ירדנה ארזי, שהתפרסמה לראשונה כחיילת בעלת הצמות מלהקת הנח"ל ובהמשך כצלע בשלישיית הבנות שוקולד מנטה מסטיק, הפכה באמצע שנות ה- 80 לאחת הזמרות המובילות במוסיקת אמצע הדרך. למרות שלעיתים קרובות לא זכתה ארזי לפרגון מצד חוגים מקצועיים ומבקרים מוסיקליים, אלבומיה, ובמיוחד נשמה צוענית, נמכרו היטב והיא זכתה לפופולריות רבה אצל הקהל.

ביוגרפיה

ארזי נולדה בקיבוץ כברי ובגיל צעיר עברה עם משפחתה לחיפה. את דרכה על הבמה החלה בחבורת בית רוטשילד החיפאית של אפי נצר וכבר בגיל 12 הקליטה עם החבורה כסולנית את השיר "בואי אמא".

ב - 1970 התגייסה ארזי לצה"ל, ללהקת הנח"ל מרובת הכשרונות, שהעלתה את תוכניתה ה-22 "בהיאחזות הנח"ל בסיני". מפקד הלהקה אז, עמוס טל שיר, הפך מאוחר יותר לבעלה הראשון של ארזי. בסיומה של התוכנית חתמה ארזי קבע והמשיכה עם הלהקה לתוכנית נוספת, "הפלנ"חניק" (1972), שציינה 30 שנה לפלמ"ח. בתוכנית זו קשה היה שלא להתרשם מארזי בעלת הצמות, שהייתה גם מפקדת הלהקה. חלק מהתוכנית הוקדש לאגדות ילדים, ובו היא שרה עם אפרים שמיר את הדואט "מי היה החולם".

לאחר השחרור הצטרפה ארזי למשרדו של האמרגן והמפיק אברהם (דשא) פשנל והשתתפה ב- 1972 במופע "שוקולד מנטה מסטיק - קונגרס הצחוק הציוני הראשון". ארזי חידשה במופע את "בין פרחי הגן", שהיה שיר הסולו הראשון שלה על הבמה האזרחית.

המופע הוליד את שלישיית שוקולד מנטה מסטיק, שכללה, מלבד ארזי, גם את רותי הולצמן ותמי עזריה, שאת מקומה תפסה בהמשך לאה לופטין. השלישייה זכתה להצלחה מהרגע הראשון ואף השתתפה באירוויזיון ב- 1976. את הופעתן באירוויזיון ביים צדי צרפתי שאיתו המשיכה ארזי לעבוד לאורך הקריירה שלה. בעקבות התחרות הוצע לה לפתח קריירה כסולנית באירופה ובעיקר בגרמניה, בחברת אריולה-אריסטה. היא הקליטה מספר שירים בגרמנית, אך לבסוף התחרטה וחזרה לארץ.

פירוק שוקולד מנטה מסטיק ב- 1978 סימן את יציאתה של ארזי לדרך חדשה כסולנית. ב-1978 השתתפה ארזי בהקלטת תוכנית הרדיו "שירים יפים לשבת" במסגרת הסדרה "דו, רה ומי עוד" של קול ישראל. שירי התוכנית הוקלטו לאלבום בו שרה ארזי כסולנית את השיר "שבת בכפר". ב- 1981, לאחר נישואיה לנתן תומר, החלה ארזי להקליט שירים בהפקה עצמית שלה ושל תומר. "מחול מערבולות" היה הראשון ובעקבותיו באו "בלי דמעות", "אני לא גרטה גרבו" ואחרים, שהרכיבו את אלבום הבכורה שלה, ירדנה ארזי, שיצא ב- 1982 בהפקתו המוסיקלית של אריק רודיך. הלהיט הגדול בתקליט היה "מוסיקה נשארת", שזכה במקום השני בתחרות הקדם אירוויזיון באותה שנה. אגב, התחרות הזו לא החזירה את ארזי לאירוויזיון, למרות שהשתתפה בה פעמיים נוספות.

פגישה עם גברי מזור, שהיה איש יחסי הציבור של פסטיבל שירי הילדים בו השתתפה ארזי ב-1982, הובילה את השניים לעבודה משותפת, שהביאה את הקריירה של ארזי לשיאים חדשים. מזור הפך ליועץ האמנותי ולאיש יחסי הציבור שלה, והיה, עד לפירוק השותפות ביניהם, מעורב בקריירה של ארזי לפרטי פרטים.

