יצחק קלפטר היה "גיבור הגיטרה" הראשון ברוק הישראלי. כשהתחיל להתפרסם, בסוף שנות ה-60, היו עוד גיטריסטים גדולים במוסיקה הישראלית, אך קלפטר הפך לאגדה חיה עוד לפני שהגיע לגיל 20, גם בקרב להקות הקצב וגם במסגרת המוסיקה הישראלית הממוסדת. הוא ניגן עם הכי טובים, וסייע להם להפוך לעוד יותר טובים. נגינתו נעה בין עדינות מופלאה להתפרצויות אנרגיה, וכמעט מתחילת דרכו הוא יצר צליל אופייני לו ורק לו. אך קלפטר היה יותר מאשר גיטריסט מחונן. הוא היה גם יוצר, מלחין וזמר, ובתחום זה הייתה הקריירה שלו רצופה עליות ומורדות, לא בגלל איכות יצירתו או ביצועיו, אלא בגלל מצוקה נפשית שמנעה ממנו לקבל את המעמד המגיע לו במוסיקה הישראלית. ובכל זאת, כמו שאומרת כותרת אלבום האוסף שלו, הוא מחזיק מעמד...

תחילת הדרך

קלפטר בא ממשפחה מוסיקלית, ומגיל צעיר מאוד גילה נטייה למוסיקה. כבר בגיל חמש ניגן באקורדיון והמציא מנגינות ראשונות. כשהיה בן 11 התאהב בצליל הגיטרה של הנק מרווין, גיטריסט הצלליות, וזנח את האקורדיון למען הגיטרה. תחילה ניגן בגיטרה שבנה בעצמו, ובגיל 13 קיבל גיטרה אמיתית, ולמד לנגן בעצמו ועם מורה. מילד טוב שהולך לצופים הפך קלפטר ל"רוקר" תל אביבי. עם חברים מאזור מגוריו (קולנוע "מוגרבי" בתל אביב), המתופף עמי טרייביטש והזמר-גיטריסט סלווין ליפשיץ, הקים קלפטר את להקתו הראשונה, שהופיעה במסיבות ריקודים תמורת שכר. כינויו של קלפטר בבית הספר, "צ'רצ'יל", אומץ עבור הלהקה: השלישייה של צ'רצ'יל. ב-1966 התחברה השלישייה של צ'רצ'יל ללהקתם של חיים רומנו ומיקי גבריאלוב, והפכה ללהקת הצ'רצ'ילים. קלפטר ניגן בלהקה כשנתיים, לפני שהתחילה להקליט והפכה ללהקת הקצב החשובה ביותר בישראל.

ב-1968, עם גיוסו לצה"ל, עזב קלפטר את הצ'רצ'ילים, והתגייס לשריון. בהמשך שירותו הצבאי הצטרף לצוות הווי חטיבה 14. הוא ניסה להמשיך לנגן גם מחוץ לצבא, עם להקת הסגנונות, אך לא הצליח לשלב את שני מסלולי הפעילות. עד סוף שירותו ויתר בשמחה על להקות הקצב, שעולמן נראה לו קודר, אלים ומלוכלך, והתרכז בנגינה בלהקות הצבאיות, שנראו לו סמל ל"ישראל היפה". הוא ניגן בצוות שריון, להקת התותחנים, להקת השריון וצוות הווי סיני. המעבדים המוסיקליים בלהקות האלה, אלדד שרים, אלברט פיאמנטה ושלמה גרוניך שמו לב לכישרון הנגינה של קלפטר, והזמינו אותו לנגן בהפקות שלהם גם מחוץ לצבא, בין השאר בשירים שעיבד גרוניך למרדכי "פופיק" ארנון. אלדד שרים אף עיבד לצוות הווי סיני את השירים הראשונים שקלפטר הלחין, אך ההקלטות נותרו בסרטי ההקלטה. רק שיר אחד שקלפטר כתב והלחין הופיע באלבום - בחזרה הביתה, שבו שר שלמה יידוב עם צוות הווי סיני.

