ישראל ברייט מוכר לקהל חובבי המוסיקה בישראל בעיקר כמנהיג להקת השמחות, שזכתה להצלחה גדולה בסוף שנות ה-90 (מי לא מכיר את "יהודה יהודה"...). אך הקריירה המוסיקלית של ברייט לא החלה ב-1998 עם השמחות, אלא זמן רב לפני כן, ובסגנון מוסיקלי שונה מאוד משל השמחות...

ביוגרפיה

כילד ניגן ברייט באקורדיון, אחר כך בגיטרה קלאסית וחשמלית, ובגיל 16 גילה את הפסנתר. באותה תקופה החל להלחין וללמוד מוסיקה בצורה רצינית, עד כדי כך שוויתר על אהבתו לכדורסל ועל לימודיו בתיכון (עשה בגרות בבית...), לטובת לימודיו אצל אילן מוכיח, נחום פרפרקוביץ' ועידו אבארביה. הוא גם ניגן בלהקות נוער שונות ברמת השרון.

בגיל 17 זכה ברייט בתחרות "פזמון תיכון" בתיכון רוטברג ברמת השרון. בכספי הפרס הקליט את השיר הראשון שכתב והלחין, "הסתיו של הנדריקס". בהקלטת השיר (שיצא בתקליט שדרים בראשית 1984) השתתפו המתופף איגי דיין ונגן הבס מייקל בנסון ממשינה, אך השיר לא משך כל תשומת לב.

ברייט המשיך לנגן ולהופיע עד גיוסו. בצבא לא שירת בלהקה צבאית, אלא עסק בכתיבה הומוריסטית-סטירית בעיתון "במחנה", וערך בו את מדור ההומור "פרה קדושה". הצלחת המדור הביאה אותו להשתתף בצוות התוכנית "מה יש" בגלי צה"ל, שם כתב את פינתה של "פזית".

אחרי הצבא, נסע ברייט לאירופה, ועם שובו, החל ללמוד לתואר ראשון בפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. במהלך הלימודים הקליט סקיצות לשניים משיריו והשמיע אותן ליאיר ניסימוב, מנהל אולפן "העוגן". ניסימוב אהב מה ששמע, ואפשר לברייט שימוש חופשי באולפן. כך הוקלט אלבום הבכורה של ברייט, כל מה שמנגד, בהפקתו המוסיקלית של טכנאי ההקלטות אלי רוזן. האלבום כלל תשעה שירים שברייט כתב, הלחין ועיבד, ביניהם: "לימוזינה" (ל' ברייט וזיו הרפז), "דרך תקשורתית ראש ג'יין" (ע' ברייט והרפז), "אבנים חלקות", והשיר הבולט באלבום, "שיר של אפריל". בהקלטות שר ברייט וניגן בפסנתר, פנדר וקלידים, ואיתו ניגנו, בין השאר, זיו הרפז בבס וגדי סרי-לוי בתופים וכלי הקשה. עידן לוי הפיק בפועל את האלבום (יחד עם ברייט ורוזן), וביים קליפים ל"לימוזינה", "אבנים חלקות" ו"שיר של אפריל". האחרון, בהשתתפות הרקדנית איריס הופמן, זכה בצל"ש בתחרות הקליפים בפסטיבל חיפה. כל מה שמנגד יצא ב1991, בהפקת ניסימוב וניצן זעירא ובהפצת "נענע דיסק", ולא זכה להצלחה משמעותית.

מיד אחרי הוצאת האלבום החל ברייט בהקלטת אלבומו השני, עם צוות דומה: אלי רוזן הפיק מוסיקלית והקליט, עידן לוי עיצב, וברייט כתב, הלחין ועיבד, בין השאר את השירים: "אהבה שחורה", "לוחשת" ו"רוכב אופניים". לשלושת השירים נוצרו קליפים מיוחדים. בקליפ ל"אהבה שחורה", למשל, השתתפו 15 צלמים, שצילמו זה את זה בתוך הרי פחם... הרכב הנגנים הבסיסי בהקלטות כלל את ברייט בקלידים, פנדר, פסנתר ואקורדיון; זיו הרפז בבס; אשר פדי בתופים ושיפ (שפריר) ערד בגיטרות. בין האורחים באלבום בלט ברי סחרוף, שניגן בגיטרות בשני שירים. בסוף 1992 הושלמו ההקלטות לאלבום, וב1993 יצאו שישה משיריו בתקליט שדרים, בהפקת יאיר תמיר.