השיר הראשון שהניבה העבודה המשותפת עם מזור היה "הביתה", שנכתב בזמן מלחמת לבנון וקרא להחזיר את החיילים לארץ מ"שדות זרים". אחריו באו "חפץ חיים ברוח הגוברת" ושירים נוספים שהגיעו לראש מצעדי הפזמונים והופיעו באלבומה של ארזי מה נשמע, שיצא ב- 1983 בניהולו המוסיקלי של ירוסלב יעקובוביץ'. האלבום יצא בחברת ההפקות הפרטית שהקים נתן תומר (NTE), אז חידוש בתעשייה המקומית, שבה תקליטים הופקו על פי רוב בחברות התקליטים הגדולות.

אותו צוות עבד גם על האלבום הבא של ארזי, אתה לי ארץ מ-1984. השירים החדשים מתוכו הגיעו לרדיו בליווי יחסי ציבור מסיביים, שכללו בין היתר תמונות של ארזי בעיתונים, כולל בעמודי החדשות, שכמעט לא פרסמו עד אז תמונות של כוכבי בידור מקומיים.

שירי האלבום, "אתה לי ארץ", "יש ונדמה", למילים של רחל, ו"ההצגה הגדולה" הצליחו מאוד והובילו את ירדנה ארזי לזכייה ראשונה מתוך ארבע בתואר "זמרת השנה". ארזי הקדימה באותה שנה את "יריבתה הצמודה" באותן שנים, עפרה חזה, שהחזיקה בתואר לפניה במשך ארבע שנים רצופות. היריבות בין השתיים, או ליתר דיוק בין מועדוני המעריצים של כל אחת מהן, החלה למעשה בתחרות קדם האירוויזיון (1983), שבה ניצחה חזה את ארזי על חודה של נקודה. מאז המשיך "הקרב הצמוד" ביניהן, כשהתקשורת מלהיטה את הרוחות. הדרמה הגיעה לשיאה בקיץ 1985, כשמעריצה של חזה התיזה דיו על ארזי בעת שזו הופיעה בעיר הנוער בת"א. התקרית זכתה לכיסוי תקשורתי נרחב, והדבר פעל לטובתה של ארזי, שהמשיכה בביסוס מעמדה וזכתה שוב בתואר "זמרת השנה".

הזכייה נשענה על להיטי האלבום דרישת שלום, שיצא ב- 1985 בהפקתם המוסיקלית של משה לוי ויעקב מורנו: "שהשמש תעבור עלי", "שוב בתמונה" ושיר הנושא, שהקליטו ארזי וחברי להקת הנח"ל המתחדשת עבור מבצע ה"שירותרום".

ב-1986 פינתה ארזי את הבכורה לריטה, שפרצה בסערה קדימה, אך כעבור שנה היא שבה וזכתה בתואר "זמרת השנה" בעקבות הצלחת אלבומה נשמה צוענית (1987), שהוקדש לשירים צועניים בנוסח עברי שכתב אהוד מנור ועיבד מתי כספי. להיטי האלבום היו "הכינור הנאמן", "מה יש לי" ו"כשהצועני אוהב", השיר המקורי היחיד באלבום, שה לחינה יהודית רביץ.

באותה תקופה הגיעה הפופולריות של ארזי לשיאה, ו"בנק לאומי", למשל, בחר בה להוביל את הקמפיין הפרסומי שלו תמורת אחד הסכומים הגבוהים ביותר ששולמו אי פעם לכוכב מקומי.

ב-1988 היא נבחרה לייצג את המדינה באירוויזיון, שנערך באותה שנה בדבלין, אירלנד. כדי לבחור את השיר נערך עבורה "קדם אירוויזיון" פרטי בטלוויזיה. מתוך ארבעה שירים בחר הקהל את "בן אדם", שנשלח לתחרות.

האלבום "עוד יום אחד", שיצא לקראת האירוויזיון, כלל את ארבעת השירים מהקדם וכן את הלהיט "עגילי דמאר", שנכתב לכבודה של שושנה דמארי - זוכת פרס ישראל באותה שנה.

ארזי זכתה אז שוב בתואר "זמרת השנה" והוציאה את הדיסק הראשון שלה, שכלל את שירי נשמה צוענית ושירים מאלבום האוסף שוב בתמונה.

ב-1989 היא הקליטה את האלבום דמיון מזרחי, שהתבסס על שירים ערביים בנוסח עברי של אהוד מנור ועל הפקה מוסיקלית של ירון בכר. השירים הבולטים בו היו "מה נתת לי", "אל תאמר" ושיר הנושא, שהלחין ושר במקור פריד אל-אטרש. האלבום קיבל תגובות חיוביות רבות בעולם הערבי ובמיוחד במצרים, אולם בארץ הוא לא זכה להצלחה המקווה, וייתכן שהסיבה לכך הייתה מועד יציאתו בעצם ימי האינתיפאדה.

