אריאל זילבר הוא אחד היוצרים והמבצעים המעניינים, המגוונים והמפתיעים במוסיקה הישראלית. ביותר משלושים שנות קריירה מלאות תהפוכות הוא יצר להיטים גדולים וידע הצלחות רבות, היו לו גם תקופות ארוכות של התבשלות על אש קטנה וחופשות ארוכות מפעילות. זילבר הוא אינדיבידואל אמיתי שהיה גם חבר מרכזי בלהקות, ממחוללי מהפכת הרוק הישראלי, היה כוכב פופ וגם יצר מוסיקה בסגנון ערבי, יודע להיות איש רוקנ'רול פרוע, ומלחין עדין וענוג.

תחילת הדרך

זילבר נולד בתל אביב וגר בקיבוץ גן שמואל ובתל אביב. כבנם של הזמרת ברכה צפירה והכנר בן עמי זילבר, שניגן בתזמורת הפילהרמונית, הוא נחשף למוסיקה מגיל צעיר ולמד לנגן בצ'לו ובחצוצרה. כשהיה בתיכון עזב את בית הספר, למד מוסיקה באקדמיה ואצל צבי קרן ועבד כטבח וכנגן במועדון "ויסקי א גוגו". הוא כתב שירים וניסה למכור אותם לזמרים אחרים, בין השאר בעזרתו של בני אמדורסקי כמו"ל, אך נכשל ונסע לנסות את מזלו בבריטניה. ב-1967 פגש בלונדון זמרים שונים, ביניהם את להקת East Of Eden, שחבריה רצו להקליט שיר שלו, אך הוא לא אהב את הלהקה והחליט לשמור את השיר לעצמו. הוא גם הקליט הקלטות דמו לשיריו, אך לא הצליח להשיג חוזה בבריטניה ואחרי כשנה נסע לצרפת. במקביל ניסתה אימו לקדם את קשריו בלונדון והגיעה אפילו לרינגו סטאר מהביטלס, שאמר לה, "תודה, אבל יש לנו שירים משלנו". אסתר ואבי עופרים, לעומת זאת, התלהבו והקליטו מלחניו את "Let's Try" ו-"Purple Eyes" (לימים "ככה את רצית אותי"). פרגונם תרם רבות למוניטין שלו, וכשעבר לפריז הוא הפך למלחין מבוקש לפרסומות ושירים. בין השאר הקליטה הזמרת פרנסואז הרדי לחן שלו (שלימים הפך לג'ינגל של "תדיראן" בארץ) והזמרת רג'ין את לחנו ל"Sur Le Toboggan" (לימים "בטי בם").

ב-1971 הקליט זילבר בצרפת שני שירים שהלחין וכתב באנגלית, בעיבוד איג דה קורסון מלהקה פריזאית בשם היי סוסייטי: "Movie Instead" ו-"When It's Time". בהקלטה ניגן זילבר בכל הכלים פרט לתופים ובס, בהם ניגן דה קורסון. השירים יצאו בתקליטון, שנכשל בצרפת, אך הצליח מאוד בישראל. "סרט במקום" היה אחד מקטעי הרוקנ'רול הפראיים ביותר שהקליט זמר ישראלי עד אז.

בביקור מולדת פגש זילבר את אריה זכריאש, נגן גיטרה ובס בלהקת הקווינטט ועם רבקה זוהר. הם הלחינו את השיר "האישה היחידה בחיי" (מ' יהונתן גפן) והציעו אותו לשלישיית הגשש החיוור ביחד עם שירו של זילבר "בטי בם". הטקסט שכתב זילבר ל"בטי בם" קצת הרתיע את הגששים, אך לאחר התייעצות עם נעמי שמר הם הקליטו אותו והוא הפך לאחד מלהיטיהם הגדולים. גם זוהר הקליטה את הלחן, עם מילים שונות שכתב דודיק סמדר, כ"סיפורי סבתא". זילבר ניהל בתקופה זו קריירה מקבילה בארץ ובצרפת. כאן הוא הופיע עם צביקה פיק ועדנה לב, הלחין מוסיקה לסרטו של מנחם בינצקי "הסיקריקים" וגם שירים של רותי נוי, "צועני" לתיקי דיין ו"שמש שמש", שיצר לאילנה רובינא וגם הקליט בעצמו ב-1972. הוא גם הלחין לסרטו של אברהם הפנר "לאן נעלם דניאל ווקס" שירים ששר ליאור ייני: "אגדה יפנית", "היום השני" ו"מן הקומה הארבעים" (מ' אהוד מנור). בצרפת הוא הקליט באנגלית, כצמד עם זכריאש, את "Twiddle And Fiddle" (תרגום ל"האישה היחידה בחיי") ו-"Wheel Chair" (שהפך אחר כך ל"הולך בטל"). הוא עבד שם אצל המוסיקאי מישל קולומבייה וחימם את הופעותיו של מייק ברנט. אלן קרייף, אמרגנו של ברנט, דחף אותו להופיע ולהקליט לבדו.

