דיסקוגרפיה: להקת צלילי העוד

ביוגרפיה מאת יואב קוטנר

הסתר ביוגרפיה

את "המהפכה המזרחית" במוסיקה הישראלית בשנות ה-70 הובילו שתי להקות שפעלו במקביל: צלילי הכרם (של דקלון ובן מוש) וצלילי העוד של רמי דנוך ויהודה קיסר. למרות הטענות על העתקה וחיקוי של השנייה מהראשונה, ולמרות שחלק גדול מהחומרים בוצעו על ידי שני ההרכבים בעיבודים די דומים (בעיקר בתחילת הדרך), ניתן היה לזהות הבדלים בין שני ההרכבים. עיקר השוני ביניהם היה בכך שברוב אלבומיהם צלילי העוד נשמעו קרובים יותר לצליל הרוק, בעוד שצלילי הכרם שמרו על הזיקה העממית. זו אולי גם הסיבה שבזמן אמת, זכו דווקא צלילי העוד ליותר תשומת לב באמצעי התקשורת.

ביוגרפיה

רמי דנוך החל את דרכו המוסיקלית במהלך שירותו הצבאי כשליווה בכלי הקשה את הופעותיה של אהובה עוזרי, ולעתים היה גם שר בהופעות אלה שירים תימניים. בסוף 1973, אחרי שהשתחרר מהצבא הקים להקה בשם הצליל והנבל שהופיעה בחתונות וגם במועדונים וייחודה היה בכך ששילבה כלים מזרחיים ומערביים. באחת מהופעות הלהקה שמע אותה מאיר אזולאי, בעל חנות וחברת התקליטים "קוליפון" ("האחים אזולאי") שליד השעון ביפו, והציע לדנוך להוציא אלבום ללהקתו. לגבי השלב הבא בסיפור הלהקה הדעות חלוקות. מעריצי להקת צלילי הכרם, שפעלה באותה תקופה תחת השם צלילי העוד מהכרם, אך טרם הוציאה אלבום, טוענים שאזולאי ידע על הכוונה להוציא ללהקה קלטת רשמית ראשונה, אחרי מכירות יפות של קלטות חפלה שלהם, ולכן הוא הזדרז והקליט את דנוך עם אותם שירים והוציא את האלבום שלו לפני המתחרים, כשהוא משתמש גם בשמם: צלילי העוד . דנוך טוען לעומת זאת שהשירים שבחר לשיר היו להיטי חפלות מקובלים שכולם שרו וכך גם הוא. יתרה מזאת, דנוך טוען שחלק גדול מהשירים המשותפים לשתי הלהקות בוצעו לראשונה על ידו.

מה שברור הוא שהאלבום של רמי דנוך וצלילי העוד יצא קודם, תחילה בקלטת ובאמצע 1975 גם בתקליט, והפך להצלחה היסטרית, חסרת תקדים במוסיקה הישראלית.

להקלטת האלבום חברו לדנוך נגן הגיטרה (ובאלבום הזה גם בס) יהודה קיסר שלא ניגן עד אז מוסיקה מזרחית והפך מאז לאחד המוסיקאים הבולטים בתחום. הגיטריסט משה עוזרי, נגן האורגן ניצן אהרון, נגן הקאנון דוד גזלה, המתופף משה מוסרי ונגן כלי ההקשה דוד יאסין (ששמו מופיע אח"כ בהוצאות מחודשות של האלבום בדיסק כדודו יסמין). למרות שמו, ההרכב (כמו בצלילי העוד הכרם), כלל לא כלל עוד.

