ראשית שנות ה-70 הייתה תקופה של חיפושי דרך מוסיקליים, בארץ כמו בעולם. "הרוק המתקדם" פרח, ומוסיקאים רבים ניסו להעשיר את הפופ בהשפעות של מוסיקה קלאסית, ג'אז ומוסיקה אתנית.

גם בארץ היו באותה תקופה ניסיונות אחדים בתחום, ואחד הניסיונות הבולטים והמוצלחים היה של

קצת אחרת, להקה שהייתה מפגש של שלושה יוצרים מוכשרים ואינדיבידואליסטים. למרות שבאנגלית הם קראו לעצמם בצניעות No Names, שילוב הכוחות ביניהם יצר את אחד התקליטים המעניינים והטובים ברוק הישראלי "המתקדם" של שנות ה-70, עד כדי כך שהביטוי "קצת אחרת" הפך נרדף למוסיקה איכותית, מקורית ולא מתפשרת.

ביוגרפיה

זה התחיל בסוף 1973, כששם-טוב לוי, שלמה גרוניך ושלמה יידוב הופיעו בתוכנית טלוויזיה של שירי לאה גולדברג ובה לחניו של גרוניך ל"תגלית החדשה" נורית גלרון. הם ראו כי טוב והחליטו להקים להקה ביחד. גרוניך היה המוסיקאי המוכר יותר בין השלושה. לוי אומנם התפרסם קודם לכן כשהלחין שירים לאריק איינשטיין, ויידוב נודע כגיטריסט מעולה עוד בלהקה הצבאית, אך גרוניך היה היחיד ביניהם שכבר הוציא תקליטים - כסולן ועם מתי כספי - והשתתף בהפקות רבות.

קצת אחרת הייתה דמוקרטית מבחינת אפשרויות הביטוי של שלושת חבריה. שני קטעים היו ממש שיתוף פעולה יצירתי בין השלושה: עיבוד לשיר הבדיחה העממי "שניים סינים" וקולאג' צלילים בשם "ביסלט", שכלל ציטוטים מהביטלס. "שיר הנסיעה" הקליל שפתח את התקליט וההופעה נוצר על ידי גרוניך ויידוב יחד, והשאר היו קטעי סולו של כל אחד מהשלושה.

הקטעים של גרוניך היו ה"משונים" ביותר, ונשאו אופי של אלתורים אינסטרומנטליים יותר מאשר של "שירים" ברורים: ביצוע מחודש ל"קווינטה" שלו, "גורו", שהוקדש לחתול שלו וכלל טקסט הזוי בעברית ואנגלית עם ליווי מוזר ומורכב, קטע בשם "204" שכלל סרטי הקלטה רצים קדימה ואחורה במהירויות שונות ו"Spring" העממי-אנגלי ברוחו שהלחין גרוניך למילים של המשורר הבריטי תומאס נאש.

לוי הלחין את "קטע שמי" האינסטרומנטלי-ג'אזי-אתני, את "ההד" (מ' גולדברג) ושיר שכתב על פי כתבה בעיתון: "הנסיך הקטן" (מ' יהונתן גפן). השיר הפך לשיר המוכר ביותר בתקליט, ולאחד מסימני התקופה הקשה שאחרי מלחמת יום הכיפורים.

יידוב הלחין להיט עצוב נוסף, "שיר בין ערביים" (מ' גפן), וגם כתב והלחין את "Sweet Song".

בהקלטות ניגנו גרוניך בפסנתר, פסנתר חשמלי, אורגן, מוג סינטיסייזר ומלוטרון, יידוב בבס וגיטרות

ולוי בחליל, חליליות ופסנתר. שלושתם שרו וניגנו בכלי הקשה ואיתם יוסי "פפו" לוי בתופים, קרלוס בכלי הקשה, משה הנוכוביץ בתופים, וולטר מרוז בפגוט, אילן גרוניך בכינור, אבנר יפעת ואלי מגן בבס וגם רביעיית מיתרים בעיבוד לוי וגרוניך. מיגל הג'ינג'י, שניקה את אולפן "טריטון" בו הוקלט התקליט, קיבל קרדיט כ"מיגל האיש מהמאדים".

בהפקת רפי בן-משה וגברי לוי יצאה קצת אחרת להופעות (לעיתים עם 14 אוקטבות) והשתתפו, בין השאר, בתוכנית רדיו של ורדה איתי שהוקדשה לשיריה של לאה גולדברג. לוי הלחין לתוכנית את "שירי הדרך", שהתפרסם אחר כך בתקליט הבכורה שלו. באמצע 1975, כששלמה גרוניך נסע לחו"ל, קצת אחרת התפרקה.

בשנת 1994 הם שבו והתאחדו למופעים אחדים.