דיסקוגרפיה: אבטיפוס

ביוגרפיה מאת יואב קוטנר

הסתר ביוגרפיה

להקת אבטיפוס הצליחה, בסופו של דבר, להגשים חלום שרק מעט מ"הלהקות הצעירות" בשנות ה- 80 הגשימו - היא הוחתמה לחברת תקליטים גדולה ("הליקון") והוציאה שני אלבומים. יותר מכך: אלבומה הראשון הצליח מאד ופרץ מהשוליים, בהם פעלה הלהקה רוב שנות קיומה, אל מרכז המוסיקה הישראלית, ואלבומה השני הוכיח התפתחות ואי-כניעה לתכתיבי השוק.

בכל זאת לא החזיקה אבטיפוס מעמד. הגשמת החלום הגיעה מאוחר מדי, ולחברי הלהקה, חלקם עשר שנים ביחד, כבר לא היה כוח וחשק להמשיך. מסקנה: אם יש צדק, יופע מיד (או לפחות תוך שנתיים...)

תחילת הדרך והתגבשות הלהקה

ב-1985 הקימו יוצאי שתי להקות חיפאיות, ג'אז מודוס ופאוסט, בני 23-20, את להקת אב-טיפוס (השם נכתב בשתי מילים). חברי הלהקה היו הזמר אייל שכטר (שבתקופת התיכון היה בלהקה עם ערן צור), המתופף אסף מרוז (שניגן בקילר הלוהטת), הגיטריסט אמיר בן-דוד, נגן הבס אריק שחר והגיטריסט והקלידן גיא דובדבני. שני האחרונים הלחינו את שירה הראשון של הלהקה, "בובה ממוכנת", למילים של דליה רביקוביץ'.

השיר הוקלט, אך לא יצא אפילו כתקליט שדרים, וכמוהו היו ללהקה בראשית 1986 לא מעט שירים, שהיו לא יותר מאשר סקיצות מוכנות להקלטה. רובם נשארו כאלה, ורק אחד מהשירים, "אין לאן לברוח", הוקלט באולפן מקצועי ויצא באמצע 86' כתקליט שדרים ראשון בהפצת "סי-בי-אס". שיר זה הולחן ונכתב על ידי אמיר בן-דוד, ועובד והופק על ידי הלהקה ויורם אריאל. בהקלטה השתתפו גם טל יניב בקלידים וסוזן סינה בקולות רקע.

השיר, בסאונד "גל חדש" אופנתי, לא משך תשומת לב רבה, והלהקה עברה תקופה ארוכה של שינויי הרכב: שחר ודובדבני פרשו, שכטר ובן-דוד שימשו כבסיס קבוע, יניב בא והלך ככל שאיפשר לו שירותו הצבאי. בסוף שנות ה-80 עברו בן-דוד ואייל שכטר סופית לתל אביב והשתלבו בהוויה המקומית: שניהם עבדו כעיתונאים ב"עיתון תל אביב", ובן-דוד עבר אחר כך ל"מעריב" ומשם ל"הארץ".

ב-1990 התגבשה אבטיפוס (כבר כמילה אחת) ללהקה של ממש: אייל שכטר בשירה, אמיר בן-דוד בגיטרות ושירה, שרון הולצמן בבס ושירה, טל יניב בקלידים ואיציק הלל בתופים.

הלהקה הרבתה להופיע במועדונים בתל אביב כדוגמת "רוקסן" ובתחרויות שונות של להקות צעירות. אחת התחרויות בהן השתתפו הייתה "טלרוק", שהתקיימה ב-1991 בחולון (שם הופיעו לצד טיפקס), בה שרו שיר בשם "בואי הביתה".

הפריצה וההצלחה

בסוף 1991 הקליטה הלהקה חידוש ללהיטו של גבי שושן "16 מלאו לנער". העיבוד וההפקה המוסיקלית נחלקו בין הלהקה לבין רן בגנו. בהקלטה התארח גבי שושן. עלי מוהר עידכן את הטקסט: "...ולא תמיד העצב הוא מתוק, ויש אולי עוד קצב חוץ מרוק...".

