דיסקוגרפיה: דני רובס

ביוגרפיה מאת יואב קוטנר

הסתר ביוגרפיה

הקריירה של דני רובס היא סיפור של לימוד עצמי, עבודה קשה והרבה התמדה. כמעריץ מושבע של הביטלס (וגם מומחה לא קטן בשיריהם ובסיפורים שמאחוריהם) לא העז רובס להגדיר את עצמו כ"זמר" או כ"מוסיקאי" עד גיל מבוגר יחסית, למרות שהתעניין ואף ניגן והלחין מגיל צעיר. אך כשהחליט, בגיל 23, שהמוסיקה תהיה הנושא המרכזי בחייו - נכנס לתחום בכל הרצינות והקדיש זמן רב ללימוד נגינה ולפיתוח עצמי כזמר, כותב ומלחין. תוך שנים אחדות הוא הפך, בעבודה מאומצת, ממלווה של אחרים ליוצר נחשב ומצליח בזכות עצמו וגם אז לא חדל לשתף פעולה עם מוסיקאים וזמרים אחרים. הוא אומנם זמר סולן, אך הוא תמיד גם מוסיקאי של שיתופי פעולה ועבודה עם אחרים, לפני ומאחורי הקלעים.

ביוגרפיה

רובס נולד בקיבוץ שובל ומגיל שנתיים גר ברחובות. כנער הוא ניגן והלחין בבית הספר ובבימת הנוער של רחובות, אך בצבא סירב להתגייס ללהקה צבאית, מטעמים אידאולוגיים, והעדיף לשרת (ואף להיות קצין) בחיל התותחנים ולנגן שירי ביטלס בזמנו הפרטי...

רק אחרי שחרורו החל רובס לפתח את הקריירה המוסיקלית שלו, תחילה בעיקר כמלווה וככותב שירים לזמרים אחרים. ההופעה הראשונה שלו בטלוויזיה, בתוכנית "עוד להיט" באפריל 1980, הייתה כמלווה של עדנה לב בשיר "אחרת", ובשנתיים הבאות הוא השקיע את כל זמנו ומרצו בלימוד ושיפור היכולות המוסיקליות שלו. הוא ניגן בכל הרכב והזדמנות שהיו לו, בין השאר עם להקת בדרוק, יעל לוי, אריק סיני, נורית גלרון ובמחזמר "אברהם אחד". הוא עיבד שירים לחנן גולדבלט וכתב לאריק סיני (את השירים "מעמיד פנים" ו"פוסע על החול"), חגי עמיר ("פעם את ופעם אני"), סקסטה ("חנות צעצועים") ועוד. לצד השירים "הרציניים" יצר רובס כל העת שירים משעשעים, פרודיות ובדיחות מוסיקליות. חלקם בוצעו בתוכניות רדיו שונות (ובראשן ב"מה יש" בגלי צה"ל) ואחדים הגיעו גם להופעותיו.

בחלק מההפקות בהן השתתף, עבד רובס עם מתי כספי, ובין השניים נוצר קשר אמנותי טוב. כך הגשים רובס חלום שהיה כמעט בלתי אפשרי שנים ספורות קודם לכן - הקלטת אלבום בכורה בעיבודו ובהפקתו של המוסיקאי הנערץ עליו, מתי כספי. באלבום מסגרות כתב רובס והלחין את כל השירים, שביניהם היו "הכי קרוב שאתה מגיע", "את קטפת אותי" ו"אני בא הביתה מהלילה", ובראשית 1983, אחרי כשנה של עבודה, הושלם האלבום, אך נחשב ל"סיכון מסחרי" ויצא רק בסוף השנה.

