דיסקוגרפיה: ברי סחרוף

ביוגרפיה מאת יואב קוטנר

הסתר ביוגרפיה

הקריירה המוסיקלית של ברי סחרוף היא סיפור מרתק של התפתחות והשתפרות, של מעבר מעמדה של מוסיקאי שוליים אל השורה הראשונה במוסיקה הישראלית. אחרי שנים ארוכות בהן היה סחרוף המוסיקאי שמאחורי הקלעים ו"הגיטריסט החתיך שמנגן עם פורטיס", הוא הפך בשנות ה-90 לאחד המוסיקאים המשפיעים, הנחשבים והמצליחים ברוק הישראלי.

נער שוליים

ברי סחרוף התחיל לנגן בגיטרה בגיל צעיר, קודם מוסיקה ישראלית (החלונות הגבוהים) ואחר כך פופ ורוק מחו"ל. חלומו כנער, כפי שהיטיב לבטא בשיר "כמה יוסי", היה לנגן בגיטרה בלהקת רוק (כמו שלמה מזרחי מהבמה החשמלית) ולהגיע אל "הדבר האמיתי" בעיר הגדולה בצפון, כלומר לתל אביב. באמצע שנות ה-70 הוא כבר גר בתל אביב, ובתיכון ניגן עם חברים (ביניהם רמי פורטיס) ובלהקת קוסמוס (עם אדר אבישר בקלידים, גיל לדין בתופים ואחרים). בספטמבר 1975 הופיעה הלהקה לראשונה על במה, במועדון הרוק ב"בית לסין". שבוע לאחר מכן התקיים שם "מפגש עלית", בו קוסמוס הפכה, עם יוסי מר-חיים ודני ווב בסינטיסייזרים, ללהקת חלום קוסמי, שניגנה רוק "חללי" בסגנון טנג'רין דרים.

קריירה בחו"ל

ב-1988 החלו פורטיס וסחרוף לעבוד בחו"ל על שירים להרכב חדש, Foreign Affair. בזמן העבודה הציע ניצן זעירא לפורטיס להוציא תקליט בעברית. סחרוף הוזעק כמפיק והקליט במהירות ובמינימליסטיות אלבום עם שירים שפורטיס כתב תוך כדי צפייה בטלוויזיה באירופה, סיפורים מהקופסה. בסוף השנה יצא האלבום, שהיה פרויקט משותף של השניים: פורטיס כתב ושניהם הלחינו יחד את רוב השירים, פורטיס שר וניגן בגיטרות וסחרוף שר וניגן בגיטרות, קלידים ובס. רוב שירי התקליט הפכו ללהיטי רדיו, ביניהם "אין קשר", "תחנה סופית", "בבוקר של קטיפה", "חתול מפלצת", "שקיעתה של הזריחה" ושיר שסחרוף היה הסולן בו, "באוויר". את "אין קשר" ליווה קליפ חדשני, שהיה ההתחלה במסורת של קליפים לשירי פורטיס וסחרוף.

אחרי הוצאת סיפורים מהקופסה יצאו פורטיס וסחרוף (עם גיל סמטנה, ז'אן-ז'ק גולדברג ויובל שפריר) להופעות, שנמשכו רוב 1989. באותה שנה יצאו שני שירים שלהם באוסף נענע מספר אחת, "שועל במנוסה" ו"חלום כחול", ויצא גם East On Fire, אלבומה של פורין אפייר, בהפקת גילס מרטין, עם להיטים כמו "Sandania", "Jounia" ו"Ghosts Can't Run Away".

באלבום הזה סחרוף היה כבר יותר דומיננטי בשירה והיה סולן בחלק מהשירים. סחרוף ופורטיס השתתפו גם בכל מיני הופעות מיוחדות (ביניהן תיקיות של רונן בן טל), וסיימו באוקטובר 1989 את סיבוב ההופעות "סיפורים מהקופסה" במופע חגיגי בו התארחו משה לוי ומלכה שפיגל.

בראשית 1990, אחרי בכורה ב"רוקסן", יצאו סחרוף, פורטיס וחבריהם להופעות באירופה, הפעם כפורין אפייר.

