שמו של אשר ביטנסקי ייזכר בתולדות במוסיקה הישראלית בעיקר כמפיק, אמרגן, מנהל אישי וחבר של אמנים אותם גילה והצעיד אל ההצלחה. מעורבותו בקריירה של כל זמרת, זמר או להקה איתם עבד הייתה מוחלטת ומושלמת משלב הסקיצות הראשוניות של השירים, דרך הפקת האלבום ועד ההופעות שאחרי. ביטנסקי היה שם, תמך, סייע ודחף. בדרך כלל הוא עבד עם אמנים שהיו, לפחות בשלב שגילה אותם, מחוץ לזרם המרכזי של המוסיקה הישראלית והפכו מפורסמים ומצליחים גם בזכותו. נוסף לכך, מאז ראשית שנות ה-80 הוא גם בעל חברת סאונד להופעות ("מור"), ומידי פעם, כשהוא מעז, הוא גם שר מלחניו. ב-1998 הוא הקליט לראשונה אלבום שלם.

ביוגרפיה

תחילת הקריירה המקצועית של ביטנסקי הייתה בסוף שנות ה-60 כשניסה לקדם, עדיין כתלמיד בתיכון, זמרת בת 15 שגילה: נתנאלה. הוא נאלץ לחכות לסיום שירותה הצבאי כדי להפוך אותה לכוכבת של ממש, ובינתיים היה עיקר עיסוקו בתחום הרוק. בתיכון הוא ניגן בגיטרה בהרכב עם הזמר רזי לוריא, נגן הבס מוטי מורל והגיטריסט מיקי בהגן, שהוחלף אחר כך באלי נחום. הלהקה התמחתה בעיקר בלהיטי הרוק של התקופה ולא בחומר מקורי.

ב-1970 ביטנסקי אירגן ערבי השמעת מוסיקת רוק חדישה ואלטרנטיבית במסגרת שנקראה "צלילי מחתרת". היום זה נשמע כמעט לא הגיוני, אבל אז היו מתכנסים עשרות צעירים במועדון קטן (מועדון "המרתף" של מוני יקים בתל אביב) ומאזינים יחד לתקליטים חדשים. בראשית שנות ה-70 התרחבה פעילות "צלילי מחתרת", עברה למועדון "ברברים" וכללה גם ג'ם סשנים עם בי.בי.קינג, שלמה מזרחי, יצחק קלפטר, מישה סגל, חיים רומנו ואחרים.

באותה תקופה הפך ביטנסקי למארגן (הוא התעקש לא לקרוא לזה "אמרגן") הופעות בבתי ספר ללהקות קצב תל אביביות שאהב במיוחד. הבולטות ביניהן היו להקתו של יצחק קלפטר, גדול הגיטריסטים של התקופה, והשניצלים של דני סנדרסון. חלומו היה להפגיש את שתי הלהקות לנגינה משותפת, וב-1972, כשהגשים את חלומו זה, יצר בכך את הבסיס ללהקת כוורת.

ביטנסקי היה היחיד שהאמין באותה תקופה בפוטנציאל של הלהקה החדשה. הוא אירגן לה מקום לעשות חזרות, שיווק את ההופעות שלה בבתי ספר (ותלה במו ידיו את הפוסטרים של הלהקה שהכין בעצמו ברחבי תל אביב) וניסה ליצור קשרים עם גורמים שונים בתעשיית התקליטים. באמצע 1973, כשגדול האמרגנים של התקופה, אברהם דשא "פשנל", החליט לקחת את הלהקה תחת חסותו, מצא ביטנסקי את עצמו בחוץ, פגוע ומאוכזב.

נחמה מסוימת הוא מצא בקריירה של נתנאלה, אשר הצליחה למשוך תשומת לב ראשונה בצוות בידור חיל האוויר בשיר סולו בשם "געגועים הביתה", אותו הלחין אילן וירצברג. ביטנסקי ניסה להקים להקה עם וירצברג ונתנאלה, אך לא הצליח בכך. נתנאלה המשיכה לככב בלהקת חיל האוויר, וכסולנית הצליחה עם "הייה לי חבר הייה לי אח" של יאיר רוזנבלום, שנכתב בעקבות מלחמת יום כיפור, ובפסטיבל הזמר 1974 עם "שיר היונה" שהלחין ועיבד מתי כספי.

באותה שנה הקים ביטנסקי חברת הגברה להופעות, "מור הפקות", שהתחילה במופעים קטנים והפכה בשנים הבאות לאחת החברות המובילות בתחומה. הוא גם היה שותף עם אמנון צבן בחברת ההפקה "זהר הפקות", וחלק מהפקותיהם המשותפות בשנתיים הבאות נשא את השם "מור זהר".

בהמשך 1974, כשנתנאלה השתחררה, הפך ביטנסקי רשמית לאמרגנה. הוא הפיק לה ולכספי מופע משותף בשם "חצי חצי" והוביל אותה בדרך לאלבומה הראשון.

