דיסקוגרפיה: אילנית

ביוגרפיה מאת יורם רותם

הסתר ביוגרפיה

הזמרת הפופולרית ביותר בארץ בשנות ה-70, שנחשבה במשך שנים לזמרת הייצוג של המדינה. החלה את דרכה בצמד אילן ואילנית ב-1964, ומתחילת שנות ה-70 היא מנהלת קריירת סולו, שהניבה למעלה מ-30 אלבומים ויותר מ-600 שירים.

ביוגרפיה

אילנית הוא שם הבמה של חנה דרזנר, שנולדה בתל אביב להורים שעלו מפולין. כשהייתה בת חמש עקרה המשפחה לסאו פאולו שבברזיל, שם למדה אילנית פורטוגזית, אנגלית, צרפתית ולטינית. כשרון השירה שלה התגלה בבית הספר, והיא אף נבחרה לייצג אותו בתוכנית טלוויזיה לילדים. במהלך השהות הארוכה בברזיל נקשרה אילנית לתרבות הדרום אמריקאית בכלל ולמוסיקה והמקצבים הברזילאיים בפרט, והדבר בא לידי ביטוי לאורך כל הקריירה שלה.

המשפחה שבה ארצה ב-1960 וכעבור שנה התגלתה אילנית לראשונה לקהל הישראלי כשהשתתפה בתחרות לגילוי כשרונות צעירים שארגנו ויצ"ו והשבועון "מעריב לנוער". אילנית, בעלת השיער הבלונדיני הגולש וגומות החן שהפכו עם הזמן לסמלה המסחרי, שרה שני שירים, הראשון בעברית והשני בפורטוגזית. השופטים התרשמו מקולה החזק והצלול וזיכו אותה באחד הפרסים הראשונים ובמלגת השתלמות. למרות שהמורים ניבאו לה הצלחה דווקא כזמרת אופרה, היא נרשמה ללימודי פסנתר ופיתוח קול בבית הספר ע"ש תלמה ילין.

ב-1964 הצטרפה אילנית לשלישייה הקולית גידי צח וחנה, שהקים שלמה צח. לאחר פרישתו של גידי הפכה השלישייה לצמד אילן ואילנית, זוג על הבמה וגם בחייהם האישיים. הצמד, שזכה להצלחה רבה, התפרק ב-1973.

בתחילת שנות ה-70 הסתיים גם הקשר הזוגי בין השניים, אולם הם המשיכו לשתף פעולה בתחום המקצועי. אילנית הפכה לסולנית, ושלמה צח המשיך ללוות אותה כמפיק וכאמרגן, כשבמהלך שנות ה-80 סייע לו סביון צבר בהפקה ובניהול האמנותי של אילנית.

להיט הסולו הראשון של אילנית היה "כבר אחרי חצות", שהופיע לראשונה ב-1968 כצדו השני של התקליטון "בוא ונשתגע בחולות" בביצוע הצמד, אך מהר מאוד הפך לשיר המצליח מבין השניים ועד היום הוא נחשב לאחד מלהיטיה הגדולים ביותר.

הופעת הסולו הראשונה שלה הייתה בפסטיבל הזמר והפזמון תשכ"ט (1969), שם שרה את "שיר בארבעה בתים". בשנים שלאחר מכן (עד 1974) חזרה והשתתפה באירוע, כששיריה זוכים להצלחה בפסטיבל, למשל הלהיט "אהבתה של תרזה דימון".

במקביל להצלחותיה בארץ המשיכה אילנית לייצג את המדינה גם בפסטיבלים בחו"ל וזכתה בין היתר במקום שלישי בפסטיבל הבינלאומי של אתונה ב-1971 עם השיר "ושוב אתכם" ובמקום שני בפסטיבל הבינלאומי של טוקיו ב-1974 עם "שירו שיר לשמש". הצלחתה הגדולה ביותר אז הייתה בתחרות האירוויזיון של 1973 שנערכה בלוכסמבורג. אילנית נבחרה להיות הזמרת הראשונה שתייצג את ישראל בתחרות, שהייתה אז בשיא יוקרתה. לבושה בשמלת פסים (ובלי שום אפוד מגן מתחתיה, למרות מה שחשבו אז רבים), היא שרה בדרמטיות כובשת וללא כל זמרי ליווי את השיר "אי שם" והגיעה למקום הרביעי (מקום אחד בלבד אחרי קליף ריצ'ארד, שייצג את אנגליה...).