בחזרה ארצה

כששירת בצבא הייתה הגיטרה מאוחסנת מתחת למיטה והוצאה רק בשעות הפנאי. אחרי השחרור הוא הופיע קצת עם פורטיס, אך שניהם חשו שמקומם אינו במוסיקה הישראלית ונסעו לאמסטרדם עם סמי בירנבך ונטי וייסמן. ב-1980 הוא הצטרף עם בירנבך ופורטיס לנגנים הולנדיים להרכב בשם S.O.B, שפעל זמן מועט בלבד, אך הספיק להשתתף בתחרות להקות צעירות (בה הגיע למקום אחרון), והונצח בתקליט בשיר שכתב בירנבך והלחינו וייסמן וסחרוף (שגם שר): "Wanted".

ב-1981 פורטיס חזר ארצה ואילו סחרוף נשאר בהולנד והקים את להקת מינימל קומפקט עם מלכה "יויו" שפיגל בבס וקולות רקע ובירנבך בשירה ומילים. יחד עם נגנים אורחים הוקלט מיני-אלבום (עם "Static Dancing") והלהקה הוחתמה לחברת התקליטים "קראמד דיסקס".

ב-1982 הצטרף לשלישייה המתופף מקס פרנקן והוקלט אלבום הבכורה, One By One. סחרוף היה שותף בהלחנת כל הקטעים, ניגן בגיטרה, סינטיסייזר, כינור ותוף סנר ולראשונה לא הסתפק בקולות רקע אלא שר (ב-"Disguise"). באלבום בלטו השירים "It Takes A Lifetime, "Babylonian Tower" ושילוב ראשוני של מזרח ומערב בחידוש ל"אורחה במדבר". זיקה נוספת לנוף ילדותו הייתה בקטע "בת ים", מתוך מוסיקה לבלט שהקליטה מינימל קומפקט ב-1983 ויצאה באלבום Made To Measure -Volume 1.

בשנים הבאות היה סחרוף כוח מוביל במינימל קומפקט, בעיקר מאחורי הקלעים ומתוך עמדה של לימוד סודות המקצוע: הפקה מוסיקלית, עבודה באולפן, נגינה בהופעות וחיים בלהקה.

ב-1984, במהלך הקלטת אלבומה Deadly Weapons (עם "Not Knowing", "The Well" ולהיטה הגדול "Next One Is Real"), הצטרף פורטיס כגיטריסט נוסף, אך סחרוף, שניגן גם בקלידים ובצ'לו, נשאר עם תפקידי הגיטרה העיקריים. כך היה גם ב-1985 באלבום Raging Souls (בהפקת קולין ניומן), עם "My Will", "Autumn Leaves", "Sananat" ו"When I Go", וב-1986 בפסקול "Fuck Your Dreams This Is Heaven", בו הקליט סחרוף עם הזמרת ניקי מונו גרסה ל"רוקדת יחפה" של פטי סמית, ועם מינימל קומפקט ומונו את שיר הנושא של הסרט, "מרתון". הלהקה הקליטה גם את "עדיין אני עצוב" של ציפורי החצר ו"מאוחר בלילה" של סיד בארט.

את הקלטותיה הבאות הפיקה מינימל קומפקט עם אורי ברק: האלבום שירי מהגרים (עם חידוש ל-"Immigrant Song" של לד זפלין) ומוסיקה לבלט ותוכנית רדיו, Lowlands Flight. אחרי אלבום נוסף ב-1987, The Figure One Cuts, וסיבוב הופעות גדול ב-1988 (מתוכו יצא תקליט הופעה בצרפת) הגיעה הלהקה לסוף דרכה.

בתקופת מינימל קומפקט ביקר סחרוף פעמים אחדות בארץ והתארח בפרויקטים שונים של פורטיס. בשנים 1983 - 1985 הוא ניגן בפסנתר בהקלטות ז'אן קונפליקט, וב-1986 הופיע עם פורטיס ועם איתמר נוימן בסינטיסייזר, מקס פרנקן בתופים, יובל מסנר בצ'לו ומשה לוי בפסנתר.

באחד מביקוריו בארץ נעצר סחרוף על החזקת קוקאין וישב זמן מה בכלא.

