דיסקוגרפיה: אסתר עופרים
אחת הזמרות המוערכות והאהובות ביותר בארץ בכל הזמנים, שקול הפעמונים וההצלחה הבינלאומית שלה הפכו לסמל ולמודל עבור זמרות רבות שבאו בעקבותיה. הקריירה המשגשגת שלה בארץ כללה, בין היתר, זכייה במקומות ראשונים בפסטיבל הזמר וחידוש שירים מהקלאסיקה הישראלית, זאת לצד פעילות פורה ואינטנסיבית במסגרת הצמד שהקימה עם בעלה דאז, העופרים. לאחר פירוק הצמד, בתחילת שנות ה- 70 המשיכה עופרים לנהל קריירה בין לאומית מצליחה ומכרה למעלה ממיליון עותקים מאלבומי הסולו שהקליטה. יחסיה עם הקהל והתקשורת בישראל ידעו עליות ומורדות, אך נראה כי בחלוף השנים למד הקהל המקומי לסלוח לה על השתקעותה בגרמניה ולמד לקבל אותה באהבה ובהערכה.
ביוגרפיה
עופרים נולדה בצפת למשפחת זייד וגדלה בחיפה. בסוף שנות ה- 50 למדה בבית ספר לאמנויות, שבו הכירה את אברהם (אבי) רייכשטט, שהפך לבעלה הראשון ולשותפה לצמד העופרים. ב-1960 שיחקה בתפקיד קציעה בהצגה "אגדת שלושה וארבעה" שעלתה בתיאטרון "הבימה".
במהלך שנות ה- 60 התנהלה הקריירה של עופרים במספר מישורים מקבילים - בארץ ובחו"ל, כזמרת סולנית וכחלק מצמד. כסולנית זכתה בפסטיבל הזמר השני, שנערך ב- 1961 בשני המקומות הראשונים עם השירים "שאני עימך" (ראשון) ו"נעמה" (שני), שבוצעו באותו פסטיבל גם על ידי גדעון זינגר. כעבור שנה היא זכתה במקום הראשון בפסטיבל הזמר הבינלאומי שנערך בצופוט, פולין, עם השיר "סתיו" של חלפי ווילנסקי.
בעקבות הזכייה בפסטיבל היא הוציאה תקליטון עם ארבעה משיריו של וילנסקי שנכתבו עבורה, "סתיו", "אבי אבי", "דומם" ו"העלם והשמש". עופרים, כפי שנכתב על עטיפת אלבומה היו לילות, "הפכה תוך שנתיים לזמרת המקובלת ביותר כנציגת סגנון הזמר הישראלי החדש". באלבום הופיעו שירים שהיו פופולריים בתקופת ילדותה של עופרים, כמו שיר הנושא, שהפך להיות מזוהה עם ביצועה, למרות שלא הייתה הראשונה להקליט אותו, "רקפת", "שירת הנודד" ("הי ציוניוני הדרך"), "הרעות" ו"על גבעות שייך אבריק" ("אדמה אדמתי"). בנוסף לשירים קלאסיים אלו, שזכו בזכותה לחיים חדשים, כלל האלבום גם שירים חדשים לחלוטין כמו "המחרוזת", "נערה על החוף" ו"כיבוי אורות".
בשנות ה- 60 התקבע מעמדה של עופרים בארץ כסמל ישראלי לאומי, אך בו בזמן היא גם הצליחה מאוד בחו"ל, כסולנית ובמסגרת העופרים, שהחליטו אז להשתקע בגרמניה ולנהל את הקריירה הבין לאומית שלהם משם. הפער הזה והבחירה בגרמניה כמקום מושבם, הובילו עד לכדי חרם לא רשמי, שהטילה עליהם ועל השמעת שיריהם התקשורת המקומית.
בתחילת שנות ה- 70 הסתיימו נישואיהם של בני הזוג כמו גם השותפות האמנותית ביניהם. אסתר המשיכה בקריירת הסולו הבינלאומית שלה והקליטה אלבומים שנמכרו בלמעלה ממיליון עותקים. במיוחד הצליחו ביצועיה לשירי עמים ולשירים של יוצרים כמו ליאונרד כהן ("ציפור על תיל", "סוזאן"), נואל קאווארד ("משוגעת על הנער"), קורט וייל ("ירח אלבמה") והביטלס ("היא עוזבת את הבית").
