אין בישראל הרבה הרכבי פנק-רוק או אפילו סתם הרכבי רוק פרועים שעושים את זה בלי חשבון ובלי התחשבות בטעם הקהל. בראשית שנות ה-90, עם פריחת הרוק הישראלי הצעיר, נראה היה שישנה פתיחות גדולה יותר גם ללהקות רחוקות מאוד מהמיינסטרים הישראלי המקובל. זקני צפת הייתה הלהקה המובילה באגף הפרוע הזה, ולמרבה ההפתעה היא הצליחה להגיע אפילו להחתמה בחברת תקליטים. אחר כך הכל השתנה.

ביוגרפיה

מאור כהן, יליד 1974, הקים את זקני צפת ב-1990, עוד בהיותו בתיכון בתל אביב. הלהקה משכה תשומת לב רבה בהופעות במועדונים קטנים, שהגדול בהם היה "רוקסן". ב-1991 יצאה לאור הקלטה ראשונה שלהם: ספי כרמל הקליט אותם ב"פינגווין" לאוסף האינדי הראשון שהפיק, החדש. ההרכב המקורי (כהן, יוני בן-טובים, אורן לוטנברג ועדי פורטוגלי) הונצח בגרסה פאנקיסטית מרגשת ורבת עוצמה ללהיטו של אריק איינשטיין "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר" (מ' ול' שלום חנוך). השיר הזה, של שניים מ"אבות הרוק הישראלי" עשרים שנה לפני כן, נשמע שוב טרי, רענן ומפתיע, "ממש כמו שהתייחסו לשבלול כשיצא", היטיבה להגדיר טליה שפירא ז"ל, אימו של בסיסט הלהקה, יוני בן-טובים.

זקני צפת הפכה כמעט מיד ל"דבר החם הבא", לפחות על פי מקומוני תל אביב, ועיתונאי הבידור התחרו ביניהם מי גילה אותם ראשון, עוד בתיכון. עם זאת, רוב החומרים של הלהקה לא היו "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר". הם היו הרבה פחות מלודיים וקליטים ובוצעו בדרך פרועה ופאנקיסטית עד הסוף, ללא ניסיון "להיות נחמדים". הופעות הלהקה היו תוהו ובוהו היסטרי של אלתורים מוסיקליים ומילוליים, גסויות ובדיחות, נגינה אגרסיבית, צרחות ונאומים, פרודיות וחיקויים, גניבות מוסיקליות, חשפנות, קפיצות התאבדות לקהל וכל מה שלהקה צעירה באמת יכולה וצריכה לעשות בהופעה (ומעט מאוד להקות אצלנו מעיזות לנסות), המון כיף והומור בלי טיפת חשיבות עצמית. זקני צפת גם הייתה סמל לשינקינאיות, למרות שכהן לעג לסמל הזה בכל הופעותיו.

ורדית גרוס, חברה מהתיכון שניסתה לשווק את הלהקה בתחילת דרכה, נתקלה באטימות. רוב האמרגנים נרתעו מהלהקה וחשבו כנראה שזו סתם משובת נעורים שתחלוף. אומנם תוכניות טלוויזיה ורדיו אלטרנטיביות התלהבו, ולדוגמה, הלהקה השתתפה בפרויקט חידושי השירים של גלי צה"ל "שוב יוצא הזמר" עם שתי גרסאות ל"הגלשן" של דני סנדרסון והונצחה בהופעה ב"רוקסן" בתוכנית "קול הפופ", אבל אופיינית יותר להתייחסות התקשורת הייתה תוכנית מיוחדת של "מבט שני" בטלוויזיה החד ערוצית שהוקדשה ללהקות צעירות. חיים יבין תמה בפתיחה על "השמות המשונים של הלהקות בימינו" והסביר שלהקות כמו זקני צפת מנגנות "טראש", שזה "זבל"...

היחיד שהאמין בזקני צפת היה איציק "איצ" ליכטנפלד, שהפיק את הופעות משינה. הוא נדלק, הפך למפיק, המנהל והאמרגן שלה, שילב אותה כחימום בהופעות משינה בסיבוב "מפלצות התהילה", שהיה המכוסח ביותר של הלהקה, בהופעות ענק ב"רוק בים האדום" ובפסטיבל ערד ועוד. הוא גם הצליח, בסופו של דבר, לשכנע את חברת התקליטים "אן-אם-סי" להחתים אותה ולהוציא לה אלבום.

בסוף 1992 יצא אלבומה של הלהקה, זקני צפת, עם הרכב שונה במקצת: כהן בשירה, בן-טובים בבס, לוטנברג בגיטרה ורע מוכיח (מלהקת בלאגן) בתופים. האלבום אומנם לא הצליח לשמר את אווירת הבלאגן בהופעות, אבל ללא ספק הוא היה אלבום הבכורה הפרוע והאנרגטי ביותר שיצא בארץ אי פעם. כהן כתב ובן-טובים הלחין את כל השירים (שלושה ביחד עם לוטנברג), ביניהם "ציפי", "ריקי", "הזונה מפרנסיסקו", "חזיר היבלות" ו"החיים יפים". שני שירים היו רית'ם-אנד-בלוז באנגלית, "Daddy" המקורי ו"Boom Boom" של ג'ון לי הוקר. אליהם צורפה גם ההקלטה המקורית של "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר". על העטיפה הזכירה הלהקה לכולם ש"זקני צפת - חרה להקה".

התגובות לאלבום נעו בדרך כלל בין תדהמה וקטילה להתעלמות מוחלטת. הרדיו כמעט לא השמיע שירים כאלה, עם מוסיקה לא קונבנציונלית כזו ועם ביטויים ("לדחוף בתחת", "יושב ומחשש") ונושאים (זונות, חשיש, זיונים) פרובוקטיביים כאלה.

