השחקנית חני נחמיאס מוכרת מהופעותיה בהפקות בידור רבות ובמחזות זמר לכל המשפחה כמו "צלילי המוסיקה", שבו שיחקה בתפקיד הראשי ב-1995. היא הוציאה קלטות וידאו רבות לילדים וכתבה שלושה סיפרי ילדים.

ביוגרפיה

היא החלה את דרכה על הבמה בגיל 10, כשכיכבה בהצגה המוסיקלית "שמלת השבת של חנהל'ה", שהשיר הבולט ביותר בה היה "למה לא כל יום שבת?" ("מי אוהב את השבת", אמא ואבא"...). שירי ההצגה הוקלטו לתקליט, שבו ספרה עדנה פלידל את סיפור העלילה.

בצבא היא שירתה בלהקת הנח"ל ולאחר שחרורה הצטרפה לתיאטרון "הקאמרי", בו שיחקה חמש עונות, והשתתפה בהצגות כמו "טוב" (1982), "אורזי מזוודות" של חנוך לוין, "סוויני טוד" (1983).

במקביל, היא החלה להשתתף בסדרה של הטלוויזיה החינוכית "בלי סודות", להוראת יסודות הקריאה.

ב - 1983 היא הקליטה את שירם של עמוס אטינגר ודובי זלצר "שלי", שהיה שיר הנושא של מופע המולטימדיה "החווייה הישראלית" ביפו.

ב - 1985 היא שיחקה בסרטו של זאב רווח "בובה",שכלל גם סצינת אונס אלימה הכוללת עירום מלא. הסרט יצא לאקרנים בארץ רק ב-1987 וזכה בפרס הביקורת הבינלאומית בפסטיבל ריו 1988. ב-1986 הוציאה ביחד עם חנן גולדבלט שני אלבומים, האחד חגיגה של דובי והשני חגיגה של בובות.

ב - 1988 היא גילמה את דמותה של בת שבע, העובדת הסוציאלית במחזמר "סאלח שבתי", שהועלה בתיאטרון "הבימה" לציון 40 שנה למדינה. במחזמר היא שרה כסולנית את השירים "זאת איננה אותה מנגינה" עם יהודה אליאס ו"ככה לבדי".

היא פרשה מאוחר יותר מ"סאלח שבתי" כשהחלה להופיע כוונדי במחזמר "פיטר פן" של אורי פסטר וחנוך רוזן (1988), שזכה להצלחה גדולה אצל הקהל ואצל הביקורת.

באותה תקופה היא השתתפה גם במופע לילדים שהעלו חברי להקת הופה היי ובפסטיגל 1993 היא שרה את השיר "בת - בן", שזכה במקום השני. את השיר כתבה נחמיאס והלחין אהרון פררה, חבר "הופה היי", שהיה אז גם בן זוגה.

בפסטיגל 1993 היא שרה את השיר "ילדת סנדביץ'" גם אותו כתבה ביחד עם פררה.

בחנוכה 1995 העניק לה הבמאי והמפיק מנחם גולן את ההזדמנות להפוך לכוכבת של ממש כאשר בחר בה לגלם את התפקיד הראשי במחזמר "צלילי המוסיקה". נחמיאס לא איכזבה וזכתה להצלחה גדולה במחזמר זה, שהזניק את הקריירה שלה באופן משמעותי. היא החלה לככב בקלטות וידאו רבות לילדים וביניהן "בלי חיתולים" של סמדר שיר ונורית הירש, לגמילת ילדים מחיתולים וסדרת "הטנטנים", של מיכל חזון וקובי אשרת, שהוקדשה ללימוד נושאים שונים כמו גדלים וצבעים.

בפסטיגל 1997 היא שימשה כמנחה ביחד עם הילד תום אבני ("ספר הג'ונגל") ושרה איתו את שיר הפתיחה "בואו לפסטיגל".

ב - 1998 היא שיחקה בתפקיד הראשי במחזמר "עליסה", שהפיק מנחם גולן וביים צדי צרפתי, אבל המחזמר לא זכה להצלחה גדולה במיוחד. היא התארחה גם באלבום הכפול שהקליט גבי ברלין לרגל היובל למדינה ושרה איתו את "חופשי ומאושר" ומחרוזת משירי המופע "תל אביב הקטנה", שבה השתתפו גם אילי גורליצקי וששי קשת.

באותה שנה היא השתתפה בהצגה המוסיקלית "המתנקשים" מאת סטיבן זונדהיים, שהועלתה בתיאטרון בית לסין והעלתה עם ציפי שביט מופע בידור משותף לילדים שנקרא "מותק, הילדות התחברו". בעקבות הצלחת המופע, הוזמנו השתיים להגיש סדרת תוכניות בעלות אותו שם בטלוויזיה, במסגרת שידורי הילדים של הערוץ הראשון בשבת. בערוץ 2 היא הגישה סדרת ספיישלים בשם "ובמקום הראשון...", שהוקדשו לפסטיבלים ותחרויות זמר שנערכו בארץ.

בפסטיגל 1999, שנערך ערב המילניום, היא שמשה כמנחה ושרה בחלק הלא תחרותי את השיר ההומוריסטי שכתבו עבורה אפרים סידון ומירון מינסטר "מעשה בביצת עין".

בחנוכה 2000 היא גילמה לראשונה במהלך הקריירה שלה לילדים גם דמות של מרשעת כאשר שיחקה בתפקיד מיס הניגן, מנהלת בית היתומים במחזמר "אנני", שהפיק וביים מנחם גולן על פי המחזמר האמריקאי הנודע.

בשנת 2001 היא מגישה בערוץ הראשון את תוכנית הטלוויזיה "החדר של חני" ובמקביל היא מופיעה בהצגה הנושאת את אותו השם.

היא נשואה ואם לשני ילדים מבעלה הראשון צביקה שטיינמץ' ז"ל.