ב-1972 הוציאה את אלבום הסולו הראשון שלה, אילנית, שבו הופיעו בין היתר השירים "פעם לאהוב", "לאורך השדרה שאין בה איש" ו"בפרוט נבל ועוגב".

אלבום הסולו השני שלה, שיצא ב-1973, נישא על כנפי ההצלחה של הלהיט מהאירוויזיון "אי שם", אך מלבדו נכללו באלבום גם שירים כמו "ללכת שבי אחרייך" ו"אחי גיבורי התהילה", שנכתבו בעקבות מלחמת יום הכיפורים. באותה שנה יצאה אילנית בתוכנית היחיד הראשונה שלה "רסיטל עם אילנית.

ב-1975 הקליטה את האלבום טיול לילי ושירים אחרים שאני אוהבת, שכלל ביצועים חדשים שלה לשירים עבריים ישנים כמו "ליל אמש", "טיול לילי" ו"הלילה הולך בשדרות".

ב-1976, בחגיגת הזמר תשל"ו, שהחליפה באותה שנה את פסטיבל הזמר התחרותי, שרה אילנית את "שיר של יום חולין", אחד משיריה היפים ביותר, שנכלל בתקליט מס' 20 שלה, שיצא באותה שנה. באלבום נכללו גם השירים "ארץ ארץ", "אל תשמעי לקול לבך" ואחרים.

במשך השנים, נוסף על הופעותיה בארץ, הופיעה אילנית כמעט על כל בימה מכובדת בחו"ל. היא נשלחה מטעם משרד החוץ להופעות בכל העולם: היא שרה באולם המלכותי בשטוקהולם בפני מקבלי פרס נובל, ב"אלברט הול" בלונדון, ב"פאלאס" בברודוויי, ב"בודוקאן" בטוקיו, ב"סיביק" ביוהנסבורג וב"אולימפיה" בפאריז, שבו הופיעה ב-1974 במשך שבועיים רצופים עם אנריקו מסיאס, שאיתו גם הקליטה אז בצרפתית את הדואט "הישארי נאמנה לאהבה".

במהלך שנות ה-70 זכתה אילנית שבע פעמים רצופות בתואר "זמרת השנה" במצעדי הפזמונים (בשנים 1971 - 1977) ושלוש פעמים בפרס "כינור דוד". אלבומה האחרון בעשור זה היה רגשות מעורבים, שיצא ב-1978, לאחר הסכמי השלום עם מצרים, וכלל בין היתר את השירים "הנה ימים באים" ו"הנה בא השלום".

ב-1980 ראה אור אלבום אוסף כפול משיריה, אילנית - ארבעה צדדים, ובו גם שירים חדשים כמו "חמסין של ניסן" ו"אני לא מאמינה". במהלך שנות ה-80 האטה אילנית את קצב עבודתה והתרכזה בהקלטת אלבומים בעלי פן אישי יותר, כמו אל הדרך (1981), שכלל מלבד שיר הנושא את "נחמה", "עד הלום" ואחרים. ב אולי עוד פעם, שיצא ב-1984 הופיעו שירים שביניהם "שיר על נחלים" ו"אם ובנה".

ב-1985 יצא "עכשיו כולם ביחד", ספר השירים של אילנית, במקביל לאלבום אוסף באותו שם, שלכבודו הקליטה אילנית את שיר הנושא ואת השיר "בללייקה", שהפך ללהיט גדול.

באלבומה סרט בשחור לבן, שהופיע ב-1987, נכללו, בין היתר, גם השירים "רק בינתיים" ו"חלק בעולם", שנכתב והוקלט במיוחד למשדר ה"ליביתרום" של קרן ליב"י.

ב-1996 סגרה אילנית מעגל כשהקליטה את חלום ברזילאי, אלבום שכלל שירים ברזילאיים שתורגמו ע"י אהוד מנור. ב-1999 יצא אוסף בן חמישה דיסקים ובו מיטב להיטיה של אילנית מ-34 שנות קריירה. לקופסה זו הוקלט במיוחד השיר "המלאכים הולכים על בהונות".

מאת יורם רותם

הסתר ביוגרפיה

©2018 סטריאו ומונוSweetHome :אחסון