הצלחתו המהירה של עמיר בניון הפתיעה את תעשיית המוזיקה המזרחית בפרט, ואת תעשיית המוזיקה הישראלית בכלל. בניון לא עבר בצינורות המקובלים, האופייניים כל כך לזמרי הזרם הים תיכוני. הוא לא הופיע במועדונים, והיה אנונימי לחלוטין כאשר סצינת הרוק הישראלי הכתירה אותו לכוכב הבא של המוזיקה המזרחית הישראלית.

ביוגרפיה

בניון הגיע מרקע אישי קשה. הוא התמכר לסמים בגיל צעיר וכך נמנע ממנו להתגייס לצבא. לאחר גמילה ארוכה הוא החל לעבוד בשיפוצים. הכסף שחסך שימש אותו להפקת אלבום הבכורה שלו. בניון גדל על מוזיקה מרוקאית וצפון אפריקאית בכלל, ואביו היה זה שלימד אותו לנגן על עוד. "מאז שהייתי קטן, הייתי לוקח לו את העוד. יום אחד, כדי שאני אעזוב אותו בשקט, הוא קנה לי עוד וככה התחלתי בעצם לנגן" אומר בניון.

הוא החל לעבוד על יצירותיו יחד עם חברו, המוזיקאי נדב ביטון, שעיבד את כל אלבומו הראשון, רק את, שיצא ב-99. ביטון, פסנתרן שגדל על מוזיקה קלאסית וחבר בכמה הרכבי רוק, יצר עטיפה מעניינת ליצירותיו של בניון. לא עוד מוזיקה מזרחית פופית מלאה בדרבוקות וגיטרות מסתלסלות, האלבום הוא יצירה מרגשת, מיוחדת ומענינת. שירתו של בניון מאופיינת בסילסולים מרוקאיים אנדלוסים מלווה בעוד וכלים אתניים נוספים. המקצב נע בין מוזיקה מרוקאית צפון אפריקאית קלאסית לבין "ראי" (סגנון המוזיקה של אומנים כמו חאלד שהוא שילוב של רגאיי, היפ הופ ומוזיקה אוריינטלית), בתוספת נופך קלאסי.

בניון שלח למיכה שטרית חלק מעבודותיו, שטרית האזין והחליט לקחת את ההפקה תחת חסותו. שטרית, שהוביל אז את פרוייקט "סינגלה" (מכירת סינגלים בפיצוציות) הוציא את האלבום רק את לחנויות. תוך זמן קצר הפך האלבום להצלחה גדולה. הלהיטים הגדולים מתוכו היו "כשאת עצובה", "מורה לחיים" ושיר הנושא. האלבום נמכר בלמעלה מ-40 אלף עותקים.

הצלחת האלבום הובילה את בניון לאין ספור הישגים מוסיקליים וחיבורים אומנותיים כמו הופעה משותפת עם התזמורת האנדלוסית במופע שקיים גו' עמר. בניון זכה לחיבוק חם ואוהב הן מהקהל הרחב, הן מהתקשורת והן מאמנים כמו ריטה, ברי סחרוף, יזהר אשדות וכמובן מיכה שיטרית. הוא ניסה להרים מופע יחיד שאת הפרימיירה שלו ערך במועדון "הפלקה" (מועדון שהפך לאגדה בעולם הזמר הים תיכוני) בתל אביב. טבילת האש עברה בהצלחה יחסית, אבל בניון הרגיש שהוא עדיין לא מוכן, והקפיא את סיבוב ההופעות. הוא החל לעבוד על אלבומו השני. תוך שמונה חודשים יצא אלבומו השני, אותו מקום אותה הרוח, שהיה אלבום הרבה יותר אישי. האלבום לא הצליח כמו קודמו, למרות להיט גדול כמו "שמחות קטנות" שבוצע ביחד עם שטרית (שטרית כתב והלחין את השיר לזיכרה של הנערה חולת הסרטן דסי רבינוביץ' ז"ל). האלבום היה הרבה פחות מסחרי, נדב ביטון לא נטל חלק בעשייתו, ובעקבתו נפרדו דרכיהם של בניון ושטרית.

דווקא אחרי אי ההצלחה היחסית של האלבום יצא בניון לסיבוב הופעות שקצר הצלחה גדולה הן באיזור המרכז והן בפריפריות.

