בית הבובות היא דוגמה ללהקה ששמה הולך לפניה: לפני שהוציאה ולו סינגל אחד, לפני שהוחתמה על חוזה כלשהו, כבר הפכה שם שגור בקרב רבים. לא בכדי היתה סיסמתה של הלהקה "הקול מפה לאוזן". אלבום הבכורה שלה, מדפים, נמכר בחצי השנה הראשונה לצאתו בכ-10 אלפים עותקים.

ביוגרפיה

הלהקה הוקמה על ידי אמיר אטיאס ואיתי שיף, חברים מהתיכון בנתניה. לטיול שעשו השניים אחרי הצבא, לדרום אמריקה, לקחו איתם בתוך התרמיל שני עותקים עם סקיצות משירים עליהם עבדו. בכל פעם שהשמיעו למטיילים אחרים את השירים, הם התבקשו לצרוב לחבריהם עותק. יותר מחמישים עותקים של דיסק הסקיצות נצרבו, ואלה מצאו עצמם מועברים ממטייל למטייל בכל רחבי העולם - מדרום אמריקה ועד להודו, אוסטרליה ויפן. מאז מקבלים השניים טלפונים ואימיילים מאלפי מטיילים שהודו להם על השירים שליוו אותם במסעותיהם.

ללא סינגל מוביל או חשיפה תקשורתית רחבה, החלה הלהקה להופיע עם איתי ואמיר בגיטרות ושירה, שי חלמיש בבס וקולות, נתן סלומון בגיטרה חשמלית וקולות גיל קולי או דני מקוב בתופים וכלי הקשה וזיו לביא בקלידים. כל הופעה משכה אליה כארבע מאות אוהדים נלהבים. ההופעות עוררו גם את סקרנותם של הלייבלים נענע דיסק ובארבי רקורדס, שהביעו שניהם עניין בהרכב.

בשנת 2005 הוציאה הלהקה את האלבום מדפים. האלבום יצא כשיתוף פעולה ראשון בין נענע לבארבי רקורדס. מן האלבום יצא הסינגל "סיגפו". השיר הפך ללהיט רדיו, והלהקה התפרסמה. בחודש נובמבר הגיע מדפים לזהב.

שנתיים לאחר מכן סך המכירות עמד כבר על קרוב לפלטינה כפולה (80,000 עותקים), ובית הבובות הוכתרה רשמית כסיפור הצלחה ענקי ובלתי צפוי.

שיף ואטיאס המשיכו להופיע, גיבשו להקה של ממש מסביבם, וכעבור תקופה התפנו להקליט את אלבומם השני. במקביל הם נטשו את ביתם המקורי - הלייבל בארבי רקורדס - וחתמו בתו השמיני.

בתחילת אוגוסט שחרר ההרכב את הסינגל הראשון, "אל תדאג", מתוך האלבום השני. השיר המשיך את הקו הפופ-שאנטי של בית הבובות מתקופת "מדפים", אולם עם סאונד סמיך מעט יותר. בהמשך יצא גם הסינגל השני "כי אם לא אז בשביל מה", שהצליח הרבה יותר ברדיו, ומיד אחריו שוחרר האלבום המלא, "שוב החיוך", שכלל נגיעות של רגאיי, מוזיקה ספרדית וקאנטרי, והעמיד אותם הפעם במבחן הצלחה מסקרן במיוחד.