בסוף 1974 ותחילת 1975 עסק ביטנסקי בעידוד המוסיקה הישראלית האוונגרדית של התקופה. הוא אירגן הופעות לשלישיית קצת אחרת (שלמה גרוניך, שלמה יידוב ושם-טוב לוי), הפיק את האלבום ארבע עשרה אוקטבות של יוני רכטר ואבנר קנר ואירגן את הופעותיהם.

ב- 1975 הפיקו "מור זהר" את המופע של להקת תמוז וייבאו גם מופעים מחו"ל, ביניהם של אמן הבלוז ממפיס סלים (בהופעותיו התארחה נתנאלה), ג'ימי סמית, טים הרדין ועוד.

באותה שנה הפיק ביטנסקי לנתנאלה את אלבומה הראשון, נתנאלה, ויזם את הקמת שלישיית קצה השדה עם גיא יפה, צבי בומס וראובן גבירץ.

באמצע השנה היה ביטנסקי שותף עם שאול גרוסברג בהפקת מופעי מוסיקת רוק במועדון "בית לסין" בתל אביב. ביטנסקי התגייס לנושא מהמופע הראשון (בו אירגן תאורה פסיכדלית להופעת הבכורה של להקת פיאמנטה) ולקח חלק בארגון במופעים מיוחדים רבים בהמשך פעילות המועדון, ביניהם, כפי שנוסח בפוסטרים, "מפגש נגני צמרת" עם חיים רומנו, איתן גדרון, דני פאר, מאיר ישראל ורוי יאנג, "קונצרט מהמם" עם אבנר קנר, אבנר יפעת ושלמה יידוב, "מפגש ענקים" עם יצחק קלפטר, זהר לוי, אלון אולארצ'יק ויוני רכטר, "הרכב צמרת" עם מתי כספי, שמוליק ארוך, יידוב וקנר ועוד.

ב-1976 אירגן הופעות בקיבוצים ללהקת גן עדן, וגם דחף לראשונה את גרי אקשטיין לאולפן, להקלטה של שני קטעי רוק כבד, "היה לי טוב" ו"יש לנו זמן".

שלא בתחום הרוק הפיק ביטנסקי באותה שנה אלבום נוסף לנתנאלה, אל ארצי, שהוקדש בעיקר לשירי ארץ ישראל הישנה והטובה, ובהמשך השנה החל לעבוד עם זמרת נוספת שגילה ואשר העבודה עימה הפכה למרכזית בפעילותו, נורית גלרון. הוא אירגן לה הופעות ראשונות (עם יעל גרמן ב"בית-הובן" בתל אביב) והוביל אותה לחוזה הקלטה בחברת "ישראדיסק".

ב-1977 היה ביטנסקי בין מפיקי פסטיבל הרוק הישראלי הגדול הראשון, "פסטיבל נואייבה".

בראשית 1978 הקליט ביטנסקי שיר ראשון כזמר, קטע רוקנ'רולי סוער ומצחיק שכתב והלחין בשם "היי הני". ניגנו איתו אבנר קנר בפסנתר, יגאל מאירוב בגיטרה, אוהד אינגר בבס ואלון הלל בתופים, ובקולות הצטרפו נור ית גלרון וחנן יובל.

בהמשך השנה יצא אלבומה הראשון של גלרון, נורית גלרון, בהפקתו של ביטנסקי. באלבום נכלל גם שיר בלוזי שביטנסקי הלחין בעצמו: "מה יהיה בסופנו" (מ' לאה גולדברג).

ב-1979 הקליט ביטנסקי עוד שני שירים שכתב והלחין: "אני שלך ואת שלו" בעיבוד ונגינה של גרי אקשטיין ומשה לוי ו"יש לי את הסיטואציה" (מ' עם עלי מוהר, ל' עם רמי לוין). שני השירים, ביחד עם "היי הני", יצאו בתקליט שדרים.

ב-1980 הפיק ביטנסקי את האלבום בהופעה חיה של גלרון.

באותה שנה גילה עופר נברו, עוזר סאונד בחברת ההגברה של ביטנסקי, את להקת הקליק. נברו אירגן להם ציוד ומקום לחזרות במועדון "ברברים", ובעזרת ביטנסקי, שהפך בהמשך השנה לאמרגנם, יצר להם קשרים בחברת התקליטים "סי-בי-אס" והפיק את אלבום הבכורה שלהם, אמא אני לא רוצה להיגמל.

ב-1981 סיים ביטנסקי הפקה שנמשכה שלוש שנים: האלבום בציר טוב, משירי יונה וולך שהלחינו ושרו אילן וירצברג ושמעון גלבץ. באותה שנה הפיק ביטנסקי את שירים באמצע הלילה, אלבומה של גלרון שהוקדש לשירים של נתן זך, ביניהם נכלל לחנו של ביטנסקי ל"פזמון חוזר" (ע' יואל לרנר ווירצברג).

באותה שנה הצטרף עופר פסנזון למשרד ההפקות של ביטנסקי ומאז הם מפיקים ומנהלים ביחד. בין הפעילויות של "מור הפקות" היו גם כאלה שחרגו מתחום ההפקות של פופ-רוק מקומי: הם הפיקו סאונד לאופרה ותיאטרון וייבאו אמנים לישראל, ביניהם נינה האגן, ג'ו קוקר, אל דמיולה, צ'יק קוריאה, ג'ק ברוס, סוזן וגה ועוד.