שנות השבעים

אחרי שהשתחרר מהצבא, ב-1971, הוזמן קלפטר על ידי המתופף אהרל'ה קמינסקי להצטרף ללהקת הליווי בהופעות של אריק איינשטיין, שהפכה ללהקת הפלטינה. במקביל לנגינתו בפלטינה הפך קלפטר לנגן מבוקש בהקלטות, בין השאר עם איינשטיין. השירים שקלפטר ניגן עם איינשטיין היו גם עיבודיו הראשונים (של קלפטר): "כמה טוב שבאת הביתה", "יצאנו אט", "ברל'ה צא". הוא ניגן גם בג'ינגלים: "סיגריות אירופה" ו"נה נה נה נמס בכוס". בנוסף, ניגן עם לא אכפת להם, שובבי ציון, דני גרנות, עקיבא נוף ורבים אחרים. אחד מתפקידי הגיטרה המרשימים ביותר שלו באותה תקופה היה בהקלטת "שיר סתיו" של אריק לביא. דווקא בשיר זה, של זמר שלא היה רוקיסט, ניגן קלפטר סולו גיטרה רוק, מהמרשימים ביותר בראשית שנות ה-70.

באותה שנה הצטרף קלפטר גם ללהקת אחרית הימים, בה ניגן עד התפרקותה ב-1972. בלהקה זו ניגן קלפטר כמה מתפקידי הגיטרה היותר יפים במוסיקה הישראלית, מגיטרה אקוסטית ענוגה ב"העץ הוא גבוה", ועד קטעי גיטרה בלוזיים "מלוכלכים" ב"פתחי לי את הדלת" ובשאר שירי אלבום המופת של הלהקה. גם עם אחרית הימים ליווה קלפטר את אריק איינשטיין, וכתב איתו שיר ביידיש להופעה בשם "מיידל'ה" (על מנגינת "היא תבוא" של מיקי גבריאלוב).

אחרי התפרקות אחרית הימים, ב-1972, הקים קלפטר שלישייה עם המתופף מאיר ישראל והזמר דודו אמיר. הוא השתתף בהופעות גם מחוץ למסגרת השלישייה. בין השאר ניגן בלהקת הליווי בהופעתה של הפלטרס בישראל.

באותה שנה הפגיש את קלפטר אמרגנו, אשר ביטנסקי, עם דני סנדרסון ולהקתו השניצלים לנגינה משותפת. כשסנדרסון הקים את להקת כוורת הוזמן קלפטר להצטרף, והוא שירת בלהקה עד התפרקותה ב-1976. בכוורת בלט קלפטר בעיקר כגיטריסט וזמר קולות, ופחות כזמר וכיוצר עצמאי, אך הוא היה שותף ליצירת כמה מלהיטי הלהקה: "יו יה", "טנגו צפרדעים", "לך ספר לסבתא", ו"ככה היא באמצע". הוא הלחין לבדו את "היא כל כך יפה" ו"שיר הטמבל", שבו שר סולו לראשונה.

בתקופת שירותו בכוורת הקליטו זמרים שונים שירים שקלפטר הלחין. צוות הווי פיקוד ההדרכה הקליטו את "שיר לפיקוד ההדרכה" (מ' עודד לרנר), גבי שושן הקליט את "תודה לאבא ואמא" (מ' אילן גולדהירש ויעקב רוטבליט) ועוד. קלפטר גם המשיך לנגן בהקלטות שונות, בין השאר עם שם טוב לוי, דורי בן-זאב, אריק איינשטיין, יוני רכטר ואבנר קנר. בנוסף, השתתף במופע "הכל זורם" שהפיקה תחנת גלי צה"ל עם המוסיקאי דני שליט. במופע זה ניגן יצירות של אבנר קנר ויוני רכטר. קלפטר אף הלחין למופע את הקטע "תמונה".

ההפקה הראשונה בה השתתף קלפטר אחרי פירוק כוורת הייתה הצגת המחאה של יהושוע סובול, "קריזה", עם שלמה בר כמתופף וזמר. ההצגה עלתה ב-1977 בתיאטרון חיפה. באותה שנה הצטרף קלפטר כזמר וגיטריסט למופע "שיחות סלון" של יהונתן גפן ולהקה טובה. הוא הלחין למופע כמה משיריו של גפן, והקליט שניים מהם, בעיבודו של מתי כספי: "לוקח את הזמן" ו"עד עולם אחכה" (בו השתתף בכתיבת המלים), אותו שר בדואט עם יעל לוי. אחרי הופעות ספורות עבר קלפטר משבר נפשי קשה ועזב את המופע למנוחה ארוכה.

באלבום שיחות סלון, שיצא ב-1978, קלפטר לא השתתף, אך לחניו, בעיבודו של דני סנדרסון, זכו להצלחה. יעל לוי שרה סולו את "תמונה" (לימים אות התוכנית "ארבע אחרי הצהריים" בגלי צה"ל) ואת "אי ירוק בים" (מ' יהונתן גפן). יחד עם דייוויד ברוזה שרה לוי את "שיר אהבה בדואי" (מ' איציק ויינגרטן) ו"עד עולם אחכה".