על העטיפה כתב ברייט: "שישה שירים מתוך פרויקט בשם 'קוף עירוני', המשלב מוסיקת רוק עם מוסיקה קונקרטית".

רק ב1994 נענתה חברת תקליטים לאתגר: "קסבה רקורדס" החדשה והעצמאית הפיצה את האלבום. קוף עירוני היה הרבה יותר "רוקי" וקצבי מקודמו, ושילב גם השפעות מזרחיות ואפריקניות, אך גם הוא לא זכה להצלחה.

במקביל לפעילותו כזמר-סולן הלחין ברייט גם מוסיקה לתיאטרון, בין השאר להצגותיו של יוסף אל-דרור: "לופ", "המובן מאליו", "שתי טיפות מים" ו"ויאמר וילך". עבור המוסיקה שחיבר ל"ויאמר וילך" זכה ברייט ב1996 בתואר "מוסיקאי השנה בתיאטרון".

בחצי השני של שנות ה90 הלחין ברייט מוסיקה גם לטלוויזיה ולקולנוע, בין השאר מוסיקה למדיטציה לסדרה "כל השבוע רגוע" בערוץ 8, מוסיקה להפקת הווידאו "מעבר לאופק", שתיעדה צילומי אוויר של ישראל, ועוד.

ב1996 החל ברייט לעבוד עם צוות חדש של מוסיקאים על שירים חדשים שכתב והלחין. כך התגבשה להקת השמחות, עם סמי בדרה בדרבוקה ושירה, ויטלי פודולסקי באקורדיון ושירה, אלעד כהן-בונן בתופים וכלי הקשה וצחי הר-נבו בבס ושירה. הלהקה פיתחה את השירים בהופעות רבות, והקליטה אלבום בכורה בשם השמחות בראשית 1998, בהפקת יוסי פיין. ברייט כתב והלחין את כל שירי האלבום, חלקם עם חבריו ללהקה. בין השירים נמנים: "ירח", "היו לי פעם חברים", "יהודה יהודה", "בדרך הביתה" ו"אדם צריך בית". האלבום זכה להצלחה רבה, והפך להרבה יותר מ"סתם להיט פופ מצליח" בזכות שילוב הנגנים (ערבי, רוסי וישראלי) וההשפעות המוסיקליות המגוונות שבו.

ביוני 2001 יצא אלבומה השני של הלהקה, אנשים מספרים. ברייט כתב והלחין את כל השירים, חלקם עם גלעד ברייט, גילי שושן עידן לוי, יאיר תמיר וצחי הר נבו. בין הבולטים בשירי האלבום היו "פרצופים", "השמן נהיה כריש", "איזה יום היה לי סמואל" ו"עכשיו אני זמר" שיצאו בתקליטי שדרים, וגם "אסלי אוסקוט" שהפך פסוק מהקוראן לטריפ-הופ. התגובות הפושרות לאלבום (בוודאי בהשוואה ל"יהודה יהודה") ועיסו קים אחרים של חבריה גרמו לפירוקה הבלתי מוצהר בהמשך 2001.

בספטמבר 2001 הוציא ברייט תקליט שדרים לבדו ללא השמחות, שיר מתוך הסרט "ג'ירפות". חודש לאחר מכן הופיע ברייט לבדו (ועם הגיטריסט-זמר אלברט סופר) בערב של שירי משוררים שהלחין. השמחות נכנסו לפסק זמן בן כמה שנים, וברייט פנה לעיסוקים מוסיקליים אחרים ומגוונים. הוא הלחין ברייט פסקולים לסרטים "המנגליסטים" ו"ג'ירפות", וזכה בפרס מלחין השנה בתיאטרון, על עבודתו בהצגות "הלב הלבן" ו"ויאמר וילך".

בשנת 2004 הוציא את האלבום אוצר סמוי, תוצאה של מופע שירי המשוררים עימו רץ שנתיים. באלבום נכללו שירים של זלדה, אבות ישורון, אורי צבי גרינברג, אגדר אלן פו ור' יהודה הלוי.