להקת הנח"ל היא ללא ספק המפורסמת והמצליחה מבין הלהקות הצבאיות. הלהקה, שהעמידה בוגרים מן השורה הראשונה של הבידור והזמר העברי, נחשבה לקרש קפיצה לכל מלש"ב בעל כישורי במה. מתחילת דרכה, כשהיא מלווה באקורדיון בודד, ועד לשיאה, בהפקות ענק וגיטרות חשמליות, המשיכה הלהקה להנפיק להיטים שהפכו לנכסי צאן ברזל במוסיקה העברית.

ההתחלה: שנות האקורדיון

תחילתה של להקת הנח"ל בנובמבר 1951, כשגוייס צוות קטן של חיילים בעלי כישורי משחק ושירה להופיע באופן חד פעמי בפני חבר קצינים בכיר. ההופעה התקיימה על במת בית קולנוע קטן ברמת השרון. לאחר ההופעה הוחלט לפרק את ההרכב, אך לפתע הציע מישהו לקחת צוות ולהופיע בפני טירוני הנח"ל. משימת אירגון ההרכב נפלה על רב"ט שמואל שי, וקבלת הפנים היתה כה נלהבת, שהוחלט ליצור להקה רשמית.

מקים הלהקה הרשמית היה גיורא מנור, שקיבץ את מיטב הזמרים והבדרנים של תנועות הנוער וגרעיני הנח"ל, למחזור הראשון של הלהקה. בין החברים היו יוסי בנאי, יונה עטרי, שמואל שי, אבאל'ה פורמן, עזריאל פולני, גאולה גיל ודובי זלצר, שצורף על תקן האקורדיוניסט, אך התגלה מאוחר יותר כמלחין פזמונים מוכשר, ואף הפך למנהל המוסיקלי של הלהקה. תוכניותיה של הלהקה לא הוקלטו על גבי תקליטים.

המחזור הבא של הלהקה, כלל את חיים טופול (כוכב המחזור הבלתי מעורער), נחמה הנדל, עליזה קאשי, אורי זוהר, גבי עמרני, ברקו ("אמן החיקויים" אליהו ברקאי, שנהרג בתחילת שנות השישים בתאונת אופנוע), איתמר כהן והאקורדיוניסט יוסף אורג. שני האלבומים הראשונים של להקת הנח"ל הוקלטו על ידי מחזור זה, בבת אחת, בנובמבר 1956, בעיבודו של משה וילנסקי. האלבום הראשון כלל את הלהיטים "הורה היאחזות", "רחל רחל" ו"יא משלטי". האלבום השני כלל את "הוא לא ידע את שמה", "הורה נתגבר" ו"תותחים במקום גרביים".

יומיים לפני פרוץ מבצע קדש נקראו החברים בבהילות להתכנס בביתו של משה וילנסקי. וילנסקי לימד את הלהקה את השיר החדש שהלחין למילותיו של יחיאל מוהר, "אל מול הר סיני", על מנת שיהווה המנון למבצע המתרגש ובא.

עם תום מבצע קדש השתחררו בני המחזור, מלבד אורי זוהר, שחתם קבע בכדי לאמן את המחזור הבא, הרביעי, שעליו נמנו, בין השאר, אינשטיין, יוסי פרוסט, אביטל מוסנזון (בנו של יגאל מוסנזון, מחבר "חסמב"ה"), זוהר אוריין, עידוא בן גוריון, רות אטיאס, נירה חן, יצחק שאולי והאקורדיוניסט עמי גלעד. "עד מאה ועשרים" היה שם התוכנית העשירית, והאלבום השלישי של הלהקה, שהוקלט ביולי 1957. שנה אחר כך כבר יצא האלבום הרביעי, ששמו כשם התוכנית ה-11, "צריך לחיות". באלבום נכללו השירים "12 טון" ו"פגישה בניכר".