האיש של פורטיס

בהמשך השנה יצא האלבום ?1900, הפעם תחת הכותרת פורטיס סחרוף. סחרוף הפיק מוסיקלית והלחין עם רמי פורטיס מילים שפורטיס כתב. שניהם שרו וניגנו בגיטרות וקלידים, ואיתם גיל סמטנה, ז'אן-ז'ק גולדברג ויובל שפריר. סחרוף שר סולו ב"ניצוצות" ו"הפוך", וכן בלטו באלבום השירים "אמריקה", "חלום כחול", "אין קץ לילדות", "נעליים", "יהלומים לנצח" ועוד. האלבום סימן צעד נוסף במעבר של פורטיס-סחרוף מהשוליים אל הקונסנזוס, והייתה לו השפעה רבה על גל להקות הרוק הצעירות של התקופה. ביטוי נוסף להתקרבותם של השניים למוסיקה הישראלית המקובלת היה בשיר שהלחינו ושרו עם יהונתן גפן, "ואלס עם מתילדה".

בתחילת 1991 התקיימו מופעי איחוד / פרידה מהקהל הישראלי של מינימל קומפקט.

ב-1991 יצא הכל או כלום, אלבום הבכורה של סחרוף, שעדיין הושפע בצלילו ובסגנונו מהשותפות עם פורטיס, אך נתן לסחרוף הזדמנות ראשונה להלחין ולשיר בכל השירים. לשני שירים כתב סחרוף גם מילים, עם פורטיס ("למעלה") ועם פורטיס וסמי בירנבך ("לחץ"). בין השירים שנכללו באלבום היו "אמונה עיוורת" ו"חלליות" (מ' פורטיס), "ערב חולה" (מ' ערן צור), "השומר של הגן" (מ' דן תורן), "שם יש" (מ' יונה וולך), והמפתיע ביותר: "אינני אוהב אותה" (מ' שאול טשרניחובסקי). לאלה צורפו חידוש ל"האיש שבקיר" העתיק ושני קטעים אינסטרומנטליים בהם נתן סחרוף לגיטרות לשיר, "חתולים" ו"הכל או כלום". לחלק מהשירים ("חלליות", "השומר של הגן", "אינני אוהב אותה") נוצרו קליפים חדשניים, שסייעו בהפיכתם ללהיטים גדולים. חלקם בוצעו גם בסיבוב ההופעות של פורטיס-סחרוף, בו הם הופיעו בליווי סמטנה בבס, שפריר בתופים, רונן שפירא בקלידים ובמשך זמן קצר גם סיגל קלרמן בגיטרה.

בראשית 1992 יצא אלבומו של פורטיס להתראות בחלומותי, ובו היה סחרוף שוב שותף לכל הלחנים עם פורטיס (שכתב את כל המילים), אך הפעם העיבודים וההפקה היו משותפים לשניהם ולסמטנה ושפריר. האלבום הצליח פחות משני הקודמים לו, אך הניב בכל זאת להיטים אחדים: "איזה מין מין?", "אנ'לא יכול", "האיש שאין לו שם", "הנה בא השקט" ו"התופת".

באותה שנה, בפרויקט חידושי שירים של גלי צה"ל "שוב יוצא הזמר", חידשו פורטיס וסחרוף את "דבש" של פורטיס, ומה שיותר הפתיע, את "כאן" שכתב עוזי חיטמן לאורנה ומשה דץ. סחרוף הפתיע גם כשעיבד והפיק שירים ליגאל בשן: "פינה שקטה", "חופש זה כשאת אתי" ו"עמוק בלב".

במקביל לכל פעילויותיהם האחרות, פורטיס וסחרוף הופיעו יחד מאז 1984. ב-1992 החליטו השניים להיפרד באלבום הופעה (שהוקלט באפריל ב"צוותא"), כשהגיטרה מנסרת את הלילה, ובהופעות סיום, שהתקיימו בדצמבר. האלבום המשובח כלל את מיטב להיטיו של פורטיס, לפני ועם סחרוף ("אמריקה", "אינקובטור", "אין קץ לילדות", "רד מעל מסך הטלוויזיה שלי", "חתול מפלצת", "חלום כחול", "המוות אינו מחוסר עבודה" ועוד), ואיפשר גם לסחרוף להזכיר חלק מלהיטי הסולו שלו: "הפוך", "באויר", "אינני אוהב אותה", "השומר של הגן" ו"ניצוצות".

כיבוש הרוק הישראלי

הפרידה מרמי פורטיס הייתה לסחרוף נקודת זינוק לקריירה מדהימה. הוא הפך לאחד המוסיקאים המוערכים והמצליחים ברוק הישראלי, כשכל אלבום שלו מפתיע בגיוונו, באיכותו ובאי הכניעה שלו לתכתיבי השוק. הוא גם היה למפיק מוסיקלי מבוקש מאוד והוכיח מקוריות גם בתחום זה.