ב-1979 חזר קלפטר לפעילות על הבמה. לפסקול סרטו של אבי נשר "דיזנגוף 99", הוא כתב, הלחין, עיבד ושר את "צליל מכוון" שהפך לשמה של "שלישיית צמרת". את שלישיית צליל מכוון הקים קלפטר עם שם טוב לוי ושלמה יידוב. באלבום צליל מכוון היה קלפטר הסולן ב"שיר אהבה בדואי", "צליל מכוון" ו"לוקח את הזמן". במופע של השלישייה, שרץ בהצלחה כשנה, שר קלפטר עוד כמה מלהיטיו המוכרים, ובשנים הבאות היה פורה מאוד ככותב ומלחין.

שנות השמונים

באמצע 1980 הופיעו קלפטר ויעל לוי ב"פסטיבל הזמר", בשיר שהלחין, "בלילה" (מ' יורם טהרלב). השניים לא זכו במקום גבוה, אך קלפטר חש לראשונה שמתייחסים אליו כאל זמר ולא רק כאל "גיטריסט-ששר", והחל להתייחס לשירה שלו ביתר רצינות. הוא למד פיתוח קול והחליט לפתוח בקריירת סולו. בסוף אותה שנה התחיל לממש את החלטתו בהוצאת תקליט שדרים, שהכיל שני שירים: "עניין של עונה" ו"אני ואת אז" - אותם כתב, הלחין, עיבד, הפיק, שר, וניגן בהם בגיטרות.

את אלבומו הראשון, יצחק, הקליט קלפטר בפברואר 1981, בהפקתו המוסיקלית של ירוסלב יעקובוביץ'. באלבום זה נשמעה שירתו של קלפטר טובה ובוטחת יותר מבעבר. לחניו באלבום היו, כבעבר, מלודיים וחמים. הוא יצר רוק רך, רגאיי ובלוז בשירים "אני ואת אז", "נפגשנו" ו"מה היא הדרך" (מ' קלפטר), "האהבה שלי היא לא האהבה שלו" (מ' יהונתן גפן), "אף אחד כבר לא מתגעגע" (מ' הילה רז-חובה) ועוד. קטע הרית'ם-אנד-בלוז "אצל אברם" (שהוקדש לבעל מסעדת "כתר המזרח") הולחן על ידי יעקובוביץ', שגם השתתף בשירה בו. על דף המילים בעטיפת האלבום כתב קלפטר: "מוסיקה היא קשר יציב ודו-סטרי בין עולמנו הפנימי והעולם החיצוני הסובב אותנו". אף ששירי האלבום היו להיטי רדיו, והוא זכה לביקורות אוהדות, הוא לא הפך לרב מכר.

אחרי הוצאת האלבום הצטרף קלפטר לגרי אקשטיין, יגאל בשן ודני ליטני להרכב הופעות בשם כלים שלובים. הם הופיעו בהצלחה בגרסאות משותפות לשיריהם, אך מצבו הנפשי של קלפטר לא אפשר לו להמשיך להופיע.

בסוף 1981 לא יכלה גם הטלוויזיה הישראלית להתעלם מהפריחה היצירתית של קלפטר, והפיקה תוכנית מיוחדת שהציגה את שיריו, בשם "יצחק קלפטר וחברים". בתוכנית השתתפו ורד קלפטר, יעל לוי, דפנה ארמוני, מזי כהן, גידי גוב, משה לוי, חיים רומנו, מיכה מיכאלי, אפרים שמיר ועוד.

בראשית 1982 החל קלפטר לעבוד עם אריק איינשטיין על האלבום יושב על הגדר. האלבום, שיצא באמצע אותה שנה, היה הראשון שנשא את הכותרת המשותפת "אריק איינשטיין ויצחק קלפטר". קלפטר הלחין ועיבד (בסיוע משה לוי וירוסלב יעקובוביץ') את כל השירים באלבום, ביניהם: "יושב על הגדר" ו"רק איתך" (מ' איינשטיין), "טירוף במה" ו"בשבחי הסמבה" (מ' קלפטר). בהקלטות לאלבום ניגן בגיטרה ושר קולות.

שנה לאחר מכן הקליטו איינשטיין וקלפטר אלבום משותף נוסף, שביר. קלפטר הלחין ועיבד מילים שאיינשטיין כתב, חלקם בהשפעת תאונת דרכים שעבר: "שביר", "אולי צריך לתת לזה עוד זמן", "תל אביב, גדות הירקון, 1983", "כי שיכור אני" ועוד. בשני האלבומים עם איינשטיין בלטה נגינת הגיטרה הבלוזית של קלפטר וגישתו הרוקית-מעודנת לעיבוד ולהלחנה.