בתוכנית "לא לצאת מהכלים", נוספו לפרוסט ואינשטיין, כוכבי הלהקה,גם הירושלמים יהורם גאון, עליזה רוזן והאקורדיוניסט תובל פטר. השלושה היו בני אותה שכבה בתיכון בית הכרם. גאון מספר בביוגרפיה שלו כי לאחר שרוזן הודיעה שהתקבלה, החליט, למרות שלא חלם מעולם להעז להגיש מועמדות, לנסות בכל זאת: "רצה המקרה, ואל האולם בו נבחנתי בבחינות הבגרות נכנסה תלמידה וצעקה לחלל האולם: "התקבלתי ללהקת הנח"ל" וזה כנראה ששינה את חיי. אותה בת כיתה החזירה אותי בחזרה אל החלום... ועוד באותו שבוע נסעתי עם האקורדיוניסט תובל פטר, בן כיתתי (שלימים ילווה אותי כמוזיקאי בלהקת התרנגולים של נעמי פולני)". גברי בנאי ועמירם ספקטור הצטרפו גם הם ללהקה.

במרץ 1959 יצאה הלהקה בתוכנית "לא לצאת מהכלים", שכללה את הלהיטים "חופשה באדום", ששר פרוסט, ו"רוח סתיו", ששר אמנם אינשטיין, אך שם זכה גאון הצעיר לשורת הסולו הראשונה, בדמות הדקלום: "היי בובה מותק, בואי לרקוד".

תוך חצי שנה יצאה הלהקה בתוכנית חדשה, "בדרך כלל". התוכנית, שהושקה בנובמבר 1959, נוצרה על ידי יוסי בנאי ונעמי פולני. כאן כבר התבלט גאון יותר, אם כי לא זכה עדיין לשיר סולו. אל הלהקה, שכללה גם את יעל לינדנר ועליזה רוזנטל, הצטרפו החברים החדשים ישראל פוליאקוב (פולי), חנן גולדבלט, יורם ארבל, גבי אלדור ונעמה חנוך (אחות של שלום). להיטי התוכנית היו שני שירים מתורגמים מצרפתית, "סיירים" ו"חולשה של בת".

בשנת 1962 יצאה הלהקה בתוכניתה ה-16, "טיפת הדבש", שמה. את השירים לתוכנית כתבו יחיאל מוהר (מילים) וסשה ארגוב (לחנים). על חברי ההרכב באותה תוכנית נמנו מרדכי "פופיק" ארנון ואמנון ברנזון. בין השירים היו "פרחים ונערות", "על הגל הקל", "ציונות! הלא תשאל" ו"בתחילה בלי מילים".

תקופת ההפקות ומהפכת הרוק

הצטרפותו של יאיר רוזנבלום ללהקה על תקן אקורדיוניסט, ב-1963, פתחה פרק חדש בדברי הימים של להקת הנח"ל. רוזנבלום הלך ובנה את התהליך שיוביל את הלהקה בעתיד לפריצת דרך מבחינה מוסיקלית ובידורית. מעתה החלו תוכניותיה להיות הפקות מושקעות, עם שימת לב נרחבת לעיבוד ולניהול המוסיקלי.

תוכניתה של הלהקה מאותה שנה היתה מחזמר בשם "שמש במדבר", שכתבה עדנה שביט והלחינה נעמי שמר, בעיבודו של אריה לבנון ובהדרכתם המוסיקלית של אלונה טוראל ויוסף אורג, בוגר המחזור הראשון של הלהקה. ההרכב כלל את עליזה יצחקי, רונית כץ, אתי מזרחי (עמית), שאולי היפה והרכש החדש: טוביה קוזלובסקי (צפיר), שביצע מערכון של אפרים קישון. להיטי המחזמר היו "מחר", "עוד לא אכלנו", "מטריה בשניים" ו"מחבואים".

בשנת 1964 יצאה התוכנית "בפעם ה-18" (שהיתה, כשמה, תוכנית מס' 18). כאן הלחין לראשונה רוזנבלום שיר ללהקה: "חופשה רבע שנתית". אל המשתתפים הוותיקים, צפיר, יצחקי ודני קוליש, הצטרפו החברים החדשים אבי קליינמן (קורן), חנן בוליבסקי (יובל) ויוסי טויה.

