דיסקוגרפיה: כוורת

ביוגרפיה מאת יואב קוטנר

הסתר ביוגרפיה

כוורת הייתה הלהקה הישראלית הראשונה שניגנה רוק (אם כי לא רק רוק) וזכתה להצלחה גדולה. יש שיאמרו שלא בזכות הנגינה הרוקית אלא דווקא בגלל ההומור וההמשך של סגנון הלהקה הצבאית, אך גם כך הייתה לכוורת השפעה רבה על היווצרות הרוק הישראלי של שנות ה-70, וחבריה המשיכו להשפיע על המוסיקה הישראלית גם בשנות ה-80 וה-90. לא הייתה אף להקה ישראלית אחרת שהתגלתה כמאגר כל כך פורה של כישרונות מוסיקליים, ולפחות עד אמצע שנות ה-80 לא היה אף הרכב מוסיקלי בארץ שהצליח להישמע כל כך מעודכן ועם זאת כל כך ישראלי.

ההתחלה

כוורת נולדה בלהקת הנח"ל של 1969 במפגש בין דני סנדרסון, אלון אולארצ'יק, מאיר פניגשטיין, אפרים שמיר וגידי גוב. לצד פעילותם בלהקה פעלו החברים גם בהפקות מחוץ לצבא, וסנדרסון יצר שירים ומערכונים שחלקם הגיעו לכוורת. זו הייתה לו תקופה יצירתית במיוחד והוא הקליט המון עם להקתו, השניצלים, וחברים מלהקת הנח"ל. עם אולארצ'יק הוא יצר 15 דקות של "הסיפור המחריד על הילד מברזיל", אותו הקליטה מקהלת השפלה בניצוחו של חולילו לומברטה ובהדרכתו: סנדרסון בגיטרה ושירה, אולארצ'יק בבס ושירה, מנחם זילברמן בקריינות ופניגשטיין ודייוויד שנן בתופים. לצד סיפור על "דמיטרי דמיקולו" כללה היצירה שירים כ"אוכל ת'ציפורניים" ו"המגפיים של ברוך". באוטובוס של להקת הנח"ל נוצרה דמותו של "פוגי" (אותה גילם פניגשטיין), שהוצגה לראשונה בתוכניתו השבועית של דורי בן-זאב בגלי צה"ל, לה הקליטו החברים מערכונים תחת הכותרת "פינות פוגי". שמיר ואולארצ'יק הקליטו שני שירים מאוד משונים ("סופה" ו"דם לא טוב") כצמד בשם נו אז מה? ואף הוציאו אותם בתקליטון. להקת הנח"ל הקליטה בין תוכניותיה קטעים מיוחדים שיצאו רק בתקליטוני שדרים, ביניהם ג'אם רוקי פראי בשם "אסיפת גרעין" ושירים ששמיר שר: "המלך ואני" (עם מירי אלוני בשירה וסולו גיטרה מרשים של סנדרסון), "מיקה" ו"קונצ'רטו לטנור ותזמורת". מחוץ ללהקה הקליט סנדרסון אופרה שיצר, "סיפורי פוגי", 40 דקות של מעברים מוסיקליים מטורפים והומור נונסנסי בסגנון פרנק זאפה. עם סנדרסון השתתפו תמי עזריה, אלוני, אולארצ'יק, שמיר, גוב, זילברמן, פניגשטיין ושנן. האופרה כללה להיטים בפוטנציה, ביניהם "לא ידענו מה לעשות" (עם אלוני כסולנית) ו"נחמד", אך בסך הכל הייתה מורכבת וקשה, ולא מפתיע שסנדרסון לא הצליח לעניין חברות תקליטים ואמרגנים ביצירה.

ב-1972 הקליט סנדרסון עם אולארצ'יק ופניגשטיין שיר סולו באנגלית ("רוצה להצטרף") וגם שילוב של רוק וערבית בקטע "התמנון האיטר" עם התזמורת הערבית של רשות השידור בניצוח זוזו מוסה. עם אולארצ'יק הוא הקליט בלונדון סקיצה ליצירה סימפונית שהתבססה על "התמנון האיטר", אך נכשל בניסיונו לעניין חברות תקליטים בחו"ל וחזר ארצה כשהוא נחוש בדעתו לעשות את זה כאן ובעברית.

