מוטי דיכנה הוא אחד "הגיבורים האלמוניים" של הרוק הישראלי. כנגן בס וכזמר הוא השתתף בהרבה מאוד הקלטות ומופעים, לפעמים בקדמת הבמה אך בדרך כלל מאחורי הזמרים. הוא זכה בסוף שנות ה-90 לחשיפה גדולה יחסית כזמר להקת התנינים, שניגנה בזמן הפרסומות בתוכנית "לילה גוב" (ומדי פעם גם נראתה על המסך), אך תרומתו למוסיקה הישראלית ובמיוחד לרוק הישראלי הרבה יותר משמעותית ורבת שנים.

שנות ה-70

מוטי דיכנה נולד בפתח תקווה, אך מגיל שמונה חודשים גדל ביפן וכשהיה בן 12 שר בלהקה בבית הספר האמריקאי בו. בגיל 13, כשחזר עם משפחתו ארצה, הביא איתו גיטרה חשמלית ומגבר, ואחרי כשנה הקים בגבעתיים להקת רוק ראשונה, הגולגלות. הלהקה התאמנה הרבה, הפכה די מקצועית והופיעה בדיסקוטק "אפולו" כחימום ללהקות שהעריצו חבריה: העכבישים, הבמה החשמלית ובעיקר הצ'רצי'לים. שיא הקריירה של הלהקה היה בהופעה בפסטיבל "פופ 70" בגני התערוכה בתל אביב עם מיטב להקות הקצב של התקופה. הגולגלות גם הקליטה חמישה שירים באנגלית, הופיעה ב- 1971 בתוכנית הטלוויזיה "עלם ועלמה" שהנחה דן כנר ושבועות אחדים לאחר מכן הופיעה עם שלושה שירים באנגלית בתוכנית הרדיו "תשואות ראשונות".

ב-1972 ניסה דיכנה להתקבל ללהקה צבאית כזמר. במבחן הוא שר את "Summertime" ונקטע על ידי הבוחן רפי בן-משה שאמר לו משהו בנוסח "אנחנו לא צריכים כאן זמרי דיסקוטקים". הוא לא התייאש והחליט להגיע ללהקה הצבאית כנגן בס. מאחר שבתחום זה המבחר היה מצומצם הוא התקבל במהירות ושולב בצוות סדנאי שריון עם הזמרים אבנר אשכול ושלום אורן ובניהולו המוסיקלי של אילן גלבוע. אחרי מלחמת יום הכיפורים פוצל צוות ההווי ללהקה קולית שהמשיכה להופיע עם החומר הרגיל שלה ולנגנים שתיפקדו כלהקת רוק לכל דבר.

בסוף 1974 חזרה הלהקה למתכונת רגילה והוקלטה בשירים שעיבד אילן גלבוע: "גברת שוורץ", "סדנאי השריון", "סוקי יאקי", "דמיין" ו"קול דודי". דיכנה היה שותף גם לעוד להקה צבאית, צוות בוזוקי סדנה גייסית, שנתן תשובה צה"לית למוסיקה היוונית. צוות זה הקליט בעברית שני שירים יווניים בעיבודו של עמנואל קרטן.

בשנה האחרונה לשירותו הצבאי ניגן דיכנה גם בלהקה אזרחית, אנסמבל הרוק החדש, עם הקלידן עדי רנרט (מלהקת השריון), הגיטריסט יגאל מאירוב, המתופף איקי לוי (מלהקת פיקוד מרכז) ומתופף נוסף, רון פיש (מלהקת הנח"ל). אנסמבל הרוק החדש ניגנה בעיקר חומר מקורי, מבלוז ועד רוק מתקדם, והופיעה בעיקר בערבי הרוק שאירגן שאול גרוסברג ב"בית לסין" בתל אביב.

ביולי 1975 הצטרף דיכנה ל"ערב שירי החיפושיות" בניהול מוסיקלי של שלמה גרוניך ובימוי של עדנה שביט. אחרי זמן קצר הפך אילן גלבוע למעבד השירים, ועם דיכנה בבס ושירה ניגנו אבי רוזנבאום בתופים וג'קי טל וגיורא קנת בגיטרות ושירה. למרות ההפקה המושקעת (תלבושות סטייל "סרג'נט פפר", תפאורות, שילוב סיפור החיפושיות בעברית בשירים שנשמעו ממש כמו האורגינל באנגלית) התברר אחרי כחצי שנה שהמופע הוא כישלון.

דיכנה הצטרף ללהקת הליווי של אילנית במופע "סולו" ובמקביל המשיך להופיע עם הרכב משתנה של אנסמבל הרוק החדש, בין השאר ב"פסטיבל נביעות" הראשון, שם ניגן הרכב מיוחד שלהם עם הכנר טוני ברוור, הבסיסט ארנון פלטי והמתופף עמי ליפנר.

