דיסקוגרפיה: טיפקס

ביוגרפיה מאת יואב קוטנר

הסתר ביוגרפיה

טיפקס, בהנהגתו של קובי אוז, החלה את דרכה בראשית שנות ה-90 במה שנראה כמין קריקטורה: פרודיה על להקת רוק, על מחאה חברתית, על שילוב של מוסיקה מזרחית, חסידית ופופ, אך עד מהרה התברר שאוז וחבריו עושים את זה בכל הרצינות ועם כישרון רב. טיפקס הפכה לאחת הלהקות החשובות והמעניינות במוסיקה הישראלית של שנות ה-90, להקה שהרחיבה את תחומי הצליל של מה שנחשב לצליל הישראלי המקובל, ופתחה פתח לשילוב מוסיקה מזרחית בפופ הישראלי.

תחילת הדרך

טיפקס קמה ב-1988 כשגל פרמן פגש את קובי אוז בהפסקה באופרת הרוק "מאמי", שעלתה בשער הנגב שליד שדרות. פרמן, אז עוד לא מוסיקאי, הציע לאוז להקים להקה. אוז שניסה בעבר את כוחו כזמר סולן ולא זכה בהצלחה, נענה לאתגר. הם הקימו הרכב כשאוז בקלידים ופרמן בבס, מצרפים אליהם נגנים בני קיבוצים סמוכים לשדרות. בינהם עינב כהן בגיטרה ותמיר ימיני בתופים. הלהקה הופיעה בעיקר בקיבוצי הנגב כשהיא משנה את הרכבה מדי פעם, בעיקר בשל גיוס חבריה לצה"ל. עם אוז ופרמן ניגנו יואב נגר, שי וצר ואבינועם מרטון בתופים, טל שחר בגיטרה ואחרים. בספטמבר 1990 הוקלט שיר ראשון של טיפקס, "העוול". אוז בשירה וקלידים, פרמן בבס, עינב כהן בגיטרה, יואב נגר בתופים וורד מסיקה - ריגר בקולות. אחרי ההקלטה הושלם הרכב הלהקה, כשאוז ופרמן צירפו אליהם את רם יוסיפוב בגיטרות ואבינועם מרטון בקולות, אפקטים ותופים.

במקביל לגיבוש הלהקה החלו להסתדר גם עניינים נוספים לאוז וחבריו. המפיק והאמרגן דני רכט שמע אותם, התלהב והחל לייעץ אמנותית ולנהל את הלהקה. הופעותיה (חלקן בתחרויות רוק שונות, ביניהן של עיריית תל אביב ב"אמפי ואהל" ב-1990 ובחולון ב"טלרוק" ב-1991) משכו תשומת לב עד כדי כך ש"הד ארצי" החליטה להוציא ללהקה אלבום. יאיר ניצני דחף, אלון אולארצ'יק הפיק מוסיקלית, ובמהלך 1991 הוקלט אלבום הבכורה של הלהקה, שביל קליפות הגרעינים.

ביחד עם אוז, פרמן, יוסיפוב ומרטון התארחו בהקלטות בשמות בדויים יורם מרים-בה בקסילופון, ליאונרד סטרינגס בנבל וגרציה ויברציה בוויברפון, ובשמותיהם האמיתיים: עדית אשל, אפרת הכהן ושני חברי שפתיים: חיים אוליאל וחיים אוחנה בקולות. אולארצ'יק הצטרף בשיר אחד בקלידים וגם שר בדואט עם אוז את "הדואר בא היום" (שלווה גם בקליפ ראשון). את רוב שירי אלבום הבכורה כתב, הלחין ועיבד אוז (חלקם עם יוסיפוב), ביניהם "הרבי ג'ו כפרה" (מ' עם רכט), "ירון זהבי בשביל קליפת הגרעינים", "הדואר בא היום" (ע' עם ניצני), "אם יפול גורלע..." ועוד. שני הקטעים הלא מקוריים באלבום מציגים בניגודם את הבעייתיות בהגדרת אופי האלבום: מצד אחד "אני אוהב אותך", על פי שיר מזרחי שכתב והלחין שייח מואיזו (ע' ניצני וטיפקס), ומצד שני עיבוד קומיקסי לנעימת הסרט "רבי יעקב" (ל' ולדימיר קוסמה). לאוז היה מה לומר בענייני קיפוח, אך הוא העדיף להציג את עצמו כבדרן מוסיקלי (בשל גובהו השוו אותו לסנדרסון) או כמין פרודיה לכוכב הרוק כסמל מין. שם הלהקה נכתב באנגלית כמו החומר למחיקת טעויות הדפסה, שהיה להיט הסנפה בקרב צעירים באותה תקופה. עטיפת האלבום וחוברת המילים יצרו תחושה שטיפקס היא קומיקס, ומחאתה החברתית, כמו אהבתם של חבריה למוסיקה מזרחית, הוסתרו בתוך מעטפת של צחוקים והתחכמויות, אולי כדי לא להפחיד.

