תמוז הייתה להקת הרוק הישראלית החשובה ביותר בשנות ה-70. שלא כמו כוורת, ובדומה לאחרית הימים, היא לא ניסתה "לעשות בידור", אלא לומר משהו אמיתי וישיר. שלום חנוך אמר בראיון שכוונת הלהקה הייתה, כמו שלמד בלימודי התיאטרון, "לשבור את הקיר הרביעי": להגיע אל הקהל ללא מחיצות ולשתף את המאזינים בחוויה. תמוז הגשימה את מטרתה, והשפיעה בכך על כל מה שקרה במוסיקה הישראלית אחריה.

תמוז שאבה את כוחה גם מהעובדה שחבריה חשו שאין להם מה להפסיד: שלום חנוך ואריאל זילבר חזרו ארצה מניסיונות מאכזבים בחו"ל, מאיר ישראל, יוצא להקות הקצב, ידע שזמנן של הלהקות האלה חלף, ולשני הצעירים בחבורה, איתן גדרון ויהודה עדר, הייתה זו הזדמנות ראשונה לחשיפה אחרי הצבא, ועוד עם מוסיקאים מוערכים כחנוך וזילבר.

ההתחלה

הדרך לתמוז החלה בראשית 1974, כשמתי כספי יזם הרכב נוסח להקת הצמרת האמריקנית קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג עם דני ליטני, שלום חנוך ואריאל זילבר. הם עבדו על שירים אחדים (בעיקר על "ביום מסה" של כספי), אך לא מצאו שפה משותפת והשותפות התפרקה עוד לפני שהתממשה. ההזדמנות היחידה בה ניגנו הארבעה יחד הייתה בהמשך השנה, כשכספי, חנוך וזילבר ליוו את ליטני ויהונתן גפן בתוכניתם "זה הכל בינתיים".

בין חנוך לזילבר היה המצב טוב יותר. זילבר אהב את קולו הגבוה ושירתו העדינה של חנוך ורצה ללוות אותו בפסנתר, חנוך הציע לו להקים צמד. באחת מפגישותיהם הראשונות הלחינו השניים טקסט ששלח מאיר אריאל לחנוך מניו יורק, "סוף עונת התפוזים". זה היה השיר היחיד שחנוך וזילבר יצרו יחד.

בהמשך 1974 הזמין אריק איינשטיין את חנוך וזילבר להשתתף במופע שלו, "סע לאט". לשם כך הם צירפו את אדם זיידל בגיטרה וחליל, עמי טרייבטש (מהצ'רצילים) בתופים ונעם הלוי (אחיה של אסתר עופרים) בכלי הקשה. במהלך ההופעות פרשו המלווים, ובמקומם הצטרפו המתופף הוותיק מאיר ישראל (שניגן בעוזי והסגנונות ובלהקות נוספות) ושני משוחררים טריים מלהקת הנח"ל, הבסיסט איתן גדרון והגיטריסט יהודה עדר. כך הושלם הרכב הלהקה, שאת שמה, תמוז, הציע אינשטיין, שגם הבטיח להם אחרי הופעתם הראשונה: "עם הלהקה הזו תשיגו הרבה זיונים..."

ההצלחה

באמצע 1975 הקליטה תמוז לראשונה, באולפן "טריטון", שני שירים שכתב מאיר אריאל. זילבר וחנוך שרו את לחנם המשותף ל"סוף עונת התפוזים" וזילבר שר סולו את לחנו ל"הולך בטל". עיבודי השירים שילבו רוק רך עם השפעות קאנטרי אמריקאי, בהפקה צנועה וקטנה אך עמוסת רעיונות מוסיקליים.

מיכאל תפוח, מנהל "טריטון", התלהב מהשירים והציע לנהל את הלהקה. ההצעה התקבלה בשמחה, ותמוז הקליטה עם טומי פרידמן, הטכנאי הבכיר ב"טריטון", ועם לואי להב כמפיק מוסיקלי. להב, שחזר זמן קצר לפני כן מעבודה בארה"ב עם ברוס ספרינגסטין, נכנס במרץ לתפקיד המעצב מחדש של שירי תמוז. בעבודה מפרכת, לעיתים ימים שלמים על קטע שיר, הפך להב את השירים לארוכים, כבדים ועמוסי אנרגיות, כפי שלא נשמעו קודם בתקליטים עבריים. הוא הפך את השירים ללא "נחמדים", אלא ישירים ומחוספסים, כך שיתאימו להופעות חיות. התוצאה הייתה אלבום המופת סוף עונת התפוזים, שיצא בראשית 1976.

רוב השירים באלבום היו חידושים לשירים ישנים, בעיקר של חנוך. "מה שיותר עמוק יותר כחול" מהאלבום שבלול של איינשטיין וחנוך הפך ליצירה רבת מקצבים בת יותר משמונה דקות. "אנ'לא יודע איך לומר לך", שחנוך הקליט ב-1973 בגרסה עדינה עם להקת בני נוח, נופח לחמש וחצי דקות של רוק כבד. "אהבה שקטה" מתקליטו האנגלי של חנוך הוקצן לשש וחצי דקות של צרחות ושל גיטרות, בס ותופים חזקים, כולל סולו תופים כבד של ישראל. שני שירים באלבום היו חדשים: "לא יכול לישון עכשיו" האקוסטי והשקט ו"פנס הרחוב" נוסח ג'יי-ג'יי קייל ששרו חנוך וזילבר. השיר "סוף עונת התפוזים" הוקלט מחדש, והפך לסולו של חנוך מאחר שזילבר שנא את העיבוד החדש. גם לחניו של זילבר באלבום היו ישנים: את "הולך בטל" הוא הלחין במקור לתיקי דיין ב-1971, ואת "ככה את רצית אותי" (מ' יהונתן גפן) הלחין כ"Purple Eyes" לצמד העופרים ב-1968.