ב-1973 זילבר עשה זאת בשירים באנגלית, "Souvenir" (שהפך בארץ בביצועה של נירה גל ל"ברוש") ו-"Tight Rope", אך לא השלים הקלטת אלבום וחזר ארצה.

חזרה לארץ

כאן עבד זילבר כאיש סאונד בחברת "זילברבוים" (בהופעות של אפי נצר, שלמה ארצי ולהקת גברת תפוח, שלמה בר ואחרים) וגם הופיע במועדוני רחוב הירקון בשירה ואורגן. בדרך כלל הספיק לבצע שניים-שלושה שירים לפני שהיה מגורש בבושת פנים וללא שכר. המועדון היחיד שבו הופיע בקביעות היה "סינגינג במבו" של רפי שאולי, בו שר מלהיטי התקופה. באחת מההופעות ניגש אליו דני סנדרסון והעיר לו שבשירים של כוורת יש יותר משני אקורדים...

ב-1974 החל זילבר לעבוד עם שלום חנוך, מה שהביא להקמת להקת תמוז, בה השתתף עד אמצע 1976, ואז, עוד בטרם התפרקה, פתח בקריירת סולו. בשירי הסולו הראשונים שלו הוא שר וניגן בפסנתר וחצוצרה עם חיים רומנו בגיטרה, בס ותופים. שניהם עיבדו והקליטו עם דודי רוזנטל באולפני "קולינור" את "רוצי שמוליק" (מ' ול' שמואל צ'יזיק), "תני לי מחסה" (מ' צ'יזיק, ל' זילבר), "שיר דייגים" (מ' ול' זילבר) וחידושים ל"אגדה יפנית" ו"ברוש". ב"בטי בם" הצטרף אלון אולארצ'יק בבס וב"דרך ללא מוצא" התארח מאיר פניגשטיין בתופים. שירים אלה, בצירוף "Movie Instead", "שמש שמש" וגם "ככה את רצית אותי" בהקלטה מהופעה של תמוז, השלימו את אלבום הבכורה שלו, רוצי שמוליק, אלבום פופ-רוק סוחף וקופצני, שהפתיע במכירת שיא של יותר מ-70,000 עותקים.

בהופעות "רוצי שמוליק" ליוו את זילבר יהודה עדר בגיטרה, איתן גדרון בבס, פניגשטיין בתופים ונעם הלוי בכלי הקשה. זילבר יצר מופע חדשני חזותית: המשתתפים לבשו תחפושות (למשל של גורילות), ובזמן ההופעה היה על עובדי הבמה, רמי פורטיס ומיגל הג'ינג'י, לצבוע את הרמקולים השחורים בצבע לבן ואחר כך שוב בצבע שחור. פועלי הבמה גם נדרשו לפרק ציוד בזמן השיר האחרון כדי לא להשאיר שום צ'אנס להדרן, וזילבר, כהמשך להתנהגותו בהופעות תמוז, השתולל, הפסיק הופעות באמצע, נזף בנגנים וצעק על הקהל. אחרי שבועות מעטים נפסקו ההופעות ופורקה להקת הליווי.

ב-1977 הקליט זילבר את "איך עפות המחשבות" (מ' ול' צ'יזיק) ו"שיר הזרוק" (מ' צ'יזיק, ל' זילבר) עם רומנו בגיטרה, גדרון בבס וגיטרה, פניגשטיין בתופים ומירון רכטמן, יהודה אלבוים ועופר אקרלינג בקולות. הוא גם הופיע בליווי פסנתר אקוסטי בלבד (למשל ב"פסטיבל נואייבה" הראשון) והקים עם רכטמן, ידידו מנוער, חברת הגברה שנשאה את שם להיטו, "בטי בם", והפכה (לאחר פרישתו) לאחת החשובות בתחום ההגברה והסאונד במופעי רוק בארץ.

בהמשך השנה הוא הקים את להקת ברוש עם נגן הבס יוסי מנחם (שניגן בלהקות קצב שונות וגם עם מישה סגל וגרי אקשטיין), הגיטריסט שמוליק בודגוב, המתופף איקי לוי (מששת) והכנר טוני בראוור (מזינגלה).

