לאסתר שמיר יש ברוק הישראלי מעמד של חלוצה: היא הזמרת הראשונה ששרה חומר מקורי משלה. כמו רוב השותפים ליצירת הרוק הישראלי, היא לא התרכזה רק ברוק אלא התפרסה גם על סגנונות אחרים, אך שיריה הציבו סטנדרטים חדשים בצליל ובהבעה של הרוק הנשי בישראל.

מלהקת הנח"ל לקריירת סולו

בשנת 1974 שירתה אסתר הירשברג בלהקת הנח"ל בתוכנית "סיפורה של להקה - 25 שנה לנח"ל" עם מיקי קם, איציק גייר, גידי שחם, יהודה עדר, איתן גדרון, אריק רודיך ואחרים. יוסי הורוביץ עיבד מוסיקלית, ובין הלהיטים היו "חיידק במה" ו"הבנות שעל שפת הנח"ל". אסתר, שנאלצה לעברת את שמה וקראה לעצמה אסתר אלעד, היתה סולנית בשירים אחדים (ביניהם "ויויו גם"), אך לא קיבלה בלהקה הזדמנות לביטוי כיוצרת אישית, אך לעומת זאת הייתה לה התנסות מעניינת בנושא שהעסיק אותה בכל יצירתה, יחסי גברים ונשים. כמפקדת הלהקה היא נאלצה להתמודד עם לא מעט דעות קדומות בתחום זה.

באמצע 1975 היא נישאה לאפרים שמיר, חבר להקת כוורת. היא החלה לכתוב שירים בהדרכתו ובעידודו, ובנובמבר 1975 יצא שיר ראשון שהיא כתבה והוא הלחין ועיבד: "עברתי רק כדי לראות". שירתה של אסתר הייתה מעודנת, אך עם הליווי מלא העוצמה (עם אפרים בקולות, גיטרות ותופים, אלון אולארצ'יק בבס, יוני רכטר באורגן, אהר'לה קמינסקי בכלי הקשה וגידי גוב, יוסי פיאמנטה ואבנר קנר בקולות) הפך השיר לאחד מראשוני שירי הרוק הנשי של התקופה. השיר הפך ללהיט גדול, וחודשים אחדים לאחר מכן שוחזרה ההצלחה בשיר שאסתר כתבה, הלחינה ושרה ואפרים עיבד: "בוא ונשחק במחבואים". אסתר הצטרפה באותה תקופה לאפרים לסיבוב ההופעות של כוורת בארצות הברית, סיבוב שעם סיומו הגיע גם סופה של הלהקה.

בסוף 1976, אחרי פירוק כוורת, זכו אסתר ואפרים לחשיפה גדולה כשהשתתפו במופע של אריק איינשטיין "אנשים אוהבים לשיר". לצד ליווי קולי בשירים של איינשטיין שרה אסתר כסולנית, לראשונה בפני קהל גדול, את שני להיטיה וגם שירים חדשים שכתבה, "אבי של אלוהים" (ל' יוני רכטר) ו"המלך ערום" (ל' אפרים שמיר).

בשנת 1977, לצד ההופעות עם איינשטיין, השתתפו אסתר ואפרים בקולות רקע באלבומים שונים, ביניהם אדם בתוך עצמו של שלום חנוך, לימונדה של דורי בן-זאב ויחס חם של דני ליטני.

בסוף השנה יצא האלבום אפרים ואסתר שמיר. אסתר שרה בו כסולנית את להיטיה הקודמים, ושרה עם אפרים דואט ארוך ומורכב שהיא כתבה והוא הלחין, "השכנה הקטנה". היה בשיר ביטוי גם למעמדן של הנשים ברוק הישראלי. היא שרה: "בבית ממול מנגנים תקליטים ושקט כשאתה לידה, אני מגדלת בובות, אני עדיין ילדה", הוא שר: "שני לך בשקט, שכנתי הקטנה, שני לך בשקט, הרי את ילדה", והיא עונה: "כל היום חולמת, כל היום בוכה, לא רוצה להיות השכנה הקטנה...".

למרות הצלחת שירי האלבום ברדיו לא יצאו אסתר ואפרים להופעות כהרכב רוק אלא כצמד עם שתי גיטרות. הם הופיעו עם להקה רק פעם אחת, בפסטיבל "נביעות". באלבום פסטיבל פופ נואייבה 1978 נכללו הביצוע של אסתר ל"המלך ערום" והביצוע של אפרים ל"למדבר" (מ' אלכסנדר פן, ל' עממי), ומנגנים בהם אפרים בגיטרה, מיקי שביב בבס, חיים קריו בגיטרה ומאיר ישראל בתופים.

