דיסקוגרפיה: גבע אלון

ביוגרפיה מאת אסתר כהן

הסתר ביוגרפיה

כבר מתחילת דרכו המוזיקלית התמודד גבע אלון מול שלל השוואות לניל יאנג. למעשה, די בצדק. מוזיקת הפולק של מנהיג "הפליינג בייבי" בקריירת הסולו שלו אכן מזכירה את יאנג, ולא בכדי הוכתר הזמר הצעיר לא פעם כ"ניל יאנג הישראלי".

ביוגרפיה

אלון, יליד קיבוץ מעברות, החל את הרומן שלו עם המוזיקה כבר בגיל 12, עם לימודי הנגינה בגיטרה. בשנת 2000 הקים את הפליינג בייבי יחד עם גדי אלטמן, רשף שחר ושחם אוחנה (שעזב בהמשך). הלהקה שימשה בהתחלה כלהקת קאברים, והתפרקה כשגבע נטש לארה"ב, על מנת לעבוד על מוזיקה משלו. כעבור חצי שנה הוא חזר, וההרכב זכה להצלחה יחסית בארץ ובחו"ל.

תמיד קינן באלון הרצון לפצוח בקריירת סולו משלו, אולם רק במרץ 2006 הוא ראה פרי לעמלו בצורת אלבום הבכורה שלו, " Days Of Hunger", בו שב אל מחוזות הפולק, הבלוז והקאנטרי. באלבום השתתפו אלירן דקל (גיטרה בס וקולות), גיל רייכנטל (תופים), שגיא איילנד (גיטרה אקוסטית וקולות), מיקה שדה (שירה), מתן אשכנזי (קולות, אקורדיון וכלי הקשה) ויערה איילון (קלידים וקולות). הדיסק זכה להצלחה בסצנת האינדי הישראלית, וזכה לביקורות חיוביות.

פחות משנה וחצי לאחר מכן כבר יצא אלבומו השני של אלון, שבינתיים, כך נראה, לא מיהר לאחד מחדש את הפליינג בייבי, למרות שהלהקה לא התפרקה באופן רשמי. החברים עסוקים מדי, הסביר בראיונות שונים, כך שעדיין אין מצב לאיחוד.

את הדיסק השני, "The Wall Of Sound" (התו השמיני), קידם חידוש ל"Modern Love" של דיויד בואי. האלבום עצמו היה מחוספס ומפותח יותר מבחינת העיבודים, עם דגש על התופים והגיטרה החשמלית (ולא רק על הגיטרה האקוסטית, כמו ב"Days of Hunger"), אבל הבסיס נותר פולקי כשהיה.

הפעם אלון זכה להצלחה מסחרית גדולה יותר: כשלושה שבועות לאחר צאת הדיסק הוא כבר אזל מהחנויות, לאחר שהמהדורה הראשונה שלו, בת 3,000 עותקים, נמכרה כולה.

מאת אסתר כהן

הסתר ביוגרפיה

©2026 סטריאו ומונו
Translate »