הוא עיבד והקליט איתה עיבודים ל"אהבה שקטה" (מ' ול' חנוך) ואת לחניו ל"שמש שמש" בגירסה ארוכה, לקטע מהופעות תמוז שהפך לבלוז רוק בשם "דמעות זולגות (על חלוני)" (מ' זילבר וצ'יזיק) ול"נפש נקלטת בגוף", בו השתתף בראוור גם בשירה. עם ברוש הוקלטו גם קטעים פופיים יותר: "ישראלים מצחיקים" (מ' יהונתן גפן) מסרט מתיחות, "פעם הייתי ילד קטן" (מ' אהוד מנור, ל' מתי כספי) למצעד גל"ץ, "תן לי כוח" (מ' מנור) מפסטיבל הזמר ועוד. הכניסה לאולפן "טריטון", בו הוקלטו רוב השירים, הונצחה על עטיפת התקליט השני של זילבר, שיצא באוגוסט 1978, אריאל זילבר, להקת ברוש. ההופעות עם ברוש, בהפקת אמנון צבן, היו להגדרת זילבר טובות אבל חסרות חיים, כלומר, לא מטורפות כמו שאהב, והוא הפסיק אותן אחרי חודשים אחדים ויצא לחופשה ארוכה מפעילות מוסיקלית סדירה. הוא עבר לגור בכפר, עבד במשתלה והגיח מדי פעם להופעות חד פעמיות ללא להקה.

בפסטיבל הילדים 1978 הוא שר את "שן דובי שן" (מ' יונה וולך, ל' שמעון גלבץ) בתקווה שאיש לא ישים לב לכך שמדובר בבובת מין. שנה לאחר מכן הוא שר שם את "איש המוסיקה" (מ' גידי שחם, ל' אריק רודיך).

ב-1980 הוא הופיע ב"שבוע הרוק" במועדון "אמצע הדרך" בתל אביב עם קרבות קשים: גדרון בבס, רומנו בגיטרות, ז'אן פול זימבריס בתופים ובראוור בכינור. אחרי שתי הופעות מצוינות התפרקה הלהקה וזילבר חזר לעיסוקיו החקלאיים והמשיך את חופשתו מפעילות מוסיקלית.

חזרה לפעילות

בסוף 1982 הוא הקליט עם איתן גדרון כשותף בעיבודים ונגינה את "בחברה להגנת הטבע" (מ' ול' שמואל צ'יזיק) ו"הנה אנו המיואשים" (מ' ול' זילבר). השירים, שהפכו ללהיטי ענק, יצאו במיני-אלבום עם "אני שוכב לי על הגב" (מ' יעקב רוטבליט, ל' ג. גודסינגר), "התמהוני" (מ' אבי לוונשטיין, ל' להקת באפ הגרמנית), "טרף קל" ו"אם יש משאלה" (מ' ול' זילבר). זילבר הופיע אז עם איתי זילבר בבס, רועי אייגר בסינטיסייזר, עופר זינגר בגיטרה וויקטור פרנקל בתופים. ההופעות הצליחו, אך זילבר החליט לפרוש שוב. הפעם הוא עבר לגור במצפה בגליל ולפרנסתו הופיע לעיתים לבדו עם סינקוונסר, חצוצרה וקלידים שונים.

באוגוסט 1983 השתתף זילבר בהופעות איחוד תמוז. באותה תקופה הוא הופיע מעט והלחין לאחרים, ביניהם ב-1985 לגשש החיוור את "שיר פתיחה", "אל תגעו לי בפתם", "העם החליט לשים טלית", "געגועים לשושנה" ומערכון מוסיקלי, "פסטיבל שירי דיכאון".

בהמשך השנה חזר להתגורר במרכז הארץ והקליט את "מובטל בלוז" (מ' מאיר גולדברג, ל' זילבר). בצילום הקליפ לשיר, בהפקת אמיר הר גיל, נקבר זילבר בחצי גוף ערום בחול על שפת הים. כתוצאה מהרטיבות הוא חלה קשות, איבד את קולו, לא יכול היה לשיר והפך למובטל במשך כשנה תמימה.