השירים באלבום הראשון שילבו בין עיבודים מזרחיים, יווניים, טורקיים ומרוקאיים, בהם הגיטרה נשמעת כמו בוזוקי (גם יהודה קיסר, כמו משה בן מוש מצלילי הכרם הושפע מאד מאריס סאן). השירים המשותפים לשני האלבומים היו "חסידה צחורה" (מ' ול' עממי), "בזכרי ימים ימימה" (אצל צלילי הכרם הקרדיט הוא "עממי מרוקני" אצל צלילי העוד נכתב שהמלים הן של ברכה צפירה והלחן של סמי אל מוגרבי), "איילת חן" (מ' שלום שבזי, אצל "הכרם" הלחן "עממי" ואילו אצל צלילי העוד הלחן מיוחס לרמי דנוך) ומחרוזת השירים שהפכה ללהיט הגדול של האלבום (של שני האלבומים) "חנה'לה התבלבלה" ו"הביאני אל בית היין". עוד היו באלבום "ליבי האוהב" (תימני מסורתי), "לנר ולבשמים" (מ' שבזי, ל' אביהו מדינה), "שלום לבן דודי" (מ' מספר הפיוטים, ל' דוד אביכזר), "סעי יונה" (מ' שבזי, ל' עדאקי), "עזרני אל חי" (עממי) ו"עלומה עלומה" (מ' דנוך, ל' עממי).

עטיפת התקליט לא כללה צילום של חברי הלהקה אלא רק ציור של תימנים בלבוש מסורתי מרקדים ליד נרגילה ענקית.... וכיתוב: "ביצוע מקורי". הלהיט "חנה'לה התבלבלה" ובעקבותיו הקלטת והאלבום הפכו ללהיטי ענק (השמועות סיפרו שיחד עם גרסתם של צלילי הכרם נמכרו האלבומים והקלטות בכמות פנטסטית של מאה אלף עותקים תוך חודש, ובמיליון עותקים בשלוש השנים הראשונות...). האמרגן יהודה טלית אירגן ללהקה מסע הופעות, דודו אלהרר ביים את המופע והתחושה הייתה שזהו רגע היסטורי בו לראשונה משתלבות המוסיקה "המזרחית" ו"האשכנזית" בהצלחה רבה ומתחילות את "המהפכה המזרחית" במוסיקה הישראלית.

עוד במהלך 1975 הקליטה צלילי העוד אלבום שני, בשם המאוד לא מקורי ביצוע מקורי תקליט מס' 2 . כאן הדמיון לאלבום המקביל של צלילי הכרם הצטמצם לשיר אחד בלבד ("יודוך רעיוני" העממי מסורתי) ושאר השירים היו שונים: שלושה מהם עממיים: "הכוכב", "עת דודים כלה" ו"אדון הכל". שני שירים של שלום שבזי: "לפלח הרימון" ו"שר הממונה" (ל' תימני עממי), שניים שכתב והלחין אביהו מדינה: "שב אל אדמתי" ו"שיר מלב בוקע", שניים שכתבה סמדר שיר: "שניים שניים" (ללחן יווני) ו"הנערה שהלכה" (ל' תורכי). בעיבודי השירים באלבום השתתפו מוסיקאים מערביים בתפישתם המוסיקלית כאלדד שרים ואצ'י שטרו, שניהם מלהקתו של שלמה ארצי באותה תקופה, ומרקו בכר, שבא מתחום הפופ. אל חברי הלהקה "הקבועים" (מהאלבום הראשון) רמי דנוך, יהודה קיסר, דוד גזלה ודוד יסין (הפעם ללא א' בשמו) הצטרפו יהודה מלכה בתופים, אצ'י שטרו בבס, אלדד שרים בקלוינט, פסנתר ומוג, מאיר לינגו באורגן, סמיר יסין בכינור ונגנים נוספים. האלבום הוקלט באולפני "טריטון" ו"קולינור" בהפקת אצ'י שטרו.

ההפתעה הגדולה בדרכה המוסיקלית של הלהקה התרחשה ב-1976 באלבומה ביצוע מקורי תקליט מס. 3.