הוצאת התקליט לוותה בסיבוב הופעות שבו, כמו בתקליט, הייתה הקפדה רבה על רמה גבוהה של מקצועיות בסאונד ובתאורה. פרידמן ולהב ייבאו ציוד מחו"ל והקימו, לראשונה בארץ, חברת סאונד לרוק: "רילז און ווילז". אורי זוהר סייע בבימוי, אם כי עיקר ההופעה היה מוסיקה טהורה: שירי הלהקה, שיריו של חנוך "מאיה" ו"תפסתי ראש על הבאר", שיריו של זילבר "בטי בם" ו"אגדה יפנית", וכולם יחד בקטע אינסטרומנטלי. מהפתיחה הארוכה של השיר "מה שיותר עמוק יותר כחול" ועד הסיום האקסטטי של השיר "סוף עונת התפוזים" שידר המופע של תמוז כיף ועוצמה חסרי תקדים. אפילו ההפסקה הייתה מיוחדת: הלהקה ליוותה את חשמלאי הלהקה, רמי פורטיס, ששר את שירו "אינקובטור".

הסוף

ברדיו, ובמיוחד בגלי צה"ל, התקבלה תמוז בהתלהבות רבה, אך הופעותיה לא הצליחו כלכלית. אולם "צוותא" היה אומנם תמיד מלא, אך ההפקה הייתה יקרה, ובמהרה התברר שהלהקה גורמת להפסד כספי. חוסר ההצלחה הכלכלי גרם למתיחות בין החברים, ובעיקר להחרפת היחסים עם זילבר, שעוד קודם, עם צירופו של להב, הרגיש נטע זר בלהקה. הוא הגיע להופעות לבדו והתרחק מחבריו ללהקה גם על הבמה. באחת ההופעות עזב לפתע באמצע שיר של חנוך, באחרת סירב לנגן את "אגדה יפנית". הוא שינה באופן בלתי צפוי את שיריו, הודיע לעדר וגדרון שאינו מוכן שינגנו בשירים שלו, ובחלק מההופעות חבש על ראשו שקית כדי שלא יראו אותו.

באמצע 1976 הציע זילבר ללהקה שיר בשם "רוצי שמוליק" שכתב ידידו שמוליק צ'יזיק. בהצבעה בין החברים הוחלט שהשיר אינו מתאים לתמוז כיוון שהוא קליל ופופי מדי (ישראל אמר בביטול שהשיר מתאים ללהקות כמו כוורת אך לא לתמוז). זילבר, פגוע ונעלב, הקליט את השיר עם חיים רומנו. "רוצי שמוליק" הפך ללהיט ענק, ובליבו של זילבר גמלה החלטה לפרוש מהלהקה.

אנשי חברת התקליטים "סי-בי-אס", שהוציאה את אלבומה של הלהקה, ניסו לפתות את זילבר להישאר בהבטחה שבאלבום ההופעה של הלהקה יינתן דגש לשיריו, אך זילבר סירב. כשגילה שמקליטים הופעה ללא הסכמתו, הרס בכוונה את כל השירים בהשתוללות בלתי מרוסנת. רק אחד הקטעים שהוקלטו בהופעה זו התפרסם בסופו של דבר, ודווקא בתקליט הבכורה של זילבר, רוצי שמוליק: גרסה פרועה ומלאת איתורים ל"ככה את רצית אותי", שכללה קטע מלהיטו של טום ג'ונס "דלילה".

הפירוק ומופעי האיחוד

גם להתפרק לא היה קל. חישובים כספיים הצביעו על כך שללהקה יש חובות ענק (בסך 80,000 לירות), וכדי להחזירם עליה להמשיך ולהופיע במשך חודשיים נוספים. בין החברים נחתם הסכם מיוחד להופעות הסיום, שכלל סעיפים כמו: זילבר לא ינגן את "אגדה יפנית", ישראל יהיה פטור מנגינת סולו תופים ב"אהבה שקטה" ועוד. למרות האווירה הקשה זכתה תמוז, דווקא בהופעות הסיום, להצלחה רבה, אלא שדינה כבר נחרץ: גדרון ועדר עמדו לצאת ללימודים בחו"ל, זילבר החל להקליט כסולן ולכולם היה ברור שלא ניתן להמשיך יחד.

הופעתה האחרונה של תמוז התקיימה ביום ההולדת של יהודה עדר, ב-10 ביולי 1976, בקיבוץ איילת השחר. הייתה זו הופעה נהדרת, ואיש לא הבין מדוע בעצם הלהקה התפרקה.

חברי תמוז נותרו דמויות מרכזיות ברוק הישראלי: חנוך וזילבר עם קריירות סולו מצליחות, ישראל כמתופף מבוקש וגם כזמר ועדר וגדרון כנגנים וכמפיקים.

תמוז התאחדה לשלוש הופעות ב-1983, וחזרה בהרכבה המלא לבמה רק עוד פעם אחת,

ב-2000, כשביצעה שני שירים במופע "עם הגב לים" לזכרו של מאיר אריאל ז"ל.