בסוף 1993 הושלם אלבום הסולו הראשון של סחרוף אחרי הפרידה מפורטיס, סימנים של חולשה, אלבום מהפכני ששילב בדרך מקורית רוק חי וסמפולים. סחרוף ורע מוכיח הפיקו מוסיקלית וניגנו ברוב הכלים: סחרוף שר וניגן בגיטרות וקלידים ומוכיח שר וניגן בתופים, דגימות, קלידים, תכנות מחשב, גיטרות ובס. הם הלחינו יחד את כל השירים, שלושה מהם ביחד עם עודד שכטר וגידי רז, ולמעט שיר אחד (שכתב מוכיח) סחרוף גם כתב את כל המילים, חלקן עם דן תורן, ביניהם "רעש לבן", "הזיות", "תני לי מקום", "חבל שאת לא", "בשבילך" ואחד משיריו המושלמים של סחרוף, "כמה יוסי". האלבום היה לא קל לעיכול, וההופעות בעקבותיו היו מהמכוסחות ביותר של סחרוף, ובכל זאת החליטו ב"נענע דיסק" לקדם אותו בעיקר בקליפים ולא בתקליטי שדרים. אולי גם בגלל זה ההצלחה המסחרית שלו הייתה בינונית, ולפריצה הגדולה שלו בתחום זה המתין סחרוף עוד אלבום אחד.

ב-1994, לצד הופעות "סימנים של חולשה" האנרגטיות (עם מוכיח, שכטר ורז) וסגנון דומה באלבום הבכורה של דנה ברגר, בו ניגן בגיטרות והשתתף בעיבודים, הציג סחרוף צד שונה באישיותו המוסיקלית בהופעות אינטימיות מעטות (עם גיטרה ו/או פסנתר) במועדון "ברקה" ביפו, בהן שר לצד שיריו המוכרים שירים של אחרים שאהב, מלו ריד ועד רוברט ווייאט. הוא גם ליווה את מלכה שפיגל-ניומן בהופעה קטנה בה הציגה את אלבומה ראש בלטה והתארח בפסטיבל ערד במופע של אהוד בנאי. סחרוף ובנאי, אגב, שיתפו פעולה בהופעות מספר פעמים, וגם תיכננו הקלטת אלבום משותף של שירי לדינו.

ב-1995 הקליט סחרוף אלבום שהפך אותו לכוכב כל-ישראלי (כמעט...), מבלי לוותר על איכותו ומיוחדותו, חם על הירח. עודד פרח הפיק מוסיקלית, לרה ושרון רוטר הפיקו בפועל (ורוטר גם השתתפה בקולות). תורן ניהל את האלבום אמנותית, וסחרוף עיבד ביחד עם להקתו (פרח בתופים, אורן לוטנברג בגיטרה וחיים לרוז בבס). סחרוף כתב והלחין את כל השירים ובחלקם השתתף תורן במילים, ושיר אחד ("יהלום") כולם כתבו והלחינו יחד. הצליל של חם על הירח היה ברובו מפויס, פחות קיצוני ומהפכני מסימנים של חולשה, אך האלבום כלל לא פחות שירים טובים ומצליחים (בהשמעות ברדיו, בהקרנות קליפים ובתגובות הקהל בהופעות), ביניהם "בואי הביתה", "77'", "יומולדת", "חם על הירח" ו"מפנה מקום", וגם גרסאות (באנגלית) ל"גשם" של חוזה פליסאנו (פתיחה קצרצרה ל"בעל זבוב") ול"לא יכול שלא להתאהב בך" של אלביס פרסלי (שהופיעה כקטע נסתר בסוף הדיסק). הוצאת האלבום לוותה בהופעות מצליחות, במהלכן ביסס סחרוף את מעמדו החדש כאחד מאמני הרוק הישראלי היותר מצליחים ומושכי קהל, וגם כמוסיקאי מבוקש בהפקות ליוצרים אחרים.