הלהקה אמנם חזרה אל ארבעה שירים שגם צלילי הכרם שרו קודם: "אני גדליה" (מ' נתן אלתרמן, ל' משה וילנסקי), "סורו מני" (מ' אלכסנדר פן, ל' עממי), "יער זקן" (עממי) ו"חזרה למוטב" (מ' זכריה מנחם, ל' עממי תימני) שהושר בתימנית. אך הגישה המוסיקלית, בעיבודיו של מרקו בכר, הלכה צעד נוסף לכיוון הפופ-רוק של התקופה. היו באלבום רק שירים מעטים ששמרו על אווירה מזרחית אותנטית, "ידידי השכחת" (מ' הרב סעדיה רבוח, ל' עממי), אך השאר נשמע שונה. השינוי בלט בעיקר בקטע הפתיחה: שיר אהבה לעוד ומעין נסיון להצדיק את שם הלהקה: "עודי לי" (מ' אילן גולדהירש, ל' עממי), לחנו המקורי של דנוך ל"החייל" (מ' סמדר שיר), להיט הפופ-Fאנקי "אין לי מה לומר לך" (מ' יורם טהרלב, ל' אלדד שרים) וקטע כלי ששמו אמר הכל: "נעימת פופ-עוד" (ל' מרקו בכר) שהפך לאות תוכנית גלי צה"ל "על הדבש ועל הכיפק". השינוי היה גם פרסונלי: פרט לנגן הקנון דוד גזלה הוחלף כל צוות המלווים של דנוך, כשאת הצליל החדש מובילים שני האחים פיאמנטה, יוסי בגיטרה סולו ואבי בחליל. עוד השתתפו אבי שם טוב בבס, אבי הרשקו בתופים ומרקו בכר באורגן.

שיתוף הפעולה עם חברי להקת פיאמנטה החזיק מעמד זמן קצר בלבד, אך גם בהמשך דרכו של דנוך היה לגיטרה החשמלית תפקיד משמעותי לא רק כחקיינית בוזוקי.

עוד באותה שנה יצא אלבומה הרביעי של הלהקה בלהיטי זהב ובו תשעה מ"מיטב להיטיה" ואחד חדש: שיר מיוחד לבית"ר ירושלים עם זכייתה בגביע המדינה: "ילה ילה יה בית"ר". על העטיפה (ורק בעטיפה) הופיע סוף סוף העוד במקומה של הגיטרה החשמלית..

במהלך 1977 הקליטו רמי דנוך ונגנים משתנים תחת הכותרת צלילי העוד אלבום חמישי, תקליט מס. 5 בעיבודים של יאיר שרגאי, אילן גלבוע ואורי קריב. בשירים ששילבו בין מזרחיות ופופ-רוק, בלטו "בגלל בנות" (מ' יואל ריפל, ל' מ.שלמה), "יומא" (מ' ול' ברכה כהן), "זה לא פייר" (מ' יורם טהרלב, ל' אלדד שרים) וחידוש Fאנקי ל"פאלאפל" (מ' דן אלמגור, ל' משה וילנסקי). מצד שני היו באלבום שירים בסגנון פסטיבל עדות המזרח, בעיבודים תזמורתיים גדולים כ"שיר זמירות" (מ' שלום שבזי, ל' יהודה בדיחי), "אני שבוי" (מ' יורם טהרלב, ל' יהודה בדיחי) ו"שיר למחר הטוב" (מ' ול' אביהו מדינה). צילום חברי הלהקה לא הופיע כלל על העטיפה, את מקומו תפס... העוד.

ביום העצמאות 1977 זכה דנוך לפרגון מיוחד כשהוזמן להשתתף בתוכנית הטלוויזיה המרכזית באותו יום. הוא ביצע בו, לראשונה בטלוויזיה הישראלית, את "חנה'לה התבלבלה".

ב-1978, באלבומה השישי של הלהקה ביצוע מקורי תקליט מס. 6 כלל הרכב הלהקה את דנוך בשירה, דוד גזלה בקנון, יוסי יפרח בתופים וכלי הקשה, יואל חייבי בגיטרות, אבי שם טוב בבס ו...רוני דלל בעוד. בעיבודיו של גזלה התגוונו ההשפעות המוסיקליות גם לתורכיה, מרוקו ולבנון. בין שירי התקליט בלטו "זעקת הפרברים" (מ' אברהם בר עוז, ל' תורכי), "הריני שר" (מ' ול' עממי), "פעם פעם" (מ' ג'ו עמר, ל' לבנוני), "להלא איזיד אקטר" (עממי מרוקני), "איומה בהר המור" (מ' שבזי, ל' דנוך) ו"שיר לירושלים" (מ' דנוך וגזלה, ל' גזלה).