גוב ושמיר הפכו בינתיים לסולני להקת הנח"ל בתוכנית "הפלנח"ניק", שבין שיריה בלט חידוש ל"מעבר לנהר" שנשמע כאחד המקורות לקולות ב"יו-יה" של כוורת. בסוף השנה, כשהשתחררו, הצטרפו השניים ללהקה חדשה של סנדרסון. בתיווך האמרגן אשר ביטנסקי צורפו גם גדול הגיטריסטים של הרוק בארץ, יצחק קלפטר, אחר כך קלידן להקת התותחנים, יוני רכטר, וכשגם אולארצ'יק חזר מחו"ל הושלם הרכב כוורת עם גוב בשירה, סנדרסון, שמיר וקלפטר בגיטרות ושירה, אולארצ'יק בבס ושירה, פניגשטיין בתופים ושירה ורכטר בקלידים ושירה. השם כוורת נבחר פה אחד (זה של סנדרסון) אחרי שנפסלו "16 אלף על הכביש", "צבי פופורציה", "להקת השנה", "התמנון האיטר" ועוד.

ביטנסקי היה היחיד שהאמין בכוורת. הוא אירגן להם הופעות ומקום לחזרות והצליח להביא לאחת מהן את אריק איינשטיין ומפיקו שמוליק בורנשטיין, שהחליטו לא להחתים את הלהקה. נואשים ממציאת משקיע החליטו החברים להפיק תקליטון לבדם ולשם כך אספו כסף בנגינה במסיבות בבתי ספר בתל אביב. במרץ 1973, באולפן "קולינור", קרה האירוע ההיסטורי: כוורת הקליטה שירים ראשונים עם שמות המתאימים למצב רוחה: "שירות עצמי" (מ' ול' סנדרסון), שהזכיר קצת את הביטלס, ו"לא ידענו מה לעשות" (מ' סנדרסון, ל' סנדרסון ושמיר), שבהקלטתו ניגן סנדרסון בפסנתר כיוון שלא בטח ביכולת הנגינה של רכטר. שני השירים, שיצאו בתקליטון שדרים באפריל 1973, לא זכו לתשומת לב מיוחדת.

בפסטיבל הזמרבמאי 1973 שרו שמיר (את "ליל חניה") וגוב (את "יעלה ויבוא") והגיעו למקומות נמוכים, אך הם עוררו את התעניינותו של גדול אמרגני ישראל, אברהם דשא "פשנל". אחרי שערך להם מבחן בבית הוריו של סנדרסון הוא החליט להיות מפיק הלהקה. ביטנסקי פוטר ופשנל החל לשלם לחברים שכר חודשי ודחף אותם לעבוד על מופע בידור של שירים ופזמונים בסגנון התרנגולים או הגשש החיוור.

הפריצה

כוורת הכינה מופע שכלל חצי "רגיל" ו-45 דקות של אופרה. ימים ספורים לפני הופעת הבכורה שיכנע פשנל את חברי הלהקה שלמבנה כזה אין סיכוי להצליח. סנדרסון פירק את האופרה, כתב שירים חדשים ויצר מופע חדש. תחילה נראה היה שגם זה לא עוזר והקהל מתקשה להבין את המוסיקה ובעיקר את ההומור של הלהקה. סנדרסון שינה שוב את ההופעה, ותוך שבועות אחדים חל שינוי מוחלט: כוורת זכתה להצלחה היסטרית והופיעה כ32 הופעות בחודש, לעיתים פעמיים ביום, בפני אולמות מלאים.