ביום העצמאות 70' היא שבה להופיע בישראל לאחר תקופה ארוכה, והופעתה המרגשת בהיכל התרבות בתל אביב הונצחה באלבום, שנחשב עד היום לאחד מאלבומי ההופעות הטובים ביותר שהוקלטו בארץ. בין השירים ששרה בהופעה היו "ואולי", "שיר הנודד" ("מי יתנני עוף") ו"לילה לילה". אגב, אחד המוסיקאים שהכינו עיבודים לשירים בהופעה היה שלמה גרוניך. הקונצרט שפע באהבה עצומה שהגיעה מהקהל לבמה ובחזרה. חוץ מאדם אחד שקם וצעק "עברית". ב-1971 הופיעה במוצאי החג הראשון של פסח, ורשות השידור הקליטה את ההופעה. את רוב העיבודים בשתי ההופעות האלה כתב שמעון כהן, שגם ניגן בפסנתר. ב-1973 שבה עופרים והופיעה כאן בפני החיילים והפצועים של מלחמת יום הכיפורים.
סיבוב ההופעות הבא שלה בארץ נערך ב- 1977 ואז בלטו בהופעות שיריהם של בני הדור החדש במוסיקה הישראלית, כמו יוני רכטר ("דמעות של מלאכים"), שם טוב לוי ("שירי סוף הדרך", "צער הלילה", "לו באת"), מתי כספי ("איך זה שכוכב") ושלמה יידוב ("אני השר", "ימים לבנים"). קטעים מהופעתה, שהוקלטה על ידי גלי צה"ל, ראו אור ב- 1998 באלבום כפול.
ביולי 1982 הקליטה עופרים באולפני קולומביה בניו יורק אלבום חדש בעברית, שבו שרה שוב קלאסיקות ישראליות ישנות כמו "שתו העדרים" ("מעמק לגבעה"), "יד ענוגה" ו"הכניסיני תחת כנפך", לצד שירים חדשים יותר כמו "אחרי שנסעת" ("ואותך").
ב- 1983 נולד בגרמניה בנה היחיד דויד, וזמן קצר אחר כך היא הופיעה בתפקיד הנשי הראשי במחזהו של יהושע סובול "גטו", שהועלה בהפקה גרמנית וזכה להצלחה רבה. כשירד המחזה היא החליטה לפרוש לתקופה ארוכה מהבמה ולהתמסר לגידול בנה.
הקהל הישראלי המשיך לחכות לה בסבלנות, וב- 1988 היא שבה לכאן לסיבוב הופעות, שקטעים ממנו נכללו בצידו השני של האלבום הכפול מ- 1998. בין השירים החדשים ששרה בהופעות היו "ראה" ו"היא הולכת בשדה הפתוח", ללחן של יוני רכטר, שהפך למוסיקאי והמעבד העיקרי שאיתו עבדה בהופעותיה בארץ, ו"שום דבר אינו בא", שהלחין לה יהודה פוליקר.
לאחר סיבוב ההופעות הפכו ביקוריה בארץ לתכופים יותר. היא הופיעה, בין היתר, בערב שירי רחל, שנערך במסגרת פסטיבל ישראל, ובערב שירי מרדכי זעירא, שנערך בפסטיבל ערד. בקיץ 1995 היא שבה לפסטיבל ערד, למופע משותף עם יהודית רביץ, שהועלה אחר כך ברחבי הארץ. למופע הקליטו השתיים את השיר "ים של געגוע".
ב- 1999 היא הופיעה עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בקונצרט משותף בניצוחו של רפי קדישזון ועם רכטר על יד הפ סנתר. בקונצרט שרה עופרים לראשונה את השיר "תני לי יד", של מוהר ורכטר.
לאחר שנים ארוכות שבהן התגוררה בלונדון ובמינכן, היא חיה בשנים האחרונות בהמבורג שבגרמניה, ומרבה לבקר בארץ. ב- 2001 עתידה לצאת בחברת "מדיה דיירקט" קופסה הכוללת ארבעה אלבומי אוסף עם מיטב שיריה של עופרים.
מאת יורם רותםהסתר ביוגרפיה