שביל קליפות הגרעינים, למרות שכלל כמה שירים טובים, לא זכה לתשומת לב רבה. רק "הרבי ג'ו כפרה" הפך אחר כך ללהיט כשמנגינתו (או מנגינה מאוד דומה לו) שימשה כג'ינגל בחירות של המפד"ל.

ההצלחה

בתחילת 1993 הקליטה טיפקס את אלבומה השני, האחרון בעשירון התחתון. על עטיפתו (בעיצוב רונן ללנה) מופיעה הלהקה כחמישייה: אוז בשירה, קולות, קלידים, תכנות ודגימות, יוסיפוב בקולות, גיטרות ומנדולינה, פרמן בבס וקולות, תמיר ימיני בכלי הקשה ורונית שפי באקורדיון. למעשה זה היה ההרכב של טיפקס רק בסוף ההקלטות (ובהופעות שאחריהן), ובתקליט עצמו השתתפו גם מרטון, אוליאל, אולארצ'יק (קלידים וקולות) ואחרים. פרט ל"בתוך נייר עיתון" שהתבסס על לחן מרוקאי כפרי, אוז כתב והלחין את כל השירים, ביניהם "זמנים קטנים", "עננה", "ואלס השיכור", "שיר הפז"מ", "האחרון בעשירון התחתון" ו"ואולי נעשה אהבה". בעיבודי השירים השתתפו כל חברי הלהקה, רכט ושמוליק נויפלד היו אחראים להפקת השירה, תפקידו של אולארצ'יק הצטמצם להפקת מיקס בשישה מהשירים ואוז ורכט ניהלו אמנותית. גם באלבום הזה, כמו בקודמו, גילה אוז גישה הומוריסטית, אך הוא גם העז יותר להיות רציני ועשה צעד נוסף בשילוב של נושאים חברתיים ומחאתיים ומוסיקה עממית מזרחית. בניגוד לקודמו, האלבום התקבל בהתלהבות תקשורתית וזכה גם להצלחה מסחרית נאה.

ל"בתוך נייר עיתון" ו"אם ואחות" ביים בועז טל קליפים שהוקרנו הרבה בתוכניות הקליפים, שפרחו (יחסית) באותה תקופה. טיפקס הופיעה גם בהרבה תוכניות טלוויזיה "רגילות", ואוז, גם בגלל שבא משדרות, הפך ל"אייטם תקשורתי". הוא ניצל את הבמה שניתנה לו להביע דעות בלתי שגרתיות בעניינים שנדרש להם, והציג בחוכמה ובכוח שכנוע רב את המוטו שלו, שתמציתו: אין מה להתלונן על קיפוח ואפליה, מי שטוב - מגיע.

ב-1995 יצר אוז את היצירה המושלמת של טיפקס מבחינת המסר החברתי והאמנותי. האלבום החיים שלך בלאפה הציע מוסיקה עממית ישראלית חדשה, או את הישראליות החדשה על פי אוז. לא פרודיה על מוסיקה ים תיכונית, לא העתקת מוסיקה יוונית או תורכית וגם לא רוק בהשפעה מזרחית, אלא מוסיקה ישראלית, מזרחית עממית, עם השפעות מערביות בכלי הנגינה. טיפקס הלכה לשורשים שלה וחזרה עם מוסיקה מקורית ומקומית, שאולי נשמעת אתנית, ערבית או מזרחית לאוזניים מערביות, אך ליוצריה ולקהל מאזיניה היא ישראלית לגמרי. טיפקס הצליחה במשימה הרבה יותר מרוב יוצרי המוסיקה המזרחית, ובכך הייתה שותפה ליצירת הצליל הישראלי החדש של סוף שנות ה-90. שירה "התחנה הישנה" והקליפ השחור-לבן שביים לשיר עמנואל הלפרין (מאנשי הערוץ הראשון בטלוויזיה) המחישו יפה את הכל-ישראליות והעממיות של הלהקה.