ב-1983 היה ביטנסקי בין מפיקי אלבומה השני של הקליק, עולם צפוף.

הוא גם הפיק עם נחום היימן את אלבומה של גלרון אני ראיתי יופי. זו הייתה ההפקה האחרונה בה שיתפו ביטנסקי וגלרון פעולה, ומאז היא המשיכה לפעול בלעדיו.

ב-1985 הפיק ביטנסקי ביחד עם ליליאן שוץ את אלבומו של וירצברג משני צידי הכדור. ב-1988 הוא היה שותף עם "האוזן השלישית" בהוצאת אלבום הבכורה של הרכב האתנו-ג'אז אנסמבל מזרח מערב, וב-1990 הפיקו ביטנסקי ופסנזון את אלבומו של וירצברג מה שנשאר.

בשנים 1989 - 1993 הוא לימד בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב.

מראשית שנות ה-90 ביטנסקי מנהל, מפיק ומקדם בכל דרך אפשרית את הקריירה של אחינועם ניני. ב-1991 הוא הפיק את אלבומה הראשון, עם גיל דור, הופעה חיה.

ב-1992 הוציא ביטנסקי תקליטון ובו להיטו הוותיק "היי הני" בשני רמיקסים שתיכנת, ניגן והפיק מוסיקלית יזהר אשדות. לרמיקסים צורפה הגירסה המקורית של השיר. בסוף השנה הקליט ביטנסקי מחווה לגיבור הגיטרה ג'ימי הנדריקס: גירסה עברית לשירו של בוב דילן (שהנדריקס הפך ללהיט) "לאורך מגדל השמירה". מאיר אריאל תירגם לעברית, וניגנו שלמה מזרחי ("הנדריקס הישראלי") בגיטרה, מוטי דיכנה בבס ומישל עמר בתופים.

ב-1993 יצא האלבום אחינועם ניני גיל דור בהפקת ביטנסקי. את התקופה שאחרי הוצאת האלבום הקדיש ביטנסקי, שהיה מכאן והלאה מנהלה האישי של ניני, לפתיחת קריירה בינלאומית מרשימה לזמרת שלו. ב-1994 יצא בחו"ל (בחברת "גפן" האמריקאית) אלבומה של ניני Noa בהפקת פט מתיני. ב-1996 יצא (שוב בחברת "גפן") אלבומה האמריקאי הבא, Calling, בהפקת רופרט היין. באותה שנה היה ביטנסקי שותף להוצאת Mediterranean Crossroads, אלבומה של להקת הג'אז-פיוז'ן הישראלית אסטה. ב-1997 יצא אלבומה העברי הבא של ניני, אחינועם ניני, וב-1998 יצא האלבום אחינועם ניני והתזמורת הפילהרמונית הישראלית.

ב-1998 הפתיע ביטנסקי את רוב אלה שהכירו אותו כאמרגן, מפיק ומנהל מאחורי הקלעים, והוציא אלבום מעניין ורב עוצמה תחת הפסבדונים "אבא" (שמשמעותו, אולי, אני ביטנסקי אשר). האלבום, שנשא את השם האוסף (The Best Of Aba) כלל את שני הלחנים היותר מוכרים של ביטנסקי, "היי הני" (שהופיע בגירסתו המקורית) ו"מה יהיה בסופנו" (בגירסה של ביטנסקי), ובעיקר קטעים חדשים יותר שכתב והלחין, ביניהם "המרוץ" ו"בלוז קטן של אותיות". הוא גם הלחין את "וזה לא מה ש..." של יונה וולך, שקיבל מעטפת ערבית, את "גשם יורד על פני רעי" (מ' יהודה עמיחי) ואף העז לבצע את להיטה של אחינועם ניני "היא" (מ' לאה גולדברג, ל' גיל דור). בחלק מהלחנים השתתף המפיק המוסיקלי של האלבום, רן שם טוב, שגם ניגן בהקלטות בגיטרות בלוזיות מלאות עוצמה שהעניקו לו את הכינוי "המחרשה". האלבום המאוד מיוחד התקבל כמעט באדישות של כלי התקשורת, וביטנסקי לא טרח כמעט לקדם את הוצאתו בהופעות. קרדיט בלתי צפוי לאלבום הגיע מתחנת רדיו של קולג' באמריקה, בה נדלק אחד השדרים על קטע הבונוס באלבום: ג'אם סשן טכנו על פי "וזה לא מה ש..." שנמשך כאחת עשרה דקות. השדרן האמריקאי הירבה לשדר קטע זה בתוכניותיו ולהתפעל מאומץ הלב האמנותי של יוצריו.

ב-2000 יצא אלבומה הבינלאומי של אחינועם ניני Blue Touches Blue. באותה שנה החל ביטנסקי לנהל את הק ריירה של יהודית רביץ. התוצאה הראשונה של שיתוף הפעולה היה אלבומה של רביץ געגוע.