בישראל של שנות ה-60 פעלו להקות אחדות שנשאו את השם ההדים (או האקוז). לדעתו של בצלאל יונגרייז, מנהיג הלהקה הראשונה בשם זה שהגיעה גם לתיעוד בתקליטון, הרעיון לשם בא להם ממכשיר אפקטים אקו-דיליי חדשני לזמנו, "אקולט", שהיה מתחבר לגיטרה או לשירה וגורם לצליל להד הד הד הד הד ...

ביוגרפיה

על להקת ההדים הראשונה (כנראה) ישנם פרטים מעטים בלבד, בעיקר כאלה שסיפקו חבריה כשהופיעו ב"מופע איחוד" ב-1994. לדבריהם, הם הקימו את הלהקה בחיפה ב-1959, והיו חברים בה דני ליטני ודני בן-ישראל בשירה וחברים שלא נשארו בתחום המוסיקה כג'ק קרייסברג, אהוד גרא, רני לב ועוד.

בשנת 1962 הקים צל יונגרייז את להקת ההדים התל אביבית הראשונה, אשר עשתה היסטוריה בשנת 1963 כשהקליטה ארבעה שירים והוציאה תקליטון.

בשנת 1964, עוד בהיותו בבית הספר היסודי, הקים הגיטריסט חיים רומנו את להקת ההדים שלו, שהופיעה במסיבות ובקפה "תמר" בשדרות רוטשילד בתל אביב. היחיד בין חברי הלהקה שנשאר בעולם המוסיקה היה הגיטריסט יעקב מירון, לימים סקסופוניסט בלהקת הברירה הטבעית. הלהקה ניגנה כמו כולם שירים של הצלליות, הביטלס והאבנים המתגלגלות. אחרי שנה של פעילות הצטרפו חבריה אל מיקי גבריאלוב ואחר כך אל יצחק קלפטר והפכו ללהקת הקצב הישראלית הגדולה מכולן, הצ'רצ'ילים.

בשנת 1964 קמה גם ברמת גן להקת ההדים. בין חבריה היו הגיטריסט המוביל צביקה פיק והמתופף מאיר פניגשטיין. גם להקת ההדים הזו ניגנה חיקויים ללהיטים מחו"ל, בעיקר של הצלליות, ופעלה זמן קצר בלבד בטרם הצטרפו חבריה ללהקות מפורסמות יותר.

להקת ההדים המפורסמת ביותר, וזו שפעלה זמן ארוך ביותר, היא להקת ההדים מבאר שבע. הלהקה הוקמה בשנת 1968 על ידי הגיטריסט והזמר שלמה "מומי" אסף והגיטריסט והזמר אבי אסף. איתם ניגנו חברים שונים, והם הופיעו בחתונות עם שירים של אלביס פרסלי, קליף ריצ'רד ועוד. בראשית שנות ה-70 הצטרף ללהקה הקלידן אורי קריב מלהקת פיקוד דרום, שהביא עימו מהלהקה גם את רוני בראון כזמר קולות רקע ובעיקר ככותב שירים.

בראשית 1972 יצא לרדיו שיר ראשון שכתב ללהקה בראון, "לפעמים", ולא זכה לתשומת לב רבה. השיר הבא שלה, לעומת זאת, הוקלט באנגלית בעיבוד קריב והפך ללהיט גדול במצעד הלועזי של גלי צה"ל: "Metamorphosis" (מ' בראון, ל' שלמה אסף). הלהקה הקליטה באותה שנה גם כלהקת הליווי של ג'קי שגב, שהקליט את לחניו של בראון ל"הרקפת" (מ' יהודה עמיחי) ול"My Mummy Told Me" (מ' בראון).

הלהיט הגדול של ההדים יצא לרדיו בראשית 1973: שיר באנגלית שאת מילותיו כתב הקלידן החדש של הלהקה, רובי סרג', "Fascination". השיר שילב שירת נשמה מלאת כאב ("הו אלוהים, החזר לי את נערתי!!!"), גיטרות ואורגן בלוזיים, חליל ועיבוד מיתרים גדול. השיר הפך לאחת הקלאסיקות של הפופ הישראלי באותה תקופה, אך לא זכה להמשך נאות. הלהקה זכתה אומנם להצלחה רבה בין להקות הקצב, שילבה רפרטואר בעברית ובאנגלית והופיעה גם במרכז (בעיקר במועדוני רמלה), אך למרות פרסומה לא הצליחה לשכנע אף חברת תקליטים להוציא לה אלבום. לדעת חברי הלהקה זה נבע מקיפוח עדתי (הם ממוצא מזרחי), אך במבט על התקופה זה נבע כנראה בעיקר מקיפוח סגנוני: בישראל של שנות ה-70 הרוק לא נחשב מסחרי, והממסד (התקשורת וחברות התקליטים) כמעט לא התייחס אליו.

באמצע 1975 הקליטה הלהקה שיר בעברית, "בחור כמו שלנו" (מ' דודו וייזר, ל' קריב) ושני שירים באנגלית שכתב והלחין סרג': "Circle Of Love" ו- "You Are My Angel". השירים משכו פחות תשומת לב מלהיטיהם הקודמים, ונראה היה שההדים, כמו כל להקות הקצב שעוד נותרו באמצע שנות ה-70, כבר פחות מעניינים את קהל המועדונים, שעשה הסבה למוסיקה מזרחית או לרוק ישראלי מקובל.

בשנת 1976 חטפה הלהקה מכה נוספת כשאורי קריב עזב את באר שבע ועבר לתל אביב. הרכב הלהקה מאז השתנה לעיתים קרובות, וגם סגנונה נע בין יצירות רוק אישיות ומקוריות למוסיקה מזרחית, ובין הופעה כלהקת קצב לנגינה בחתונות ואירועים. היא אפילו צירפה נגן בוזוקי ושינתה את הרפרטואר שלה. עד שבאמצע שנות ה-80 נזכר בה ידידם הוותיק רוני בראון, שהפך בינתיים למפיק בכיר בחברת התקליטים "CBS" ואף הקים חברה משלו, "הליקון".

ב-1985 ניסה בראון ליצור ללהקה קאמבק עם שירים שהפיק להם עם כמה מהכוחות הצעירים איתם עבד: "קבלי אותי" ו"בואי נישאר כאן עוד מעט" (מ' יאיר לפיד, ל' רמי קלינשטיין), "דומני" (מ' ול' בראון) וגם גרסה חדשה ל- "Fascination". חברי הלהקה לא ניגנו בהקלטות, ובמקומם ניגנו קלינשטיין, נאור דיין, מיקי שביב ואלון הלל.

הקאמבק של ההדים לא יצא בסופו של דבר לפועל, ואלבומם לא הושלם גם בשנות ה-80. הלהקה המשיכה לפעול בהרכבים שונים גם בשנות ה-90.

לאבי אסף הייתה נציגה בולטת בתקשורת מכיוון אחר: בתו רווית נבחרה למלכת היופי של ישראל.