כשפרצה כנסיית השכל למוסיקה הישראלית בראשית שנות ה-90 היא נראתה כחלק מגל של להקות משדרות. זה היה נכון מבחינת המוצא (כנסיית השכל הוקמה בעיירה הדרומית שדרות בסוף שנות ה-80), אך לא מדויק מבחינת התוכן המוסיקלי. כנסיית השכל לא הייתה דומה לאף להקה אחרת, בשדרות או מחוץ לשדרות. חבריה יצרו רוק "גל חדש" מקורי ולא ביטאו כמעט בשיריהם את ההשפעות הסביבתיות והמזרחיות של עיירת מולדתם. אחרי תקופה של הסתגלות בתל אביב, כשכנסיית השכל הפכה ללהקה מוכרת ומצליחה, היא החלה גם לשלב השפעות כאלה, וגם את אלה שילבה בדרך מיוחדת ומקורית רק לה.

ביוגרפיה

את שמה לקחה כנסיית השכל מספרו של רוברט מ. פירסיג "זן ואמנות אחזקת האופנוע". חברי הלהקה אהבו מוסיקת רוק ו"גל חדש" דיכאונית (ניק קייב השפיע עליהם מאוד), אך גם הושפעו מהמוסיקה הישראלית העממית-מזרחית שהקיפה אותם בשדרות של להקות כמו שפתיים וטיפקס. רן אלמליח ניגן בתיכון בלהקת לימבו עם קובי אוז, וכשקמה כנסיית השכל אוז עבד איתה והקליט לה שירים ראשונים.

בתחילת 1991 היה אחד השירים שהופקו ועובדו עם אוז, "רעפים" (מ' אלמליח, ל' אלמליח ודוד ראסד), הראשון של כנסיית השכל שיצא לאור: הוא הופיע בדיסק אוסף נענע מספר 2. אוז השתתף גם בהקלטה ובתכנות, והוא עיבד עם הלהקה גם שירים נוספים שכתב והלחין אלמליח: "השיר מהגן", "פרפרים" (ל' עם מייק גולן) ו"שיר ערש" (ל' עם יורם חזן).

באותה תקופה חלו שינויים משמעותיים בסיפורה של הלהקה. חבריה הבינו שכדי להצליח עליהם לעבור לתל אביב וליצור קשר עם אמרגנים או חברות תקליטים. הם התגוררו, כולם יחד, בדירת חדר זעירה בדרום העיר, התפרנסו מעבודות דחק ועבדו כל הזמן על המוסיקה שלהם. תוך זמן קצר יחסית הם הצליחו לממש את תוכניתם ולהגיע להכרה. זה קרה להם בזכות לא מעט אנשים ששמו לב לכישרונם ובראשם האמרגן והמפיק דני רכט, המפיק ניצן זעירא, המוסיקאי אבי בללי ואחרים.

בספטמבר-אוקטובר 1992 הושלם אלבום הבכורה של הלהקה. דני רכט ייעץ אמנותית והפיק עם ניצן זעירא, אורי ברק היה אחראי על הפקת הסאונד, ואבי בללי הפיק מוסיקלית וגם הצטרף בחלק מהשירים בגיטרה וקולות. עיבודי השירים והנגינה היו של חברי הלהקה: יורם חזן בשירה, גיטרה אקוסטית וסקסופון, רן אלמליח בבס, שירה וגיטרה אקוסטית, דויד ראסד בגיטרות ומייק גולן בקלידים, תכנות ודגימות. מאחר שמתופף לא היה להם בשלב זה צורף להקלטות דני מקוב (שבללי הביא מלהקתו נקמת הטרקטור) במה שכונה "העלאות תופים". גם את רוב השירים הנוספים כתב והלחין אלמליח, ביניהם "דברים בלחש" (ל' גולן וחזן), "לקטוף את הירח" (ל' עם חזן) ו"אני מאמין", וחזן כתב והלחין את "עטוף" ו"דא לה קאמה". האחרון, שנשמע הכי מרוקאי, כלל בטקסט שלו התייחסות לג'ים מוריסון ולסולן הסמיתס, מוריסיי, כך שכנסיית השכל שילבה באמת בין ההשפעות המוסיקליות השונות.

