דיסקוגרפיה: איפה הילד

איפה הילד הייתה אחת מהלהקות הבולטות ביותר בתחיית הרוק הישראלי הצעיר של ראשית שנות ה-90. בתקופה שבה גם בעולם (בעיקר בארה"ב) פרח הרוק היותר מחוספס וכבד, היו גם אצלנו נסיונות מעטים בכיוון הזה ואיפה הילד היתה המצליחה ביותר בין הלהקות הצעירות שקמו אז.

ביוגרפיה

נגן הבס והזמר חמי רודנר, יליד 1964, והגיטריסט והזמר אסף שריג, יליד 1968, שניהם מקיבוץ גבעת ברנר, הקימו באמצע שנות ה-80 להקה עם הגיטריסט יובל צמח והמתופף עומר דגני. איחוריו של המתופף לחזרות הלהקה היו מקור ההשראה לשמה: איפה הילד.

ב-1989 עברו רודנר ושריג לתל אביב וצירפו אליהם יוצא קיבוץ נוסף, הגיטריסט אופיר בר עמי מחניתה, יליד 1970, ואת המתופף החיפאי אסף מרוז (שניגן בקילר הלוהטת ובאבטיפוס).

בתל אביב מצאו החברים שפה משותפת (אהבה לרית'ם-אנד-בלוז אנגלי ונויז אמריקני) עם חברים ב"גל החדש" של הרוק הישראלי, ירמי קפלן, אסף אמדורסקי, ג'נגו ואחרים. למרות מוצאם הקיבוצניקי והעובדה שהיו בעצם די אאוטסיידרים בעיר, הפכו חברי איפה הילד סמל לרוק השינקינאי, עם המוסיקה והרכילויות (מי פגש את מי בפאב "המדבר") הנלווים לו.

ראשית שנות ה-90 הייתה תקופת פריחה ברוק הישראלי וחברות התקליטים, בעיקר "הד ארצי", חיפשו כישרונות חדשים. איפה הילד הייתה ממבשרות התקופה. ב-1990 יצא לאור שיר ראשון שלה, "אחד אלוהים", באוסף נענע, אך הלהקה נזקקה לעוד שנתיים של הרבה הופעות (בעיקר במועדון "רוקסן", ביניהן כאלה בהן התארחה זמרת צעירה ואלמונית, איגי וקסמן) בטרם הוחתמה על ידי חיים שמש ל"הד ארצי". משם העניינים התחילו לרוץ: יובל שפריר הפיק את אלבום הבכורה שלה, זמן סוכר, שיצא ב-1993, והלהיטים שטפו את הרדיו (וגם את תוכניות הקליפים של התקופה): "אמריקה קרובה", "מה שעובר עלי", "העצב שלה", "נפלת חזק", "השמיים הגבול", "אחד אלוהים" ועוד. שיר אחד בלט מאד בייחודו למרות שלא היה להיט גדול: "כנפיים, אינך שומע", שהלחין אסף שריג למילים של אביו, יוסף שריג ז"ל, מג"ד בשריון שנפל.

בפברואר 1993, כשהתקיימה הופעת הבכורה החגיגית של איפה הילד בגבעת ברנר, היא כבר הייתה להקה מוכרת ומצליחה. חיזוק נוסף למעמדה זה קיבלה הלהקה כשהוזמנה שלושה חודשים לאחר מכן לחמם את הופעתו של בוב דילן ב"היכל התרבות" בתל אביב.

זמן סוכר הפך לאלבום זהב, אך מתוך ההצלחה הציצה גם בעיה: שריג ורודנר כתבו ושרו את רוב שירי הלהקה, מרוז ובר-עמי היו שותפים מלאים ביצירת הצליל שלה, ובכל זאת חמי רודנר, עם הפה הגדול שלו (תרתי משמע), הפך לכוכב העיקרי של הלהקה, כזמר וכותב רוב השירים וכדוברה העיקרי.

באלבום הבא של הלהקה, שדים, שיצא ב-1994, נעשה ניסיון להמשיך את הקו המצליח של האלבום הראשון (שוב יובל שפריר כמפיק מוסיקלי), אך גם לתקן את המשוואה איפה הילד =חמי רודנר. מעורבותו של אסף שריג בכתיבה ובהלחנה גדלה מאוד (הוא הלחין שבעה שירים, ביניהם הלהיטים "לבן בחלום שחור", "השדים הירוקים" ו"מישהו שומע אותי") וגם אופיר בר-עמי כתב והלחין שני שירים (ביניהם "אהובה הקטנה"). גם לרודנר נשאר מספיק מקום לביטוי (הוא כתב מילים לחלק מהשירים האלה ויצר עוד שישה שירים, ביניהם "ישראליאנה"), והניסיון ליצור תחושת דמוקרטיה עלה יפה וגם השתלם: האלבום שדים זכה להצלחה גדולה עוד יותר מקודמו והגיע לזהב תוך חודשיים.

במקביל לפעילותו באיפה הילד הפיק רודנר באותה שנה את אלבום הבכורה של חברתו איגי וקסמן, אדום. חמי גם הלחין לאלבום את "אשה כפויה" ו"סוף הטיול" (מ' איגי וקסמן) ו"תהרוג אותי לאט" (מ' חמי רודנר). בהקלטות ניגן רודנר בבס ואיתו חבריו לאיפה הילד: אסף מרוז בתופים, אסף שריג בגיטרה (בשיר אחד) וגם אופיר בר-עמי קיבל תודה על העטיפה.

יואב קוטנר

הסתר ביוגרפיה