סוף שנות ה-70 היו תקופה של שינויים רבים במוסיקה הישראלית, בפופ-רוק הישראלי וגם במוסיקה המזרחית החלו לתפוש את מרכז הבמה כוחות חדשים. דנוך, גזלה וחבריהם המשיכו להופיע, אך נדמה שהתנופה נחלשה, ממש כמו אצל צלילי הכרם באותה תקופה.

אלבומה הבא של הלהקה הוקלט רק ב-1981, בחברת תקליטים שונה ("יונאטקס") ועם מפיק/אמרגן חדש (אלי בנאי). גם שם הלהקה הוחלף מצלילי העוד ללהקת העוד ורמי דנוך. העיבודים עברו מידיו של נגן הקנון דוד גזלה (ששמו כלל לא מוזכר בעטיפה) לידיו של הגיטריסט יואל חייבי. בחלק מהשירים נשמע גם הצליל מעט שונה כשבמקום קאנון או עוד נוספו ללהקה כלי נשיפה בהם ניגן יעקב אלעזרוב ופסנתר בו ניגן מאיר כהן. דנוך כתב את רוב שירי האלבום, ביניהן "בלדה לחבר הרצל" (ל' תורכי עממי) שהוקדש להרצל מזרחי ז"ל, נהג המונית הקבוע של הלהקה, שנרצח בעזה. "נגילה עם נרגילה" (ל' ניסים כהן), "את לי כל חיי" (ל' יואל חייבי) ו"הכל נגמר" (ל' אלי מליחי). להיטי האלבום היו "אהובתי אופירה" (מ' ול' ניסים כהן) שהוקדש לשרם א-שייך ו"עופרה" (מ' דנוך, ל' תורכי עממי).

ב-1982, בפסטיבל הזמר המזרחי "למנצח שיר מזמור", אותו פסטיבל בו זכה זוהר ארגוב עם שירו "פרח בגני", הופיע דנוך עם משה ענקי ולהקת העוד בשיר "קסם המזרח" (מ' משה בן שאול, ל' דוד גזלה, ע' אלברט פיאמנטה).

האלבום האחרון של רמי דנוך ולהקת העוד, נתיב הזכרונות, הוקלט ב-1984 (ויצא בחברת "התקליט") כשעם דנוך וגזאלה מנגנת להקת ברוש המאוד פופולארית בהקלטות התקופה (בעיקר בתחום הרוק): איקי לוי בתופים, יוסי מנחם בבס, שמוליק בודגוב בגיטרה וגם ננסי ברנדס ויהודה גבאי בקלידים וסינתיסייזרים. בין שירי ה אלבום היו "אשה אני צמא" (מ' אברהם בר-עוז, ל' יהודה בדיחי), "בנתיב הזכרונות" (מ' גרי גראנד, ל' סלים הללי), "האיש מכרם התימנים" (מ' דנוך, ל' חייבי), "חי את המחר" (מ' שרה שובל, ל' דוד גזאלה) ועוד. על העטיפה נראה דנוך לבדו, צועד מהורהר. העיבודים של ננסי ברנדס ויהודה גבאי יצרו את האלבום ה"מערבי" ביותר של דנוך ואת סופה של הלהקה. דנוך שחזר בתשובה באותה תקופה, המשיך לשיר באירועים ושמחות, אך לא הוסיף להקליט.

בשנת 2003, לציון 30 שנה לפעילות ההרכב, יצא אוסף משולש של ההרכב, שכלל 54 שירים מכל אלבומיהם, וביניהם "חנה'לה התבלבלה", "עת דודים כלה" ועוד. עם צאת האוסף, התקיים מופע איחוד של הלהקה בתיאטרון אניס ביפו.

בפברואר 2005 השתתף ההרכב בטקס פרסי ערוץ המוסיקה הישראלית (פרסי עמי). ההרכב שיתף פעולה עם הזמרת דיקלה בביצוע ללהיט "חנה'לה התבלבלה".

מאת יואב קוטנר

הסתר ביוגרפיה

©2019 סטריאו ומונוSweetHome :אחסון