ב-1996 הלחין סחרוף את פסקול סרטם של אורי סיוון וארי פולמן "קלרה הקדושה". לצד שירים מוכרים ("ניצוצות" בגרסה אקוסטית ו"חם על הירח") כלל הפסקול קטעים אינסטרומנטליים שסחרוף הלחין ועיבד וגם שיר אחד חדש, "הניצוץ" (מ' סחרוף), ששרה רוטר. בעיבודי חלק מהקטעים השתתפו פרח, לוטנברג, לרוז ושפי ישי. הפסקול זכה בפרס "האוסקר הישראלי". לפסקול נוסף באותה שנה, לסרטו של יוסף פיצ'חדזה "לנגד עיניים מערביות", סחרוף הלחין, עיבד וביצע חמישה קטעים אינסטרומנטליים (אחד עם רונן שפירא), השתתף בסמפולים בשני קטעים נוספים ותרם לפסקול גם את "רעש לבן".

לאלבום המחווה ליוסי אלפנט ז"ל, אוספ אלפנט, שיצא באותה שנה, יצרו סחרוף ואהוד בנאי שיר חדש בשם "הנה היא באה": על מנגינה שהקליט אלפנט להצגה "סיפורים אורבניים" שרו השניים טקסט של אלפנט והוסיפו כלים: בנאי ניגן בגיטרה אקוסטית וסחרוף בגיטרה אקוסטית ובס. באוסף נענע 3 הופיעו שיריו של סחרוף "כמה יוסי" (ברמיקס של מוכיח מ-1993) ו"יהלום" (ברמיקס חדש של אוהד דקל).

בשנים 1996 - 1997 הפיק סחרוף עם יזהר אשדות את אלבום הבכורה של מיכה שטרית, מסמרים ונוצות. שלושתם עיבדו יחד את שירי התקליט והלחינו שלושה מהם ("מסמרים ונוצות", "אל ניניו" ו"מילניום"), וסחרוף הלחין עם שטרית שיר נוסף ("אב"מ"). סחרוף גם שר קולות וניגן בגיטרות, פסנתר, אורגן, קלידים וסיטאר.

ב-1997 הלחין סחרוף את "קשה לכתוב דמעות" (מ' אילן גולדהירש) לאלבומם של אריק איינשטיין ושם-טוב לוי לאן פרחו הפרפרים. הוא השתתף בעיבוד השיר (עם לוי) וניגן בהקלטתו בגיטרה. הוא גם השתתף בשירה, גיטרות, סמפולים והפקה מוסיקלית בשירו של אביב גפן "סוף העולם". לאחר מכן הוא היה יועץ אמנותי ונגן גיטרה באלבומו של גפן חלולים.

ב-1998 הופיעו בפרויקט עבודה עברית שני עיבודים מ דהימים של סחרוף לשירים מולחנים של נתן אלתרמן. אחד מהם הוא שר בעצמו, חידוש ללהיטה של נירה גל "עוד חוזר הניגון" (ל' נפתלי אלטר). את השני שרה זהבה בן: חידוש ללהיטה של רבקה זוהר "זמר שלוש התשובות" (ל' אריה לבנון). ביום הזיכרון, בטקס המרכזי בכיכר רבין, חידש סחרוף שיר נוסף של אלתרמן, "אליפלט" (ל' סשה ארגוב), ושר גם את "עוד חוזר הניגון".

בפסטיבל "עבודה עברית" שנערך בפסח באותה שנה ביצע סחרוף שתי קלאסיקות של איינשטיין: "אחינועם לא יודעת" ו"כמה חם".

בסוף 1998 יצא אלבומו החמישי והמצליח ביותר של סחרוף (במכירות, בהופעות שליוו אותו וגם בפרסים ובתארים שחולקו לו), נגיעות. הכתיבה, ההלחנה, ההפקה המוסיקלית והעיבודים התחלקו הפעם בין סחרוף לשותפיו ביצירת האלבום, ביחד או לחוד: חיים לרוז, גידי רז, יזהר אשדות, אורן לוטנברג, דני מקוב, טל שגב, פיטר רוט, שרון רוטר, אסף אמדורסקי, קרני פוסטל, עודד פרח, ג'וני שועלי, דן תורן וגדי פוגטש. רוב המוסיקאים האלה גם השתתפו בנגינה (ואיתם נגנים נוספים), ובכל זאת היה לנגיעות צליל מגובש וייחודי ששילב, יותר מבעבר, השפעות מזרחיות, רוק ודאנס. בתוך כל השותפים ליצירה (היה משעשע לראות בטקס הענקת פרסי "תמוז" את כמות האנשים שהוזמנו לקבל פרסים על שיריו של סחרוף...) בלטו השירים שכתב והלחין סחרוף, עם מעט או בלי עזרה מידידיו, ביניהם "ככה זה (לאהוב אותך)", "מנהרת הזמן", "עבדים", "כמעיין המתגבר", "החיים שממול", "שתי פנים" ועוד. רק בשלושה שירים הוא לא היה שותף בכל צדדי היצירה: "לב שלם" (מ' סחרוף, ל' לרוז), "עיר של קיץ" (מ' שטרית, ל' סחרוף ורז) וגם "עוד חוזר הניגון" מעבודה עברית.