במקביל להופעות הקליטה הלהקה באולפן "טריטון" החדש של טומי פרידמן ופרנקי גליקסמן ללא מפיק חיצוני, כשהמוביל בכתיבה ובהפקה הוא סנדרסון. ביוני 1973 יצא "פה קבור הכלב" (מ' ול' סנדרסון) והתקבל בקרירות. שירם הבא, לעומת זאת, "המגפיים של ברוך" (מ' אולארצ'יק, זילברמן וסנדרסון, ל' סנדרסון), הפך ללהיט ענק. במצעד השנתי של גלי צה"ל שנערך בספטמבר אותה שנה נבחרה כוורת ל"להקת השנה", "המגפיים של ברוך" ל"שיר השנה", "שיר המכולת" במקום השלישי ו"פה קבור הכלב" במקום ה16-.

באוקטובר 1973 תפסה מלחמת יום הכיפורים את כוורת באמצע סיבוב הופעות מצליח. משבר המלחמה שיתק את שוק הבידור, אך לכוורת היה זה שלב חדש בהצלחה. חבריה גויסו למילואים עם להקת הנח"ל, שלישיית מנטה מסטיק ומנחם זילברמן, כשבחלק מההופעות מוחלף קלפטר על ידי גיטריסט להקת הנח"ל יהודה עדר. הופעות המילואים הצליחו מאוד ונראה שהנונסנס שלהם איפשר לחיילים פורקן ובריחה מהלחץ. דווקא אחרי המלחמה הפכה כוורת ללהיט חסר תקדים בקנה מידה מקומי.

בסוף 1973 יצא סיפורי פוגי, תקליט הבכורה של כוורת, ובו שירים שנוצרו על ידי סנדרסון: ג'ינגל "סיפורי פוגי", "שיר המכולת", "ביום ובלילה" (שסנדרסון הלחין בארה"ב בלהקת הקטקומבות, עם הגיטריסטית מליסה קאנל), "שירות עצמי", "ילד מזדקן" (על פי דקלום של פניגשטיין וטקסט חדש של אולארצ'יק), "למרות הכל" (קטע פתיחת ההופעות), "פה קבור הכלב", "סיפור הארון", "לא ידענו מה לעשות" (הפעם בהקלטה עם רכטר בפסנתר), "יוסי מה נשמע" (שנוצר כתרגיל לימוד גיטרה ליהודה עדר), "המגפיים של ברוך", "נחמד" ו"יו יה" (מ' ול' עם אולארצ'יק וקלפטר), שסיים את התקליט והיה הלהיט הגדול ביותר בו. עטיפת התקליט החדשנית צוירה ועוצבה על ידי גרפיקאי להקת הנח"ל, איתמר נוימן. האלבום זכה להצלחה עצומה ונמכר בשנה הראשונה בעשרות אלפי עותקים (ועד סוף שנות ה-80, עוד לפני הוצאתו בקומפקט דיסק, ביותר מ140,000- עותקים).

גרסת הקומפקט של סיפורי פוגי כללה בישולים מחודשים ל"שיר המכולת", "פה קבור הכלב" ו"נחמד" ובונוסים: "פוגי 71", "מתמטיקה" ו"שיעור פסנתר" מ"פינות פוגי", "המגפיים של ברוך" בגרסת בדיחה של שמיר ו"היו לילות" (מ' יעקב אורלנד, ל' מרדכי זעירא) בהקלטה מחזרה.

בראשית 1974 ייצגה כוורת את ישראל בתחרות האירוויזון עם "נתתי לה חיי" (מ' ול' סנדרסון ואולארצ'יק), שיר אהבה מלא משחקי מילים וגם אמירה פוליטית: "יש מספיק אוויר למדינה או שתיים". נעם שריף עיבד לתזמורת ויוני רכטר ניצח (חוקי התחרות איפשרו לשישה בלבד להופיע בלהקה). להקת אבבא זכתה בתחרות עם השיר "ווטרלו" ואילו "נתתי לה חיי" הגיע רק למקום השביעי. השיר יצא בתקליטון בגרסה אנגלית שכתב סנדרסון, "She Looked Me In The Eye", ובצד השני של התקליטון הופיע תרגום ל"המגפיים של ברוך", "Morris And His Turtle".