ב-1977 הקליט דיכנה שלושה שירים שהלחין ועיבד אילן גלבוע: "חולה אהבה", "שלוש אפשרויות" ו"פגישה מקרית". השירים, שסגנונם נע בין בלדות מתקתקות לדיסקו פנקי (Funky), לא זכו להצלחה. לעומת זאת, ההפקה הבימתית בה השתתף דיכנה באותה שנה זכתה להצלחה גדולה והייתה חשובה לקריירה שלו: הוא ניגן במופע ובתקליט "אנשים אוהבים לשיר" עם אריק איינשטיין, יוני רכטר, אפרים שמיר ושלמה יידוב.

גם המופע הבא בו השתתף דיכנה הצליח מאוד. הוא ניגן עם צביקה פיק בהרכב שכלל את יקי קופ בתופים, גיורא קנת בגיטרה וננסי ברנדס בפסנתר וניהול מוסיקלי. המופע עורר, לראשונה בארץ, היסטריה של רוק, כסאח על הבמה ומחוצה לה, עם מעריצות צורחות וחילוץ בעזרת ניידות משטרה. פיק ולהקתו הופיעו כך כשנה וחצי, עשרות הופעות בחודש ולעיתים כמה הופעות באותו יום. בחלק מההופעות האלה הייתה הזדמנות לחברי הלהקה לנגן בלי פיק, בעיקר להיטי רוק משנות ה-60.

רמז לאווירת הופעות אלה נמצא בתקליט פסטיבל פופ נואייבה, שהוקלט ביולי 1978 וכולל ביצועים בהופעה של פיק והלהקה ל"הקטר", "אהבה בסוף הקיץ" ו"דמדומים".

בפסטיבל הזמר ב-1978 שר דיכנה עם חני אליקים, דפנה ארמוני ודודו זר את "אקומה נא" (מ' שיר השירים, ל' מוטי המר, ע' אלדד שרים).

ב-1979 הצטרף דיכנה ללהקת גזוז של דני סנדרסון וגידי גוב. הוא ניגן בבס, שר קולות וגם תרם רעיונות לחלק מהעיבודים, ביניהם ל"רוני", בו היה לו סולו שירה. בתקופת גזוז הפך דיכנה לנגן מבוקש והשתתף מאז בעשרות הקלטות ומופעים, ביניהם עם צביקה פיק, נורית גלרון ועוד רבים.

שנות ה-80

ב-1980 השתתף דיכנה בתקליט כישרונות צעירים של חברת "סי-בי-אס". דיכנה הלחין ועיבד את "נחום תקום" (מ' יעקב גלעד), שר וניגן בבס ואיתו אילן וירצברג בגיטרה, יוריק בן-דוד בקלידים וקולות, אלון הלל בתופים ויואל לרנר בקולות.

באותה שנה הצטרף דיכנה אל להקת סתיו: גרי אקשטיין בגיטרות ושירה, יאיר שרגאי בגיטרות ושירה, שלמה חממי בתופים ושירה ודריו מלכי בקלידים ושירה. הם הופיעו בחומר מקורי, בעיקר של אקשטיין, ובמעט קטעי רוק ובלוז מחו"ל. תחילה לא משכה הלהקה תשומת לב רבה, אך לאחר שבועות אחדים היא הצטרפה למופע משותף עם להקת דודבדן שזכה להצלחה נאה.

ב-1981 הקליט דיכנה שיר בלוז שהלחין בהפקת אקשטיין, "מישהו בטח אוהב אותה עכשיו" (מ' קובי לוריא, ע' חיים רומנו, משה לוי ואילן גלבוע). דיכנה שר ואיתו רומנו בגיטרה, קובי כהן בבס, אלון הלל בתופים ומשה לוי ודריו מלכי בקלידים. באותה שנה השתתף דיכנה בתקליט שדרים משירי דודו וייזר. דיכנה הלחין את "אף אחד לא צריך אותי", שר וניגן בבס ואיתו אילן וירצברג בעיבוד, גיטרות וקולות ושלמה חממי בתופים. על העטיפה הסתתר דיכנה, משום מה, תחת השם בדוי יטום הנכיד.

אחרי סיום הופעות סתיו הצטרף דיכנה (עם שלמה חממי ודני רובס), ללהקת הליווי בהופעות של אריק סיני. גם בהן ניתנה לדיכנה הזדמנות לשיר כסולן שירים אחדים של החיפושיות.