השיר "לב שלם" יצא במקביל לאלבום גם בתקליטון (במסגרת הלייבל "סינגלה") ובו הגרסה המקורית ועוד שתי גרסאות אלטרנטיביות: "לב שבור" (מיקס) ו"לב שקט" (אקוסטי).

ב-1999 סיכמה "נענע דיסק" את הקריירה של רמי פורטיס בשלושה דיסקים בשם אוספורטיס. בין 42 השירים שנכללו באוסף היה סחרוף שותף ל-27 כמפיק, מלחין ונגן. שישה מהם לא הופיעו קודם לכן: "דבש" (מהופעה ביתית ב-1975), "Wanted" של S.O.B (משנת 1980), "נקמת הטרקטור" (הקלטה שלא יצאה מ-1988), "כוכב הקופים" ו"נעליים" (מהופעה ב-1988 עם יוסי אלפנט) ו"ג'וניה" של Foreign Affair (ההופעה ב-1990). שלושה שירים חדשים נוצרו במיוחד לאוסף והופקו מוסיקלית על ידי סחרוף: "עצבות", "סיפורים מהתחת" ו"אספמיה" (מ' פורטיס, ל' פורטיס וסחרוף). סחרוף גם השתתף בהקלטות בגיטרות, קלידים, סמפולים ושירה. הוצאת האוסף לוותה בספטמבר 1999 בשתי הופעות איחוד של פורטיס-סחרוף, עם רוב הנגנים שליוו אותם בעבר.

באותה שנה הוא השתתף באלבומו של אשדות זמן קסם בהלחנת השירים "זמן קסם", "ישראליאנה" ו"שה לה לה". הוא גם שר בהם וניגן בגיטרות וקלידים.

בספטמבר 2000 הסתיים, לאחר שנתיים מצליחות, סיבוב ההופעות של "נגיעות" בחמש הופעות פרידה חגיגיות, בהן התארחו אהוד בנאי, ג'וני שועלי ומוניקה סקס.

בראשית 2001 יצא ב"נענע דיסק" פסקול הסרט "בסמה מוצ'ו" ובו שיר הנושא בביצוע סחרוף ועוד שלושה קטעים אינסטרומנטליים שהלחין.

סחרוף יצא באותה תקופה לסיבוב הופעות אינטימי עם נגן כלי ההקשה זהר פרסקו ובהמשך השנה הופיע גם במופע עם להקת צ'קלקה.

ביום הזכרון בתכנית בגלי צה"ל משירי הנופלים, "לחיות את עצמם", הקליט סחרוף את לחנו ל"ריבונו של עולם" שכתב בארי חזק ז"ל.

עוד באותה שנה השתתף סחרוף באלבומו של דני סנדרסון תולדות המים - שירים לאחרים. הוא שר בו את שירו של סנדרסון "לעולם לא תוכל לחזור".

באוגוסט 2001, במופע משירי הביטלס בעברית בפארק הירקון ביצע סחרוף את גרסתו לשירם של הביטלס TOMORROW NEVER KNOWS. בספטמבר 2001 השתתף סחרוף במופע "איך כש..." לזכרו של יוסי אלפנט ז"ל. הוא שר בו עם אהוד בנאי ולהקת הפליטים את "הנה היא באה" ועם רמי פורטיס והפליטים, את שירו של אלפנט "באים אותך לקחת" וגם את "ניצוצות" ו"באוויר".

בספטמבר יצא אלבום הבכורה של הכוכב הלבן שסחרוף שימש בו יועץ אמנותי. הוא גם ניגן באלבום בגיטרה בשיר "בדרך כל חלון".