"מהנח"ל באהבה" היתה התוכנית ה-19, בשנת 1966. כאן כבר גדל חלקו של רוזנבלום בהדרכה המוסיקלית, לצידו של המעבד והמנצח משה וילנסקי. במאי התוכנית היה שייקה אופיר. אל הוותיקים הצטרפו שולה חן, ששי קוסובסקי (קשת), איציק וייס, מנחם זילברמן ושלום חנוך. להיטי התוכנית: "הוא לא כל כך חכם", "סרנדה לעדה", "גוונים" ו"אחד חולמני".

בין התוכניות ה-19 וה-20 יצא אלבום האוסף "כל הכבוד לנח"ל" בשנת 1968. הרכב הלהקה, כלל, מלבד חנוך, חן, זילברמן וקשת, גם את מירי אלוני, אמוץ ברונטמן, אלי מגן ומרדכי (מוטי) פליישר. בהרכב זה הוקלטו מחדש מיטב הלהיטים של הלהקה עד כה, ביניהם "מול הר סיני", "מחר", "הורה נתגבר", "12 טון", "הוא לא כל כך חכם", "כתה אלמונית" ו"דינה ברזילי".

תוכניתו הראשונה של רוזנבלום כמעבד מוסיקלי היתה התוכנית ה-20 של הלהקה, "הנחלאים באים הנחלאים באים", משנת 1967. התוכנית, שהחלה לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, המשיכה לרוץ גם אחרי סיומה. הרכב הלהקה כלל אז את שולה חן, אבי קורן, מוטי פליישר, ששי קשת, אביבה בנו, מנחם זילברמן ושלום חנוך. להיטי התכנית היו "גשם בוא", "וולס להגנת הצומח", "ישנן בנות", "הללויה" ו"הייתי נער" (מילים: דוד עתיד) שהפך להמנון התקופה שאחרי ששת הימים. עתיד כתב גם את השיר "רכלניות", השיר היחיד אותו הלחין שלום חנוך עבור הלהקה. את המערכונים בתוכנית ביים יוסי בנאי, אך במאי המופע היה הבמאי והפזמונאי דני ליטאי, שהתחיל את דרכו ב"העמדת פזמונים" בלהקת פיקוד צפון. זו היתה הפעם הראשונה שליטאי ורוזנבלום עבדו יחד, שיתוף פעולה שהפך אותם עד מהרה לתעשייה שלמה ולמכתיבי הטון של תוכניות הלהקות הצבאיות בשנים הבאות.

לעשיית התוכנית ה-21 הצטרף אל רוזנבלום וליטאי יהורם גאון, כבמאי המערכונים. חשיבותה של תוכנית חסרת השם היתה בחדשנותה המוסיקלית: במקום אקורדיון דומיננטי נשמעו לפתע צלילי אורגן וגיטרה חשמלית. על הגיטרה היה מופקד נגן חדש וצעיר בשם דני סנדרסון, ולצידו המתופף מאיר פניגשטיין. אל הזמרים הוותיקים, פליישר ואלוני, הצטרפו אופירה גלוסקא, עמוס טל שיר, אסתי כץ ונחום שגיא. הלהיט הבולט בתוכנית היה "קרנבל בנחל" ולצידו "שלווה", "בשמלה אדומה" ו"החיים היפים" ששר פליישר, בליוויה של גלוסקא.

בסוף שנת 69' יצאה התוכנית ה-22 של הלהקה, "בהיאחזות הנח"ל בסיני". גלוסקא ופליישר כבר השתחררו מהלהקה, ואת עיקר הסולואים קיבלה כוכבת הלהקה מירי אלוני. אליה ללהקה הצטרפו גידי גוב, אפרים שמיר, ירדנה ארזי, רותי הולצמן, לאה לופטין (זוגתו של גוב באותה תקופה), יצחק בן מלך ותמר עזריה. אל הנגנים סנדרסון, פניגשטיין ויובל חבצלת באורגן, הצטרף אלון אולארצ'יק בבס. ממחזור זה נבטו, למעשה, שתיים מהלהקות שעתידות היו להיות פופולריות מאוד בהמשך שנות השבעים: כוורת ושוקולד מנטה מסטיק.

