דיסקוגרפיה: גבי ברלין

גבי ברלין הוא מהמובילים בתחום השירה בציבור בארץ. מאז סוף שנות ה- 80 זכה להצלחה גדולה גם במכירות של אלבומיו, שבהם שר עם קהל באולפן בעיקר מחרוזות של שירים מוכרים. לפני שגילה ברלין את סוד ההצלחה הטמון בשירה בציבור, היה חבר במספר הרכבים, הקליט שירים בודדים והתפרנס מעבודתו כמורה. עם נסיקת הקריירה המוסיקלית שלו באמצע שנות ה- 80 נפרד ברלין מההוראה.

ביוגרפיה

ברלין החל את דרכו האמנותית בלהקת גייסות השריון והשתתף בתוכניותיה הרביעית והחמישית, "טיפול זה טיפול" (1961) ו"זמר לשריון" (1962), שבה היה הסולן בשירים "תג צבאי" ו"הטנק של מוישה" ושר סולו גם בשיר "מה אמרו" של נעמי שמר.

לאחר השחרור הצטרף ברלין לרביעיית הטיילת, שעל אף הלהיטים "הלילה לטיילת" ו"ואדי ערה", התפרקה אחרי אלבום אחד. אחרי התפרקותה הוא שר בלהקת שבעת המינים, שהורכבה בעיקר מיוצאי להקות צבאיות, אך גם היא התפרקה אחרי שהוציאה אלבום אחד.

ברלין החליט לנסות את כוחו כסולן. הוא הקליט ב- 1968 את להיט הסולו הראשון שלו "שיר לאלמונית", שהלחינה לו נורית הירש, חברתו ללהקת גייסות השריון. השיר הופיע בתקליטון בן ארבעה שירים, שאחד מהם היה "אנחנו לא שכחנו" של יובב כץ ויאיר קלינגר, שנכתב על ירושלים אחרי מלחמת ששת הימים.

ב- 1971 השתתף ברלין בהצגה "דודו השמן", מחזמר מהווי הנוער, שכתבו יורם טהרלב ודוד קריבושי וביים דני ליטאי, בהשתתפותם של יוצאי להקות צבאיות. כסולן שר בה ברלין את "כי מציון תצא תורה" ואת "מכתב מהצבא" בדואט עם אסתי כץ.

כעבור שנה הוא הוציא תקליטון, שכלל בין היתר את השיר "מחר אחר", שהצליח במצעדים, ואת "הירח אשם", שיר למילותיו של אברהם חלפי. שני השירים הולחנו על ידי יצחק סלע מקיבוץ רמת הכובש. באותן שנים התפרנס ברלין בעיקר מעבודתו כמורה לביולוגיה בתיכון, ובשל כך הודבק לו הכינוי "המורה המזמר".

ב- 1988 הוא החל בהקלטת קלטות של מחרוזות לשירה בציבור על פי סגנונות השירים או נושאיהם, בעיבודיו ובהפקתו המוסיקלית של יאיר שרגאי. היו ביניהן מחרוזת ואלסים, הורה, להקות צבאיות, שירי רועים, שירים חסידיים, רוסיים, יווניים, דרום אמריקאים ואחרים. הקלטות נמכרו היטב ובעקבותיהן הפך ברלין ל"מלך השירה בציבור" של סוף שנות ה- 80 ותחילת שנות ה- 90. כל קלטת, שבשלב מאוחר יותר הפכה גם לתקליט ולדיסק, נמכרה בעשרות אלפי עותקים וזימנה לברלין הופעות רבות כמנחה של ערבי שירה בציבור. המקום העיקרי שבו הופיע אז בכל שבוע היה "מקום בחוץ" בחוף תל ברוך, שאליו היו מגיעים כל פעם מאות אנשים כדי לשיר איתו את שירי ארץ ישראל של פעם. להצלחתו של ברלין תרמה גם תחנת הרדיו ערוץ 7, שרק קמה והרבתה להשמיע בשידוריה, שכללו רק מוסיקה עברית, את מחרוזותיו. הפופולריות שלו הגיעה לכדי כך, שבאותה תקופה קשה היה להיכנס למונית ולא לשמוע או למצוא בה קלטת שלו.

בכל אחד מן האלבומים שולב לצד המחרוזות גם שיר חדש אחד לפחות. באלבום הראשון מ- 1988, לשיר עם גבי ברלין, היה זה השיר "כמו יין", שמילותיו נכתבו על ידי חברו, שוקי פורר. לאלבומו השני (1989) נכתב שיר הנושא "אין כמו השיר הזה", ולאלבומו השלישי ממשיך ושר (1990), שיצא בפסטיבל ערד, נכתב השיר "האם גם בנשוויל זה ככה"?, שתיאר את חגיגות הזמר העברי בעיר.

אלבומו הבא, נשיקת שלהבת (1992), היה שונה וכלל שירים סלוניים מתורגמים שהיו פופולריים בארץ בסוף שנות ה- 40 ותחילת שנות ה- 50, כמו "לימון לימונרו" ו"האוניות עגנו במלטה". היועץ באלבום זה היה יורם טהרלב, שאיתו העלה אז ברלין מופע משותף, שעסק בתולדות הציונות.

ב- 1994 חזר ברלין אל מחרוזות השירים הארוכות שלו באלבום שירים ושלום. כעבור שנה יצא אלבומו אל תיקח ממני את המנגינה, שבו שר בנוסף למחרוזות החדשות גם את השירים "אני גיטרה", "ציגנקה" ("צועניה"), שתורגם עבורו מרוסית, ואת "בלוז מאה קילומטר", שבוצע לראשונה על ידי ברלין וחבריו ללהקת גייסות השריון בתוכנית "זמר לשריון".

לאחר שהוציא ב- 1996 אלבום אוסף כפול ובו מיטב המחרוזות מכל אלבומיו הקודמים, הקליט לשנת היובל של המדינה אלבום כפול חדש, שבו ביצע שירים מ- 50 שנות המדינה, יחד עם אמנים אורחים שביניהם היו חיים טופול, יהורם גאון, מרגלית צנעני וגם אופירה יוספי, שבנעוריה היה ברלין המורה שלה לביולוגיה.

גם הגבעטרון התארחה באלבום ואיתה שר ברלין את "בת ששים", שהצליח גם בביצועו בתחילת הדרך והתחבב בעיקר על אוהדי הפועל תל אביב (שברלין נמנה עימם) בזכות השורה הפותחת אותו: "את ראשו של הגלבוע מישהו צבע אדום".

בשנים האחרונות המשיך ברלין להנחות ערבי שירה בציבור, אך מיתן את קצב ההקלטות שלו.

מאת יורם רותם

הסתר ביוגרפיה