עוד באותה תקופה יצר סחרוף פסקול לסרטו של ארי פולמן "MADE IN ISRAEL". הפסקול זכה בפרס האקדמיה ויצא בדיסק בנובמבר 2001. לצד קטעים אינסטרמנטליים כלל הדיסק חידוש לשיר "נפרדנו כך" של אבנר גדסי בביצועו של שי צברי. סחרוף עיבד (עם אורן לוטנברג), הפיק מוסיקלית וניגן בגיטרות וקלידים.

בנובמבר 2001, בחגיגות 13 שנה לחברת התקליטים "נענע" הופיע סחרוף עם צ'קלקה וגם במופע מיוחד של שני שליש נגני "סימנים של חולשה" (ללא הגיטריסט גידי רז) וגם באיחוד "פורטיסחרוף".

בסוף דצמבר 2001 יצא אלבומו של סחרוף האחר, בהפקה מוסיקלית של חיים לרוז ועם יעוץ שירה של דן תורן. האלבום הקשה והמורכב קודם בתקליט שדרים אחד בלבד (הלהיט "מונסון"). הוא היה בנוי כיצירה אחת, עם פתיחה וסיום ושירים מחוברים זה לזה. בין השאר נכללו באלבום חידוש ל"עיר מקלט" של אהוד בנאי, השיר "ריבונו של עולם" מתכנית גלי צה"ל ליום הזכרון וקבוצה של שירים חדשים: "רועד", "אבק בנעליים", "שוב שגעון", "יש יש יש" ועוד.

ב-2002 הופיע סחרוף במסגרת פסטיבל "היינקן וייבס" בהופעה משותפת עם הרכב הטראנס אינפקטד משרום. שיתוף הפעולה הניב סינגל ובו ביצועים חדשים לשלושה שירים: "היום יום הולדת", "Statik Dancin'" ו-"Deeply Disturbed".

בשנת 2003 הוציא סחרוף אלבום בהופעה חיה. האלבום, שיצא ב-NMC תחת השם ברי סחרוף בהופעה 93-2002, כלל קטעים מסיבובי הופעות שונים: "האחר", "נגיעות", "סימנים של חולשה", מופע יחיד מ-1994, מופע החורף שערך עם זוהר פרסקו וסיבוב ההופעות עם להקת צ'קלקה. לאלבום יצאה מהודרה מוגבלת עם 10 שירים בביצוע אקוסטי שהוקלטו לתוכניות של גלי צה"ל ואת ביצועו לשיר "אליפלט" מטקס יום הזכרון ב-1998. מעט לפני צאת האלבום, יצא סחרוף לארה"ב עם להקתו, מתוך כוונה להופיע בבוסטון ובניו יורק. אלא ששלטונות ההגירה סירבו להעניק לו ולפמלייתו את אשרת הכניסה המיוחלת.

בדצמבר 2003 התאחדה להקת מינימל קומפקט, לסיבוב הופעות. חברי הלהקה השיקו את הסיבוב בפסטיבל Transmusicales בצרפת, ובהופעת פרומו בבריסל, לפני שבאו לארץ למופע חגיגי בהיכל התרבות.

בשנת 2004 החל סחרוף סיבוב הופעות בהרכב ישן-חדש, שכלל את ז'אן ז'אק גולדברג בתופים, שלומי "כרובי" לביא (הבילויים) בכלי הקשה, גידי רז בגיטרות וסמפלרים ובן הנדלר בבס. במופע שילב בין להיטים לשירים חדשים. במקביל חזר סחרוף לעבוד עם פורטיס במסגרת הצמד פורטיסחרוף.

ב-2005 הוציא עם רע מוכיח את האלבום המשותף 11א'. האלבום ציין 11 שנה מאז צאת שיתוף הפעולה הגדול הראשון בין השניים, סימנים של חולשה. 11א' כלל 11 קטעים ששילבו בין נטייתו של מוכיח לאלקטרוניקה והיפ-הופ לכיוון הרוק המלודי של סחרוף. האלבום הוצע להורדה בתשלום באינטרנט, שבוע לפני צאתו לחנויות, ונרכש בכ-800 עותקים בתוך שבוע. בהמשך השנה חזר סחרוף לשתף פעולה עם רמי פורטיס. השניים הקליטו אלבום משותף, שהוקדם בסינגל "חדשות מהירח" ובסיבוב הופעות ברחבי הארץ.

מאת יואב קוטנר

הסתר ביוגרפיה

©2018 סטריאו ומונוSweetHome :אחסון