סיפורה של הרידינג ג' הוא אוקסימורון אחד גדול. להקה שנושאת את שמו של איזור תל אביבי, אבל מטיפה נגד חיים בכרך העירוני; תכנים דכאוניים שמטפלים בתחלואי החברה לעומת אווירה אנטי-דכאונית שמשתדלת להיות אופטימית; הטפות פרו-ישראליות למוזיקה מקומית ומנגד השפעות בריט-פופיות מובהקות, אבל מעבר לכל זה, הסיפור של הרידינג ג' הוא סיפור הצלחה סולידי. להקה צעירה, נטולת קשרים, שמצליחה בעיר הגדולה.

ביוגרפיה

הרידינג ג' נולדה כפנטזיה רומנטית בבסיס תותחנים בדרום. עופר שמואלי ועמירם בן-צבי, אז חיילים בסדיר, רצו להקים להקה. כשהשתחררו, ב-1991, הם אספו את אורי אפרים, ליאור חייט, גלעד שמואלי ואסף שמואלי, אחיו של עופר, וניסו להגשים את החלום. אפרים היה הסולן, בן צבי היה אחראי על בסים וקולות, אסף שמואלי ניגן על קלידים ועיבד מוזיקלית, עופר שמואלי וחייט ניגנו על גיטרות, גלעד שמואלי תופף.

כל החמישה היו פליטי הרכבים אחרים (אירוזיה, פראזה, מונולוג הפיגיון), אבל לאף אחד מהם לא היה מושג כיצד מתחילים. הם כתבו, הלחינו וניסו להופיע במקומות קטנים. כשהיו אחרי יותר מ-70 הופעות ברחבי הארץ, הם החליטו שזה הזמן להשקיע בהקלטות. הם ניסו לעניין חברות תקליטים בהפצת שיריהם לרדיו. הם חיכו לתשובות, ובקיץ 91' הגישו לתחרות להקות צעירות שיר בשם "מחכים לאור ראשון". התחרות היתה "טלרוק", הפרס היה מימון לצילומי וידאו קליפ, והמקום הראשון היה שלהם.

במקום לצלם וידאוקליפ, הם ביקשו מהממונים להקליט שיר חדש, "מנגנת באך". מילות השיר דיברו על בחורה דכאונית ששוקלת להתאבד. לא מפתיע, מלהקה שנקראת על שם בית קברות שמעולם לא נבנה, ומברוך פרידלנד, שעזר ללהקה הצעירה בהפקה המוסיקלית.

השיר יצא לרדיו ביולי 1992, ומיד הפך ללהיט. הלהקה היתה בטוחה שזהו, יש לה ביד חוזה הקלטות שמן מחברת תקליטים גדולה, אבל נאלצה לחכות עוד כמה שבועות, לשחרר עוד כמה להיטים ("במנזר" ו"חזרה מפריז") ורק אז לחתום עם "פונוקול".

באוגוסט 1992 הוציאה הרידינג ג' את אלבום הבכורה, מנגנת באך, בהפקה מוסיקלית של אייל קצב. על העטיפה צולמה הדוגמנית והמוסיקאית אלה לורן, אך כוכבת הוידאו קליפ ל"מנגנת באך" היתה דווקא איילת זורר. שירי האלבום עסקו באפליית העלייה הרוסית, סכנות השואה האטומית, חזרה בתשובה והתמכרות להירואין, אבל הם עצמם דווקא לא היו אומללים. האלבום מכר כמה רבבות והוליד עוד הצלחות רדיופוניות, דוגמת "ילדי הסערה".

בפברואר 1994 אפרים הודיע לחברי הלהקה כי הוא פורש לטובת לימודי מנהל עסקים. עופר שמואלי ובן צבי קיבלו לידיהם את השירה, והרידינג ג' המשיכה לעבוד על האלבום הבא.

ביוני 1995 יצא אלבומה השני, כיוון החילזון. ההפקה הופקדה בידי "קוקני הפקות" של אלכס ברק, וההפצה נעשתה דרך חברת התקליטים "NMC". בין להיטי האלבום: "רוקדת בחושך", "שמש בשמיים" ו"הכי טוב בעולם".

באוגוסט אחריו יצאה הלהקה לסיבוב הופעות מוצלח בשם "מבאך ועד בכלל", בייעוץ מוזיקלי של קובי נעים וברוך פרידלנד. הפעם הם הגיעו גם לאולמות קצת יותר גדולים.

במאי 1997 החליט חייט שהוא רוצה להתנסות בחוויות מוזיקליות קיצוניות יותר, ועזב את הלהקה. רונן זל החליף אותו בגיטרות.

ביוני 2000 קיבלו תחנות הרדיו שיר חדש של הרידינג ג', "עד סוף הלילה". אחריו יצא לרדיו "נסיעה". בחודש אוגוסט, שמונה שנים אחרי אלבום הבכורה, השלימה הרידינג ג' טרילוגיה של אלבומים עם עד סוף הלילה שיצא בחברת "הד ארצי". בניגוד לקודמיו, הוא קרץ לכיוון האלקטרוניקה הקרה, ושילב בין כלים אקוסטיים וצלילים ממוחשבים. היה שם גם ביצוע חי ל"מנגנת באך".

כיום בן צבי הוא חבר קיבוץ שמנהל רפת משגשגת, זל עובד בחברת היי טק, אסף שמואלי מלווה את מיטל טרבלסי בהופעות ומשתתף בהקלטות אלבומים, גלעד שמואלי מלווה את עברי לידר, פאנקנשטיין וצביקה פיק בהופעות, עופר שמואלי עובד כמנהל שיווק בחברת הייטק והוציא ב-2003 את אלבום הסולו קסיופיאה.