בתוכנית זו המשיכה המגמה של התקרבות לאופנת הרוק והפופ העולמית. השיא היה בלהיט "שיר לשלום" שכתב יענקל'ה רוטבליט והלחין יאיר רוזנבלום, שיר שנתקל בתחילה בהתנגדות נחרצת של הקצונה הבכירה, והפך עם השנים לסמל.

במאמר "מלהקה צבאית ללהקת קצב" (מתוך הספר "הכל זהב"), כתב חוקר המוסיקה יוסי מר-חיים על השיר: "הפתיחה שלו, עם הנגינה הסולנית של אלי מגן בבס בקצב כפול, יוצרת אווירה רוקיסטית, שמקורה (כמו גם מקור השראת הטקסטים) הוא במחזמר "שיער"... התבנית החוזרת על עצמה... שבאה במקום הפזמון המסורתי, האשלייה המתמדת של דינמיקה וכוח, וצורת השירה ההמנונית של מירי אלוני - ביטאו בצורה הברורה ביותר את מיצוי לקחי מאי 68 באירופה ובאמריקה. תנועת "ילדי הפרחים" צצה בתוך להקה צבאית שהעזה לומר 'אל תדברו על נצחונות'".

ההתנגדות לשיר נבעה מתוך החשש שהוא ירפה את מוראל החיילים, וכי יש בו פגיעה בכבוד המתים. אלוף פיקוד המרכז של אותה תקופה, רחבעם "גנדי" זאבי, הוציא פקודה האוסרת על להקת הנח"ל להופיע בתחומי הפיקוד באחריותו, ולחץ שיחליפו את שם התוכנית המקורי, "שא לשלום", לשם "בהיאחזות הנח"ל בסיני". מלבד "שיר לשלום" כללה התוכנית את הלהיטים "הבן יקיר לי" (במקור של משפחת החזנים מלבסקי), ו"אנחנו ואתם".

התוכנית ה-23 של הלהקה, ב-1972, נקראה "פלנח"ניק" והוקדשה לציון 30 שנה לפלמ"ח. כאן כבר היה חלקו של רוזנבלום קטן בהרבה: הוא פוטר מן הלהקה (בשל כך שביקש, לטענתו, להגדיל את מספר הסולואים של גידי גוב), ואת מקומו כמדריך המוסיקלי של הלהקה תפס בני נגרי. התוכנית נחלקה בין החלק הרציני, שהוקדש לפלמ"ח, וכלל את "בלדה ליצחק שדה", "הרעות" ו"נאום תשובה לרב חובל איטלקי", לבין החלק הקליל שהתבסס על אגדות ילדים, וכלל את הלהיט "אין זו אגדה". סולני התוכנית היו ירדנה ארזי ואפרים שמיר, שגם הלחין את השירים "הנזל וגרטל" ו"הנסיכה והצפרדע". על חברי ההרכב נמנו בן מלך, ראובן גבירץ, גידי גוב, יהודה עדר, צבי בומס, נעמי כפרי, חיה פיק, ענת מיבר (לימים ענת גוב) ודורית פרנדריך (פן), לימים האופנאית דורית שדה.

רבים ראו ב"פלנח"ניק" את התוכנית הגדולה האחרונה של הלהקה, אשר סיכמה תקופת הזוהר שלה, ואת תפקידה כקרש קפיצה למרכז הבידור הישראלי. אך להקת הנח"ל יצאה בתוכנית אחת נוספת, שזכתה לביקורות חיוביות.

בשנת 1974, התוכנית "סיפורה של להקה", ציינה את מלאת 25 שנה לנח"ל. את התוכנית ביים דני ליטאי, ויוסי הורוביץ ניהל מוסיקלית. בהרכב בין השאר: אסתר שמיר, מיקי קם, אריק רודיך, יוסי גולן, איציק גייר, וגידי שחם. להיטי התוכנית היו "מה בעצם קרה", "ראינו את המלחמה", "חיידק במה" ו"הבנות שעל שפת הנח"ל". בין הנגנים היו עדר ואיתן גדרון, שמאוחר יותר יהוו חלק אינטגרלי מלהקת תמוז.

ההופעה האחרונה של להקת הנח"ל, לפני שפורקה, התקיימה בבית הצנחן, ב-29 אוקטובר 1978.