ב-2000 נפרדו דרכיהם של בניון ושטרית, ובניון החל מקליט אלבום שלישי בהפקה מוסיקלית של נדב ביטון ושמוליק דניאל.

ביולי 2001 יצא שיר ראשון מאלבומו השלישי: "געגועים לדמיון". האלבום עצמו יצא כמה חודשים אחר-כך ונקרא שלכת. כמעט כל השירים באלבום נכתבו על ידי עמיר בניון, מלבד "געגועים לדמיון", אותו כתב עם אחיו אבי, ו"את אינך", גירסה עברית ללהיט "Now You're Gone" של ג'ף לין.

לאחר שתיקה בת שנתיים, במהלכה סייע בין השאר לאחיו אבי באלבום הבכורה שלו, חזר עמיר בניון עם סינגל חדש בדצמבר 2003. הסינגל, "ניצחת איתי הכל" שמו, זכה להצלחה ולהשמעות. השיר הכן והגלוי נכתב כהודיה למוסיקה, ולאפשרות שנתנה לבניון להתגבר על קשיים.

בתחילת 2004 יצא אלבומו הרביעי של בניון, שנקרא גם הוא ניצחת איתי הכל. את שירי האלבום כתב בניון בשיתוף אסף אטדגי, והפיק בשיתוף ביטון ודניאל.

במרץ 2005 זכה בניון בפרס אקו"ם על השיר "ניצחת איתי הכל". בניון עלה לבמה, שם קרא לעמיתיו האמנים להתגייס למען שיפור המצב החברתי הירוד בארץ. את סכום הפרס, 15 אלף שקל, החליט לתרום לנזקקים. בהמשך החליט בניון לעזוב את חברת הליקון בה היה חתום, ובאפריל 2005 הכריז כי לא יופיע עוד. את הסיבה לפרישה פירט בפורום מעריציו: "מצב המוזיקה בארץ, הלחץ, השקרים והזיוף הביאו אותי למצב של בריאות לקויה, מצב נפשי ירוד ביותר ואני מרגיש שדוד, ספוג ברעלים ושמועות שונות ומשונות לגבי חיי"

בפברואר 2006 יצא אלבומו החמישי של בניון, "ניצחת איתי הכל", הפעם דרך הפצת "התו השמיני", ותחת הלייבל "נבל עשור" שהקים בעצמו. האלבום הגיע למכירות של זהב (20,000 עותקים) תוך שבועיים בלבד מצאתו, ושיגר שורה של להיטים אחד אחרי השני: "הכל עד לכאן", "שיגרה" ו"עיניה".

חצי שנה מאוחר יותר התראיין בניון ל"רייטינג" וגולל טענות קשות כלפי הד ארצי, הליקון ואקו"ם. לטענתו, אלבומים שונים שלו הודפסו ללא ידיעתו, כך שאפילו התמלוגים לא הועברו אליו כחוק. באותה תקופה ערך חזרות לקראת חזרה לבמה, ובהמשך אכן חזר במסע הופעות מרשים, שהצליח מאוד כמעט ללא פרסום.

ביולי 2007, יום לאחר ט' באב, שחרר בניון פרויקט שאפתני ומושקע במיוחד: "אלוף בשחור - הרהורים" - יצירה מוזיקלית בת 30 דקות, בהשתתפות התזמורת הסימפונית של אשדוד, אשר נפתחת בהרהורים על לידת האדם, ומסתיימת במוות. בין לבין עסק בניון גם באירועים היסטוריים כמו מתן תורה וצמיחת הנצרות. מדובר בפורמט שכמותו לא נראה בארץ, ובין שלל ההרהורים העמוקים שולבו גם מהדורות חדשות מהרדיו, קטע של ציון ברוך וחלקים משירתם של האדמו"ר מליובויטש וחסידי חב"ד. הפרויקט יצא בצירוף ספרון מהודר עם מילות היצירה, טקסטים מהמקורות ואלמנטים גרפיים מעניינים נוספים. היצירה זכתה לביקורות חיוביות, מה שהוביל את בניון להעלות מופע במה של "הרהורים", בשיתוף עשרות נגנים על הבמה.

כיום עובד בניון על דיסק משותף עם היוצר והזמר יהודה מסס, וגם על אלבום סולו שביעי במספר.