האלבום דברים בלחש התקבל בהתלהבות ואהבה על ידי התקשורת. קליפ פרובוקטיבי שביימה שירי שחר לשיר הנושא והופעות לא מעטות בתוכניות רדיו וטלוויזיה הפכו את כנסיית השכל ללהקה מאוד מוכרת ומוערכת, אך חבריה לא ממש ניצלו את המומנטום והמשיכו לעבוד לאט ועל אש קטנה. הופעותיהם סבלו מהעובדה שלא היה להם מתופף חי (אלא רק מכונת תופים) ומתחושה שהם, בביישנותם, בכלל לא רוצים להיות על הבמה. אך נראה שהם לא מוטרדים מ"לכבוש את השוק" ונשארים נאמנים לאמונתם שהעמקה ושיפור הצד האמנותי ביצירתם חשובים הרבה יותר מהצד המסחרי.

אחת מהופעות הלהקה הייתה באותה שנה בערב משירי שמוליק קראוס בפסטיבל ערד. הלהקה ביצעה בו גרסה יפה ל"מה אתי" (מ' ול' אריק איינשטיין, שלום חנוך, ג'וזי כץ וקראוס).

בסוף 1993 יצרה כנסיית השכל את קח שירים, אלבום קצר (כ34 דקות מוסיקה) שכולו שירי משוררים (שנבחרו בעזרת שמעון אדף) וספרון צילומים שצילם ידידם רונן ללנה. חברי הלהקה עיבדו וניגנו את השירים, כשבחלק מהם משתתפים בעיבוד ובנגינה גם תמיר ימיני בכלי הקשה וקרני פוסטל בצ'לו, ביניהם "ניב" (מ' רחל, ל' רן אלמליח), "קח שירים" (מ' מאיר ויזלטיר, ל' יורם חזן) ו"כשבדידות אינה פחד" (מ' נתן זך, ל' אלמליח וחזן, ע' עם תמיר ימיני). לאלה צורפו שני קטעים שהוקלטו בשדרות עוד ב1989 על ידי קובי אוז: "שיר אוהב כואב" (מ' יהודה עמיחי, ל' אלמליח וחזן) עם יגאל ביטון בגיטרה וקטע ללא מילים, "בעל כורחי", בעיבוד משותף עם אוז, שגם הפיק, שר קולות, תיכנת ודגם. את הקלטות קח שירים הפיקה מוסיקלית הלהקה עם אורי ברק (שגם הקליט), ודני רכט הפיק וניהל אמנותית. בין מקבלי התודות, אגב, מופיע "מאיר הגדול" (ביג M), שיהיה בעל תפקיד משמעותי ביצירת הצליל של טיפקס בסוף העשור. פרויקט קח שירים לווה בהופעות מעטות (ביניהן גם בהשתתפות מאיר וילזטיר), והמהדורה המצומצמת בה שווק אזלה עד מהרה.

כנסיית השכל עברה תקופה ארוכה של פעילות מצומצמת, לפחות מבחינה ציבורית. חבריה עבדו בכל מיני עבודות מזדמנות וכמעט לא הופיעו כלהקה, אך ניצלו את הזמן גם ללימוד מוסיקה ולכתיבת שירים. במהלך שנות ההפסקה ניסתה הלהקה לעבוד עם מתופפים שונים, ובסוף 1994 נבחר לתפקיד מוטי יוסף, איתו חזרה הלהקה לפעילות מלאה רק שלוש שנים לאחר מכן.

ב1998 השתתפו חברי הלהקה בנגינה בקטע אחד ב"העצב עבר לגור כאן", מיני אלבום של קובי אוז וטיפקס. חברי כנסיית השכל עבדו באולפן של יזהר אשדות עם אוז כמפיק מוסיקלי, וכשהוא יצא לה פסקה הם לקחו סקיצה שלו לשיר "עם היד על הטלפון" וסיימו את ההקלטה כהפתעה לאוז.

