דני צוקרמן שייך לקבוצה לא קטנה של מוסיקאים מוכשרים שבאים לידי ביטוי בעיקר כחברים בהרכבים או כנגנים של זמרים אחרים, למרות שיש להם חומרים מקוריים משלהם. בניגוד לרוב חברי הקבוצה הזו הצליח צוקרמן גם להקליט אלבום כסולן, אך כאמן סולן הוא משך פחות תשומת לב מאשר כחבר בהרכבים, והקריירה הסולנית שלו בהחלט עוד לא הגיעה לכדי מיצוי.

ביוגרפיה

דני צוקרמן החל את הקריירה המוסיקלית שלו ב-1987, כשניגן בבס במופע "חכם על קטנים" של דני סנדרסון. המופע רץ כשנתיים ותועד גם בקלטת וידאו, וב-1989 המשיך צוקרמן לנגן עם סנדרסון במופע של מיטב להיטיו "בבת אחת". גם המופע הזה תועד ויצא בשתי קלטות וידאו. בחלק מהופעות אלה התארח אפרים שמיר, שלקח את צוקרמן ללהקה שהקים, גוליבר, עם הקלידן אורי מיילס והמתופף גדי סרי. הלהקה הופיעה בעיקר בפאב "מאחורי הים" בתל אביב, הקליטה שני שירים והתפרקה.

ב-1990 הצטרף צוקרמן אל להקתה של אלונה דניאל. הוא ניגן בהקלטות אלבום הבכורה שלה ובהופעות שאחרי הוצאת האלבום.

ב-1991 הוא הקליט שיר ראשון כסולן, לחן שלו למילים של דניאל: "עגלגלון". השיר יצא בתקליט שדרים, אך לא היה המשך באותה תקופה לקריירת הסולו של צוקרמן, שכן הוא הצטרף ללהקת גן חיות עם שרון מולדאבי בשירה, שחר בן-ברק בגיטרה, דובי קיזלשטיין בתופים ויובל ליבליך בגיטרה. צוקרמן ניגן בבס ושר קולות בהקלטות אלבומה היחיד של הלהקה ובהופעותיה עד התפרקותה ב-1993. בזמן חברותו בלהקה הוא גם השתתף בקולות בשירים אחדים באלבומה של דניאל, זאבים, שיצא ב-1992.

אחרי התפרקות גן חיות הקים צוקרמן הרכב בלוז בשם סנהדרין, בו הוא שר וניגן בגיטרה ואיתו הרכב משתנה של נגנים, ביניהם אופיר לייבוביץ' (מנקמת הטרקטור) ואופיר לוקאי בגיטרות, צחי הר-נבו (מדברים שעשיתי עם אחותי) ומרק סמוליאן בבס, אלי סרוגו בתופים ונגנים נוספים. סנהדרין ביצעה בעיקר סטנדרטים של בלוז אמריקאי (קטעים של ג'ון לי הוקר, רוברט ג'והנסון וכד') ומעט חומר מקורי. היא הופיעה מדי פעם עד סוף העשור וגם הקליטה אלבום, אך לא הוציאה אותו.

ב-1996 הגשים צוקרמן חלום והוציא אלבום כסולן: חלום פרטי בהפקת דובי קיזלשטיין, אלבום רוק כבד ורית'ם אנ'בלוז, בו צוקרמן שר בקול צרוד וניגן בגיטרות וקלידים. פרט לשיר "זורמת בדם", אותו כתב והלחין בן-ברק, צוקרמן הלחין את כל שירי האלבום, כתב מילים לרובם ועיבד עם קיזלשטיין. בין הבולטים בשירי האלבום היו "השירים הכי יפים" ו"המסע הכי ארוך" וגם קטע ארוך (12 דקות ו-26 שניות, כנראה הכי ארוך שהוקלט בעברית) בשם "קר שם". האלבום לא זכה לתשומת לב תקשורתית רבה וצוקרמן למד על בשרו שברדיו הישראלי (ובוודאי בטלוויזיה) לא מתלהבים מבלוז ורוק כבד. הוא גם לא ניסה לקדם את הוצאתו ביחסי ציבור רבים, אלא הסתפק בהופעות מעטות בלבד.