כישלון הפרויקט הוביל לפירוק השותפות המקצועית בין ירדנה ארזי ונתן תומר לבין היועץ האמנותי גברי מזור. מאז לא הצליחה ארזי לשחזר את ההצלחה שזכתה לה באמצע שנות ה-80.

אלבומה תחנה בדרך - ישן וגם חדש מ-1989 כלל כמה מלהיטיה הגדולים וביצועים חדשים לשירים עבריים ישנים בעיבודו של אריק רודיך, ביניהם גם "בין פרחי הגן". את השירים "ונצואלה" ו"נערה ממש אוצר" שרה ארזי עם חברותיה משוקולד מנטה מסטיק, רותי הולצמן ולאה לופטין.

לאחר שתיקה ארוכה, שלא הייתה אופיינית לה עד אז, יצא ב- 1992 האלבום אנשים זרים, שעורר סקרנות רבה בעקבות הבחירה ביעקב גלעד כמפיק מוסיקלי. המפגש בין מלכת "אמצע הדרך" של שנות ה-80 לגלעד, שנחשב למפיק מוסיקלי "אנין טעם", לא הוביל בסופו של דבר לאלבום מוצלח. למרות שירים כמו "אינני" (ששרה במקור חאריס אלכסיו), "שיר אישה בחורף" ו"ילדה יחפה", חבטו מבקרי המוסיקה בארזי באכזריות רבה מתמיד, אלא שהפעם גם הקהל לא הביע התלהבות מהאלבום.

ב-1995 שבה ארזי לשתף פעולה עם ירוסלב יעקובוביץ' כמעבד וכמפיק המוסיקלי של האלבום מתוך שאהבתי. חלק מהשירים באלבום נשאו חותם אישי, למשל "מכתב", שמבוסס על מכתבים שקיבלה ארזי ממצרים, "שלושה דורות" ו"כמו מים שקטים", שנכתב לזכר הוריה של ארזי, שנפטרו ב- 1994 בהפרש של חמישה ימים זה מזה.

בשנים האחרונות מתרכזת ארזי בהנחיית תוכנית הבוקר "קפה טלעד" בערוץ 2 ומקליטה מדי פעם שירים בודדים. בין השירים שהקליטה היו שני דואטים, "שיר של יום חולין" עם אבי פרץ (1997) "לא דיברנו עוד על אהבה" עם מתי כספי (2000). ב-1999 השתתפה ארזי בהקלטת "שיר ישראלי זה השיר שלי", שיר שנכתב על ידי חמי רודנר ויוני רועה לכבוד שבוע הזמר העברי . עם ארזי ביצעו את השיר גם אלי לוזון, מיקה קרני ויוני רועה.

באפריל 2002 הוציאה ארזי סינגל בשם "כשהארץ תירגע", שכתבו איתן נחמיאס-גלס ויוני רועה.

במאי 2003 יצאה ארזי במופע ממיטב שיריה, תחת הניהול האמנותי של צדי צרפתי והניהול המוסיקלי של אריק רודיך. בין מלוויה נמנו הנגנים בני משפחת אלייב.

ארזי, שהתרכזה בעיקר בקריירה הטלוויזיונית באותה תקופה (עד להפסד של טלעד במכרז לערוץ 2), החלה במקביל לאסוף חומרים לאלבומה החדש. הליך האיסוף היה איטי למדי, ובדיוק בתקופה בה החלה הזמרת הוותיקה להתקדם באופן משמעותי יותר לקראת קאמבק חדש, היא קיבלה הצעה מעניינת.

דור דקל ("חובבי ציון") ואורן בראל (איש יחסי הציבור של פונוקול) פנו אל ארזי במהלך 2007, בהצעה למקסס את אחד משיריה הנושנים, ולהפוך אותו ללהיט רדיו עכשווי. הזמרת הוותיקה לא היססה יותר מדי, ונתנה אור ירוק למהלך. מקץ התלבטות לא קצרה נבחר בסופו של דבר השיר שהוחלט למקסס - "עוד נגיעה", ותוך זמן לא ארוך במיוחד הוא כבר יצא לרדיו כסינגל.

מיד עם צאתו זכה השיר להצלחה רבה. הוא נחשב לאחד המושמעים ביותר בקיץ 2007, ולמעשה החזיר את ארזי למרכז המפה, ואת המוזיקה שלה לתודעה מחודשת, מה שבוודאי לא יפגע בסיכויי ההצלחה של אלבומה החדש, הצפוי לצאת בתקופה הקרובה.