ב-1982, לאלבומה של שרי פסיעה אחת קדימה, הלחין דיכנה את "על סף טירוף" (מ' אהוד מנור),

"סוף המשחק" (מ' דורי בן-זאב) ו"רוצה לשכוח" (מ' קובי לוריא) ועם שרי וחיים רומנו את "שוב בבית" (מ' מנור). הוא גם ניגן בס בשירים שעיבד חיים רומנו והפיק ירוסלב יעקובוביץ'. לגרסה האנגלית לאלבומה של שרי תירגם דיכנה את "שוב בבית" ל"I'm So Sorry", "על סף טירוף" ל"Out Of My Head" ו"סוף המשחק" ל"Bye Bye". דיכנה ומנור הפכו את "פסיעה אחת קדימה" ל"Step In The Right Direction", "לילות לבד" ל"Someday I'm Gonna Be Somebody", "אני והוא על ענן" ל"Waiting", "שלא ייגמר" ל"Bad Love" ו"לפני סיום" ל"Sea Of Galilee".

ב-1982 הקליט דיכנה עם השחקנית אמירה פולן את לחנו ל"עד שניפרד" (מ' דודו וייזר) ובהמשך השנה הצטרף אל ריקי מנור, עמי פרנקל ורוני וייס ללהקת איזולירבנד. הלהקה, ששילבה הומור ומוסיקה, הוציאה אלבום שרובו לחנים ועיבודים של וייס וגם שני שירים בסגנון שנות ה-60 שהלחין דיכנה: "סלואו משה" (מ' פרנקל) ו"בטטה קרה" (מ' פרנקל ודיכנה). הם גם הופיעו במשך כשנה וחצי בהצלחה מפתיעה.

ב-1984 קמה להקת שפה משותפת עם דיכנה בשירה ובס, אילן וירצברג בשירה וגיטרה, שפי ישי בשירה וקלידים, יואל לרנר בשירה וגיטרה ושלמה חממי בשירה ותופים. הלהקה שרה חומר מקורי וקצת להיטים משנות ה-60, אך מיעוט הקהל הביא להתפרקותה המהירה.

דיכנה, לרנר וחממי החליטו להתרכז בחומר מוכר ולא בשיריהם המקוריים. הם אהבו במיוחד שירים משנות ה-60 ולכן קראו ללהקתם הסיקסטיז. עם גיטריסטים שונים, ביניהם גרי אקשטיין, אלי נחום, גיורא קנת ושלמה מזרחי הופיעה הסיקסטיז עד סוף העשור בהצלחה רבה בכל רחבי הארץ ובעיקר בפאב מלון המלך שלמה באילת.

במקביל לפעילותו בלהקה המשיך דיכנה לנגן בהקלטות לאחרים וליצור בעצמו. ב-1985, בעקבות פרידה מאישתו, הוא כתב עשרים שירים של חשבון נפש בנושאים שבינו ובינה. בסוף השנה הוא החל להקליט את השירים שהופיעו כעבור שנה באלבומו הראשון כסולן, עד ראיה. האלבום כלל עשרה שירים שדיכנה כתב והלחין, ביניהם "עד ראיה", "טועה ומטעה","הקסם פג" ו"שם באפלה". דיכנה שר, ניגן בבס והיה אחראי על עיבוד קולות בשירים, שנעו מבלדות שקטות ונוגות דרך קטעי רית'ם-אנד-בלוז עד רוק'נ'רול. עיבדו עם דיכנה הטכנאי יואב גרא ונגני התקליט. בתקליט השתתפה בקולות גם סימה עמיאל, לימים אישתו של דיכנה. עד ראיה היה אלבום צנוע ויפה שלא קיבל את תשומת הלב שהגיעה לו, אך דיכנה היה עסוק מדי בהופעות עם הסיקסטיז מכדי שיהיה לו זמן ומרץ לדאוג לקידום אלבומו האישי.

שנות ה-90

ב-1990 השתתף דיכנה בתקליט הסיקסטיז ובו מבחר מגרסאות הכיסוי שלהם. הלהקה המשיכה לפעול (כשעם דיכנה, לרנר וחממי מנגנים בגיטרות חיים רומנו ואחר כך איציק בדר) במשך כל העשור.

מאז ראשית שנות התשעים דיכנה משתתף בהקלטת ג'ינגלים ובדיבוב בסדרות מצויירות לילדים. הוא גם מנגן ושר לעיתים בלהקת הבלוז קליטוריס עם יגאל מאירוב בגיטרה, זיו הרפז בבס ויקי לוי או רוני צדיק בתופים.

הוא גם שר עם להקת התנינים בתוכניתו של גידי גוב "לילה גוב", שכללה את אלון הלל בתופים וכלי הקשה, עדי רנרט בקלידים, אלכס פולק בגיטרות ויוראי אורון בבס. דיכנה שר איתם במשך שתי עונות של התוכנית בשנים 1996 - 1997) ואחד הקטעים בהשתתפותו אף הופיע בדיסק האוסף מהתוכנית: "נו נו נו" (שהוא תרגום של אהוד מנור ל"Everybody Needs Somebody To Love").