הקריירה של אריק רודיך עברה גלגולים שונים, חלקם חופפים. בתחילת דרכו, באמצע שנות ה-70, הוא היה זמר וקלידן מבטיח ברוק-פנקי (Funky), ובמקביל הוא הלחין שירים לאחרים והפיק במגוון סגנונות. אחר כך הוא למד מוסיקה ברצינות (ב"ניו יורק ארט סקול אוף סוסייטי" ובארץ קומפוזיציה אצל פרופ' שפירא), ומשנות ה-80 הוא ממשיך להפיק לאחרים, אך בעצמו פחות שר ויוצר פופ ויותר מתרכז בהלחנת יצירות אינסטרומנטליות, חלקן כפסקולים לסרטים. גם כשהוא כביכול נעלם מהתקשורת, הוא נשאר פעיל מאוד.

ביוגרפיה

אריק רודיך החל לנגן בפסנתר בגיל 6, וניגן גם מוסיקה קלאסית וגם פופ. בצבא שירת בלהקת הנח"ל בתוכנית "סיפורה של להקה - 25 שנה לנח"ל". יוסי הורוביץ היה המעבד המוסיקלי ובלהקה היו מיקי קם, אסתר שמיר, גידי שחם, יהודה עדר, איתן גדרון ואחרים.

ב-1977 החל רודיך להקליט כזמר סולן, קטעי פנקי עם קלידים קופצניים בסגנון בילי פרסטון ושירה מלאת נשמה. הוא כתב, הלחין, עיבד ושר את "עכשיו כשהכל נגמר", "כשחיפשת", "חלומות", "שובי" ועוד. רודיך נחשב באותה תקופה לאחד הכוחות החדשים והרעננים במוסיקה הישראלית הצעירה, והוזמן להשתתף יחד עם שותפים נוספים למהפכה הזו ב"פסטיבל נביעות". הוא ליווה שם זמרים אחרים (בין השאר תועד בכתבת הטלוויזיה הישראלית מנגן עם דורי בן זאב, אורי זוהר, מתי כספי ויהודית רביץ את "ואתם רוקדים" של בן זאב) וגם שר כמה משיריו כסולן, ביניהם מה שהפך ללהיטו הראשון כשיצא בתקליט שדרים בראשית 1978: "ישבתי על הפנדר" (מ' רוני בראון, ל' רודיך). הוא גם הלחין שירים לאחרים, ביניהם לאיציק זמיר את "לאן אתה רץ", לרוני אלעד (מי שהפך אחרי עשור לאחד ממפעילי מועדון הרוק "רוקסן") את "20 שנה לחיות" ועוד.

ב"פסטיבל נביעות" הרביעי והגדול ביותר, שהתקיים באוגוסט 1978, הופיע רודיך עם להקת מצדה (בה הייתה בין השאר מי שהפכה לזוגתו, לאה לופטין). היא ניגנה, בין השאר, את לחניו של רודיך ל"אות נביעות" (ג'ינגל הפרסום של האירוע) ול"שיר", קטע פנקי עם שירה חזקה של לופטין וסולו גיטרה מרשים של חיים רומנו. באותה תקופה הוא הקליט עם לופטין גם את "רגע של חולשה" (מ' ול' רודיך).

ב-1979 ניגן רודיך באלבומו של יגאל בשן איתך הלילה וגם הלחין לאלבום את השיר "דיזנגוף אצלי בלב" (מ' בן זאב). השיר שובץ בפסקול הסרט "דיזנגוף 99" ושמו שונה בהתאם. הסרט שימש השראה לאלבום הבכורה של רודיך: הוא הלחין לפסקול את השירים הלועזיים שנוגנו בו, ובמקביל לפסקול המוכר של הסרט יצא אלבומו של רודיך דיסקו דיזנגוף 99 ובו שמונה קטעי דיסקו שרודיך הלחין ועיבד, ביניהם "Disco Persuaders", "Susie", "Keyboard Mam" ו-"Disco Express". את המילים לשירים כתב דייוויד קריס, ורודיך ניגן במגוון קלידים והתחלק בשירה עם לופטין. שאר נגני התקליט לא מוזכרים בפירוש על עטיפתו, אך ברשימת התודות מופיעים מיכה מיכאלי, שמוליק בודגוב, יוסי מנחם, מאיר ישראל ומוסיקאים נוספים.