עוד לפני צאת האלבום החל רובס להופיע כחלק מלהקת הליווי של שלמה ארצי, והוא המשיך לעשות כך עד שנת 1988 בהרבה הופעות, שהעשירו אותו בידע ובניסיון, וגם בהקלטות של ארצי (באלבומים תרקוד, לילה לא שקט, ביצועים אחרים וחום יולי אוגוסט). תוך כדי העבודה עם ארצי הוא המשיך לכתוב ולהלחין, לעצמו ולאחרים. בין השאר הוא חיבר מוסיקה להצגות תיאטרון ("מאחורי השמיכה הלבנה" בתיאטרון "הבימה", המחזמר "הורדוס" בתיאטרון לילדים ונוער), כתב ו/או הלחין שירים לאסנת וישינסקי ("ילד קטן") הראלה בר ("יושבת על מזוודה" ו"דרך הים"), אסתי כץ ("אני מדבר", "אחת מהבוהמה" ועוד), אריק סיני (למשל את, "עכשיו"), ראובן ארז ("יום ועוד יום"), להקת פיקוד המרכז ("מחר הוא יחזור"), להקת פיקוד צפון ("פעם גרתי כאן" ו"שיר לצפון") וורדינה כהן ("מתגעגעת אליך", "טעם של הימים ההם", "נוסעת בעקבות האהבה" ועוד).

בסוף שנת 1987 יצא אלבומו השני, פנים ושמות. רובס הפיק, כתב והלחין, נתן כהן הפיק מוסיקלית, ושניהם עיבדו ביחד. בין השירים בלטו "פנים ושמות", "לא נרדמת תל אביב", "זה לא אני", "קטע מסוכן" ושיר שכתב בהשראת מות אחיו יואב (ושהוקלט קודם לכן על ידי להקת פיקוד מרכז), "מחר הוא יחזור". קשיי מימון הכתיבו צוות מצומצם של נגנים בהקלטות - רובס ניגן בגיטרות, ואת רוב מוסיקת הרקע סיפק כהן, שניגן ותיכנת תופים, בס, קלידים, כלי נשיפה, הקשה ועוד.

למרות התנאים הלא פשוטים שבהם הוקלט האלבום, זכה פנים ושמות להצלחה רבה והפך תוך חודשים אחדים לפלטינה. בעקבותיו עלה מופע מצליח באותו שם, שבו הופיע רובס בליווי "להקתו", הקלידן דובי אגלנדר. האלבום והמופע הגדילו את הקהל של רובס, אך הוא לא חדל להיות פעיל גם ככותב, מלחין ומעבד לאחרים. ביניהם ליורם צדוק ("מכורה"), ראובן לביא ("כשהוא חוזר הביתה"), אופירה יוספי ("הבטחות" ו"עד כאן אני"), יעקב נווה ("שיר מגרות" ועיבודים לאחרים משירי אלבומו לחם עבודה ושעשועים), מוסיקה למחזה "בין הצלצולים" בתיאטרון בית לסין, לסרטו של נפתלי אלטר "כח משיכה" ועוד.

אלבומו השלישי, בדרך אל האושר, יצא ב- 1989 בהפקה מוסיקלית שלו ושל עדי דגני. רובס כתב והלחין את כל השירים, ביניהם "בדרך אל האושר", "כוחו של המשורר או עניין של אושר", "משהו מקלקל לי הכל" והלהיט הגדול (שנכתב או לא נכתב על זהר ארגוב) "איך הוא שר". האלבום הפך להצלחה הגדולה ביותר של רובס (ונמכר בכמעט 100 אלף עותקים). כך גם המופע שבא בעקבותיו, הפעם עם להקת ליווי מלאה, שכללה את רובס בשירה וגיטרות, דובי אגלנדר בקלידים, אלי בקל בבס, רן ורד בתופים ושירלי יובל בקולות וכלי הקשה. רובס, שהאלבום הפך אותו לכוכב, נבחר ל"זמר השנה" ויצא עם להקתו להופעות בעולם, בין השאר בבריטניה, ארצות הברית, קנדה, דרום אמריקה וברית המועצות.