בסוף 1988 הוקלט אלבומו בה-דה-די-דיאה בהפקה ועיבוד של גדרון. נכללו בו לחניו של זילבר לארבעה שירים מעזבונו של צ'יזיק, חברו שנפטר ב-1987 בגיל 42: "סיפור אהבה", "הלוואי ויכולתי", "לעולם" ו"שוב לבד", "מיליארד סינים" (מ' יהונתן גפן), "יש לי מילים" ו"ואיך שלא" (מ' ול' זילבר) ועוד. גדרון והטכנאי יעקב מורנו, שהיה שותף בהפקה המוסיקלית, יצרו מצע רוקי חזק ומגובש לשיריו של זילבר, ששר וניגן בפסנתר וחצוצרה. הצלחת האלבום ברדיו ובמכירות הביאה להפקת מופע גדול, שבוטל לפני שהתחיל. אחר כך תוכנן "מופע מחשבים" ובו רק זילבר והגיטריסט זינגר עם ליווי ממוחשב שיתכנת אריק רודיך. גם רעיון זה נגנז אחרי חצי שנה של הכנות.

בפסטיגל שר זילבר את "אצלנו בקיבוץ" שכתב יעקב פאפיני, ובאותה תקופה הוא השתתף בעיבוד, הפקה ונגינת חצוצרה בהקלטות שונות, ביניהן עם עמיר לב, דני אמיר ומאיר אריאל. מלחניו הקליטו גלי עטרי את "מה שיהיה", אורנה ומשה דץ את "בואו נשתגע", הגשש החיוור ועוד.

בסוף 1989 הופיע זילבר עם עדי רנרט בקלידים, אלון נדל בבס, אבי סינגולדה בגיטרות וישראל נחום, שהוחלף באלי בן שושן, בתופים. הרכב זה הקליט את אלבומו שבועיים בעיר זרה בהפקה עצמאית של זילבר ואישתו שוש, ובו "להתראות במבול הבא" (מ' זילבר, ל' רנרט וזילבר), "בוא אלי" (מ' ול' צ'יזיק), "שבועיים בעיר זרה" (מ' ול' זילבר), "שיר השירים" (מ' זילבר על פי שיר השירים, ל' זילבר) ועוד.

בהופעות שאחרי הוצאת האלבום השתתפו נגניו, כשאת מקומו של רנרט ממלא אריה סלמה,וב-1993 יצא אלבומו אריאל זילבר בהופעה ובו "שיר!! תודה רבה", שהיה מחרוזת דברי קישור ותודה בהופעות, ולהיטיו המוכרים, ביניהם "יש לי מילים", "אגדה יפנית", "אני שוכב לי על הגב", "בחברה להגנת הטבע", "ואיך שלא", "רוצי שמוליק" ועוד.

באמצע שנות ה-90 חזר זילבר לגור במצפה מתת בגליל העליון והודיע שאין לו יותר עניין במוסיקת רוק ושהוא מעדיף להתעסק ביצירת מוסיקה ערבית. ב-1998 יצא אלבומו מסך עשן, ששילב מוסיקה ערבית וישראלית מקורית.

ב-1998 חודש הקשר בין זילבר ושלום חנוך כשזילבר התארח בהופעה מיוחדת של מאיר אריאל ולהקת קאריזמא (בה הופיע גם חנוך) ולאחר מכן בהופעות של חנוך.

ב-1999 השתתף זילבר במופע ב"צוותא" ביום השלושים למותו של אריאל ז"ל.

ב-2000 השתתף זילבר באיחוד תמוז במופע "עם הגב לים" לזכרו של אריאל. במופע הוא גם שר גירסה מיוחדת ל"שדות גולדברג" של אריאל.

ב-2001, בראיון ב"ידיעות אחרונות" לקראת הופעתו בפסטיבל הפסנתר, ביטא זילבר עמדות קיצוניות ומעוררות מחלוקת כנגד הומואים, קיבוצניקים, שמאלנים, ערבים ועוד.

באוקטובר 2001 יצא בחברת "התקליט חיפה" אלבום אוסף בשם ללכת עמך - האוסף ובו 17 שירים של זילבר, חלקם שירים חדשים, חלקם להיטים גדולים וחלקם קטעים נדירים ומיוחדים. ביניהם החדשים היו "ללכת עמך" (מ' יעקב אורלנד, ל' זילבר) ו"אנחנו מכירים אותך" (מ' מנור, ל' זילבר), שניהם בעיבוד ד"ר אלמר פל. בין האחרים היו "דמעות זולגות", "רחוב האהבה", "פעם הייתי ילד קטן", "איש המוסיקה", "אצלנו בקיבוץ", "אהבה שקטה" ועוד.

בינואר 2005 הופיע זילבר בהפגנת המחאה של המתנחלים נגד ההתנתקות.