תוכנית הטלוויזיה של חבורת הקומדי סטור בערוץ 2 זכתה להצלחה עצומה באמצע שנות ה- 90. למרות שהסידרה קיבלה ביקורות שליליות רבות, הקהל רכש לה אהבה גדולה, וגם בין המבקרים היו כאלה שהשוו את החבורה לשלישיית הגשש החיוור. במשך שתי שנות קיומה היא הוציאה שני אלבומים, שכללו את להיטי הסדרה.

ביוגרפיה

בתחילת שנות ה- 90 העלו המפיקים דודו וטמירה ירדני ("טדי הפקות") מופעי סטנד-אפ של אמנים צעירים בבית ציוני אמריקה בתל אביב. כשהחל ערוץ 2 לשדר הם הפיקו תוכנית הומור שבועית בבימויו של יואב צפיר, שבה השתתפו הסטנדאפיסטים הבולטים מאותם מופעים.

למרות שהמבקרים והברנז'ה עיקמו את האף, הסדרה זכתה במשך הזמן לפופולריות עצומה, וביטויים שהופיעו בה, בסגנון ה"לפלפים" וה"עיגולדים" שטבע ז'וז'ו הערס, הפכו לחלק בלתי נפרד מהשפה.

ב- 1995 יצא אלבומה הראשון של החבורה, שהצליח מאוד מסחרית והגיע לזהב.הופיעו בו קטעים נבחרים מהתוכנית ולהיטים מתוכה, שנכתבו על ידי חברי ההרכב, כמו "שיר חם ויפת", שאותו שרו גיל ססובר ורובי דואניאס, "שיר הטרטע", שאותו שרו החבורה ולהקת אתניקס ו"שיר לג'ודי לוץ", שבוצע על ידם ביחד עם צביקה פיק על פי שירו "מרי לו".

ההפקה המוסיקלית בסדרה, שעליה היה מופקד בעיקר טל ירדני, בנם של המפיקים, הצטיינה בצליל עכשווי ומעודכן, ששולבו בו בחינניות מרכיבים נוסטלגיים משנות ה- 70 וה- 80.

לאחר עזיבתם של צביקה הדר ואיתי שגב איבדה הסדרה גובה וכעבור זמן ירדה מהמסך. לפני הפירוק הסופי של החבורה יצא ב- 1996 אלבומה השני, שובם של הקומדי סטור, שלא זכה להצלחה גדולה. הקטע הבולט ביותר באלבום היה הדואט "הללולו - שיר אהבה ללולו", שהוקלט על ידי איתי שגב לפני פרישתו ומגישת הטלוויזיה בערבית ג'יהאד נסאר, שאת דמותה גילם במספר פרקים.