באמצע 1974 יצא התקליט פוגי בפיתה ובו "נתתי לה חיי" וקטעים משנת פעילותה הראשונה של הלהקה: "הורה האחזות" (מ' יחיאל מוהר, ל' דב זלצר), שחודש לכבוד כנס להקת הנח"ל, ושירים של סנדרסון, ביניהם "משה כן משה לא", "סוכר בתה" (שסיים את החלק הראשון בהופעה), "שיר המחירון" (עם מקהלת השפלה) והשיר הכי מורכב ומתקדם של כוורת עד אז, "הבלדה על ארי ודרצ'י". היו גם חמישים שניות של "שיר מחאה (אנטיביוטיקה)", בו התבטא לראשונה רכטר כזמר, תמלילן ומלחין. בקומפקט דיסק של פוגי בפיתה הוספו כבונוס "אם היה לי לב זהב", "הורה" (מאחורי הקלעים בהקלטת "הורה האחזות"), אלתור בלוז של סנדרסון בשם "תנו לחיות" ואלתור של סנדרסון, גוב ואולארצ'יק בשם "הפסקת חשמל".

המופע "סיפורי פוגי" רץ עד אוקטובר 1974, ובמהלכו פעלו החברים גם עצמאית. גוב שר ב"שירי תנועות הנוער" של קול ישראל, קלפטר הלחין לצוות הווי פיקוד הדרכה את "שיר פיקוד ההדרכה", רכטר הלחין לאלי גורנשטיין את "אף סולד", עיבד למופע "תפוח זהב" והקים את ארבע עשרה אוקטבות, שבהקלטותיה השתתפו גם פניגשטיין בתופים, אולארצ'יק בבס ושמיר בקולות רקע.

באמצע 1975, אחרי כחצי שנה של עבודה, שחלקה נעשתה בקיבוץ גבעת חיים עם חופשות רק בסופי שבוע, יצא האלבום צפוף באוזן. סנדרסון היה היוצר הבולט גם בו. הוא כתב והלחין עם ר כטר את "מדינה קטנה", עם אולארצ'יק את "גולית", "שיר מלחים" ו"לולו", עם קלפטר את "היא כל כך יפה" ועוד. את שאר השירים יצרו כל מיני הרכבים של חברי הלהקה.ביניהם "העולם שמח", "שיר הטמבל" (שקלפטר הלחין ולראשונה גם שר),"סוף ההצגה הלילה", וגם "שיעור מולדת" שכתב עלי מוהר ללחן שהביא שמיר מפולין. שילובי היוצרים יצר גיוון במוסיקה, אך גם מתחים בין החברים על הכיוון הנכון ללהקה. בהקלטת "לולו", למשל, ניגנו רק סנדרסון, פניגשטיין, גוב ואולארצ'יק, ב"אינספקטור פיקח" סירב אולארצ'יק לנגן תו אחד מסוים, ואת "העולם שמח" ראה סנדרסון כתחילת הסוף של הלהקה כיוון שסמבה לא התאימה לדעתו לראש האמיתי שלה. לגרסת הקומפקט של צפוף באוזן נוספו "צפוף באוזן" (ל' סנדרסון) ו"כולם מחכים לשולה" (מ' ול' סנדרסון ואולארצ'יק) והאלתורים הקצרים "אפצ'י", "מה אתה רואה" ו"טרזן".