באלבום נכללו גם "מה עשית" (מ' אוז, ל' עממי צפון אפריקאי), "אל תשכחי לזכור אותי" (נעימה ושיר), "יש לי חברה", "למה הלכת ממני?", "החיים שלך בלאפה" (מ' ול' אוז) ועוד. טיפקס קיבלה חיזוק באלבום הזה כשאל אוז, פרמן, יוסיפוב וימיני הצטרפו אורי מילס (חבר טאטו לשעבר) באקורדיון, פסנתר, קלידים, זורנה, חלילית אירית וחמת חלילים, נוריאל עמר בעוד, כינור ודרבוקה ושרון בן-צדוק בקולות. את השירים עיבדו כל חברי הלהקה, אוז הפיק מוסיקלית וניהל אמנותית, אפרים שמיר הפיק את השירה ויובל זילברשטיין הקליט והפיק מיקס. בהחיים שלך בלאפה שינתה טיפקס את שמה באנגלית לTea Packs ("שקיות תה"). האלבום שווק במארז כפול בעיצוב עפר כהן ובו חוברת מילים וגם חוברת צילומים של אלכס ליבק. פרט ל"התחנה הישנה" נוצרו קליפים גם ל"אל תשכחי לזכור אותי", "מה עשית?", "והפעם שיר אהבה" ו"יש לי חברה" וגם קליפ שביים פרמן ל"החיים שלך בלאפה".

הוצאת החיים שלך בלאפה סימנה שינוי נוסף בדרכה של טיפקס. אחרי חמש שנים, עשרות הופעות ושני אלבומים בניהולו והפקתו של רכט נפרדו דרכיהם. יניב דוידסון הפך לאחראי על ההפקה והניהול האישי של טיפקס ואת הופעותיה שיווקה "טלית הפקות".

הרכב טיפקס בחיים שלך בלאפה הקליט ב-1996 את האלבום הרביעי של טיפקס, פסקול סרטם של אורנה ויוחנן רביב "כלבים לא נובחים בירוק". זה היה אלבום לא שגרתי גם בדרך הקלטתו (רוב השירים הוקלטו בביתו של אוז) וגם בתוכנו: לצד קטעי דיבור מתוך הסרט (עם רמי הויברגר, קרן מור, שמיל בן-ארי ושרון רג'יאנו) כלל האלבום קטעי מוסיקה מקורית של הלהקה, "בכנפה אצל רפי'ס" (ל' אוז), "גחליליות" (ל' יוסיפוב) ו"הבלדה לסופי" (ל' יוסיפוב וטיפקס), שירים שנכתבו במיוחד לפסקול, ביניהם "כלבים לא נובחים בירוק" (מ' ול' אוז) ו"גבר רומנטי" (מ' ול' אוז וטיפקס), שלושה רמיקסים לשירים מהאלבום הקודם, "למה הלכת ממני", "יש לי חברה" ו"מה עשית?" (מיקסס ד"ר אוזן באוזלנד), וחמש גרסאות של טיפקס לשירים של אחרים, ביניהם "מה אומרות עינייך" העתיק, "מאמי" של מיכאל מחפוד פטישי, "מתנה לחג" של נושאי המגבעת ו"זה הזמן לסלוח" הארמני שכתב בעברית ושר יואב יצחק. ל"גבר רומנטי" נוצר גם קליפ בבימויו של אוז.

בסוף 1996 ותחילת 1997 נוצר והוקלט האלבו ם החמישי של הלהקה, נשיקה לדוד. אוז ניהל אמנותית והפיק מוסיקלית ביחד עם פרמן, ודוידסון ויובל זילברשטיין היו אחראים על הפקת השירה. פרט לשיר "ואתה" שהלחין יוסיפוב (שהקלטת האלבום התעכבה בשל פציעה קשה שקרתה לו ביד), אוז כתב והלחין את כל השירים, ביניהם "אני אוהב אותך ממש מוגזם", "איזה עולם", "למה הלכת ממנו", "עוד שבת" ו"שיר על מצוקה שכונתית". פרט לשיר אחד, את כל השירים עיבדה כל הלהקה (אוז, יוסיפוב, פרמן, ימיני, מילס ועמר). זילברשטיין, מעצב הסאונד, קיבל קרדיט כחבר להקה לכל דבר, ושרית חדד, רגע לפני שהפכה לכוכבת ענק, התארחה ב"למה הלכת ממנו". בחוברת המילים הופיעו צילומי 42 דודות ודודים של חברי הלהקה. נשיקה לדוד נשמע כמו המשך לחיים שלך בלאפה והפך כמוהו להצלחה מסחרית גדולה. לחשיפה סייעו גם קליפים, שניים שביים אוז, ל"עוד שבת" ול"למה הלכת ממנו", ושניים שביים לירון תאני, ל"סתם" ול"איזה עולם".