ב1981 הפתיע רודיך בהוצאת אלבומו סטאללה, אלבום קונספט מדברי מיסטי, ברובו אינסטרומנטלי, ששילב בדרך מקורית רוק מתקדם, פנקי ומוסיקה מזרחית. את שני השירים בתקליט, "סטאללה (היא האלה)" ו"תות אנך אמון" (מ' רובי שול), שר רודיך, והוא גם ניגן את כל המוסיקה (פרט לתופים וכלי הקשה, בהם ניגן מאיר ישראל), כשהוא משתמש בחידושים האחרונים בתחום הקלידים האלקטרוניים (בעזרתו של דריו מלכי שתיכנת סינטיסייזר פרופט 5). סטאללה היה חלוץ בתחום היצירות האינסטרומנטליות ברוק הישראלי, אך את רוב תשומת הלב הוא קיבל לא בזכות הישג זה, אלא בגלל העובדה שחלק מהקטעים בו שימשו כאותות בתוכניות רדיו וטלוויזיה. המוכרת ביותר ביניהם הייתה נעימת "אחרית", שליוותה את התחזית במהדורת החדשות בטלוויזיה.

החשיפה העצומה לה זכתה "אחרית", בימים בהם היה ערוץ אחד בלבד בטלוויזיה, הביאה לרודיך הצעות רבות ליצירת קטעים אינסטרומנטליים. בשנים הבאות הוא המשיך להלחין ולעבד שירי פופ לאחרים (ביניהם לירדנה ארזי את "בלי דמעות" ו"אני לא גרטה גרבו" וללופטין את "שנה ראשונה", "דם הגפן" ועוד), אך את מירב זמנו הוא הקדיש ללימוד המכשור האלקטרוני החדיש ביותר בתחום הנגינה וההקלטה ולהלחנה לסרטים, תוכניות טלוויזיה ועוד.

ב-1983 הלחין רודיך את פסקול סרטו של עמוס גוטמן "נגוע" וקיבל פרס אוסקר ישראלי על המוסיקה. בהמשך השנה הוא הקליט בלונדון קטעים אינסטרומנטליים כ"תם", "100 שערים" ו"פרק אחרון". בשנה שלאחר מכן הוא הלחין מוסיקה לסרטו של גדעון קולידין "גרין", ובשנה שלאחר מכן הקליט קטע בשם "געגועים" לסדרת הטלוויזיה "אנשים במיל.".

ב-1985 הקליטה להקת הנח"ל בתוכניתה "התחדשות" את עיבודיו ל"אמן אמן" (מ' קובי לוריא, ל' רודיך) ול"התחדשות אחרת" (מ' נעמי שמר, ל' יובל דור), בו ניגן רודיך בכל הכלים. לתחרות הזמר העברי "זמר עד" בפסטיבל ערד עיבד רודיך שירים אחדים, ביניהם לדני כץ את "ערב קיץ חם" (מ' מאיר אריאל, ל' דני ליטני) ולצילה דגן את "כשתשוב" (מ' ול' טלי אשכולי).

גם השנה הבאה הייתה שנה מאוד פוריה לרודיך. הוא יצר אלבום משותף עם המשורר יורם טהרלב, גיל האהבה. טהרלב הקריא בו משיריו ורודיך הלחין, עיבד, הפיק וניגן את הליווי. הוא עיבד והפיק מוסיקלית את אלבומו של ששי קשת אל תמהר, וגם הלחין בו את "פתאום זרים" ו"כך אמרה" (מ' איציק איינהורן). הוא הלחין את המוסיקה לסרטו של עמוס גוטמן "בר 51" ולסרטו של אבי כהן "הקרב על הוועד", והקליט בלונדון מוסיקה לסרט "אומץ בקו העימות", שהופק על ידי "סנטראל טלוויז'ן".