באותה שנה הקליטה אסתר את השיר "בפרוש השחר" (מ' אסתר שמיר, ל' עממי פולני) ושני קטעים אקוסטיים בעיבוד של אפרים: "מסיבות יום שישי" (מ' ול' אסתר שמיר) ו"התשמע ערפל" (מ' אסתר שמיר, ל' סשה ארגוב, ע' עם אבנר קנר). הם גם הקליטו בדואט עיבוד מלא חיים של אפרים לשירה של נעמי שמר "חפש אותי". הדואט הזה היה האחרון תחת הכותרת "אפרים ואסתר שמיר". נישואיהם הסתיימו באותה תקופה, אך שיתוף הפעולה האמנותי ביניהם נמשך עוד שנים אחדות.

ב-1979 יצאה אסתר לדרך עצמאית במופע של יהונתן גפן "קוראים לזה אושר". בעיבודיו ובניהולו המוסיקלי של עדי רנרט שרה אסתר שירים של גפן ושירים שלה. שניים מהם יצאו בתקליט שדרים: "גבר ללילה אחד" (ל' מיקי גבריאלוב) ו"שמיים בקשו רחמים על יוסי" (ל' יצחק קלפטר). לאלה צורפו עוד שירים שכתבה, בעיבוד של אפרים שמיר: "מסיבות יום שישי", "הגדלת אותי בעיניך" (ל' אסתר שמיר) ו"התשמע ערפל". בהמשך השנה, באלבום המעיל של גפן ורנרט (עם משתתפי "קוראים לזה אושר"), שרה שמיר את "הרומנים האלה" ועם יואל לרנר את "מחר אזיל דמעה" ו"תחנת רכבת".

ב-1980 החלה אסתר להכין שירים בהפקה של לואי להב ועם חיים קריו ואלונה טוראל. בזמן העבודה עבר תפקיד המעבד והשותף בהפקה המוסיקלית לאיתן גדרון ולהב הוגדר כמפיק אמנותי. גדרון הקים לאסתר להקת ליווי ובנה מחדש את השירים. התוצאה הייתה אחד מתקליטי הרוק הנשיים המפתיעים של שנות ה-80, ששיר הנושא שלו, "במקום הכי נמוך בתל אביב", נתן את הטון והציג זמרת רעננה, מלאת ביטחון ועוצמה. שמיר כתבה את כל המילים וגם הלחינה את רובם. ביניהם "במקום הכי נמוך בתל אביב", "חבל דק" ו"נסיכת הרחוב". אפרים שמיר ניגן בגיטרות עם גדרון בבס וגיטרות, יהודה עדר בגיטרה, משה לוי בקלידים וז'אן-פול זימבריס בתופים.

ב-1981, עוד לפני שיצא האלבום, הופיעה שמיר בפסטיגל הראשון עם השיר "ג'ינג'יג'ו", אותו כתבה והלחינה (ע' גדרון), ועם אפרים שמיר וקובי רכט את השיר "ילקוט כבד" (מ' אהוד מנור, ל' אפרים שמיר, ע' מתי כספי). באותה שנה הקליטה שלישיית פרמיירה (מזי כהן, יואל לרנר ואבנר קנר) את לחנו ועיבודו של קנר למילים של שמיר, "לילה".

האלבום במקום הכי נמוך בתל אביב יצא ב-1982 ולווה רק במעט מאוד הופעות עם הרכב רוק. באותה שנה הקליטה שמיר דואט עם שלמה ארצי: "ברית לא מותרת" (מ' ול' אסתר שמיר). היא גם הקליטה שלושה שירים בעיבוד אריק רודיך: "ברית לא מותרת", הפעם ללא ארצי, "התשמע ערפל" בגירסה חדשה ושיר בהשפעת מלחמת לבנון: "באמצע ספטמבר".

בסוף 1984 יצא אלבומה השני, קלף חזק, בהפקה מוסיקלית של אפרים שמיר. היא כתבה את כל המילים והלחינה בין השאר את "רגע של שיווי משקל", "קצב הג'ונגל", "מוקדם מדי" ו"טעינו די". אפרים הלחין את "מרחוק" ויחד הם הלחינו את "דבר איתי" ו"חץ בתוך הלב". אפרים עיבד שבעה משירי האלבום, משה לוי עיבד שניים ויזהר אשדות הלחין ועיבד את להיט האלבום, "קלף חזק". את הוצאת האלבום ליווה סיבוב הופעות משותף של אסתר ואפרים.

באותה שנה השתתפה שמיר בפסטיבל "שיר היונה" בהפקת "השומר הצעיר". היא שרה עם מילי מירן, חנן יובל ודני ליטני את המנון המופע, "שירו שיר" (מ' עודד פלדמן, ל' וע' אפרים שמיר).

ב-1987 הוציאה שמיר את אלבומה השלישי, עד הסוף. היא כתבה והלחינה את כל השירים בו, ביניהם "עד הסוף", "חבק אותי", "הרכבת כבר עברה בתחנה". עדי דגני עיבד והפיק מוסיקלית, ניגן בקלידים והשתתף בתכנות תופים עם ז'אן-פול זימבריס. מיקי שביב ניגן בבס ובגיטרות, פרט לשיר אחד, בו ניגן בגיטרה חיים רומנו. האלבום, בהפקה משותפת של אסתר שמיר ואשר ביתן, לא זכה להצלחה של קודמיו.