ב1999 יצא אלבומה השלישי של הלהקה, כנסיית השכל. הלהקה עיבדה את השירים עם אוז, שניהל אמנותית והפיק מוסיקלית (פרט לשיר אחד עם אבי בללי ואחד עם משה לוי). אוז השתתף גם בהלחנה וניגן בקלידים וסמפולים. אלמליח כתב והלחין את רוב השירים, חלקם עם חבריו, ביניהם "אגדה מוזרה" (מ' ול' אלמליח), "היינו עושים אהבה" (ל' עם חזן ורסד), "ואת מתפשטת" (מ' עם חזן, ל' חזן), "מה נשאר?" ו"למיה יש אקדח" (ל' חזן), "קאנא ווחדה" (מ' ול' חזן, ע' עם משה לוי). למרות מקומו המשמעותי של אלמליח כיוצר (הוא גם עיצב את עטיפת הדיסק) הצטמצם חלקו כזמר, וברוב התקליט שר חזן. בשני שירים באלבום ("היא הולכת" ו"היינו עושים אהבה") התארחה בשירה (מפתיעה) רוחמה רז.

האלבום כנסיית השכל זכה להצלחה גדולה. לראשונה בתולדותיה הצליחה הלהקה לחרוג מהחוגים המצומצמים של חובבי מוסיקה "איכותית" ולהפוך ללהקה מוכרת גם בקרב הקהל הרחב, עם הרבה להיטים, קליפים מוצלחים ומכירות תקליטים בכמויות הולכות וגדלות. רוח השינוי נשבה גם בהופעות הלהקה, והיא נשמעה הרבה יותר טוב וחזק, גם ביכולת הנגינה של כל אחד מהחברים וגם בהתייחסות פחות מופנמת ומבוישת לעמידה על במה. הופעותיה, שהופקו על ידי "שפני הפקות" וחלקן עם הכנרת רחל שובלי, הביאו את כנסיית השכל לקהל מגוון שלא הכיר אותה קודם לכן.

האלבום כנסיית השכל היה הראשון שיצא בלייבל "לבנטיני" שהקימו קובי אוז כמנהל אמנותי, גל פרמן כמפיק ויניב דוידסון כמנהל עסקי. חברי הלהקה השתתפו גם בהפקות נוספות של "לבנטיני". אלמליח הפיק מוסיקלית והשתתף בעיבודים של להקת הגבעות, חזן הפיק מוסיקלית את שמעון בוסקילה, וכל חברי הלהקה השתתפו בהקלטות דיסקו מנאייק של טיפקס.

ב-1999 הופיעה כנסיית השכל במספר הופעות משותפות עם נקמת הטרקטור.

ב-2000 הקליטה הלהקה את אלבומה הרביעי בהפקת שלומי ברכה. בפברואר 2001 יצא האלבום רוץ ילד ובו הלהיטים "תרימי את הראש", "רציתי לראות" ו"רוץ ילד". בשנת 2002 הוציאה הלהקה סינגל חדש, "בואי מהפכה" שמו.

לקראת ההקלטות לאלבומה החמישי של הלהקה, ידיים למעלה, הצטרף להרכב יובל שפריר. האלבום המלא, שיצא ב-2004, כלל את השירים "איך זה מרגיש", "מדליק את הטלוויזיה" ו"האביב הנצחי". את ההפקה המוסיקלית עשו חברי הכנסייה, לראשונה, בעצמם.

ב-2007 חזרה הלהקה, הפעם בחסות "בארבי רקורדס", עם פרויקט שאפתני, מושקע ואפילו די חדשני במונחים ישראליים: אלבום אוסף שהוקלט מחדש, ולא סתם, אלא בעיבודים תזמורתיים עם 35 נגנים ולהקת תזמורת.

אחרי הסינגלים הכפולים "ידיים למעלה אוטוביוגרפיה" ו"תנו לי לשתות מיטות חולות", יצא במרץ באותה שנה האלבום הכפול וחביב המבקרים, "אוטוביוגרפיה", שהכיל 26 שירים בהפקת עמי רייס, כולל ספרון מהודר בן 46 עמודים עם תמונות, מילות השירים וכו'. ימים ספורים לאחר הוצאת האלבום אזלה המהדורה הראשונה בת ה-5,000 עותקים, מה שסימן את האלבום כהצלחה היסטרית כבר עם צאתו. במקביל לצאת האלבום מתכננת הלהקה את הופעתה בפסטיבל ישראל 2007