ב-1998 חידשה טיפקס לפרויקט עבודה עברית את "שיר בהזדמנות" (מ' אסי דיין, ל' צביקה פיק) ששר גברי בנאי בסרט "שלאגר". באותו פרויקט חידש אריק לביא את "עננה" של טיפקס.

שינוי כיוון והצלחה מחודשת

ב-1998 חגגה טיפקס עשור לפעילותה בהוצאת מיני-אלבום, העצב עבר לגור כאן, ובו חמישה שירים. המיני-אלבום נשמע שונה מרוב מה שטיפקס עשתה עד אז. הוא כלל שירים מהמוצלחים ביותר של אוז והיה ניסיון מעניין שלו "להמציא את עצמו מחדש". עם רכט שוב בתפקיד המנהל האמנותי, עם "ביג אם" כשותף בעיבודים ובהפקה המוסיקלית ועם מעט עזרה מידידיו הקליט אוז שירים שכתב והלחין. את "בואי אלי" הוא הקליט לגמרי לבדו ואת כל השאר עם "ביג אם" ורק עם חלקים מטיפקס: "העצב עבר לגור כאן" הוקלט עם פרמן ויוסיפוב, "אני מתמודד" בעיבוד ונגינה של חיים אוליאל (בגיטרה מדהימה), ימיני ופרמן, "את לא מנסה", ו"עם היד על הטלפון", אותו הקליטה בכלל כנסיית השכל על בסיס סקיצה שהשאיר אוז באולפן. כשיצא העצב עבר לגור כאן לא הייתה טיפקס קיימת כלהקה פעילה. בספטמבר 1998 הפסיקה הלהקה להופיע וחבריה שמרו בסוד את מועד ואופי חזרתם.

ב-1999, באלבום המלא הבא של הלהקה, התברר שהשינוי בעצב עבר לגור כאן לא היה זמני או מקרי. טיפקס של עשר השנים הראשונות לא קיימת יותר, ולאוז יש עכשיו כלי חדש לביטוי, טיפקס 99, להקה רבת נגנים וחברים שמתפקדת בהתאם לדרישות של כל קטע בהקלטותיה.

באלבום דיסקו מנאייק כלל בסיס הלהקה את אוז, פרמן, יוסיפוב, נוריאל עמר, ימיני ו"ביג אם". אליהם הצטרפו בקטעים השונים יותר מעשרים משתתפים נוספים, שחלקם ניגנו בקטעים רבים וחלקם תרמו את קולם או נגינתם לקטע אחד, ביניהם אסנת חכים בקולות, שרית חדד ואביטל אברג'ל בשירה, פישי הגדול בשירה וקלידים, ציפי שביט (מספרת) והיי פייב בשירה. באלבום נכללו עוד המון סמפולים של מוסיקה ישראלית: שולה חן, צילה דגן, אריק לביא, גידי גוב, צביקה פיק, משה הלל, חדווה עמרני, להקת חיל הים, להקת פיקוד דרום ועוד. כל אלה יחד ביצעו את הקונספט היצירתי שהגה, כתב והלחין אוז, ואשר שמו, דיסקו מנאייק, הגדיר אותו בדיוק רב: גם הצדעה לדיסקו ולמוסיקת שנות ה-70 (ודווקא לפופ הפחות "נחשב") וגם עיסוק בנושאים חברתיים ("דיסקו מנאייק" הוא כינוי לשוטרים בניידות עם האורות הכחולים והאדומים), מהחיים בעיירת פיתוח ועד נגינה בנושא העובדים הזרים. בין כל אלה שילב אוז, כרגיל, גם שירי אהבה, בהתאם לסטטוס החדש שלו כבעל טרי. דיסקו מנאייק כלל לא פחות מ-26 קטעים, חלקם מעברים קצרצרים, מעין ג'ינגלים, וחלקם שירים של ממש, ביניהם "סמי וסומו", "שלוש בלילה", "בשפכת הזורם", "קבלו את הצוות הנהדר", "התקליטן", "דינה", "ג'וני מאר" וגם הדואט עם שרית חדד, "כשאני איתך אני כמו דג". בין השירים (אחרי קטע מגרסתו של לביא ל"עננה" מתוך עבודה עברית) פנה אוז למאזין בבקשה לא לרכוש דיסקים מזויפים, ולתרום למוסיקה הישראלית בקניית דיסקים מקוריים.