שנות השמונים: התחדשות

באמצע שנות השמונים הוחלט בצה"ל להחזיר את הלהקות הצבאיות לפעילות מלאה (בניגוד לצוותים המצומצמים שהיו עד אז מטעם חיל החינוך, משם יצאו כוכבים עתידיים כריטה, רמי קלינשטיין ומשה דץ). להקת הנח"ל חזרה להופיע בשנת 1985, בתוכנית שנקראה, כמה הולם, "התחדשות". על חברי הלהקה נמנו דפנה דקל, אילן ליבוביץ', ורד כהן, ראובן לביא ואחרים. השירים, שהיו בסגנון פופ קליט וידידותי, זכו להצלחה, ובייחוד "שרית הספרית" שכתבו אריאל זילבר ושמוליק צ'יזיק, "התחדשות אחרת" של נעמי שמר ויובל דור ו"דרישת שלום" של רחל שפירא ויאיר קלינגר, עם בוגרת הלהקה ירדנה ארזי כסולנית אורחת.

בשנת 1986, המחזור שכלל את הכוכבים לעתיד אחינועם ניני, שרון חזיז, דנה ברגר, תומר שרון, יואב צפיר ומומי לוי, פורק מפני שחלק מחבריו הואשמו בעישון חשיש.

ב-1987 נכתב ב"להיטון": "להקת הנח"ל החדשה משופעת ב'ילדים של': הבן של טוביה צפיר, הבת של דליה ומישה, בן דודה של גלי עטרי ובת דודה של עופרה חזה". ואכן, יואב צפיר, איילה אשרוב, מומי לוי ורוית יוספי חברו לראובן לביא, אביטל פסטרנק, אביטל שליק, עליזה אברג'יל, שי זורניצר, והראל קלמרו, להקלטת האלבום "תל אביב אינה מודאגת" בהדרכתו המוסיקלית של חגי אלקיים. את המילים כתב אהוד מנור, ובין המלחינים נמנו מתי כספי (בשיר הנושא), מיקי גבריאלוב, אלון אולארצ'יק, יצחק קלפטר, אילן וירצברג וקובי אשרת.

בשנת 1988 עבדו חברי הלהקה, וביניהם צפיר, חזיז ופסטרנק, על עיבוד שיריו של חנוך לוין. התוצאה לא יצאה על גבי אלבום, אלא רק על גבי תקליטי שדרים. השיר הידוע מביניהם היה "דג מלוח ותה", שהלחינה קורין אלאל, בביצועו של צפיר, שנכלל באוסף להקות צה"ל המתחדשות.

ביום העצמאות של שנת תש"ן, 1990, הוציאה להקת הנח"ל את השיר "בנייך מרחוק", שהולחן על ידי נעמי שמר על-פי ספר ישעיהו, ועובד על ידי יזהר אשדות. באותה שנה יצאה הלהקה במופע פרי עטו של יאיר לפיד, בבימויו של אורי פסטר ובהפקתו של עוזי אסנר. בהרכב היו זורניצר, תומר שרון, טלי שמט, אורי הוכמן, גלעד גולני, נורית סבוני, אורן שבו, שרון יפת ודנה אברג'יל. בין השירים במופע היו "נח"ל 90", "מחפש אקמול", "צריך לשמור על הפה" ומחרוזת של שירי הטלוויזיה החינוכית בביצועם של שרון והוכמן.

בשנת 1993 יצא צוות הווי הנח"ל בתוכנית בהפקתו של ניר ברנד. מלבד השיר "חולה על הנח"ל" כלל המופע בעיקר חידושים ללהיטים, ביניהם "שיר המכולת", "הטבעת נפלה", "במטוס סילון", "אהובתי" של אהוד בנאי, "אני הולך לבית שאן" ו"גלים גלים". בהרכב היו גיל ססובר, חגית שימלי ושי חדד, עם אופיר ברוורמן בגיטרה חשמלית וקובי ארד בקלידים.

למרות המשך קיומה של הלהקה במהלך שנות התשעים, הלכה נוכחותה הרדיופונית ודעכה.