שביב בעיבוד והפקה ובנגינת גיטרות וטרומבון, ז'אן-פול זימבריס בתופים, אייל קליין בקלידים ובס, גיא לנדאו בקלידים ובהפקה, יגאל מיכאלי בגיטרות ואחרים. שני שירים יצאו בתקליטי שדרים: "צובט" ו"דיילת האהבה" (מ' ול' עופר אקרלינג). גם הפרויקט הזה לא הגיע לכלל אלבום, ואקרלינג החליט לעזוב את הארץ. הוא נסע לארה"ב ונשאר שם עד 1996.

בשנת 1996 חזר אקרלינג ארצה. ב-1997 הוא הקים אולפן הקלטות ("אינדי") והקליט אמנים רבים, וגם את אלבומו השני.

בשנת 1999 יצא האלבום טיסת לילה, אלבום קונספט רקיד שאת רובו אקרלינג הלחין והפיק מוסיקלית. נכללו בו השירים "טיסת לילה", "דואה אליך" ו"קסם" (מ' חנה גולדברג), "ציפור", "46 מעלות בצל", "אוהב את זה חם", "תני לי את היד", "לילה מושלם" ו"שיהיה לך טוב" (מ' אקרלינג). אייל קליין עיבד והפיק עם אקרלינג את "יפו" (מ' גולדברג) וגם הלחין, עיבד והפיק את "אל תלכי" (מ' גולדברג). בעיבודי השירים השתתפו כל נגני התקליט, ביניהם אקרלינג בשירה, קולות וסמפלר, אייל קליין בקלידים, אורגן, פסנתר, בס ותופים, איה לזר בשירה וקולות, גל גרשובסקי בתופים, עמית כרמלי ועמוס פרידמן בבס, אריאל אביזוב בגיטרות, גלעד ויטל ורואי לוי בסמפלרים, סשה שליין וארנון פרידמן במקלדות, ערן זילברברג בבס וקונטרבס, ועופר בן-ציון ואסף אמדורסקי בגיטרות.

בשנת 2000 הקים אקרלינג עם המתופף ז'אן פול זימבריס הרכב בשם חתולי מתחם נוגה. הקלטות ההרכב ראו לבסוף בשנת 2003, במסגרת רצף של חמישה אלבומים (מיני אלבומים, ליתר הדיוק).

שנת 2003 הוכתרה כשנת הקאמבק של אקרלינג: ב-1 בינואר הוא הוציא את אחד מתוך חמש - דיסק המקבץ 6 שירים מתוך אלבום שלם, שאת כולם כתב והלחין אקרלינג, כולל גירסה שלו ל"משחק מכור" שכתב לריטה. אחד מתוך חמש היה פרי עבודתו מול מחשב, ללא שימוש בציוד האנלוגי שבאולפן שלו. המיני אלבום יצא במהדורה מצומצמת של 250 עותקים.

ב-3 במרץ יצא המיני אלבום של חתולי מתחם נוגה. הדיסק כלל 7 קטעים שהלחינו אקרלינג וזימבריס וכתב אקרלינג (מלבד "צמרמורת", מ' חנה גולדברג ו"בקאדילק הירוקה", מ' אביבית רווח).

ב-30 במרץ יצא האלבום השלישי בסדרה: האלבום הגנוז של אקרלינג משנת 1989, שכלל את "לא צריך אישה", "דיילת האהבה", "צובט" (אותו עיבד והפיק מיקי שביב עם אקרלינג) ואחרים.

באוגוסט יצא האלבום הרביעי, לא רוצה לזמביה - הוצאה מחודשת לאלבום מ-1983, עם תוספות. נוספו השיר "ג'וזפין" בביצוע להקת ליפסטיק, וקטע חדש שהוקלט ב-2003 בשם "הליקון", הפותח את האלבום. "הליקון" הוא למעשה שיחת טלפון פיקטיבית עם מנכ"ל הליקון רוני בראון, שבו אקרלינג מעדכן את בראון שיצא לו אלבום חדש, ונענה בצעקות "תביא לי עוד זמביה!" (בהשראת וייקלף ז'אן, שעשה דבר דומה בשם "Columbia Records" באלבומו משנת 2000).