במקביל לקריירה המוסיקלית שלו הוא החל להשתתף בתוכניות טלוויזיה שונות, שביניהן היו תוכניות הנוער "זהו זה" ו"רואים שש שש". הוא גם המשיך לכתוב ולהפיק לאחרים, ובין השאר הפיק מוסיקלית ב- 1990 את אלבום הבכורה של אלברט עמר.

ב- 1991 יצא אלבומו הרביעי, בגוף ראשון, בהפקתו המוסיקלית ובהפקת סאונד של טכנאי ההקלטות יהודה זיתון. השיר ים, שאת כולם כתב, הלחין ועיבד רובס, סיכמו את השנים האחרונות בחייו ועסקו בתחושותיו לגבי רצח לנון, נסיעותיו ללונדון ומוסקווה וחייו כאיש משפחה. בין השירים, שנערכו לרצף אחד ללא הפסקה, בלטו "רכבות 68-80-88", "ציפורים כהות עפות לאט מעל העיר" ו"סילחי לי", ולשדרי הרדיו ניתנה גרסה של האלבום שכללה רווחים בין השירים.

כעבור שנתיים הוציא רובס את אלבומו "הרוקי" ביותר, ברושים וחמניות, בהפקת משה לוי ובעיבודים של שניהם. רובס כתב והלחין את כל השירים פרט ל"מלה היא הנשק של מי ששר", שנוצר על פי לחן עממי. בין השירים הבולטים באלבום היו "ברושים וחמניות", "גרעינים", "אחרי שכל זה יגמר", "אני מדבר" ובעיקר "הבן של הקוסם" עם הגיטרה המחשמלת של רוני פיטרסון.

ב- 1994 סיכמה "הד ארצי" את העשור הראשון לפעילותו המוקלטת של רובס (למעשה את 11 השנים הראשונות...) באלבום אוסף שכותרת המשנה שלו ציינה: "עשור! או שאני יורה". לצד שני שירים ששולבו לראשונה באוסף - "לא נרדמת תל אביב" (בהופעה) ו"הצגה" (שיר חדש) - כלל האלבום 13 ממיטב להיטיו וביניהם את "דבר לא קרה", "פנים ושמות", "מחר הוא יחזור" ו"אני מדבר".

ככה אני אוהב, אלבומו הבא, יצא ב- 1996. הפעם היה רובס המפיק, המעבד וכתב את כל השירים, שביניהם "עץ בלי שורשים", "אני בא הביתה", "אבא", ו"מכתב קטן", בדואט עם אופירה יוספי.

ב- 1999 היה רובס חבר ומפיק מוסיקלי בהרכב הצמרת 4X4 עם יואל לרנר, דני ליטני ואורי הרפז. ההרכב ביצע ממיטב להיטיהם של החברים וגם שירים חדשים שהתאימו להפליא לקונספט של גיטרות והרמוניות קוליות סטייל קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג. רובס היה גם המעבד העיקרי באלבום הלהקה. פרט לעיבודים בשירים שכתב כ"4X4" ו"זה לא אני", הוא עיבד עם לרנר וליטני את "ערב פתאומי" (מ' דוד אבידן, ל' ליטני) ועם לרנר את "שקרים" (מ' ול' רובס), "לא נשאר" (מ' רובס, ל' לרנר), "ילדה קטנה" (מ' חיים חפר, ל' שמוליק קראוס) ושירים נוספים.

ב-2005 ציין רובס 18 שנה להוצאת האלבום פנים ושמות על ידי שחזור המופע "פנים ושמות". רובס שב להופיע בליווי "להקתו" דובי אנגלנדר, והשיק את המופע המחודש בצוותא תל אביב, אולם הבית של המופע המקורי. לנוכח הצלחת המופע, שאמור היה להיות חד פעמי, יצא רובס עם המופע גם מחוץ לתל אביב, והגיע גם לחיפה, ירושלים, הוד השרון ורמת גן.

מאת יואב קוטנר

הסתר ביוגרפיה

©2018 סטריאו ומונוSweetHome :אחסון