סוף הדרך

באוגוסט 1975 יצאה כוורת למופע "צפוף באוזן". עם תפאורה גדולה וצעקנית (שכללה אוזן ענקית שהופכת לאף) ומערכת הגברה חדשנית (שלא פעלה כנדרש) יצרה הלהקה צליל עמוס וכבד (במקום הפופ-רוק של "סיפורי פוגי") משולב במערכונים שלמים (במקום קטעי המעבר הקצרצרים). העיקרון המנחה היה לא לחזור על שום דבר שהצליח ב"סיפורי פוגי", גם לא על מיטב הלהיטים. בעקבות זאת המופע לא המריא, ואחרי חמישה חודשים הוא הופסק. במקביל להופעות המשיכו החברים בפעילויות עצמאיות מחוץ ללהקה, אך למרות תחושת הכישלון והמתיחויות ביניהם החליטו לא לפרק את הלהקה ולנסות לכבוש את אמריקה. סנדרסון תירגם את מיטב להיטי הלהקה לאנגלית וכוורת יצאה לסיבוב הופעות בארה"ב עם בכורה בניו יורק. בהופעה הראשונה התברר להם שהקהל מעדיף שירים בעברית, והלהקה התפשרה על שירים בעברית ומערכונים באנגלית. השילוב עלה יפה, וכוורת נדדה בסיבוב הופעות מצליח מחוף לחוף, דרך קנדה ועד מקסיקו, כשלסיבוב מתלווים כל הסממנים האופייניים ללהקת רוק בדרכים, כולל מעריצות, סמים והשתוללויות. אחרי שלושה חודשים הופיעה הלהקה בניו יורק במועדון "וילאג' גייט" והצליחה לעניין את חברת התקליטים "פולידור". בפרזנטציה לחברה הם שרו את "יו יה" בעברית ושני שירים באנגלית: לחנו של שמיר ל"ערב של יום בהיר" ולחנו של סנדרסון ל"בקצה המערב". בבחינה הם היו עצבניים ומתוחים, ללא החן הטבעי שלהם, ולא הצליחו לשכנע את אנשי החברה שיש סיכוי מסחרי לחומר שלהם. חברי כוורת חזרו ארצה מאוכזבים ועל סף פירוק.

כשחזרו לישראל הופיעה כוורת עם הגשש החיוור במופע של "מיטב הלהיטים". הגשש החיוור שרה גם שני שירים שכתב סנדרסון: "זאת שמעל לכל המצופה" ו"זה מה שיש". המופע זכה להצלחה, אך חברי כוורת התחילו לחשוב ברצינות על קריירות עצמאיות והשתתפות בהקלטות של אחרים. ההקלטה האחרונה של כוורת הייתה שיר באנגלית בשם "Lesson In Love" שלא יצא בתקליט.

ב30.9.1976 הופיעה כוורת בפעם האחרונה, ללא אולארצ'יק, שהיה בדרכו לארה"ב, וללא קלפטר, שסתם לא בא. להקת הפופ המצליחה ביותר בישראל הגיעה לסוף דרכה, אם כי מבחינה חברתית כוורת לא לגמרי התפרקה. חבריה המשיכו לשתף פעולה וגם חזרו להופעות איחוד מצליחות.

ב-1984 התאחדה כוורת למספר הופעות. לכבודן היא הקליטה שיר שכתב אולארצ'יק, "מאיר ואלון", בו תיעד את החזרה שלו ושל פניגשטיין לישראל. המופע כלל את להיטי כוורת ,מעט מלהיטיהם כסולנים וגם מחרוזת שירי סולו במה שכונה "כוורת און 45". המופע רץ בהצלחה רבה 17 פעמים (כולל בפארק הירקון בפני קהל של מאות אלפים) ותועד בקסטת וידאו ובתקליט כפול.

ב1990 נערכו שוב הופעות איחוד, "כוורת חוזרת", שהצליחו עוד יותר מבעבר ובפני קהל עצום, שחלקו עוד לא נולד כשיצא האלבום סיפורי פוגי. ההופעות צולמו לסרט בבימויו של צבי שיסל. ב1995, במופע האזכרה שנערך שבוע אחרי רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, הופיעה כוורת הופעה חד פעמית.

ב1998 התאחדה כוורת שוב לכבוד שנת החמישים למדינה וחצי יובל ללהקה. האיחוד הונצח באלבום משולש, כוורת בפארק.

ב-2000 התאחדה כוורת למופע חד פעמי לאיסוף כסף למימון ניתוח לקלפטר. הניתוח הצליח.

ב-2005 נודע כי חברת ההפקות "מטר פלוס" מתכוונת להפיק סידרת דרמה המבוססת על אופן הקמתה של הלהקה והצלחתה.

מאת יואב קוטנר

הסתר ביוגרפיה

©2018 סטריאו ומונוSweetHome :אחסון