את אלבום הסולו השני שלו, לבד, הוציא קלפטר ב-1984. הוא כתב והלחין בו את כל השירים, ביניהם: "כוכבים הם רק טיפות בחושך", "סליחה חבר", "בואי שמש", "חופש אהבה והבנה" והקטעים האינסטרומנטליים: "טיול בת"א" ו"במעלית". קלפטר עיבד את האלבום עם אלונה טוראל והפיק אותו מוסיקלית עם טכנאי ההקלטה גיא יפה. אחרי הוצאת האלבום הופיע קלפטר בהופעות אינטימיות, לבדו, וגם המשיך להשתתף בהקלטות.

חודשים אחדים אחרי הוצאת לבד היה ברור שהאלבום אינו זוכה להצלחה מסחרית. קלפטר נכנס לדיכאון, ושקל שוב פרישה מפעילותו כסולן, אך באותו זמן הוזמן להצטרף להופעות איחוד כוורת, שהעמידו אותו על הרגליים מבחינה כלכלית ומורלית. בהופעות של כוורת (ובאלבום המופע) הוא שר גם משיריו כסולן, את "צליל מכוון" ו"שיר אהבה בדואי".

ב-1986 הצטרף קלפטר ל"הרכב כוכבים" בשם קולות שלובים, עם יהודית רביץ, אריאל זילבר, שלמה גרוניך, שם טוב לוי ואלון אולארצ'יק. הם הופיעו פעמים אחדות והקליטו חידוש ל"לעבודה ולמלאכה" העתיק.

ב-1987 ניגן קלפטר באלבום שוחד, של שם טוב לוי, בעל גבול האור של אריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב ובסולו של גבריאלוב "רוקנ'רול מציץ בחלון", שיר געגועים לימי הצ'רצ'ילים, שבו קלפטר וחיים רומנו ניגנו קטעי סולו גיטרה מרשימים.

אלבומו השלישי של קלפטר, מחזיק מעמד יצא ב-1988. באלבום הופיעו שירים שקלפטר כתב, הלחין, עיבד והפיק מוסיקלית, ביניהם: "דמיון חופשי", "מחזיק מעמד" ו"מתייאש לאט". גם אלבום זה, שהיה בלוזי בחלקו, הניב כמה להיטי רדיו (במיוחד "דמיון חופשי" ו"מחזיק מעמד"), אך לא הפך לרב מכר.

שנות התשעים

בסוף 1990 הצטרף קלפטר שוב להופעות איחוד של כוורת, שהפעם נקראו "כוורת חוזרת". ההופעות הצליחו מאוד, אך פתחו עשור קשה לקלפטר, בו הוציא אלבום חדש אחד בלבד והשתתף במעט הופעות והקלטות.

ב-1993 יצא בחברת "אן-אם-סי" דיסק ראשון של קלפטר, אוסף של מיטב להיטיו, בשם מחזיק מעמד. האוסף כלל שישה שירים מאלבומו הראשון, ארבעה מהשני, חמישה מהשלישי ועוד שני שירים מ"צליל מכוון". באותה שנה הוציא קלפטר את אלבומו הרביעי (בלי לכלול ברשימה את האוסף), הרחובות ההם, בהפקה מוסיקלית של ירוסלב יעקובוביץ', שארז את שיריו של קלפטר בהפקה ישירה ופשוטה. קלפטר כתב, הלחין ועיבד לאלבום שירים מקוריים, ביניהם: "הרחובות ההם", "מותק אל תבכי", "צייד בודד" ושני קטעים אינסטרומנטליים. בנוסף, תרגם את "Little Wing" של ג'ימי הנדריקס ואת "Slipping Away" של האבנים המתגלגלות.

ב-1997 התארח קלפטר באלבומה של יעל לוי שוך הסערה ובאלבומה של אנה היא קמה מעפר.

ב-1998 השתתף קלפטר בהופעת האיחוד החד פעמית של כוורת, "כוורת בפארק". בשנת 2000 נזקק קלפטר לניתוח דחוף בראשו. חבריו לכוורת, יחד עם אשתו לשעבר, ורד קלפטר, ויהודה טלית ארגנו מופע התרמה בהיכל התרבות. קלפטר עבר את הניתוח בשלום.

בספטמבר 2000 חזר קלפטר לבמה במופע הצדעה לג'ימי הנדריקס במלאות 30 שנה למותו. מופע זה הופק על ידי גלי צה"ל ומועדון "בארבי" בתל אביב.