ההופעות שאחרי הוצאת האלבום היו האחרונות של הלהקה בהרכבה זה. במהלך 1993 פרשו מוכיח, בן-טובים ולוטנברג והותירו את כהן לבדו. הוא ואיצ החליטו לא לוותר על המותג והוקמה להקה חדשה תחת אותו שם, עם כהן בשירה וגיטרה, תם (אח של רע) מוכיח בבס, אביב פאפו בגיטרות וואל קיינר בתופים. ללהקה צורף כמפיק מוסיקלי חיים רומנו, שנודע לא רק כגיטריסט ענק אלא כמפיק מוכשר מאוד (עם אריאל זילבר, רמי פורטיס ועוד). רומנו מכיר ואוהב את רוק שנות ה-60 עוד מאז, ובהפקתו יצרה הלהקה את אלבומה השני, שהיה ברוח שנות ה-60 והרבה יותר פופי וקליט מאלבום הבכורה. כהן כתב והלחין את השירים (את "על הפנים" עם אורן לוטנברג, את "אין לה" עם תם מוכיח), ביניהם בלטו "השכן", "הי תגידו לי", "רק אל תלכי" ומה שהפך הלהיט הגדול ביותר של הלהקה, "שישי שבת (יום הבוחר)". בניגוד לאלבום הבכורה, האלבום השני, שיצא ב-1994, התקבל בהתלהבות תקשורתית והפך לרב מכר גדול. הכל בזכות "שישי שבת", כפי שכהן ניסח זאת בשירו "זה נכון": "שיר אחד עם 2 מילים מכר 20,000 עותקים... שיחקו אותה NMC..."

בשנים 1993 - 1994 המשיכה הלהקה להופיע, בגלגול הזה בצורה קצת פחות פרובוקטיבית ויותר מיינסטרי מית, בין השאר בבכורה חגיגית בפסטיבל ערד, בערב ההצדעה לשמוליק קראוס "ימי ראשית הקיץ", בו חידשו את שירו "לוח וגיר", בתוכנית "זהו זה", בה חידשו את "אני שר" של אריק איינשטיין, ואפילו בפסטיגל (עם השיר "נעה בקולנוע"). באותה תקופה החל איצ, מנהל הלהקה וחברו הטוב של כהן, לחזור בתשובה ולהתרחק מעולם הרוק. אולי בגלל זה, ואולי סתם בגלל התבגרותו, כהן נרגע, התמתן וויתר על הטירוף והשחצנות שאיפיינו אותו בתחילת דרכו.

ב-1995 הקימו מאור כהן וואל קיינר הרכב חדש של זקני צפת עם הבסיסט יוני בן-טובים (שחזר ללהקה) והגיטריסט גיא עמיר (מלהקת הרוק הכבד אמקסז). למרות חזרתו של בן-טובים, זקני צפת בגלגול הזה הייתה בעיקר להקת הליווי של כהן, לא רק כזמר וכדמות התקשורתית ביותר בהרכב, אלא כזה שמוביל אותה מבחינת האנרגיות והכיוון המוסיקלי. בהפקתו המוסיקלית של עובד אפרת הקליטה הלהקה עשרות שירים, חלקם שירים ישנים שלא נכנסו לאלבום השני ורובם חדשים. איצ ו"אן-אם-סי" החליטו לא להוציא אותם באלבום כפול אלא לחלק אותם לשני אלבומים בעלי שם זהה (תן לי שלאגר) ולהוציא אותם בהפרש של שנה.

תן לי שלאגר הראשון כלל 13 שירים. כהן כתב את כל המילים והציג בהם את גישתו החדשה והפחות משועשעת לחיים. הלחנים, חלקם מזרחיים ברוחם, חלקם הזויים וכמעט כולם חסרי אנרגיה, נוצרו על ידי כהן (ביניהם "זה נכון"), כהן ועמיר ("כל היום", "כל חיי"), וגם על ידי פאפו, בן-טובים, פיטר רוט או כולם יחד.

בניגוד לשמו, האלבום לא הצליח ורק מעטים משיריו (בעיקר "זה נכון" שגובה בקליפ) זכו לתשומת לב. כך קרה גם ב-1996, בתן לי שלאגר 2, בו נכללו עוד תשעה קטעים מההקלטות ב-1995, ביניהם "שרה רוקדת" שיצרה כל הלהקה, "תחכה" (מ' ול' יהלי סובול, רוט וכהן) ועוד שבעה שיצר כהן, ביניהם "לא רוצה לצעוק", "אני" וקטע רוק אינסטרומנטלי, "Macthbox".

ב-1996 שולבו בסרט "ציפורים בניוטרל" בו כיכב כהן השירים "ששי שבת" ו"כל היום" של זקני צפת. זו הייתה התחלת קריירת הסולו של כהן, שהחל באותו זמן לעבוד עם הזבובים ובהפקות נוספות.

במקביל המשיכה זקני צפת להופיע בהופעות שהיו מלאות חיוניות הרבה יותר מתקליטיה האחרונים. זה נגמר באוגוסט 1996: במועדון "לוגוס" בתל אביב התקיימה הופעתה האחרונה. ככה, בשקט, בלי תשומת לב תקשורתית, נעלמה לה אחת הלהקות המקוריות ברוק הישראלי של העשור, והשאירה מאחוריה שאלות רבות, כמו האם היא הייתה להקה חשובה, והאם מישהו לקח אותם ברצינות?

ב-1998, בפרויקט עבודה עברית, הציע דני סנדרסון תשובה חלקית לשאלות כאלה כשהחזיר לה על גרסתה ל"גלשן" שלו בחידוש שלו ל"שישי שבת".