הייתה זו תקופה מתסכלת ללהקה. על אף שהחידוש לשיר זכה לתשומת לב רבה ברדיו ויצא ב"הד ארצי" באלבום האוסף 14 בפנים, לא רצו חברי אבטיפוס להיראות כ"להקת קאוורים", אלא להצליח עם חומר משלהם. הם המשיכו לעבוד על שירים מקוריים, והקליטו לא מעט סקיצות שנשלחו לחברות התקליטים. בין השירים היו כאלה שנעלמו מאז, וכן כאלה שהיו עתידים להגיע, לאחר שינויים, לאלבומי הלהקה, כמו "איך זה פתאום", "אמרת לי אתמול" ו"לילה אהבה".

ב-1993, כשחברי הלהקה כבר כמעט התייאשו מלמצוא חברת תקליטים או מפיק, אירע ה"נס" שהפך אותם ללהקה עם אלבום: טל יניב פגש את יהודה עדר בחנות כלי נגינה בה עבד, והזמין אותו לשמוע את הלהקה. עדר הגיע, התלהב והפך למנהל האמנותי והמפיק המוסיקלי של אלבומם הראשון. דרכו הגיעה אבטיפוס לאודי הניס, איש ה-A&R (מגלה כשרונות) ב"הליקון", שהתלהב לא פחות והחתים אותה. אבטיפוס החלה לעבוד ברצינות ולאורך זמן על מה שהפך לאלבום הבכורה שלה.

בראשית 1995 יצא אלבום הבכורה של הלהקה, מה החזאי מבין, עם עיבודים משותפים עם יהודה עדר, ועם עדר ויועד נבו בגיטרות אקוסטיות. היה זה אלבום יפה, מגובש ועשיר בלהיטים גדולים, כגון "מועקה", "תשאירי לי מקום לחבק אותך", "בוקר טוב עולם" ו"אישה אישה". את שני האחרונים הלחין ושר שרון הולצמן.

הצליל של האלבום מה החזאי מבין היה רך יותר באופיו מהשירים שהוקלטו לפני העבודה עם יהודה עדר, דבר שהתאים לשינויים שעבר באותה תקופה הרוק הישראלי, אז בסוף ימי הדיסטורשנים והמוסיקה המחוספסת ותחילת ימי ההתמתנות. השינוי הוכיח את עצמו: אלבום הבכורה הפך לאלבום זהב תוך שלושה חודשים.

תוך כדי הקלטת האלבום פרש המתופף איציק הלל, ודודו, אלון הלל, תופף ברוב השירים. בצילום העטיפה מופיע המתופף שהחליף אותו בהופעות שבאו בעקבות התקליט, אסף זמיר. אבטיפוס הופיעה בשנה שאחרי הוצאת האלבום, אך בעיקר במסגרת הופעות מכורות (חברות וועדי עובדים), ובלי אנרגיה של להקה צעירה שרוצה לכבוש את העולם. הלהקה לא ניצלה, משום מה, את ההכרה הפתאומית לה זכתה לאחר עשר שנים של עבודה להמראה מחודשת.

הדעיכה והפירוק

אלבומה השני של הלהקה, איך עושים מים, יצא ב-1997. גם אלבום זה הופק ונוהל מוסיקלית על ידי יהודה עדר. העיבודים נעשו במשותף. הלהקה עשתה מאמצים ליצור אלבום שונה ולעדכן את הצליל (בין השאר על ידי שימוש בסמפולים). בין השירים באלבום היו: "איך עושים מים", "מי אמר למי", "לא היית שם בשבילי" ו"ציפור". הניסיון הצליח והאלבום היה מעניין, מגוון ושונה מאלבום הבכורה, אולם מבחינה מסחרית לא התקרב להצלחת האלבום הראשון, וחברי אבטיפוס, שחשו עוד לפני כישלון זה שמיצו את הקשר ביניהם, החליטו לפרק את הלהקה.

אחרי פירוק הלהקה החלו אייל שכטר ושרון הולצמן לעבוד על אלבומי סולו. טל יניב השתתף כנגן בהפקות שונות, ועבד, בין השאר, עם רונית שחר, אריאל הורוביץ ואחרים. אמיר בן-דוד כתב שירים לאחרים, ביניהם רמי קלינשטיין, יפעת תעשה ועוד.

בשנת 2001 יצאו אלבומי הסולו של שכטר והולצמן.

בשנת 2004, מעט לאחר צאת אלבום הסולו השני של הולצמן, סיכוי קלוש, הודיעה אבטיפוס על כוונתה להתאחד באופן חד פעמי במופע החגיגי של הולצמן לרגל צאת האלבום, בינואר 2005.

מאת יואב קוטנר

הסתר ביוגרפיה

©2018 סטריאו ומונוSweetHome :אחסון