ב-1999 הקימו אוז, כמנהל אמנותי, פרמן כמפיק מוסיקלי ודוידסון כמנהל עסקי את הלייבל העצמאי "לבנטיני". הם הפיקו אלבומים לכנסיית השכל, חיים אוליאל, הדג נחש ועוד.

בראשית 2000 הציג אוז את אמני החברה באוסף ראשון, דליקטס לאזניים.

באמצע השנה, אחרי כמעט שנתיים של הפסקה, חזרה טיפקס להופיע, בהרכב מורחב שכלל את חברי טיפקס ביחד עם חברי להקת ההיפ-הופ הדג נחש, סך הכל 12 נגנים ודי. ג'ייז.

בראשית 2001 יצא אלבומה של שרית חדד אשליות מתוקות ובו שבעה שירים שכתב והלחין קובי אוז, ביניהם הלהיט "יאללה לך הביתה מוטי" ושיר שאוז השתתף בו בשירה, "תזהרי ממנו".

במאי 2001 יצא לרדיו שיר חדש של טיפקס: "כמו לפני עשרים שנה" (מ' ול' אוז) ובו הרכב הלהקה כולל את אוז, פרמן, יוסיפוב וביג אם. השיר נכלל באלבומה הבא של טיפקס, יושבים בבית קפה, שכלל גם את שיר הנושא המצליח.

ב-2003 יצא אלבום האוסף הראשון של טיפקס, כל הלהיטים. בין השירים המוכרים נכלל גם השיר החדש "ריקודי עמבה" וחידוש ללהיט "הימים האחרים" של להקת פיקוד צפון. האלבום נמכר תוך זמן קצר בלמעלה מ-20 אלף עותקים והגיע לזהב. שבועיים אחרי צאת האוסף החלה טיפקס בסיבוב הופעות שכלל 30 מלהיטיה בעיבודים שונים.

החזרה לשורשים עד הדרך לאירוויזיון

אחרי פאזת הסולו של קובי אוז באלבומו הנוגה "דמעות וים" (הליקון) חזרה טיפקס בסערה, ושבה לסגנון המוזיקלי העממי-הומוריסטי שליווה אותה בתחילת דרכה. הסינגל הראשון שיצא מתוך אלבומה העשירי (אם סופרים את הפסקול, ה-EP והאוסף) היה חידוש ללהיט המרוקאי "ללה פטימה", שכאן נקרא "תן לי חתימה". הסינגל הבא - פארודיה על תרבות הכוכבניות, שלא לומר הבוסקילות - "פרח השכונות", בוצע יחד עם עלמה זק, כוכבת "ארץ נהדרת".

האלבום המלא, "רדיומוזיקהעברית", יצא במרץ 2006, והכיל 14 שירים, כולל דואטים עם מירי מסיקה, MC שירי, פיני חדד ושחר סוויסה, באריזת קרטון מהודרת עם איור מוארך שצייר הקריקטוריסט מישל קישקה. האלבום זכה להצלחה חלקית בלבד, וטיפקס כבר החלה לחשוב איך להמציא את עצמה מחדש.

העזרה הגיעה ממקום לא צפוי, אחרי שוועדת אירוויזיון 2007 לבחירת המבצע הישראלי לתחרות האירופאית החליטה לשים את הז'יטונים על הלהקה הוותיקה. לאוז וחבורתו לא היה יותר מדי זמן לכתוב שירים חדשים שיבוצעו בקדם האירוויזיון הפרטי שנערך בפברואר, ולמרות זאת הם העמידו ארבעה שירים לבחירה: "כפתור אדום" (Push the Button), "סלאם סלאמי", "12 נקודות" ו"וולה ווז". בסופו של דבר נבחר "Push the Button", ואף אחד לא הכין את הקהל הישראלי למה שקרה בהמשך.

ימים ספורים לאחר הבחירה בשיר התוסס נמסר כי באירוויזיון שוקלים לפסול את השיר הישראלי, בגלל הסעיף בתקנון שאוסר הבעת מסרים פוליטיים. קובי אוז אף התראיין למהדורת החדשות המרכזית של ה-BBC, והבהיר כי השיר לא נכתב כמסר גלוי או סמוי כלפי אחמדינג'אד ואיראן. בסופו של דבר הותרה השתתפות הלהקה באירוויזיון, וסוכנויות ההימורים בעולם אף החלו לדרג את "Push the Button" באחד המקומות הגבוהים בתחרות.

מאת יואב קוטנר

הסתר ביוגרפיה

©2018 סטריאו ומונוSweetHome :אחסון