ב1987 יצא אלבומו הרביעי, מנטרה (כשם אחד הקטעים ב"אומץ בקו העימות"), ובו קטעים אינסטרומנטליים שהקליט בשנים קודמות, ביניהם "מנטרה", "קשר שתיקה", "נגוע", "פרידה סופית", "תם" ועוד. היה זה אחד האלבומים הראשונים בארץ שנשאו את הכיתוב "הקלטה דיגיטלית", אבל יצא בתקליט ויניל, רגע לפני פריצת הקומפקט דיסק לשוק הישראלי.

באותה שנה עיבד רודיך ללהקת הנח"ל בתוכניתה "תל אביב אינה מודאגת" את "צעיר לנצח" (ל' אילן וירצברג) ו"אהבה סודית" (ל' איילה אשרוב) וניגן בכל הכלים פרט לסקסופון. באלבומו של בן-עמי חלף ימי זוהר הוא היה שותף בעיבודים עם ננסי ברנדס, וגם הלחין לתקליט את "הקיץ הגיע", "את" ו"מרי" (מ' שחם).

ב1988 רודיך הלחין, עיבד והפיק מוסיקלית את אלבומה של לופטין קו הטירוף, עם "שיר עמלים" ו"דם הגפן" (מ' אורי אסף), "יעלה האור" (מ' טהרלב), "אולי היא ילדה" (מ' רחל שפירא) ועוד. הוא גם ניגן את כל הליווי בקלידים ומחשבים. המוסיקה שהלחין לסרטו של יואל שרון "בצילו של הלם קרב" קיבלה את פרס האוסקר הישראלי.

ב1989 הלחין רודיך את פסקול סרטו של נועם יבור "נקודת ראות".

לאלבום של ירדנה ארזי תחנה בדרך הוא הלחין ועיבד את "כאבים רחוקים"(מ' מיכל ברנט). הוא גם עיבד את החידושים ל"ונצואלה" ו"נערה ממש אוצר" (את שניהם שרה ארזי עם רותי הולצמן ולופטין, שוקולד מנטה מסטיק 1989), "בת הדייג", "מול הר סיני" ועוד.

את אלבומה הבא של לופטין, פנטזיה, שיצא ב1992, רודיך הפיק, עיבד והפיק מוסיקלית (וגם היה טכנאי ההקלטה והמיקס באולפנו הפרטי, "יריחו"). הוא גם הלחין לאלבום את "היו לי חלומות" (מ' אבי קורן), "ספגטי עממי" (מ' יעקב רוטבליט), "ילד" ו"בוסר" (מ' רודיך).

כעבור שנה יצא אלבומו החמישי של רודיך, טייפון, אלבום אינסטרומנטלי בו ניגן רודיך בכל הכלים, בין השאר את "כיכר טיינאנמן", "סולם ריכטר", אימת הליצן", "סוף דבר" ו"המזרח התיכון".

ב1995 רודיך הפיק אלבום אינסטרומנטלי יווני ברוחו לגיטריסט חיים רומנו, נחבא אל הכלים. הוא גם הלחין כמעט את כל הקטעים באלבום, עיבד והפיק מוסיקלית ביחד עם רומנו וניגן בהקלטות בקלידים ואקורדיון.

בשנה שלאחר מכן הוא הצטרף לדי. ג'יי. גיא סבג לצמד Aquarius Twins לאלבום אינסטרומנטלי בשם I Am Schizophernic and Me Too. רודיך וסבג הלחינו, עיבדו, הפיקו וניגנו את כל הקטעים עם אורן לוטנברג בגיטרות וזמרים אורחים בקולות. המוסיקה הייתה בעצם בסגנון המוכר של רודיך כבר יותר מעשור, אבל ב1996 קראו לה אמביאנט או Chill Out.

ב1997 הוציא רודיך אלבום שהתבסס על סמפולי תפילות וחזנות, שמע ישראל.