דיסקוגרפיה: גילה אלמגור

ביוגרפיה מאת יורם רותם

הסתר ביוגרפיה

השחקנית גילה אלמגור נחשבת לגברת הראשונה של הקולנוע הישראלי ואחת משחקניות התיאטרון הבולטות בארץ. היא גילמה קשת מגוונת של תפקידים בלמעלה מ-50 סרטים ובמסגרות תיאטרוניות שונות. במהלך הקריירה המפוארת שלה בתיאטרון ובקולנוע היא זכתה עשר פעמים בפרס "כינור דוד" היוקרתי, בפרס מאיר מרגלית ובפרס השחקנית המצטיינת בקולנוע (1988). האקדמיה הישראלית לקולנוע העניקה לה פרס על מפעל חיים ב-1997.

ביוגרפיה

היא נולדה בפתח תקווה ב-1939 והתחנכה בפנימיית "הדסים". בגיל 16 היא התקבלה לבית הספר למשחק של "הבימה" ומשם נלקחה לשחק כסטטיסטית ב"איי לייק מייק", שעלה ב"הבימה" ב-1956. היא שיחקה שם גם בהצגות "שחור על גבי לבן" (1956), "יומנה של אנה פרנק" ו"הביצה" (1957). לאחר שפוטרה מ"הבימה" המשיכה לשחק בתיאטראות אחרים ומאוחר יותר חזרה ל"הבימה". בין ההצגות הרבות בהן השתתפה היו: "מריוס" (1958), "קפיטן קרגיוז" ו"גליליאו" (1962), "פיטר פן" (1965), "הכלה וצייד הפרפרים", "לילה במאי", "דואט לאחת", "אחרי הנפילה", "האידיוטית", "גליליאו גלילי" "נשי טרויה", "רוחות", "מאסטר קלאס" (1997), "מדיאה", "קדיש", "מונולוגים מהואגינה" (2000) ועוד הצגות רבות.

הסרט הראשון שבו היא שיחקה היה "חולות לוהטים" (1960). אחריו באו רבים אחרים, וביניהם "תנו לי עשרה מיואשים" (1961), "אלדורדו", "אף מילה למורגנשטיין" ו"חבורה שכזאת" (1963), "סאלח שבתי" (1964), "מבצע קהיר" (1965), "המניע לרצח" ו"פורטונה" (1966), "ארבינקא" (1967), "מותו של יהודי" ו"מצור" שייצג את ישראל במסגרת הרשמית של פסטיבל קאן באותה שנה (1969), "מלכת הכביש" (1971), "הבריחה אל השמש" (1972), "זר ביריחו" ו"הבית ברחוב שלוש", שזכה בפרס לסרטי איכות והיה מועמד לאוסקר בתחום הסרט הזר (1973), "הצילו את המציל" ו"מבצע יונתן" (1977) "אמי הגנרלית" (1979) "מחבואים" (1980), "לא לשידור", "על חבל דק" (1981), "אהבה ראשונה" ו"כביש ללא מוצא" (1982), "אהבה גנובה" (1987), "הקיץ של אביה" (1988), "החיים על פי אגפא" (1992), "עץ הדומים תפוס", "שחור" ו"לילסדה" (1995), "מסוכנת" (1998) ועוד ועוד.

ב - 1973, לראשונה בקריירה שלה, הופיעה בתוכנית פזמונים שנקראה "גילה אלמגור במועדון הזמר של לולה הקטנה". במופע זה, שביים צדי צרפתי, היא ביצעה חמישה עשר שירי קברט קלאסיים שתירגם אהוד מנור. השירים עסקו בעיקר בגלגוליה של "לולה", החל מ"לורליי", שנהגה לפתות בשיריה ובקסמיה את המלחים שהפליגו במי הריין ועד ל"לוליטה" משירו של קול פורטר "לבי שייך לאבא". בין שירי התוכנית, שהוקלטו גם לאלבום, בלטו "לולות" נוספות כמו "לולה" מ"המלאך הכחול" של מרלן דיטריך, "אם לולה רק רוצה - אין מוצא" מהמחזמר "יאנקים ארורים" ועוד.

ב - 1978 היא הקליטה את שירו של אלכסנדר פן "וידוי" בלחן ועיבוד של שמעון שגיא. השיר הופיע בתקליטון, שכלל שתי גרסאות שלו. הקצרה יותר מביניהן זכתה להצלחה במצעדי הפזמונים. ב-1984 נכלל השיר במופע המוסיקלי "כמעט חזקה", שהעלתה בהפקת תיאטרון "בית לסין". במופע זה שניהלה ועיצבה סנדרה ג'ונסון היא ביצעה שירים מקוריים ומתורגמים הקשורים לעולמן של הנשים. שירים נוספים שבלטו במופע ובאלבום שהוקלט בעקבותיו, היו "שמרי את נפשך" שכתב דורי פרבין ותירגמה רבקה משולח, "שנה ועוד שנה" של חיים חפר ודובי זלצר ו"געגועים אינם דבר מוחשי", שכתבה למופע זה ידידתה הטובה הדה בושס והלחין סשה ארגוב.

באמצע שנות ה-80 שימשה אלמגור כיושבת הראש של איגוד אמני ישראל (אמ"י) וכתבה את ספרה הראשון, "הקיץ של אביה", שעסק בחוויות ילדותה. מאוחר יותר היא העלתה הצגת יחיד מצליחה על פי הספר (1987), כתבה תסריט והפיקה סרט על פיו שבו היא מילאה את התפקיד הראשי. הסרט זכה בפרס "דב הכסף" בפסטיבל ברלין 1988 והוכתר כסרט הטוב בפסטיבלים של ואלאדויד ובלגרד באותה שנה.

ב - 1992 היא פרסמה את ספר ההמשך "עץ הדומים תפוס", שהתבסס על חוויותיה בכפר הנוער "הדסים" שבו התחנכה בתחילת שנות ה-50. גם ספר זה עובד לתסריט והופק על ידה לסרט (1995).

ב - 1998 היא השתתפה לצדו של משה איבגי בסרט "מסוכנת" ושרה גם כמה מהשירים המקוריים שהופיעו בפסקול שלו. השירים גם הוקלטו לאלבום שלא יצא בהפצה מסחרית.

בשנת 2001 היא שיחקה בסידרת הטלוויזיה "האישה האחרת", ששודרה בערוץ 2 - רשת.

בצעירותה היא הייתה נשואה זמן קצר לשחקן אילי גורליצקי. בעלה הנוכחי הוא יעקב אגמון.

מאת יורם רותם

הסתר ביוגרפיה

©2018 סטריאו ומונוSweetHome :אחסון