ב-1988 היא הוציאה את אלבומה הרביעי, דו קיום באהבה. גם באלבום זה היו כל המילים והלחנים שלה, ובין השירים נכללו "קרוב אל קו המטרה", "אשה לבד", "דו קיום באהבה" ו"רגע לפני הסערה". משה לוי עיבד, הפיק מוסיקלית וגם ניגן בקלידים. בשיר אחד ניגנה שמיר בגיטרה אקוסטית, למרות שעל העטיפה היא מופיעה בתנוחה רוקיסטית עם גיטרה חשמלית. גם האלבום הזה, שוב בהפקת אסתר שמיר ואשר ביתן, לא זכה להצלחה משמעותית.

דו קיום באהבה היה סוף פרק ותקופת שינוי בחיים ובקריירה שלה. היא לקחה חופשה ארוכה מעולם המוסיקה, נישאה מחדש (לרוני שיר), ופרט למקרה בודד אחד לא חזרה להקליט ולהופיע כזמרת מבצעת עד שנת 2003. עם זאת, היא המשיכה לכתוב ולהלחין שירים רבים לאחרים.

ב-1996 חזרה אסתר להקליט, חד פעמית, שיר מחאה - תקווה שכתבה והלחינה (בעיבוד אילן וירצברג): "סוף ספטמבר".

ב-1999 סיכמה חברת "הד ארצי" את מיטב להיטיה בשנות השמונים באלבום האוסף.

שמיר בילתה תקופה ארוכה מחוץ לעסקי המוסיקה, במהלכה עברה לתחום הריפוי הטבעי (נטורופתיה) ופיתחה שיטת ריפוי המשלבת עבודה קולית והתפתחות רוחנית במרכז שפתחה בשפיים. מעט אחרי מאורעות ה-11 בספטמבר, החליטה שמיר לשבור 15 שנות שתיקה מוסיקליות, וחזרה

להקליט. התוצאה היתה האלבום בגלל האנשים שאני אוהבת, אותו הקליטה עם אילן וירצברג.

בשנת 2003 יצא הסינגל הראשון מן האלבום, שיר הנושא שאת מילותיו כתבה שמיר ללחן של וירצברג. האלבום המלא יצא באפריל אותה שנה, וזכה לשבחי הביקורות.

שירים לאחרים

מאמצע שנות ה-80 הקליטו אמנים רבים משיריה של אסתר שמיר, בעיקר מילים, אך גם לחנים, ביניהם:

יהודית רביץ: "עד קצה המסלול" ו"עשה שיהיה לי קל" (ל' רביץ).

הכל עובר חביבי: "יחד נעלה את ההר" (ל' יובל דור).

גלי עטרי: "פעמון מצלצל" ו"מקדש האהבה" (ל' אילן וירצברג), "אמצע ספטמבר" (ל' שמיר), "חזקה מהרוח" (ל' קורין אלאל), "ביום שאחרי" ו"מפני כל העולם" (ל' דריו מלכי), "צעד אחד לפני הנהר" (ל' שפי ישי), "אחריה" ו"במקום איתך" (ל' עטרי).

הראלה בר: "גבר ללילה אחד" (ל' מיקי גבריאלוב).

אנדלה ניר: "הצל אותי", "אין לי כוח", "כנרת קוראת לנילוס" ו"אלת המוזות" (ל' שמיר), "אשת לוט", "יש מים כאן" ו"בעקבות כוכב זוהר" (ל' גרי אקשטיין).

עדנה לב: "כל הדרך אלי" (ל' שמיר).

נתנאל: "ככה תנצחי" (ל' גברי מזור).

דורית ראובני: "נתתי לך ללכת", "אתה שהיית איתי" ו"לא הבטיחו לי גן ורדים" (ל' וירצברג) ו"עד שער החלום" (ל' יצחק קלפטר).

יהודית תמיר: "שומר האש" (ל' יהודה פוליקר).

יהודה פוליקר: "היום את צוחקת" (ל' פוליקר).

שלומית אהרון: "בגלל האנשים שאני אוהבת" (ל' ארקדי דוכין).

מזי כהן: "בלי להשאיר עקבות" (ל' שמיר), "עינייך", "חוזרים ביחד לעיר" ו"אלווה אותך" (ל' כהן), "הוא שר עלי" (ל' דני גרנות) ו"לא נעלמת" (ל' ברי סחרוף).

ירדנה ארזי: "ילדה יחפה" ו"ארמון הקרח" (ל' גלעד עצמון).

לאה שבת: "רק מעבר לגדר" (ל' שבת).

דני בסן: "חרד לשלומי" (ל' בסן) ו"יריה מהמותן" (ל' עובד אפרת).

ריטה: "תחנה של זמן" ו"זמן" (ל' רמי קלינשטיין).

אורי פיינמן: "אחד מתוך כולם" (ל' עממי תורכי).

אפרים שמיר: "דמעות וחיוכים" (ל' אפרים שמיר).